| נשלח ב-20/5/2005 18:59 |
 |
| |
התורה משפיעה גם ב'שביתת בהמה'?
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶך
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ...
"איילין ניקולס והחמורים שלה נחים בצהרי היום בחוף בלקפול באנגליה. החוק במדינה קובע שחמורים זכאים לשעת מנוחה בצהריים, ולימי שישי חופשיים"
ידיעה מתוך "תמונת היום" בYNET
http://www.ynet.co.il/Ext/App/Gallery/CdaDisplayGallery_Popup/0,11063,L-18-0,00.html
זה מעורר לחשיבה כללית, האם התפתחות המוסר הבינלאומי, נזקף לטובת הדתות [או גם]. במקרה זה ייתכן וניתן לברר זאת מתוך התחקות אחר מה שהניע ואיך נחקק חוק זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 06:24 |
|
| |
נראה שאין כל קשר בין הדת לחוק זה. הדת מחייבת שבות לבהמה, לא מחמת דאגה לבהמה, אלא למנוחת האדם, מה שאצל האנגלים הדאגה היא לבהמה נטו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 06:30 |
|
| |
גרגשי,
הדת מחייבת שבות לבהמה, לא מחמת דאגה לבהמה, אלא למנוחת האדם - על סמך מה אתה אומר זאת?
פשט הפסוקים הוא (לענ"ד) שהשבת היא לה', ולכן כל ברואיו שובתים בה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 06:46 |
|
| |
אם השבת לה' שוב זה לא ענין מוסרי, אלא משהו שעושים לה'. האנגלים דואגים לבהמה, ולא לה'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 08:37 |
|
| |
בכתוב נאמר "שורך וחמורך", האם יש איסור להעביד את שורו וחמורו של השכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 12:26 |
|
| |
"למען ינוח" נאמר וכן נאמר "וינפש":
"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ והגר"
זהו עניין משפטי כלפי זכויות החי, ומופיע בפר' משפטים.
דוד, שורך וחמורך, מתייחס לכלל האומה וכמו שמבינים בשדך לא תזרע כלאיים, ואצ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 16:37 |
|
| |
דוד12,
ברור שאסור להעביד את הבהמה שלי,
זה גזל!!!
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2005 17:42 |
|
| |
"מעשה בחסיד אחד שהיתה לו פרה אחת חורשת. לימים ירד אותו חסיד מנכסיו ומכרה לנכרי אחד. חרש בה הנכרי ששה ימים של חול, בשבת הוציאה לחרוש בה, רבצה תחת העול ולא רצתה לעשות מלאכה. היה הולך ומכה אותה, והיא אינה זזה ממקומה. כיון שראה כך, הלך אצל אותו חסיד ואמר לו:
בוא טול פרתך, ששה ימים עבדתי בה, וביום השבת הוצאתיה לחוץ, ורבצה תחת העול ולא רצתה לעשות שום מלאכה בעולם, וכמה שהייתי מכה אותה היא אינה זזה ממקומה.
כיון שאמר לו כך הבין אותו חסיד מפני מה אינה עושה מלאכה, מפני שהיתה למודה לנוח בשבת. אמר לו אותו חסיד: בוא ואני מעמידה ואעשנה חורשת. כיון שהגיע אצלה אמר לה באזניה: הוי פרה, פרה!כשהיית ברשותי היית נינוחה בשבת, עכשיו שגרמו עוונותי ומכרתיך ונכרי זה, בבקשה ממך, עמדי ועשי רצון אדוניך!
מיד עמדה ובקשה לעשות מלאכה. אמר הנכרי לאותו חסיד: איני מניחך עד שתאמר לי, מה עשית לה ומה אמרת לה באזניה, שמא כישפת אותה? אמר לו אותו חסיד: כך וכך אמרתי לה.
כיון ששמע אותו הנכרי כך, נבהל ונזדעזע ונשא קל וחומר בעצמו ואמר: ומה זו שאין בה לא שיחה ולא דעת ולא תבונה, הכירה את בוראה, ואני שבראני הקדוש ברוך הוא בצלמו ובדמותו ונתן לי דעה ובינה - ולא אכיר את בוראי!
מיד בא ונתגייר וזכה ללמוד תורה, ונקרא "ר' יוחנן בן תורתה"
(פסיק"ר יד:מד' עשה"ד כז)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2005 07:24 |
|
| |
יש למי מהכותבים יכולת למצוא את היסודות (החוקתיים) לחוק האמור?
אילו הייתי קורא אנגלית טוב....
|
|
|
|
|
