פרשת מזוזה (התפתחות ההלכה)

אקדמאי,

מה באמת??? הכרת את החזו"א אישית ומספיק כדי לקבוע חד משמעית שלא היה קיים אצלו הנחת המבוקש???
איני שואל בציניות. הגעתי להכרה שאם אינך חי עם אדם אינך יכול להכיר את נפשו ובפרט כאשר אתה מסנוור מהפרסומת סביבו.

הנחת המבוקש נעשית גם על ידי אנשים צדיקים מתוך פחד שינוי האינדוקטרינציה שלהם. ישנם כמה וכמה קטעים בחזון איש המוכיחים שהניח את המבוקש עכ"פ במוצהר, בפרט כאשר קבע כאמת מוחלטת את חתימת התלמוד ואת הגר"א כמו בי"ד הגדול בלשכת הגזית [למרות שבספרו בדרך לימודו אין את אותו ה"דרך ארץ" הגדול כלפי הגר"א]. גם בסוגיות נדמה לי שראיתי אצלו הנחות המבוקש. אם תאלצני לחפש סביר שאמצא דוגמאות.

ידידי שאלני לפי הטוענים [שאיני מסכים עמהם] שחשמל דרבנן, היכן ישבו רבנן כדי לגזור?

התשובה היא כפי שהאיר אחד מגדולי הדורות, שכל המובן לחכם, שבו משתקף הדאורייתא ושלכן הוא ראוי להיות "משמרת", אין צורך במושב בי"ד. זה דרבנן "טבעי". בארה"ב ראיתי ביסלי כשר בטעם חזיר, חשבתי אותו דבר על זה שודאי מדרבנן שלא לאכלו. בי"ד צריך רק לדרבנן שאינם "טבעיים" אלא רחוקים יותר כמו פתם משום בנותיהם וכד'. אלו אינם מתבטלים מאליהם כטבעיים [רמב"ם ממרים] מאחר ויש להם חותמת מושב בי"ד.
יסוד זה של דרבנן "טבעי" שמעתי [לאו בפירוש אלא מכללא] מהחזו"א על רכיבת אופניים בשבת.

תיאור לשם המחשה של "משמרת למשמרתי". התורה משמרת את האדם לאפשר לו להיות מוסרי, והדרבנן זה כמו המעיל שעל הס"ת שמשמר את התורה.

עוד בענין "השוואת הקו".

משניות שלימות מובאות במנחות נ"ד לגבי היה כשיעור לאיסור ולטומאה ונצטמק או חמץ שנפסל מאכילת אדם לאחר שכבר היה אסור שהדין הוא שזה עדיין נכנס בקו, למרות שאם היה כך מתחילתו לא היה חל עליו הדין.

בכל הדברים הגבוליים שאינם חד משמעיים, מכריע נתון חיצוני את הכף. דבר זה הוא יסודי בדעת האדם הזקוק לקריטריוני הכרעה בנקודות הדקות של התחום האפור. מושג האמונה בפעולות האדם שהוא פועל לפי ניסיון העבר, הוא גם שהעבר מכריע את הכף.
חוק האינרציה הוא כי ה'שב ואל תעשה' הוא הקרוב לדעת הקבוע. כן קרובים לדעת, הנתונים המטים את השוואת הקו שלכן הם מכריעים.

ווטו,
יישר כח על ההסבר. מצא חן בעיני.
גם אני שמעתי לא פעם שהחזו"א הגיע להגדרת החשמל כבונה מתוך שהניח שהוא אסור, ולא להיפך.
גם הגרש"ז אויערבך, כידוע, התחבט בשאלה מפני מה אסור להשתמש בחשמל. בצעירותו היתה לו דעה אחת, ולימים הוא חזר בו ואימץ דרך אחרת; אך מעולם לא היה לו ספק בעצם האיסור.
ההסבר שלך נותן בכך טעם.
לכאורה זו היא מחלוקת תנאים (שבת ע, א; עד, א; צז, ב), אם "שלשים ותשע מלאכות נאמרו למשה בסיני" (ואין איסור במלאכות אחרות) או ש"כל מילתא דהויא במשכן חשיב לה" (והמנין הוא טכני. וכך נפסק).
בכל אופן, לא נראית לי ההגדרה של ל"ט מלאכות כ"שקר קדוש". יש להגדרה הזו השלכות הלכתיות ברורות, כמו "חילוק מלאכות" לענין חטאת, ועוד.
מוטב לומר שקידוש מנין הל"ט כהחלטי וכתוחם הוא מוטעה.


כעין תשובתך למיימוני לגבי ליבון, שמעתי מפי הר"א וייס שליט"א, בשיעור בהלכות שבת. הוא הוכיח מדברי הרמב"ם (שבת פרק ט', הל' י-יא) ש"המלבן את הצמר או את הפשתן... חייב" ו"המכבס בגדים, הרי הוא *תולדת מלבן* וחייב", שהליבון במקורו אינו כיבוס הבגד אלא מלאכה הנעשית כחלק מעיבוד הצמר לקראת הכנת הבגד. הוא הסביר זאת בכך שאבות המלאכות הן רק מלאכות שיש בהן יצירה חדשה.
בכך מוסבר גם סדר המלאכות "הגוזז את הצמר, המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה..." (שבת עג, א) - הליבון מופיע בתוך סדר יצירת הבגד ולא אחרי התפירה.

מקובל לבאר את הקריטריון של "יצירה" בכך שדם הקב"ה לא שבת ביום השביעי מעשייה גרידא, אלא מהיצירה והחידוש.
נותר רק להבין מדוע תולדות המלאכות יכולות להיות כאלו שאין בהן יצירה, כמו כיבוס בגד.
"השוואת הקו" היא הגדרה שכוחה יפה לאיסורים דרבנן. בניגוד לקו ה"דאורייתאי" התלוי במהות, גישת התנאים נתלית בהגדרות. ("...ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא" - ב"ב כג, ב; ובר"ן שם: "שכל מדת חכמים כך הן, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול.")

לסיום, ההגדרה של "דרבנן טבעי" לא נראית לי.

עוצו עצה ולא תופר,

ההגדרות שהבאת בסוגריים מוכיחות שאכן "השוואת הקו" היא גם בדאורייתא, אלא בדרבנן היא יותר גמישה [בישבי לפני המחשב מתעצל אנוכי לחפש את הראיות ועם מע"כ הסליחה].
אחזור על שאלה פשוטה כדי להוכיח את הנקודה. למה ראש חודש לא מתחיל מרגע המולד וראש השנה מיום תחילת תקופת תשרי? [ועוד לאין ספור]

גם אני כששמעתי לראשונה את מושג ה"דרבנן טבעי" היה קשה לעכלו, נוכח הרגל החשיבה שלי דאז, שהכל צריך חותמת חברתית. גם כשהייתי לומד משנת "שניים אוחזין בטלית יחלוקו" לא היה עולה על דעתי שמדובר בשני אנשים המבקשים בעצמם לדעת דין אמת, אלא ביריבים הבאים לפני בי"ד. על כגון דא אמרו "מה שלא הולך במוח, הולך בכוח".

"שקר קדוש" לגבי הל"ט. הכוונה שאין זה תנאי לכל הדורות שבהכרח תימצא אכסניה לכל מלאכה שתתפתח בעתיד, בתוך הל"ט, אלא שכך היה ראוי לחלק מחמת קושי התפיסה המופשטת של מושג המלאכה. וכיון שכן היה ראוי, אם כן נכון שיהיה לזה נפ"מ לגבי התראה וכו'. אך ראה בשבת צ"ה. בר גוריא איקלע וכו' חולב חייב משום חולב, וכן מחבץ ומגבן ובבי מדרשא הכו על קדקדו לסווגן לפי ל"ט, מפרק, בורר ובונה. אבל גם הם בפשטות יודו שלא נתיר מלאכה שמציאותית היא מלאכה משום חוסר אכסניה בל"ט.

תוקן על ידי - ווטו1 - 7/3/2002 4:43:50 PM

ווטו,
לגבי החזו"א לא אתווכח איתך עכשיו, יש לי קשר חזק למשנתו ולמשפחתו.

בנוגע ל'דרבנן הטבעי', מעניין מה דינו של האינטרנט על פי זה.

בנוגע לנקודה 1 עדיף בתיבה האישית, בנוגע ל 2 הייתי אומר שאינטרנט לילדים ללא פיקוח יש בעיה של דרבנן טבעי.