"בת מצוה" לבנות- למה לא?

שלום ,

אני חדשה כאן בפורום, ורציתי לשאול משהו שלי אישית מאד הציק וברמה מסויימת מציק עד היום.

באותו בוקר קמתי לא היה שום אווירה מיוחדת בבית ,אבא הלך לתפילה רגיל. כששב, חיכתה לו אמא עם כוס הקפה וארוחת הבוקר כמידי יום. הם לא אמרו מילה.
התביישתי לשאול. אמרתי בודאי הם יגידו מאוחר יותר משהו.
הלכתי לבית הספר . הודיעו לנו שיתקיים אירוע לכל הבנות כולן. לא אמתח אתכם יותר מידי. הסיפור הוא "בת מצוה". לבנים עושים חגיגה שלמה הכוללת עליה לתורה ומסיבה לחברי הכיתה וחגיגת "בר מצוה" לקהל הרחב. ואילו לנו הבנות כלום ,שום דבר. ואני שואלת למה? אנו לא מתחייבות במצוות? אוקיי אני מסוגלת להבין שלא תהיה עליה לתורה, אבל מה הבעיה באירוע שיציין את הכניסה לעול מצוות. זו אפליה שאין לי עליה הסבר אלא ביחס מזלזל אפילו למעט המצוות שהתירו לנו הבנות לקיים. ובעצם מכאן נגזרת שאלה נוספת אם אתם לא כל כך מעונינים בנו ומצותינו, למה שאנו נרצה?

נ.ב אני מודעת לכך שכנראה שסיפורי האישי נדיר. ואולי רוב ההורים לא מתעלמים לגמרי, אבל אירוע רובם לא עושים.

יש לאורי אורבך שיר קצר על זה.

ב"ה עשיתי 3 בת מצוות, סולידיות אמנם, אבל לא השכחנו את האירוע וציינו אותו במסגרת משפחתית מורחבת.

תוקן על ידי - אריק123 - 22/05/2005 10:22:17

.

que_sera

אולי השאלה החשובה מכולן היא האם לבנותיך עשית משהו, או שהמשכת את "המסורת" מבית הוריך.

.

מואדיב,

באורח מקומי, ייתכן בהחלט שהצד של הוריה בסיפור יהא משכנע דיו. איך בכך כדי לענות על רשלנותם של הורים רבים אחרים אשר מתוך השקפה מסוימת (ובעיקר מסורת) מקפחים את הבנות במקום שאין ראוי לקפחן ומוזילים בעיניהן את ערך המצוות שהן מחויבות בהן.

וסיפור: שאלתי את סבתא שלי אם כשהייתה ילדה חגגו לה בת-מצווה. היא צחקה מטוב לב ואמרה שבגיל שתים-עשרה כבר נערכה לה מסיבת-אירוסין. היא התחתנה שנה אחר כך וכל השאר היסטוריה.



(אחר שהפכתי והפכתי בדבר הגעתי למסקנה ששורת-הדין נותנת שיהא על המגיבים לך הקוראים בשמך לכלול בתגובתם אותה נקודה אלמותית, שטעם הצבתה תקף גם כאן).

ההורים שלי שאלו אותי אם אני רוצה חגיגה עם פיצה ועוגת יום הולדת, ולהזמין את חברות הכתה
בדומה לכמה מחברותי עשינו מסיבה, שחקנו "מחניים," ואצל חלק מהם ראינו סרטים

אמרתי לא, לא רוצה. מסיבה כזאת היא בזיון, לא כבוד לאירוע הבת מצוה.

יש תשובה של הר' עובדיה שמאד תומכת בסעודת בת מצוה עם זמירות ודברי תורה, רק לשמר על כללי צניעות


תוקן על ידי - kisarita - 22/05/2005 14:48:57

Me too
I celebrated by youngest daughters Bas Mitzvah this year

I made her peanut butter and jam sandwhich for school gave her a hug and a double kiss and sent her off to school

But that I did last year too when she had her 11th birthday

בימים רגילים היא הולכת בלי סנדביץ' ונשיקה?

תודה למגיבים,

למרות גילוי הלב הרגעי, אני מעדיפה לא להפוך את זה לענין אישי. אני לא יכולה לדבר עם הורי, הם חולים וחלשים מידי בשביל שאציק להם ב'שטויות' הללו.

מואדיב, לפעמים הם היו חוגגים לפעמים לא תלוי במצב הרוח.
אבל הם לא שכחו בר מצוה, ומסע קבלת ברכות מהרבנים והאדמורים.
אני לא יודעת כאן מאיזה ציבור מגיעים האנשים אבל אני דברתי על הציבור החרדי.

כישרית, אני מתארת לי שאת חוצניקית . שום חרדי ישראלי לא היה מציע לבתו מסיבה עם פיצות לבת מצוה.אם אין בעיה לעשות חתונות למה שתהיה בעיה לעשות בת מצוה? אפילו רק לנשים.

וכאילו משמים הופיע יוסהי לתמוך בדברי. יוסהי, אני לא מבינה מדוע זה גורם לך גאוה ואושר? האם אתה לא משדר לבתך שהיא לא מספיק חשובה? או שקיום מצוותיה לא מספיק חשוב? אם היא תבא אליך יום אחד, ותאמר לך שהיא כבר לא רוצה לקיים מצוות. מה תאמר לה אז? שהיא נורא חשובה ומיוחדת?

בת מצוה: עיון מונחה במקורות
הרב נריה גוטל

http://www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=395&q=&re1=%D7%90%D7%97%D7%A8%20%D7%9B%D7%AA%D7%9C%D7%A0%D7%95

קיי סרה, ברוכה הבאה אל הפורום.

תארת נכון מצב עגום. אבל לא הייתי שופט את ההורים לחומרא בעיקר כי גם הם תוצר של אותה חברה. מה שנכון הוא לשפוט את החברה כולה (מיכי בודאי ישאל שהרי לדידי אין מושג כזה...)ואת הנהגתה.
ואם רצונך לדעת את הסיבות הנה מתוך הקישור שהביא זה שמעלי.

"ועתה נבוא בענין הסעודה שלפי האמור דמקורו מהך דרב יוסף יש מקום לעשות סעודה גם לבת כשנכנסת לעול מצוות מפני שעכשיו היא מצווה ועושה. אולם גם בזה מעולם לא שמענו בדורות הקודמים שיעשו סעודה גם בבת כמו בבן. ונראה הטעם משום דכבודה בת מלך פנימה, ומטעם זה כתב החתם סופר בחידושיו לשבת דף כ"א שאין הנשים נוהגות בנר חנוכה להיות מן המהדרין משום דמצותה בחוץ ברשות הרבים. אבל בצנעה בתוך ביתו במסיבה משפחתית בודאי הגון ונכון לעשות חגיגת בת מצוה, ובפרט בזמן הזה שנהגו לעשות כמה מיני מסיבות חגיגיות בכל מיני התרחשויות, ולכן לא תהא כהנית כפונדקית. אמנם כאמור רק בצורה משפחתית מצומצמת, אך העיקר שיהיה לשם שמים, ונכון וגם רצוי שבהזדמנות זו שידברו מענייני מצוות וחינוך הבנות המעותדות להקים בתים בישראל שיהיו לשם ולתפארת אבות ולהרמת קרן האומה הישראלית הנבחרת להיות אור לעולם כולו,"

ושורת המחץ מהרב קליין:
ולא רק בדורות הקודמים אלא גם בדורות הללו אף פעם לא שמענו מהמנהג הזה אצל יהודים חרדים, רק אצל המתחדשים, כי בעצם מקור המנהג נובע מ"הרפורמים" וא"כ למה לנו לחפש דברים ומנהגים חדשים אשר לא שערום אבותינו ורבותינו הק' והרי "חדש אסור מן התורה", כאימרת רשכבה"ג מרן החת"ס זצוק"ל, כי אין בזה שום מצוה כמו שמובא באגרות משה הנ"ל מהג' רבי משה פיינשטיין שליט"א שזאת היא "צערמאניא" ודבר רשות והבל בעלמא ואין שום ענין וסמך להחשיב זאת לדבר מצוה וסעודת מצוה עיי"ש.


אל תאשימי ,במחילה , את החרדים לכך שלא עשו לך בת מצוה ולכך שערכי מצוותיך וחיוביך פחותים. האשימי את הרפורמערס
מהם יצא הרוע לכל עמינו.

ובבנין ציון ננוחם.




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קה סרה

נראה לי שיש כאן כמה נושאים, מהם כלליים, מהם אישיים, מהם תורנים והלכתיים, מהם, איך נאמר זאת, חברתיים ופשוט כלכליים.

א. האם יש ענין לערוך מסיבה - אפילו גדולה - ל"בר מצווה"? זה מה שמקובל אצלנו, כלומר אצל החרדים (וכמדומה שאצל אחינו הד"לים ואפילו אצל החילונים לפעמים).

אבל לא אצל כולם. בהחלט לא אצל כולם.

יש כאלו שעושים זאת בבית, או בחיק המשפחה. ורבים רבים, שנאלצים לערוך באולם, מכורח החברה ורצונו של הילד לא להיות שונה, עורכים תחילה סעודה משפחתית צנועה ככל האפשר, ורק אחר כך פותחים את הדלתות לביקורי הקהל הרחב. וגם כך זה עולה יותר מדי, וראו לקמן.

ב. סעודה כזו של יום הבר מצוה נחשבת לסעודת מצוה. אבל קשה לראות בבילוי ערב באולם, תוך קידום פני ראשי הישיבה של האב (זה בוודאי צד של מצוה) ואורחים, שחלקם מגיעים מפני שהם מחוייבים בדבר - קשה לראות בכך מעשה מצוה.

ג. במיוחד אם מביאים בחשבון את הצד הכלכלי. אצל אחינו החילונים מקובל להעניק ביד רחבה, מה שמכסה לעתים את הוצאות הערב היקר. לא אצלנו.

אז לבוא ולחייב את ההורים להתחייב לעוד הוצאות, עבור בת?

יש גם צד שני. העיקרון של "כל כבודה בת מלך פנימה" נחשב לאחד מאשיות החברה שלנו (החרדים, החרדים, צויין במפורש עבור אלו שאינם כאלו). האם נכון להפעיל את העיקרון הזה פה או לא? יש לכך, כפי שביארה קה סרה, צד פסיכולוגי. אולי כפי שאסור להפלות בן בין הבנים, אפילו על ידי קנית כותנת פסים, כך אין ראוי להפלות במסיבות בין הבנים והבנות. אולי.

אבל כשם שהבעיה צצה על רקע פסיכולוגי-אקזיסטנציאלי, למה הוא ולא אני, כך הפתרון צריך לדעתי להופיע בחוג המשפחה.

עבור קה סרה, כפי שכתבה, זה קצת מאוחר מדי. ההורים הזדקנו, והיא, שאולי בדרך להיות אם בישראל (טוב, אולי לא עכשו אבל הזמן חולף מהר), יכולה רק לקוות לנהוג אחרת בילדיה ובילדותיה בעתיד.

(רק שלא תכפה עליהם לנגן בפסנתר כי לה לא היה, כמו הסיפור המקובל אצל הפסיכולוגים. ולמי שאינו מכיר, זו בדיחה שבאה לומר כי הורים מנסים לפצות את ילדיהם על החסכים שהיו להם עצמם, גם אם הילדים אינם מרגישים בכך כל צורך, וגם אם הם מתעבים את הנושא, כדוגמת נגינה בפסנתר).

מה שנותר לדעתי לעשות הוא לקבל את העובדה שעכשו את בוגרת, ויש לך הבנות אחרות וחיובים אחרים. יתכן שהוריך שגו. אבל מחובתך, כבת, לכבדם ולהשתדל לאהבם גם כך, וללמד עליהם זכות.

זכות. מפני שלא קל להיות הורה. ולא תמיד מודעים לכל המאויים של הילדים, ולאופן שבו הם מפרשים מה שקורה ולא קורה בבית.

במקרה שלנו, הבה ננתח יחד. רק תיאורטית, אינך צריכה כמובן לענות. וכמובן, זו דוגמא לצורך הציבור, בלי כוונה להתייחס אליך אישית, למרות שהדברים נכתבים בלשון נוכחת.

האם הם ידעו שאת רוצה בת מצוה? האם סיפרת להם?

אם לא, אזי נראה שבגיל בת מצוה צריך כבר לדעת שהורים אינם קוראים מחשבות. אם הם לא ידעו, האם היה עליהם לנחש? האם יש מקום להאשימם על זה?

ואם כן סיפרת, והם כן שמעו וידעו - וסירבו - האם נימקו לך את הסירוב?

נניח שהצדיקו את עצמם בנימוקים שאינם מתקבלים על דעתך, עדיין צריך לזכור גם שיש מצוה לדון לכף זכות. והיא שייכת במיוחד כלפי ההורים.

וזה לא רק בחוג המשפחה, אלא בכל מקום בחיינו.

כל אדם נושא זכרונות של מה שהוא מרגיש שנלקח ממנו שלא בצדק. לפעמים הוא צודק. אבל זה טיבו של העולם. כך ברא ה' את העולם. אם נשכיל להתגבר על הרגשות הקשים, נוכל לבנות עולם טוב יותר, וגם נהיה מאושרים יותר.

לדעתי, השאירי את הזכרונות מאחרי גבך. הסתכלי בעתיד.

ואולי סיפור קטן לסיום. היודעת את מה היתה המתנה שקיבל הרב שך ליום הבר מצוה שלו? לפי הסיפור הקלאסי, הוא לא קיבל חליפה, מסיבה, או אפילו עליה לתורה. הוא קם בבוקר, הגיע לתפילה והניח תפילין, וידע שמהיום הוא מקיים מצוות מדאורייתא. זהו.



כשאני מסתכל במה שכתבתי, יש בזה תוכחת מוסר. ומי אוהב לקבל תוכחת מוסר, ומי ראוי לומר אותה? לא את ראויה לתוכחה הזו, ולא אני לאמרה.

ובכל זאת, אולי יהיו הדברים לתועלת, אולי יתקיים כאן כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

קה סרה העלתה שאלה עקרונית. היא עשתה זאת, באומץ יש לומר, באופן אישי מאוד ותוך חשיפה של רגשותיה הכואבים.
מאוד קל להציג את העניין כבעיה אישית בינה לבין הוריה, ולנסות להציע לה פתרונות, שאינם רלוונטיים (אני מניחה שהיא כבר מזמן אינה בת 12). הרבה יותר קשה לדון בדברים בצורה עניינית וכוללת, למרות שברור שבזה יסודם (וראה תגובתו של yochee לעיל).
מה שכתבת, אינו נראה לי הוגן, ויש בו (לטעמי לפחות) התנשאות והתחמקות.



קעלעמר,
תודה לך.
אני תוהה, עד מתי ימשיכו לנופף במילת ה"R" הנוראה והמאיימת, בכדי להשתיק ולדכא כל מחשבה חדשה.



[מכיוון שאיני מכירה את החברה עליה מדובר, אני נמנעת מלדון בבעיה שהוצגה, ו/או להציע פתרונות (ויש לי) שאינם רלוונטיים לגביה.]

אמשלום,

ממתי חוסר הכרות קרובה מונע מאיתנו להביע דעה? האם זה אמור למנוע?

בקשר ל R גם אני הופתעתי משרבוב הרפורמים לענין כזה. ביחוד שהדתל"ים אם איני טועה עושים "בת מצוה".

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

מיימוני

האם יש משהו, תופעה חברתית כלשהו בחברה חרדית(טוב, חוץ מהנהייה אחרי קבלה) שאותה תהיה מוכן לבקר, בלי תירוצים ואפולוגטיקה?

הנושא איננו הוריה של קיי שרה , שעליהם חלים כל לימודי הזכות שבעולם בעשותם את מה שכולם עושים, אלא הנורמה החברתית, שלטענת קיי שרה (ובזה יש לה את הסכמתי) היא מפלה ומבטאת זלזול.

גם טענת הבו לה דלא לוסיף עלה , שלא ראוי בכלל לחוג בר מצווה, אינה במקומה לענ"ד. כך אפשר לנפנף כל טענה צודקת אודות הפליה.