מאמרי חז"ל תיאורטיים

"לא תתן עליו נשך" אימתי אתה קורה בו "נשך" בעני ולא בעשיר.
אמרת?
שמא גם בעשיר?
הרי הוא אומר וכי ימוך אחיך וכו'

תנא דבי בוגאה, אין בן דוד בא עד שתכלנה הדתות מן העולם, אשתעי בבי מדרשא, האי מתניתא מתרצתא היא או דלמא משבשתא היא, הניחא אי סבירא לה כמאן דאמר מצוות בטילות לעתיד לבוא ניחא, אך אי סבירא לה כאידך מאן דאמר מאי, נימא תיובתא דהך מ"ד או נימא דמשבשתא היא, אמר להו חד מבי מדרשא פוק חזי מאי עלמא דבר דאף דדתות איכא מצוות תו לא מקיימי אלא כמנהג אבותיהם בידם.

בוגי

אמאי לא חיישת דלמא משכח לכל דבריך דהכא חד בר נש דלא שלים בחשיבתא, וייזיל ויפרסם ויתבדרו מילייכו וייחשב להני אינשי דלאו בני דעתא כתיקוני זוהר חדתי?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הא אתברר באשכולא דידך דחשפינן רזין בצבורא ולא חיישינן לשופטני דלא עסקינן בהון!

ראיתי מאמר מעניין ומקומם

"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, מכאן שאין בית המקדש לעת"ל"

חומר למחשבה, בכל מקרה.

ומי איכא מידי דמקדמת דנא הוי מצוה גדולה ולעתיד לבוא אלהים אחרים מקרי? אין, כמ"ד דמעליותא דקדמאי דמסרי נפשייהו טפי אבל לא הוי חכימי כולי האי דהא בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין בלחודאי ובשני דרב פפא תנויי בכל שיתא סדרי ואתיא אף למ"ד ראשונים כמלאכים דבמה דברים אמורים לגבי הך דמסרי נפשייהו וכיצרא דע"ז אבל אחרונים כחכמים ואתיא שפיר למ"ד מקדש שלישי אש יורדת מן השמים וכי ס"ד דאתו אינשי למקדשא למיקליא בנורא? אלא ע"כ דאתיא נורא דנהורא דחכמתא תותיה דבנין מקדשא דלא קאתא אלא למידחיא יצרא דעבודה זרה דשחטוהו.

בעקבות ויכוח עם וטו ומבחן באישי על צורת 'עיגון' ההלכה שאין לייבם בכפייה בזמנינו:
ת"ר נאמר 'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה וכו' והיה אם לא יחפוץ האיש' יכול שאם לא תחפוץ האשה, תתייבם על כרחה? תלמוד לומר 'ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים' תלה הכתוב יבום בזקנים ולא מסרה הכתוב אלא לחכמים. הוי אומר בזמן שחכמת החכמים תורה שהאשה בשר הנכפה הרי 'יבמה יבוא עליה' על כרחה, אבל בזמן שהיא תורה שאשה אדם כאיש הרי 'יבמה יבוא עליה' ואין לך מעלה אותו עליה כדעתה.

בוגיעלון,
ראשית הוראה.

מציאה שמצאתי באשכול בח"ח, אודות ריבת האתרוגים שמיוחסת לרבנית קנייבסקי, וזכתה כאן לפירסום עצום:

יצחק יונתן:

וכבר אמרו חז"ל, כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא, נדה דם טוהר וכו' אסר לן כישוף התיר לן ריבת אתרוגים, אסר לן ע"ז התיר לן...

אקדמאי:

כל המהרהר אחר ריבה זו, כמהרהר אחר השכינה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מתוך דיון שהיה לי בתיבה האישית עם פלוני מחשובי הפורום.

הנה חילופי אותיות, אחת משיטות הדרוש המקובלות לפחות מימי חסידי אשכנז:

ר"ח ויטל = ח"י רוטל!

שימו לב שגם המרכאות נותרו כאן, בשני צדדי המשוואה!

האם צריך ראיה גדולה מזו כי לח"י רוטל יש אותו תוקף קבלי שיש לתלמידו החביב של האר"י?

אולי אגלה כי תגובתו של המשיב היתה לשלוח אותי להתקבל לישיבת "אהבת שלום" - אבל אני חושב שזו היתה בדיחה קטנה מצידו...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני



אילו באתי לדברזה דיינו

איפה מסתברא שיוציא לנו מארכיונו עו כמה כאלו?

ת"ר כי יקח איש אשה יכול יקח האיש ולא האשה ולא שניהם או דלמא דיבר הכתוב בהווה ונשווה אשה לאיש שלא יקח לא זה את זו ולא זו את זה אלא יתאחדו בשוויון ת"ל לא תונו איש את עמיתו הוי אומר דיבר הכתוב בהווה.

ת"ר כשם שמחרב בית המקדש (נפחתה שלות הנפש) ניתנה טעם ביאה לעוברי עבירה (כיון שהאתגריות מגרה למרות חוסר השלוה) כך משנהגו המבוגרים בהרחקות מנשותיהם הראויות לנערים, ניתנה טעם ביאה לנוהגי הרחקות מעבר לראוי להם שראשם מלא ...

ת"ר (ערכין כח:) יובל משמט בתחילתו ושמיטה בסופה, יכול תשמט שביעית רק בסופה וגם לאחריה בטל החוב או אינו אלא עד סופה לא יגוש את החוב אבל לאחר השמיטה יגבה את חובו? ת"ל וזה דבר השמיטה שמוט וכדרבי בשתי שמיטוות הכתוב מדבר שמיטת קרקע ושמיטת כספים, כשם ששמיטת קרקע בשביעית תנטוש את השדה ולאחריה תעבדנה כך שמיטת כספים בשמיטה אל תגבנו ולאחריה תגבנו!