|
|
| נשלח ב-26/5/2005 18:24 |
 |
| |
אישציפור
איני חולק על כך שיש מצווה על האב ללמד את בנו תורה וכן מצווה עליו ללמדו אומנות. אולם אני טוען שאין לו רשות להכותו ולכפות עליו את רצונו – אפילו אם רצונו זה הוא קיום מצוות והליכה בדרך הישר.
מה שהאב אינו גולה אם הכה את בנו בשעת לימוד והרגו – זה מדיני חיובי גלות – שההורג בשוגג בעת עשיית מצוה – למרות שההכאה וההריגה ודאי אינה חלק מהמצווה – אינו גולה כי לומדים מיער – ששם הסיטואציה שגרמה לרצח והנסיבות לפגישה בין הרוצח והנרצח היו מיקריים ושניהם באו למקום הרצח למטרה שהיא רשות. אולם כאשר הרוצח והנרצח נפגשו בסיטואציה של קיום מצווה למרות שהרציחה אינה קשורה לקיום המצווה אין הרוצח גולה .
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה
הלכה ה
הבן שהרג את אביו בשגגה גולה וכן האב שהרג את בנו בשגגה גולה על ידו, במה דברים אמורים בשהרגו שלא בשעת לימוד, או שהיה מלמדו אומנות אחרת שאינו צריך לה, אבל אם יסר בנו כדי ללמדו תורה או חכמה או אומנות ומת פטור.
הלכה ו
וכן הרב המכה את תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה פטורין מן הגלות שנ' לחטוב עצים, לדברי הרשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין שהרי שגגו והרגו בשעת עשיית המצוה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 18:29 |
|
| |
המג"א אברהם מסתפק מכיוון שיש כאן שני צדדים למה מותר לחלל שבת אם משום האיסור החמור או משום הטעם של חלל עליו וכו' ששייך אף בקטן. והספק הוא אם באמת שייך טעם כזה, כלומר אם נכון הוא שחוששים לאיסורים בעתיד לעניין חילול שבת. אמנם יתכן שזה רק לעניין חילול שבת , אבל באותה מידה יתכן גם שלא ואולי אין בכלל קטיגוריה כזאת. לפני שכותבים שאין ספק ואין הדבר צריך לפנים, יש להביא ראיה כלשהי ולא רק לומר שאין לזה סתירה ממקום אחר.
לא פשטתי את ספיקו של המגן אברהם , אלא הבאתי טעם אחר למה זה לא שייך לנידו"ד.
הנידון הוא אכן מניעת האיסורים בעתיד ולא אמרתי מעולם אחרת . השאלה היא מה צריך לעשות בהווה על מנת למנוע איסורים בעתיד . טענתי היא שלזה יש לנו הלכה שקבעה שכדי למנוע איסורים בעתיד , יש חובת חינוך. והיא גם קבעה מה יש לעשות במקום שאין מקיימים חובה זו ולא נאמר בשום מקום שיש לחטוף .
מה שהבאת מהבית יוסף הוא עוד מקור שלפי פירוש של מקצת מהפוסקים(לא כולם! מהגר"א והב"ח למשל , לא ברור אם זה קשור בכלל לנידו"ד , בהחלט יתכן שלפי דעתם העניין הוא האיסור בהווה) עוסק במניעת איסורים בעתיד.
יש לנו מצד אחד מקורות שעוסקים במפורש בשאלה שלנו , שסותרים את דעתך. ומצד שני יש לנו מקור שממנו אפשר ללמוד על ידי כמה סיבובי אצבעות משהו הקשור לנידו"ד.
מה שיש לנו כאן הוא בסה"כ דימוי מילתא למילתא . אבל לפני שמדמים צריך לראות מה דומה ומה שונה במה שמדמים.
בשאלתך במה שונה ילד שגדל אצל חילונים מילד שגדל אצל גויים, התעלמת מטענתי העיקרית. ברור מתוך הנידון ששם אין המדובר בבעייה של גדילה אצל גויים גרידא. מדברים שם על החשש שבתוך הזמן הקצר בעיצומו של יום השבת יספיקו להוציא ממנה הסכמה להמרה . אבל מה בכך ? אם אין בעייה עם עצם האיסור החמור שבהסכמה להמרה(שבזה לא אומרים חטא כדי שיזכה חברך, לשיטתך) , אלא באיסורים בעתיד , אפשר עדיין להמתין עוד יום . מה כל כך דחוף? למחר נשכנע אותה בחזרה.
אלא ברור שהמצב שיווצר עם המתנת עוד יום יכול להיות בלתי הפיך. ואם כך זה מעורר את השאלה מה כאן בלתי הפיך? האם שעל ידי כן יווצר מצב שהיא תגדל בין גויים(למשל, שיש חוק שאחרי שהסכימה אי אפשר להחזירה להוריה) וזה בלתי הפיך? מנלן? כלל לא ברור אם השאלה המקורית עוסקת בקטנה וגם אם כן , ברגע שאנו חייבים להניח שהבעיה היא בגלל מציאות חוקית מסויימת , צריך כבר לברר מהי אותה מציאות. זו אפשרות סבירה מאד שמדובר למשל במציאות חוקית שמונעת on the pain of death חזרה ליהדות.
אם אמנם כן , הרי שאין ללמוד משם למקרה של ילד שגדל בבית חילוני. אין לנו כל ראיה שאין המדובר במקרה הקלאסי של אב שאינו מקיים חובתו לחנך, שגם שם יש בעיה של איסורים בעתיד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 18:58 |
|
| |
ז'יד
בעניין העלבראנץ כתבתי את האינפורמציה הידועה לי , כדי לענות על שאלתו של קעלעמער ולא היתה לי כל כוונה לטעון בזה משהו הקשור לנושא שלנו.
בעניין שאלתך השנייה, נראה לי שיש לך מושג מאד לא נכון על מה שמדינות נאורות או לא נאורות עושות. שום מדינה נורמלית איננה חוטפת ילדים במסגרת סנקציות שמוטלות על קבוצות כאלה ואחרות , גם אין המדובר בדיוק בדמוקרטיות ליברליות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 20:55 |
|
| |
להקל על מי שכבד עליו לחפש בלע"ז אז הנה קטעים מהלינק הראשון:
Types of Neglect
The Study of National Incidence and Prevalence of Child Abuse and Neglect12 sought to overcome the problem of nonuniform definitions of child neglect by utilizing a standard definition of neglect. The definitions of neglect included physical neglect, child abandonment and expulsion, medical neglect, inadequate supervision, emotional neglect and educational neglect by parents, parent substitutes, and other adult caretakers of children. The NIS definitions are categorized as follows:
Educational Neglect
Permitted Chronic Truancy Habitual truancy averaging at least 5 days a month was classifiable under this form of maltreatment if the parent/guardian had been informed of the problem and had not attempted to intervene.
Failure to Enroll/Other Truancy Failure to register or enroll a child of mandatory school age, causing the school-aged child to remain at home for nonlegitimate reasons (e.g., to work, to care for siblings, etc.) an average of at least 3 days a month.
Inattention to Special Education Need Refusal to allow or failure to obtain recommended remedial educational services, or neglect in obtaining or following through with treatment for a child's diagnosed learning disorder or other special education need without reasonable cause.
והנה מהלינק השני:
.Termination of Parental Rights
In extreme cases of child neglect, when persistent intervention efforts have failed to bring about the necessary minimally adequate level of care, and the family's response offers little hope of providing adequate care, court action to terminate parental rights is necessary to free the child for adoption. A decision to pursue termination of parental rights should be made only after consultation with the CPS supervisor and other professionals and after exhausting all alternatives for preserving the family. Termination proceedings in court require that the CPS caseworker be well prepared with factual observations, written documentation, and witnesses if available, to convince the court of the wisdom and justice of this action.194 The presumption in most juvenile and family courts is in favor of the rights of the biological parent. Convincing evidence must be presented to prove that parental care is less than minimally adequate, likely to remain so, and that adoption is the least detrimental alternative for the child
כמובן כל דבר קשור בהרכביו ועיי"ש ליתר ביאור
(תוקן כדי להוסיף "אייקון מצפה להתייחסות רצינית")
תוקן על ידי - jid_613 - 26/05/2005 21:22:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 22:12 |
|
| |
רק כמה הערות קטנות-
ראיתי כאן מי שרצה להסיק מכך שמחרימים את מי שאינו מחנך את בנו למצוות בבית הכנסת, שאי אפשר לקחת את הבן במקרה של הורים חילוניים.
ונראה לי שאין הנידון דומה לראיה, שהרי שם מדובר באב שהוא חלק מהקהילה היהודית ורק מחפף במצוות ומזניח את חינוך ילדיו, ובמקרה כזה ברור שאי אפשר לחטוף את הילד.
קודם כל, כי אי אפשר לקבוע קריטריונים מובהקים, ודבר שני כיון שהקהילה היהודית מעולם לא החזיקה מוסדות של תפיסה, המקסימום שהיא החזיקה היו דיינים ואולי שמשים ושוטרים.
אין ספק בענין כי הילד הוא ברשות אביו כל עוד אביו משתייך לקהילה ולכן אם אפילו אם האב הוא רשע (צבור- ראשי תיבות צדיקים בינוניים ורשעים) בסופו של דבר התגובה היא כנגד אביו.
לעומת זאת ברור, כי אם האב הופך את בנו ל"שבוי", למעשה גם אם לא להלכה, ברור שאין מה להפעיל סנקציות כנגד האב, ויכול להיות שעדיף לחטוף את הילד.
בדומה לכך, יש מי שסובר שכיום דין "כופין אותו עד שאומר רוצה אני" אינו שייך אלא במי שבאופן עקרוני משתייך לקהילה, אבל האם האדם במיילא איננו חפץ להשתייך, איזה כפייה אפשר להפעיל נגדו.
הערה שנייה
קיימת חקירה, האם באמת הילד איננו חייב במצוות מדרבנן בפני עצמו. ושמעתי כי יש גם מי שסבר שחייב מדאורייתא, רק שאין בו דעת ולכן אם עבר חשוב כאנוס.
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 11:29 |
|
| |
וצדק,
החקירה שהזכרת היא מחלוקת רש"י ותוס' בברכות כ' ומ"ח (?), ובמקבילה במגילה (כ"ד?).
החובה מדאורייתא היא דעת הפרי מגדים בפתיחה הכוללת.
אבל כל זה לא קשור לעניין, שכן כפי שהסברתי הנדון הוא לגבי המצוות שלא יעשה בגדלותו, ולא לגבי חובותיו כעת. ובודאי לגבי גדול אין מה לדון (מבחינה הלכתית) על זכויות הוריו, ופשוט.
ובזה תשובה לאתנחתא-מסתברא, שאמנם לא ידעתי בעוניי את זהותו, אך כמובן חס לי שלא להתייחס לת"ח כוותיה שאינו קטן בעיניי כלל ועיקר (ובודאי יש להתייחס גם לקטני הערך). אלא מאי, שכן התייחסתי! ההלכה ההיא אודות המחאה כלל לא נתעלמה מעיניי (אני עסקתי בה, לפני כמה שנים, לאורך שנת לימוד שלימה). טענתי היא שהשאלה אינה מה חובת הילד כעת, ואפילו לא חובות האב כעת. השאלה היא מה אותו ילד לא יעשה בעתיד.
ולכן הוספתי, רק לשיטתו המופרכת של מייציצנו שהנדון הוא כן על המצוות דהאידנא, ואמרתי שיש כאן מניעת האב מאיסור (לא תאכלום לא תאכילום - איסור ספייה בידיים), ואין הנדון על מילוי חובת המחאה במקומו. לכן לא עסקתי בחובת המחאה (שהיא לכל היותר דין דרבנן מדין חינוך, ואינו רלוונטי לכאן).
וספיקו של המג"א הוא מן המתמיהין, וכבר ביארתי שהוא כמובן גם אינו נוגע לנדון דידן.
מייציץ
אני כבר מתחיל להתייאש. אני מדבר על כפייה על המצוות (של האבא מצד ספייה, ושל הבן - בעתיד), ועל כמה וכמה מצוות כמו הוכח תוכיח וכדו', ושכופין עד שתצא נפשו אפילו על מצוות עשה אחת, ובודאי על גדילה ללא כל מצוות וריח תורה.
אני כבר לא יודע מה עוד אני אמור לומר. יש דברים שהם פשוטים לכל בר בי רב.   
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 13:22 |
|
| |
אני עוקב אחרי המתווכחים החשובים מיכי ומיציץ , ליקטתי אוסף פנינים :
כתב מיכי :
" אין שום ספק שבעולם שעל פי ההלכה המסורה בידינו יש חובה לחטוף את הילד מהוריו על מנת שיקיים מצוות (שכן חטיפה כזו אינה רציחה, וספק איזו עבירה יש כאן בכלל. ויל"ע בדיני גונב נפש, אולם כאן שאני ואכ"מ), והדבר אינו צריך לפנים.
"אולם לגופו של עניין, אינני רואה כיצד ניתן להצדיק באופן הלכתי סביר מעיקר הדין את ההיתר שלא לחטוף ילד מהוריו על מנ לדאוג לכך שיקיים מצוות ולא יהיה תינוק שנשבה
"מייציץ עם כל הכבוד (ויש). מיכי צודק, כדי לקבוע שההלכה מתירה משהו או אפילו מחייבת, במקרה זה, לא צריך שתכתוב מפורש. זו מסקנא מאד פשוטה, מותר להרוג חוטאים , מותר לעשות כל כך הרבה דברים ,אז נראה אך הגיוני שיהיה מותר לחטוף ילד מבית הוריו. אם האב חי עוד ניתן לדון בהלכות גזל שהרי גוזלים את רכוש האב. אבל במקרה שהאמא אלמנה אין ספק וברור לכו"ע שחייבים להציל את נשמת הילד.
"הצלת יהודי מעבירה אחת היא מצוות 'הוכח תוכיח' (ולא תישא עליו חטא!) וערבות, ואף השבת אבידה יש כאן (קו"ח מממונו וגופו). חובת הצלת יהודי משבי מלאה במקורות (אף שאין כל צורך לכך), והרי אנחנו עצמנו טוענים שזהו סוג של שבי, וכמושנ"ת.
"על פי ההלכה אין להורים כל זכות לחנך את ילדיהם לחילוניות, ופשוט. אין לכך מקור, ולא תמצא מקור כזה.
" ושוב אינני טורח להביא את דין כפייה על המצוות (עד שתצא נפשו, או ע"י בי"ד או ע"י כל אחד. ראה במשובב סי' ג' אפילו על עשין).
"שמא תאמר שכל זה הוא רק אם הדבר אינו כרוך בחטיפה מהוריו. ועל כך אשאלך: זאת מנין לך? מאיפה ההמצאה הזו?
"איזה מקורות צריך להביא לכל זה?...אנ לא מכיר הלכה פשוטה יותר (מבחינה הלכתית פורמלית. לא ברובד המוסרי).
עד כאן אוסף דיבורים , קביעות – ללא שום מקור הלכתי.
וזה העיקר :
" על כן, אנוכי על משמרתי אעמודה. אכן חוסר נחת יש כאן, וקשה עליי הדבר מאד. אולם מה אעשה, ולולא ההיתרים שהזכרתי (שלא ברור עד כמה הם תמיד בתוקף) אין עצה ואין תבונה נגד ה'.
מייציץ
אני כבר מתחיל להתייאש. אני מדבר על כפייה על המצוות (של האבא מצד ספייה, ושל הבן - בעתיד), ועל כמה וכמה מצוות כמו הוכח תוכיח וכדו', ושכופין עד שתצא נפשו אפילו על מצוות עשה אחת, ובודאי על גדילה ללא כל מצוות וריח תורה.
אני כבר לא יודע מה עוד אני אמור לומר. יש דברים שהם פשוטים לכל בר בי רב. "
ממש שליחו של הקב"ה עלי האדמות לתקן עולם במלכות שדי . ( סליחה ממיכי – איני מתכוון לפגוע ח"ו ) .
ועתה לעצם העניין.
א. אין שום היתר לכפות להכות לחטוף ולהכריח . יהודי או גוי, קטן או גדול – ואפילו בנו הקטן. לעשות מצוות ולהמנע מעבירות ואפילו לעשות רצון ה' ( לפי דעתו של הכופה ) . כל הטוען שיש לכך היתר או חיוב עליו להביא ראיה.
ב. יש מצוות חינוך – על האב – ( ולא על הבן ) לחנך להורות וללמד אולם לא לכפות ולהכות ולחטוף. יש גם חובת הוכחה ושכנוע לחבירו – עד הכאה ( לא את חבירו )
ג. יש דין להרוג בפועל יהודים עובדי ע"ז בפרהסיה, וכן מינים וכופרים , ואף יש דין של מניעת הצלה מאותם מומרים ועוברי עבירות להכעיס. הכל בגדר של עונשים – כמו שבי"ד הורגים וסוקלים , וכמו שקנאים פוגעין בעוברי עבירות בפרהסיה . אולם אין היתר או חובה להכותם ולכפות עליהם לקיים מצוות
הסיבה שאין לכפות לקיים מצוות היא כי אין ערך לקיום מצוות בכפיה.
ועתה נפנה להוכחות שעליהם מסתך מיכי.
1. תשובת הרשב"א להתיר חילול שבת להציל בתו שנחטפה ע"י גויים.
אין כל קשר לשאלה שנידונה כאן. במקרה ההוא הרי הבת – רצונה לחזור להוריה . מי שכופה וחוטף שם הם הגויים . ואם רצונה לחזור לביתה וודאי שחובה להציל כל יהודי – ולא רק את ביתו – ממי שחוטף אותו בכח. ( אפילו אם יתן לו חיי מותרות ונוחות – אם זה נגד רצונו הרי זוהי חטיפה שיש חובה להציל החטוף )
2. כפיה על המצוות . גמ' במסכת חולין קל"ב וכתובות פו . " אבל במצוות עשה ... מכין אותו עד שתצא נפשו " .
גמ' זו לא נפסקה להלכה .
3. חינוך, מניעת קטן מעבירות וכו' הכל בדרך של הסברה ושיכנע אולם אין ולא היה – ואין לזה ערך, לכפות אדם קטן או גדול לעשות מצוה או להמנע מעבירה .
ולסיכום – כל דיני כפיה – ויש רבים מאד בשו"ע – החל מכפיה להביא קרבן. כפיה לתת גט , כפיה לתת צדקה .וכו' . כולם קשורים לאנשים שחיים בחברה ופועלים מכח חוקיה – נושא אישה כדת משה – הרי הוא קשר עצמו בנישואין לפי הלכות מסויימות ולכן עליו לנהוג לפי הלכות אלו כמו אדם החותם חוזה ניתן לכפות עליו בבית משפט לעמוד בתנאי החוה.
אולם אדם הבוחר לחיות לפי רצונו ואינו מעוניין להתחייב לפעול לפי מה שמכתיבה לו החברה הדתית – אינו מחוייב כלום לחברה הזאת ואין זכות ( וודאי לא חובה או היתר ) למי שהוא לחטוף. להכות לכפות עליו אורח חיים שאינו לרצונו החופשי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 16:30 |
|
| |
הגמרא במסכת כתובות (יא') דנה בשאלה מעניינת לגבי האפשרות לגייר קטינים. כידוע היהדות איננה דת מיסיונרית. היהדות מעוניינת אך ורק במתגיירים שרצונם הכנה והאמיתי הוא לעבוד את הקב"ה ולקיים מצוות לפי תורת ישראל. ממילא קיים קושי לגייר ילד שאיננו בר דעת ואיננו מבין את משמעות קיום המצוות ועבודת ה'.
הגמרא קובעת שניתן לגייר קטין במידה וזהו רצון ההורה שכן ילד "ניחא להו במאי דעביד אבוהון".
ההורה זכאי לקבל החלטות עבור ילדיו (גם ואולי בעיקר החלטות חינוכיות). זהו תפקידו שעל ההורה, זוהי זכות בסיסית שערעור עליה מערערת את כל מושג ההורות.
גם אם חינוך ההורים הוא לקוי (בעינינו), איננו יכולים לפגוע בזכות ההורה בילדיו.
ומה יהיה על הילד ישאלו כל השואלים לשלומם הרוחני של ילדי ישראל?
ובכן, כאן קיימת הבחירה החופשית. ילדים נוטים לגדול. על הילד הבוגר מוטלת האחריות כשגודל ועומד על דעתו לבחון את חינוך הוריו, כדברי הגמרא בהמשך הסוגיא "אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות".
אם הילד מחליט שמעשיי הוריו והחלטותיהם אינם נוחות לו יכול לחזור בו ולמחות על ההחלטות שהחליטו ההורים לגביו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 17:11 |
|
| |
צביפיין
ואם הילד מסרב להתגייר האם ניתן לכפות עליו ע"י הוריו גירות ? ודאי שלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 17:18 |
|
| |
לאיודע,
ודאי שכן, דברי קטן אינם חשובים מבחינה הלכתית.
רק לכשיגדיל (בן 13) יוכל לסרב ולשוב לגיותו.
בנוגע לתשובתך בנוגע לענין המכות, הסוגיא בנידון מראה שודאי שמותר ונראה שאף מצוה על אב להכות את בנו כשמלמדו תורה או אומנות.
תמהני על הטענות שלך עד מאוד.
(עם זאת גם דברי הרב מיכי [עד כמה שקראתי אותם, ו...לא לא קראתי הכל] תמוהים בעיני
ואפילו יותר, ונראים בעיני כסילוף ועיוות גדול בתורת ה' )
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 17:31 |
|
| |
אישציפור
לאט לאט , אל נא באפך.
אתה טוען שמטבילים קטן לגירות בעל כורחו למרות שאינו רוצה - מהיכן אתה לוקח את זה. ?
לגבי ההלכה של האב את בנו והרב את תלמידו. אני אסביר לך מהיכן לקחתי את דברי , יש רמב"ם קשה מאד בסוגיה ,
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה
הלכה ו
וכן הרב המכה את תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה פטורין מן הגלות שנ' לחטוב עצים, לדברי הרשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין שהרי שגגו והרגו בשעת עשיית המצוה. +/השגת הראב"ד/ וכן הרב המכה תלמידו או שליח בית דין שהכה את בעל דין הנמנע מלבא בדין וכו'. א"א זו לא שמענו מעולם אלא שליח ב"ד שהוא מלקה ממה שאמדוהו ב"ד ומת תחת ידו
הרמב"ם מעמיד את הבריתא במכות ח. בשליח בי"ד שהכה את הסרבן לבוא לדין . והשיגו הראב"ד שהרי בפשטות הגמ' מדברת על שליח בי"ד שהכה את הנידון למלקות ומת תחת ידו שאינו גולה.
הסיבה שהרמב"ם כתב שליח בי"ד שהכה את הסרבן היא כי ודאי ששליח בי"ד המכה את החייב מלקות כפי שאמדוהו ובי"ד מצווה עליו להלקותו – ודאי שלא יגלה. הרי הוא עושה מצווה וכי תעלה על דעתך שהתליין של הבי"ד יואשם ברצח ?.
מה עוד שאין דמיון בין הרב המכה את תלמידו והאב את בנו – ששם אין מצווה להלקות אלא ההלקאה היא אמצעי שנוקט הרב והאב על מנת לחנכו. אבל אין המלקות מצווה. ואילו שליח בי"ד הרי המלקות עצמם הן מצווה.
ולכן לומד הרמב"ם שליח בי"ד שציוו עליו להביא אדם לבית הדין והוא מסרב. והשליח מכה אותו והורג אותו בשוגג הרי אינו גולה
עכ"פ גם הסוגיה עצמה - אם תלמד את הגמ' בעיון תראה כי הסיבה שהרב המכה את תלמידו אינה כי הוא עושה מצווה בהכאה . אלא כי הוא עסוק במצווה ( כמו שכותב הרמב"ם במפורש ) ואין זה פגישה מיקרית כמו יער.
( נכון שדעת הרמב"ן אינה כדברי אולם ההלחכה נפסקה ברמב"ם כמו שכתבתי לך )
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 17:48 |
|
| |
אישציפור
מרדכי יבמות סימן מ'
" גר קטן מטבילין אותו על דעת בי"ד מצאתי כתוב בשם רבי אבי"ה דאיירי כגון שאמר גיירוני וקמ"ל דאף אל פי שאין לו דעת שומעין לו דזכות היא לו. אבל אם אין רוצה אינו גר , תדע , דהא מיירי כשיד ישראל תקיפה עליהם כדאמרינן בתר הכי ואם הגדילו דווקא יכולים למחות. וא"כ נגייר כל בניהם הקטנים " עכ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 18:57 |
|
| |
לא יודע,
אמנם כבר אין לי כוח, אך בכ"ז אנסה לאזור מותניי עוד פעם אחת.
ראשית לא הייתי רוצה לצטט מדבריך שהובאו כולם ללא ראיות. זה בכל זאת נראה קצת מוזר אחרי הערתך אלינו, ועוד לאחר שהכתרת אותם בכותרת המרשימה 'לעצם הענין'.
שנית, לא רק שאין ראיות אלא הם גם לא נכונים. למשל, כפייה על המצוות לצערי כן נפסקה להלכה. וציינתי את כבר פעמיים ביחס למשובב סי' ג', ע"ש היטב. אמנם ישנן מחלוקות בשאלה עד כמה ואיך, ובדבר היחס ביןן עשין ללאוין, ואכ"מ.
שלישית, הבאתי מקורות לא מעטים, ואתה עצמך מתייחס אליהם. אז איך אפשר לגזור מן הדברים את כל ההתייחסויות למקורות ולהשאיר את השאר כציטוט חלקי מדבריי, ואח"כ לומר שאין מקורות.
דיברנו על הוכח תוכיח, על כפייה על המצוות, על לא תאכילום, על תשובת הרשב"א והתוס' והב"י. על חינוך ועל חובת המחאה מהשו"ע, ואולי היו עוד.
וחוץ מזה כבר כתב הרבי של מייציצנו שאיסור אכילת צואה אינה צריכה מקורות (פרט למקורות ייצור). רק אעיר שיש לכך מקור, והוא 'בל תשקצו'. לשם איסור הלכתי יש צורך במקור. למוסר ומידת חסידות לא. וזה נוגע לכל דבריי כאן.
ולבסוף, כמובן שאין רצוני לפגוע, ורק הצבעתי על דברים תמוהים בעיניי. מעבר לכך, גם דבריך כמובן לא היו פוגעים, ואין צורך להתנצל. הכל כדרכה של תורה (סו"ס אנחנו עדיין בבבל, ות"ח שבבבל דרכם ידועה).
 
מיכי
|
|
|
|
|
|
