בשו"ת יביע אומר מביא את השאלה על המזוזה
וזהו סיכום עיקרי דבריו
א. הרמב"ם פוסק שצריך לגלול
ב. טוש"ע (סי' רפח סי"ד) "ולעולם אם קובע המזוזה בפתח הבית כשהיא שטוחה, והכתיבה גלויה לעין כל רואה אפשר דעדיף טפי"
ג. גמ' מנחות (לד א) הגמ' דנה האם אפשר לכתוב על אבן, ומדיון הגמ' ע"כ אע"פ שאבן אי אפשר לגלול משמע שמותר.
ד. פוסק: אסור להניח המזוזה גלויה לען כל בלי גלילה וכרכה מפני שאסור לשנות צורת המצוות ומאחר שלא ראינו....)
ולמי שמעונין להאריך העתקתי את התשובה
שו"ת יביע אומר חלק ח - יו"ד סימן ל
ב"ה. פעה"ק ירושלים ת"ו. טבת תשל"ה לפ"ק. לכבוד ידידנו הנעלה מיחידי סגולה רב פעלים לתורה ולתעודה אוצר כלי חמדה כליל המדעים. נחמד ונעים. כש"ת הרה"ג רבי סלימאן דוד ששון (שליט"א).
אחרי עתרת החיים והשלום וכל טוב סלה, אודות שאלתו בדין כריכת וגלילת המזוזה מסופה לתחלתה לפני קביעתה במזוזת הבית, אם היא לעיכובא, או שמא יכולים לקובעה כשהיא שטוחה ומכוסה בניילון או בזכוכית ונראית לעיני כל רואה, והיא קבועה כך במזוזת הבית, כי עינו ראתה באיזה בנקים שהמזוזה שטוחה וקבועה במזוזת הבנק, מבלי שתהיה גלולה וכרוכה לפני קביעתה כנהוג. והריני להשיבו דבר בקיצור נמרץ לרוב הטירדות בעסקי הצבור והיחיד כאשר יודע כל שער עמי.
הרמב"ם (בפרק ו' מהל' מזוזה הי"ג) כתב וז"ל: "חייב אדם להזהר במצות מזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד, שבכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד שמו של הקב"ה, ויזכור אהבתו, ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולמים, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים". וע' במנחות (לג ב) אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, מ"ט אמרי רבנן כדי שיפגע במזוזה מיד וכו'. ע"ש. ולכאורה מכיון שתכלית מצות המזוזה כדי שיזכור אהבת השי"ת ויחודו בכל עת צאתו ובואו, ופוגע במזוזה, אם המזוזה שטוחה ונראית לעין כל רואה, הוא קרוב לתכלית המצוה ביתר שאת ויתר עוז, בראותו המזוזה גלויה לפניו. ואע"פ שכתב הרמב"ם (בפ"ה מהל' מזוזה ה"ו): "כשכופלים המזוזה גוללים אותה מסופה לתחלתה עד שתמצא כשיפתחנה הקורא לקרותה יקרא מראש השיטה שמע ישראל לסופה, ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר, ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמרים" וכו'. ומקור דבריו במנחות (לא ב), א"ר חלבו חזינא ליה לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע. ופירש רש"י, שלאחר שנכתבה כופלה וגוללה מצד שמאל לצד ימין, והיינו מאחד כלפי שמע וכו'. וכן איתא בירושלמי (סוף מגילה): צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח. והובא בתוס' (מנחות לג א) ד"ה הא. ע"ש. וכ"פ בטוש"ע (סי' רפח סי"ד). מכל מקום אין זה חובה מן הדין לעיכובא, אלא שאם כורכה, יכרכנה משמאל לימין, דהיינו מסופה לתחלתה, כדי שכאשר יפתחנה לקרותה יקרא מראש השיטה שמע ישראל וכו'. ולעולם אם קובע המזוזה בפתח הבית כשהיא שטוחה, והכתיבה גלויה לעין כל רואה, אפשר דעדיף טפי, ועכ"פ אין הכרח דוקא לגוללה ולהניחה בתוך שפופרת. וראיה לזה מהגמ' במנחות (לד א), ת"ר, וכתבתם על מזוזות ביתך, יכול יכתבנה על האבנים, נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה, מה להלן על הספר אף כאן על הספר. (ופירשו התוס', דיליף מדכתיב גבי סוטה, וכתב הכהן את האלות בספר, והתם ספר ממש בעינן ולא ע"ג אבנים. א"נ יליף מס"ת שהמלך כותב, שנא' וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר). א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רחמנא אמר וכתבתם על מזוזות, ואת אמרת נילף כתיבה כתיבה, א"ל אמר קרא וכתבתם שתהיה כתיבה תמה, והדר על מזוזות. (פירש רש"י, ואין כתיבה תמה על עצים ואבנים אלא על ספר). ומאחר דכתיב וכתבתם, גזרה שוה למה לי, אי לאו גזרה שוה הוה אמינא ליכתבה אאבנא (יחקקנה בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה) וליקבעה אסיפא, קמ"ל. ע"כ. אלמא דאי לאו קרא וגזרה שוה הוה אמינא שיכתבנה על אבנים, אע"פ שאי אפשר בשום אופן לגלול ולכרוך האבן, אלא להניחו שטוח כמות שהוא. ומוכח שאף בלא גלילה וכריכה שפיר דמי. והשתא נמי שצריך לכותבה על ספר אין הכריכה והגלילה מעכבת כלל, ויכול להניחה שטוחה ולקובעה כך במזוזת הפתח. וכל שכן אם הגזרה שוה היא מכתיבה דסוטה, ששם לא מצאנו כלל שיהא צורך לגוללה. ואפי' אם הלימוד הוא מכתיבה דס"ת, ושם בודאי שצריך גלילה, וכמ"ש בב"ב (יד א), אולם גם שם אין הגלילה אלא לצורך הס"ת, דלא סגי בלא"ה, ובעל כרחו צריך לגלול כל יריעות הס"ת, ואין דנין אפשר משאי אפשר.
ב) ותבט עיני בקובץ נועם חלק י' (עמוד רלז) במאמר מאת הרה"ג ר' מרדכי הלוי הורביץ, שנשאל בנ"ד, ופסק, שאם אינו כורכה, ומניחה פתוחה על מזוזת הבית באופן שהכתב מגולה כלפי חוץ, אף שהיא מכוסה בניילון או בזכוכית, לא קיים מצות עשה של וכתבתם על מזוזות ביתך כלל, ויש בה סכנה שאין הבית משתמר מן המזיקים, וראיה לזה מהירושלמי סוף מגילה, א"ר זעירא בשם שמואל צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח, ולשון צריך משמע בדוקא, ואם איתא שמותר לקובעה כשהכתב גלוי כלפי חוץ, מה משמיענו ר' זעירא שצריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח, היה לו להשמיענו יותר רבותא, שיהיה הכתב שלה נגד הפתח ורואה את הפתח, וממילא יהיה תמיד שמע נגד הפתח, אלא ודאי שצריך לגוללה, וקמ"ל כרב הונא שצריך לגוללה מסופה לתחלתה וכו'. ע"כ. ואין דבריו מובנים, שאיך יאמר ר' זעירא שצריך שיהיה הכתב שלה נגד הפתח, שאז יהיה משמע מדבריו שצריך בדוקא להניחה פתוחה וגלויה, וזו לא אמרה אדם מעולם, שהרי מבואר בגמרא ובכל הפוסקים שמספיק מן הדין לכורכה ולגוללה ולהניחה בשפופרת של קנה או של עץ וכיו"ב, ולקובעה במזוזת הפתח, ואין עיקר שאלתינו בנ"ד אלא אם אפשר ג"כ להניחה כשהיא שטוחה וגלויה, ואין הכריכה והגלילה מעכבת. ודברים פשוטים וברורים הם. עוד כתב שם (בעמוד רלט) להוכיח כדבריו, מההיא דמנחות (לד א) יכול יכתבנה על האבנים, אתיא כתיבה כתיבה מה להלן על ספר וכו', וקי"ל שאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, (פסחים סו א), נמצאת למד דילפינן בגז"ש שתהיה המזוזה כתובה על ספר, וא"כ פשוט הוא שצריכה גלילה כספר, כדאיתא בב"ב (יד א) כל הספרים נגללים מתחילתן לסופן, וס"ת נגלל לאמצעיתו. וכ"כ בס' התרומה (סי' רה). והמרדכי בהלק"ט (רמז תתקס) וכו', וא"כ ה"ה למזוזה. ע"כ. ואנא דאמרי שאין מכל זה הכרח, שהגזרה שוה היא רק לענין שתהיה נכתבת על ספר ולא על האבנים. וכ"ש אם הגז"ש שצריכה להיות על ספר איננה מכתיבה דספר תורה, אלא מכתיבה דסוטה, וכמ"ש התוס' הנ"ל. [וכן י"ל בהא דאמרינן (מנחות לב ב) כתבה כאגרת פסולה, מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר. ופרש"י שכתבה בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות וכו'. וע"ע בתוס' שם. אך כל זה שייך לענין כתיבת המזוזה עצמה, ומש"ה ילפינן בגז"ש כתיבה כתיבה. משא"כ בנ"ד דמיירי לענין הנחתה וקביעתה]. והנה ידועה שיטת הרמב"ם שאין העור של המזוזה צריך עיבוד לשמה, וכמבואר ברמב"ם (פ"א מהל' תפלין הלכה יא), והסביר הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' יח), וכן הובאה תשובתו בכסף משנה שם, שטעמו משום שלא נשמע במזוזה עיבוד לשמה, וא"ת, ומה טעם שתפלין וס"ת צריכים עיבוד לשמן, משא"כ מזוזה, לפי שעצמו של ס"ת ועצמן של תפלין הם המצוה, לפיכך הוצרכו לעשות להם חשיבות יתרה לעבדן לשמן, לפי שיזהר בעיבודן לשמן, למען יעמדו ימים רבים, אבל עצמה של מזוזה אינה המצוה, ולא תחשב מצוה אלא מפני הבית שחייב במזוזה, ואם אין בית אין מזוזה, אבל ס"ת ותפלין חובת הגוף התדירה היא. ע"כ. וע"ע בתוס' מנחות (מב סע"ב). ובשו"ת ברכת אברהם (סי' מ). ע"ש. הא קמן דלא ילפינן לגמרי מזוזה מס"ת. הילכך גם ענין גלילה וכריכה י"ל דלא ילפינן מס"ת. ואע"פ שרבים וגדולים חולקים על הרמב"ם ומצריכים במזוזה עיבוד לשמה. (וע' בד' המאירי סוכה ט. ובמלחמות שם), מ"מ מרן הש"ע (סי' רפח ס"ה) פסק, המזוזה צריכה עיבוד לשמה לכתחלה, אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל ממצות המזוזה, יכתבנה על עור שאינו מעובד הנמצא בידו, ויקיים המצוה מיד, בעודו מבקש עור מעובד לשמה. עכ"ל. וע' בש"ך וברכי יוסף שם. וע' להפרי מגדים א"ח (סי' לב א"א ס"ק יג) שאף להפוסקים דס"ל בעינן עיבוד לשמה היינו מדרבנן, ולא מן התורה. ע"ש. (וראה בנועם שם עמוד רמ"א). והנה כבר בא רעהו וחקרו הוא הרה"ג ר' עדין שטינזלץ נר"ו בנועם שם (עמוד רמד והלאה), ודחה ראית בעל המאמר הנ"ל, וכן דחה הראיה מדין ס"ת, שי"ל שאין חובת גלילה בס"ת מצד הדין, אלא מצד המציאות, שאי אפשר להניחו פתוח, אבל מזוזה שאפשר שתהיה במציאות פתוחה וגלויה, שמא אין חובת גלילה עליה כלל. ואף שבעל המאמר הנ"ל הניף ידו שנית (בעמוד רמו והלאה) לקיים ולעשות סניגורין לדבריו, במח"כ לשוא צרף צורף, ואין דבריו מחוורים כלל. וע' היטב בשו"ת עמק הלכה (חיו"ד סי' נו). ודו"ק.
ג) והן עתה נדפס שו"ת לב אברהם לידידנו הגאון רבי אברהם וויינפלד, וראיתי אליו שם (סימן פה) שישב על מדוכה זו, וכתב ג"כ שאין ללמוד מזוזה מספר תורה להצריך כריכה וגלילה, ואע"פ שבס"ת נראה ברור שעכ"פ צריך לכתחלה מדרבנן גלילה, כדאמרינן (ב"ב יד א) אין עושים ס"ת לא ארכו יותר על היקפו, ולא היקפו יותר על ארכו. וכ"פ הרמב"ם (פרק ט' מהל' ס"ת ה"א), מ"מ זהו ודאי רק לכתחלה מדרבנן, וא"א ללמוד מזה למזוזה. ושוב הביא דברי בעל המאמר בנועם חלק י' הנ"ל, וכתב לדחות ראיתו בטוב טעם ודעת, וכמו שכתבנו לעיל, והצדיק את השגותיו של הרב ר' עדין שטינזלץ על כותב המאמר, ושאע"פ שבעל המאמר חזר לקיים דבריו בלשון מדברת גדולות משום שאין גז"ש למחצה, אבל כבר כתב בספר כריתות (בית ב אות יא) שאם יש טעם וסברא שלא להשוות הגז"ש לכל הדינים, דורשים גז"ש למחצה, והכא נמי יש סברא לחלק בין ס"ת שיש הכרח לכורכו, למזוזה שהיא קטנה ואין הכרח לכורכה. הילכך בודאי שאין בזה פיסול דאורייתא, ומ"מ נראה לענין מעשה שאסור להניח המזוזה גלויה לעין כל בלי גלילה וכריכה, מפני שאסור לשנות צורת המצות, ומאחר שלא ראינו מימות אבותינו לעשות כן, מסתמא יש טעמים נסתרים לדבר, וכל המשנה ידו על התחתונה. וכן מוכח מתשו' מהר"י קולון (שרש נד) שעלינו ללכת בעניני התורה והמצות בעקבות אבותינו ולא לזוז ממנהגיהם וכו'. וכמ"ש החתם סופר (חאו"ח סי' כח) החדש אסור מן התורה. ואף אם כבר נקבעה כשהיא פתוחה וגלויה, יש להסירה ולקובעה מחדש בכריכה בלי ברכה, שהואיל ולא הוכרעה הלכה בודאות שאף בדיעבד לא קיים המצוה, שיצטרך עתה לחזור ולברך, הילכך ספק ברכות להקל. עכת"ד. ולי נראה דאף דלכתחלה נכון שלא לשנות מהמנהג המיוסד על דברי הש"ס והפוסקים, מ"מ בדיעבד שכבר קבע את המזוזה כשהיא פתוחה וגלויה בברכה, א"צ להסירה ולקובעה מחדש, כיון שלא ראינו בפוסקים שיאמרו בפירוש להחמיר בזה בדיעבד, ואדרבה לדעתינו יש הוכחה מהגמ' שאין הכריכה מעכבת, ואפשר שיש ג"כ עדיפות יתרה כשהמזוזה פתוחה, והכתב נראה בעליל לעיני הרואים, ובכל כיו"ב לא החמירו משום שינוי מנהג, וכמ"ש הגאון רבי יוסף אירגאס בשו"ת דברי יוסף (סוף סימן ה), ועוד אחרונים. ועכ"פ העושים כן יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל. וכן ראיתי הלום בשו"ת שבט הקהתי ח"א (חיו"ד סי' רעא אות ב), שהביא מ"ש בקובץ נועם ח"י (עמוד רלז והלאה), בדין אם הכריכה מעכבת, וכתב, שיש לפקפק על כל ראיותיו של בעל המאמר, שהעלה לאסור בזה מה"ת, וכאשר השיג עליו שם רב אחד, ואף שחזר להשיב על השגותיו, מ"מ הדעת נוטה להכריע כסברת המשיג עליו שאין הכריכה מעכבת, ורק לכתחלה יכרוך המזוזה מסופה לתחלתה כדברי הגמ' והפוסקים, אבל בדיעבד יש להקל. ע"ש. הילכך שב ואל תעשה עדיף. והנלע"ד כתבתי.
בברכת התורה ובכבוד רב עובדיה יוסף הראשון לציון הרב הראשי לישראל.
 |
|
|
