עוד משהו על עקידת יצחק

סתם שאלה, האם יש באמת ספר בשם אצבעות ירחמיאל?

כן, מייציץ, מחברו הוא ר' ירחמיאל פירורים.(לע"ז)

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,

הוא אח של (רבי) מיימון פירורים?

זוכר אותו מהנחנחים בצומת ההיא?

איד"ג,

האמפתיה אינה רעפורמית, היא בת-אדמית. ודו"ק.

ולשאלתך -
אמפתיה מגיעה לכל מי שנמצא במצוקה (מצוקות מוסריות, ערכיות, הלכתיות, פוליטיות וכו' יש הרבה סוגים וגוונים בעולם, לצערי). השאלה היא, האם לבי רחב מספיק להכיל את כולם. בכל אופן, ההעדפה (כך אני משתדלת, על כל פנים) אינה על בסיס מגזרי (או מגדרי וכו').

אמשלום,

לא הבנתי בסוף: התשובה היא "כן" או "לא"? יש לך אמפתיה, סימפתיה, אהדה, הערכה, סולידריות או כל כיו"ב עם כתיבה רבנית מן הסוג הנ"ל? זאת נראית לך כהתחברות אל הטקסט באמצעות אקטואליזציה שלו, או כמשהו קצת מגוחך?

אם ראשון עיקר, זו הפעם הראשונה שרפורמית הצליחה לאגף אותי מימין (אולי בעצם לא? כבר לא בטוח).




ולפחות שאתה, מייציץ, תצא אם תשובה ברורה של "כן" או "לא" - התשובה היא: לא. אין ספר כזה.

אידך גיסא

מי מגדולי ישראל כתב את הקטע הבא:

שאלתי:
מאין ידע המשיח כי ה' שלחו, דהרי מצינו כמה וכמה אזהרות על נביא, שצריך אות ומופת כידוע, וגם הוא לעצמו צריך לידע שה' שלחו?
והשיב:
מי שהוא ראוי שה' ישלח אותו, הוא יודע ויכול לדעת שה' שלחו. אצלו אין ספיקות, והוא יודע מה זה מאמר ה'.
כמה פעמים התבוננתי בענין עקידת יצחק. שלכאורה, באופן עקרוני, סביר להניח שאכן יתכן (תיאורטית) שה' יאמר ציווי כלשהו לנברא. כיצד יתכן לומר שיש משהו שה' מנוע מלעשותו?
אלא שנופלים מחשבות וספיקות בעצם הענין, האם זה בכלל ציווי מה'. אך הסיבה לכך שמסתפקים בזה, היא משום שלא שייכים למדריגה זו (של שמיעת ציווי מה' ישירות).
אבל באברהם לא היו שום ספיקות, וידע היטב שזהו ציווי ה'. וזאת משום שמצד עצם מדריגתו היה בערך לידע ולהבין מהו מאמר וציווי ה'.
וכמו כן, לפי דעת הרמב"ם שמשיח יהי' צדיק גדול, הרי הוא לא יטעה כלל, וידע מה שיצוו לו, ולא יהיה אצלו שום ספיקות בזה. כי מי שהוא ראוי להיות משיח, הוא יודע ויכול להבין מהו ציווי ומאמר ה'.

סוף ציטוט.

איד"ג,

התשובה היא : כן. בהחלט.
הערכה ואמפתיה גדולות לאלה שמתמודדים (מדעת). מכל זרם, מגדר וז'אנר ספרותי.
אני מודה, שלפעמים זה דורש מאמץ גדול (אפילו כאן בפורום, לא תמיד זה פשוט), אבל מבחינתי, זה חלק מהותי מן הדרך הפמיניסטית.

לגבי העקיפה מימין -
בדיוק ההיפך. ודו"ק!



חבצלת,
אני מתנצלת על הסטיה מדרכו של האשכול.
זה לא אני התחלתי, זה הוא ...




תוקן על ידי - אמשלום - 26/05/2005 12:55:19

לברט,
כדאי לך לחפש קריטריון מבחין אחר, כי היו הרבה אנשים בתקופת אברהם אשר האמינו בכל ליבם ובכל נפשם כי אלהים רוצה מהם שיקריבו את בניהם. זה עדיין לא מעיד על רצונותיו של אלהים.
בכלל, ל פי דעתי, נביאי שקר, משיחי שקר למיניהם הצליחו לסחוף אחריהם תומכים כה רבים משום שהאמינו כי שליחותם היא רצון ה'. כך ששכנוע פנימי, בטחון פנימי לא יכולים להוות ערובה.
שמא ניקח טיעון סוציולוגי בתור קריטריון מבחין (מתאים גם לרוח הזמן)?: אברהם "בסדר" ואבות מקריבים אחרים "לא בסדר" כי היום אנו (עמ"י, אולי גם נוצרים ומוסלמים) סבורים כי אברהם "בסדר" ואחרים לא. ז"א זה שאנו רואים באברהם גדול רוח ואהוב ה' ונביא אמת, וזה שהוא עיצב את הדת והתודעה שלנו, אומר שה' ציווה עליו להקריב את יצחק ושהוא (ה')התכוון לכך.

חבצלת,
לפחות בזה בעניין שרה בבתי מלכי עולם ביקורת המקרא יכולה קצת לנחם אותך: לפי הביקורת מקרה של לקיחת אשת האב אירע רק פעם אחת, כל הפעמים האחרות (גם אצל אב אחר) זה וריאציה על אותו ארוע, ואולי זה אפילו לא קרה לשרה אשת אברם.

הי, יש לי רעיון!
זוכרים את ארבע הגירסאות של קירקגור על עקדת יצחק בתחילת חיל ורעדה? אני רוצה להציע גרסה חמישית, שפותרת את כל הבעיות. אבל לפני זה אציע גרסה 4.5.
כשהמלאך קורא לאברהם משמים ואומר לו לא להקריב את יצחק - מה זה? זה איש מעופף מתמונתו של רמברנט? תשאלו את ריב, היא תאמר לכם שאין מלאכים, יש חלומות. היום במקום חלומות היינו אומרים תודעה, אולי תודעה אלהית או נבואית. מה זה הקריאה הזאת בתודעתו של אברהם? אולי זה סירובו. בלי לבטל את "אלוהיותה" של האינטואיציה הנבואית הקודמת שלו (להקריב את יצחק) הוא מבין/ חש שאין צורך לעשות זאת. שאהבתו אל אלהים יכולה להתבטא גם בדברים אחרים. למה אנו רואים בו סמל לאיסור קורבן אדם - הרי הוא היה מוכן לעשות זאת?! כי בסוף הוא הבין (בכוחות עצמו, עם האינטואיציה הרוחנית שנשגבת שאפיינה אותו - וזה המלאך) שאין צורך, שזה מיותר ולא שייך. בלי לבטל את הלהט הדתי, בלי להתכחש לציות לאלוהים, פשוט מעתה יש לחפש אפיקים אחרים לניתוב הלהט הזה.
עכשיו - גרסה 5. אברהם אפילו לא יצא עם יצחק. אולי אפילו הוא עצמו לא יצא באותו יום מהבית: "לא היה ולא נברא, אלא משל היה". והיום היינו אומרים שזה "ניסוי מחשבה". לכן גם ברור למה לא דיבר עם שרה: דובר ב"יצחק" שבנפשו, לא יצחק בשר ודם. הוא "הלך" להקריבו בלב שלם, ואז הוא הבין שאין צורך. או אולי הוא כן הקריב אותו! אולי הוא הצליח להרפות מההיסטריה על בנו יחידו, לעזוב במידה מסוימת את הדאגות האינסופיות שהיו מכלות את נפשו, כמו שאח"כ דאגות אינסופיות על בנים ובת היו מכלות את נפש נכדו. אולי הוא הצליח בעקידה הדימיונית הזאת להזיז קצת את יצחק מלתפוס את כל הרקע של מבטו הפנימי וכך הוא הצליח שוב לראות (קצת) את אלוהים. אולי אפילו בעקבות זאת הוא לא חזר לחברון, אלא לבאר שבע, ואולי זה אכן שבר את ליבה של שרה אשתו. אבל החיים לא קלים, יש עקדות וקורבנות, והוא היה חופשי להקריב את משפחתו (בליבו) לשם עבודת ה'. לפחות כך אין כאן פלילים. זאת האפולוגטיקה המקסימלית שאני מסוגלת אליה בסיפור הזה.

דיבשה -

אי לא מסכימה עם הדברים במלואם, אבל על הרעיון, על האומץ לבצע, ועל עצם השיטה, מגיע לך יישר כוח גדול!

אידך, מעניין ששמיעה בקול השם במקרה הזה נחשבת לך כגבורה,
ואילו לסרב, נחשב לחולשה.
אני בתגובתי כתבתי ההפך, אני מקווה שאהיה מספיק חזקה לסרב לצו אלהי שכזו
תסקור גם את ההסטוריה וגם את החדשות, ותראה מה אנשים מוכנים לעשות לילדיהם, כאשר עונים לגורמים הרבה פחות נשגבים מקול אלהים, דברים שלעולם לא תארו לעצמם שיעשו
תאמין, לאלהים כמו לBIG BROTHER יש את הכלים לשכנע אותנו

_______

אידך גיסא כתב:

אין לי ספק, אפילו קל שבקלים, שאילו הייתי שומע את הקול האלוקי המצווה, כמו אברהם, לא הייתי נשמע לו. ייתכן שהייתי מתרץ לעצמי שאולי בכל זאת אני לא לגמרי מבין, שיש פנים לכאן ולכאן, שככה וככה, אבל לאחר מכן הייתי מתעשת ומכיר בסיבה האמיתית: שאין לי את הכוחות בשביל זה. לעמידה בדרישה שכזו צריך להיות אברהם, ולכן אברהם הוא אבי האומה ואבי האמונה ואני לא. ודבר אחד אפשר לומר לזכותי: לא הייתי מייצר שום אידיאולוגיה ("שיטה של עבירה", בלשון בעלי המוסר) להצדקת מחדלי; הייתי משאיר את המחדל כחולשה שלי.