מאמרי חז"ל תיאורטיים

וחלצה נעלו מעל רגלו, יכול תחלוץ בנעל שיצא מכלל שימוש ושאינו נעלו ושאינו דומה לנעלו הזוגי? ת"ל נעלו רגלו, נעלו שלו ששייך לרגלו שלו ולא נעל אבו דאבו דאביו.

וירקה בפניו, יכול תירוק כמעיין נובע ויידחה לאו של לא תונו איש את עמיתו? ת"ל ותאמר ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה... כל ששמה יריקה המבטאת אכזבה מאי בנית בית המת ותו לא.

תוקן על ידי בוגיעלון ב- 01/07/2007 4:34:50

אמר ריש לקישא הא דכתיב (צפניה ב) התקוששו וקושו; קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. צטונגא ריש מתוסכלאי אמר קשוט אחרים ואח"כ קשוט עצמך והא קרא התקוששו וקושו כתיב? אמר בוגאה הכי דריש צטונגא, 'התקוששו' קשוט עצמך ואי לא צלח, 'קושו' השלך קשוט עצמך על האחרים.

(מסנונית)
א וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן-הַבְּהֵמָה מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם.  ג אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי ה'.  ד וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו.  ה וְשָׁחַט אֶת-בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת-הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת-הַדָּם עַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  ו וְהִפְשִׁיט אֶת-הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ.  ז וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל-הָאֵשׁ.  ח וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת-הָרֹאשׁ וְאֶת-הַפָּדֶר עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ.  ט וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַה'.

ת"ר 'ושחט את בן הבקר' יכול חובה ת"ל וסמך ידו ונרצה לו לכפר עליו משעת סמיכה ריצוי דבהקרבה וסמיכה מתרצה ולא בשחיטה והקטרה א"כ מה ת"ל ושחט והקטיר ריח ניחוח לה'? ללמדך שלא כעקידת יצחק שלו שלח אברהם ידו אל הנער לרצח היה נחשב לו ובכ"ז כאשר לקח איל תחת בנו לא נחשב לו לרצח, כך כאן בהעלאת בהמה לפי תומו של המקריב שרצון ה' בדם, לא לרצח יחשב למקריב אלא להבאת ריח ניחוח לפי דעתו התמימה כה"ד שומר פתאים ה'

[בוגי,

זה מקסים - בעיקר הביצוע. תודה.

לגבי הרעיון - הוא נוח לי פחות. ההיסטוריה (גם זו הקרובה מאוד) מכירה דם רב שנשפך כי השופכים חשבו והאמינו בכל ליבם שזה רצון ה'. האם גם זה לא רצח?]

_________________

בוגי,
שאלה אישית,
התפללת אתמול תפילת מוסף?

אמרת יקום פורקן על חכמי בבל?

אולי אני ספרדי?

_________________

אולי אני בכלל לא מתפלל?

בתור דימוקרט זה לא מפריע לי.

ממשמע שנאמר (דברים יד) 'אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה וכו' ואת החזיר וכו'' יכול בכל מקום כן ואף אם מוזמן מחוץ לביתו והכינו עבורו כן? ת"ל לא תבשל גדי בחלב אמו, נסמך בישול בשר בחלב לאכילת חזיר והלא כבר נאמר (שמות כג ולד) לא תבשל גדי וכו' אלא מה ת"ל? להסמיך אכילת חזיר לבישול בשר בחלב, מה בישול בשר בביתו אף חזיר וכו' בביתו אמרה תורה לא תאכל.

אמשלום, רק עכשיו שמתי לב. נכון שגם זה רצח מבחינתנו אבל מבחינת הגישה לרוצח זה אמור להשתנות לפי רמת המודעות של הרוצח לכך שהמעשה שלו הוא רצח!

כתוב בתורה "בל ייראה ובל יימצא". אז פירורים קטנים לא רואים אותם ולא צריך לבער!

(שיר בת מיימוני, בת שש, פסח תשס"ח).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מיימוני
אם קבלה היא נקבל ואם לדין יש פירכה, אילו היה כתוב לא ייראה בלבד הייתי אומר שרק פרורוים שרואים אותם, השתא דכתיב גם לא ימצא, קמ"ל שאפ' פרורים שניתן למוצאם במאמץ גם הם בכלל האיסור.
ובכל זאת ע"ז נאמר ישמח אביך ותגל יולדתך.

תמיהני על בעל בעמיו הלא חכמנו הק' הבינו שגם גלוסקא יפה הנמצאת והנראית די לה בביטול בעלמא (לרש"י ורמב"ן דלאו מדין הפקר) ולפ"ז בל ייראה ובל יימצא היינו שלא תהיה חשיבות הראויה להיראות ולהימצא!

_________________