מאמרי חז"ל תיאורטיים

למה,
הלא כחא דהיתרא עדיף.

כמאן אזלא הא דתניא

[בשיטת מי מבין שני התנאים הולכת ברייתא זו. הרב שוטנשטיינא]

מים העליונים במאמר הם תלויים?

[ אינם מונחים על שום דבר אלא הם כבריכה התלויה באויר, ומאמר הקב"ה הוא שמחזיקם במקומם. הרב שוטנשטיינא]

(ראש השנה י ב, ומכאן ואילך חיבור תיאורטי ברוחא דהאי אשכולא)

לימא דאזלא האי מתניתא כניוטונא ולא כאריסטוטא

[האם נאמר שהברייתא מתאימה לניוטון ולא לאריסטו]

דאמר ניוטונא דכל מידי שאיף גבי מטה, בשל כוחא דמשיכא

ולא כאריסטוטא, דאמר לכל דבר אית ליה מקום

[ולכן אין זה מאמר ה' המחזיק את המים במקומם, אלא שזה מקומם, ואין הם צריכים לנס, שכך הוא סדר הבריאה, למעלה אש, מתחת אויר, מתחת מים, מתחת אדמה]

לא, לעולם אימא לך האי מתניתא אזלא נמי כאריסטוטא

אי בעית אימא: האי אתרא לאו אתרא דמיא הוא, דהא למעלה באוירא הוא ואין זה מקומם

ואי בעית אימא, מאי "במאמר ה'", במאמר ה' בבריאה שסידר שזה יהיה אתרא דמיא.

***

למי שלא הבין, ניסיתי להראות כי ניתן להוכיח לכאורה כי הברייתא אינה הולכת בשיטת אריסטו בתפיסת הפיזיקה שלו. לפי תפיסתו של אריסטו, העולם מסודר, מן השמים עד הארץ, לפי ארבעת היסודות. כפי שנתבאר לעיל, הסדר היורד הוא: אש, אויר, מים, אדמה. ואין תפיסת המים העליונים מתאימה לזה.

וזה מתאים יותר לתפיסה המאוחרת יותר של ניוטון, היא התפיסה הפיזיקלית המקובלת היום, לפיה יש כוח משיכה שכל דבר נמשך למטה אל מרכז הארץ.

ועל זה הוספתי שאם משתמשים בשיטות פרשניות, אפשר להתאים זאת גם לפיזיקה האריסטוטלית.

ואם נשאל: מדוע חז"ל לא אימצו את תפיסת אריסטו, אלא מונח בלשונם, לפחות לפי ביאור שוטנשטיין, שהמים העליונים נחים באויר במאמר ה',

הרי כמה תשובות בדבר. ראשית שהרי מגיל צעיר אנו יודעים שכל דבר נופל למטה. גישתו של אריסטו אינה אינטואיטיבית (ראשונית בתפיסה). שנית, חז"ל הסתמכו על פשט הפסוקים בפרשת בראשית, לפי בתהליך הבריאה נותרו מים למעלה מעל לשמים ומים למטה. ויש להאריך בנושא מעניין זה, אלא שאין זה מקומו.

למה נסמכה פרשת עגל לפרשת המשכן והוכנסה בין ציווי אלוהים למשה לבנות את המשכן לבין ציווי משה לבני ישראל וביצוע הבניה בפועל? אלא כהא דתניא שאל משה את הקב"ה הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה צריך למשכן? אמר לו הקב"ה לא כמחשבותיך מחשבותי אלא בנה קרשים מכאן ומכאן ושכנתי בתוכם וכאשר תרד לבני ישראל תבין. כאשר בושש משה וירד ראה אותם חוגגים עם העגל ויאמר משה להקב"ה הנה כי כן עם עובד עגל זקוק למשכן ועם עובד שני עגלים זקוק למקדש. הזדרז משה לצוות את בני ישראל לבנות משכן ולארגן להם את כל מה שצריך לביצוע.

תוקן על ידי בוגיעלון ב- 14/03/2007 11:04:20

ת"ר ממשמע שנאמר כל מחמצת לא תאכלו יכול לא יאכלו חמץ כלל ת"ל תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה איתקש איסור אכילת חמץ למצות השבתת חמץ, מה מצות השבתת חמץ מבתיכם כך איסור אכילת חמץ בבתיכם להיות בתיכם בית של מצה ונקי מחמץ. יכול יאכל ישראל חמץ בבית ישראל אחר ת"ל מבתיכם בבית ישראל אי אתה אוכל אבל בבית הנכרי אתה אוכל.