מאמרי חז"ל תיאורטיים

א וַיְדַבֵּר יְ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי.  ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ  שַׁבָּת הִוא לַי בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.  {פ}

ד אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.  ה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם  פֶּסַח לַי.  ו וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַי  שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.

(מסנונית)

ת"ר מה ענין שבת אצל מועדות? אלא ששבת ראש המועדות ולא נאמרו מועדות אלא כשאינם סמוכים לשבת, מנלן? נאמר מועדי ה' למעלה בשבת ונאמר מועדי ה' למטה בשאר המועדים, ללמדך שבזמן שאתה עושה שבת אתה עושה מועדות אבל בזמן שעשית שבת אין אתה עושה מועדות ובזמן שעשית מועדות אין אתה עושה שבת הא כיצד? חל יו"ט בע"ש או במוצ"ש ביטל שבת את יו"ט ודלמא איפכא? לא תימא הכי דשבת תדיר ומקודש מיו"ט, מקשי להו והא ביטלת תורת יו"ט בשנה זו! א"ר בוגאה לא נאמר אלא בחג המצות בע"פ שחל בשבת שאם לא חג בראשון חג באחרון ובחו"ל שאם לא חג יו"ט חג יו"ט שני ולהפך.

מתי עושים סדר?

מתיב ר' בלבואה סדר פסח מה יהא עליה? בשלמא למ"ד מצה בזה"ז דרבנן איכא למימר דאתקש סיפור יצי"מ למצה ולא אתא דרבנן ודחי לדחית המועד מדאורייתא אלא למ"ד מדאורייתא מא"ל? ועוד לטעמיך דלא מפקינן ממצוותי דחג מא"ל? פליגא בה בי בוגאה, א"ד במיפק שבתא עבדינן להו למצוותי דחג עד חצות לילה בשעה שמצה ומרור מונחים וא"ד אדחו לפסח שני.

וא"ד דאידחו לשביעי של חג הואיל והוא מאותו חג.

ת"ר ממשמע שנאמר: וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ, שומע אני בין אם הבעל הוא בעלן של האחיות ובין אם שותפות הן עמו אלא שחלק שותפותו הוא שהוא המפרה אותן כפר בין הפרות או שמא
רק בבעל שאינו שותף הקפידה תורה אבל בקומונה לא הקפידה, ת"ל 'לא תיקח' בקיחת הבעל הקפידה תורה ולא בשותפות.
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2397121&whichpage=#R_10

קבלתי באישי

בהשראת

ואשה, אשר ישכב איש אתה שכבת-זרע--ורחצו במים, וטמאו עד-הערב.

יכול באשתו הכתוב מדבר, וכי סלקא אדעתין שמצווה רבה כפריה ורביה ומצווה רבה כמצוות עונה יסאבון? תלמוד לומר איש ולא אישה (במפיק ה"א) ...

אין הכתוב מדבר אלא באשה שאינה אשתו.

תנן משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' מאי שנא דמיהושע והלאה תנן 'ומסרה' ובמשה תנן 'קיבל'? 'הקב"ה מסרה למשה' הוה ליה למתני! אלא מכאן עיקר הדבר דמשה קיבל תורה שהיא 'תורה מסיני' ולא דייקינן במסירה 'מן השמים' היינו הא דאמרי עצכחאי 'משה קיבל שמים בתורה'.

כאשר הראה הקב"ה למשה דור דור ודורשיו ראה משה עצכח וחלשה דעתו כאשר ראה שכל הדברים 'הלכה למשה מסיני' נתיישבה דעתו ואמר לו הקב"ה 'בני אל תתירא מאנוסי התבונה ולא מאנוסי אי התבונה שכולם מקדשים התורה מסיני אלא מאנוסי אי הרצון לתבונה המחללים תורה מסיני.

ולכן ניתנה תשובתו בצידו.
מסיני ולא משמים כדי שלא תדרוש סיני בתורה.

_________________

הוו להו הני חרדיבנאה דהוו מצערי ליה לבוגאה דמפרש מילי דאורייתא דלא כקדמאה ואמרי ליה: 'נקיטינן, אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים'. פירש להו בוגאה: 'אם ראשונים כמלאכים' אם אנו מכירים שכשם שהמלאכים הם ביטוי למופשטות ללא כוח דיבור, כך הראשונים ביטאו מופשטות ללא דיבור מבהיר ומדייק, 'אנו כבני אדם' יכולים אנו כבני אדם שיש להם את כוח הדיבור לבטא את רעיונותיהם באופן  מבהיר ומדייק, אבל אם 'ראשונים כבני אדם' שאנו חושבים שכל הביטויים של הראשונים הם מובהרים ומדוייקים כיכולת הדיבור של בני אדם, "אנו כחמורים" ולא נתקדם בהבנת התוכן שבדבריהם.

מאמר בוגיעלון מאשכול אחר -

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=119483&whichpage=4#R_12

_________________

בברכה

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר

וכי מה ענין שמיטה אצל הר סיני? אלא ללמדך שגם כל שאין ענינו אצל הר סיני יהיה בעינך בכלל דיבור ה' אל משה בהר סיני. תניא דמסייע: 'מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני', מקשו לה והתניא (מדר"ר כי תשא) 'ארוכה מארץ מידה... אלא כללים נאמרו לו למשה מסיני'? לא קשיא הא (הכללים) נאמרו לו בפירוש והא (הפרטים) יהיו בעיניך בכללם של הכללים.

זכינו למקור לדברי הרמב"ם שבדברי סופרים יש לא תסור.

"תניא דמסייע: 'מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני'"

בבא מציעא פד ע"א:
כל מילתא דאמר ר' יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך. אמר ת כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא - הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פירוקי וממילא רווחא שמעתתא. ואת אמרת לי "תניא דמסייעא לך"? אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה אזיל וקרע מאניה וקא בכי היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא

(אגב, כשפתחתי את הגמרא להעתיק את המילים, שמתי לב שרש"י כותב בד"ה מצטער "שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו". משמע שרש"י פירש את המילה ותיק כעניין שכלי טהור, ולא כתיאור קורות החיים, שהרי ריש לקיש היה ראש הליסטים)