| נשלח ב-25/5/2005 16:25 |
 |
| |
החרדים והציונות מחפש חומר בנושא
מחפש חומר בתחום
היחס בין הציבור או ההנהגה החרדית
רבנים /אדמורים ויחסם לציונות
כגון הרב משולם ראטה שוויתר על משרת הרב בעיר קראקא ולא וויתר על דעותיו בנושא הציוני
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 08:25 |
|
| |
בס"ד
יחסו של רבנו הראי"ה קוק והרה"ק ר' ישכר שלמה טייכטל הי"ד זצ"ל בעל 'אם הבנים' שמחה היה חיובי לבניין הארץ וקראו לעלות לארץ ולבנותה,וכן רבנו יוסף חיים זונפלד זצ"ל קרא לתת כח לבניין הארץ למרות התנגדותו לעניין הציונות והיה רבה של העדה החרדית בירושלים ת"ו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 13:44 |
|
| |
גם האדמו"ר מסאטמאר התפלל וקרא ועשה למען 'בנין הארץ' (ראה קרית יואל בבני ברק) ועוד..
וכתב בספרו כי ע"י החזקת ידי היראים בארץ ישראל מקיימים מצות ישוב ארץ ישראל לפחות לפי הדעות שמצות ישוב אר"י נוהג בזמן הזה
אבל מכאן ועד להאמין כי יש מצוה ליסד מדינה עצמאית ולתמוך ביסוד MODERN-NATION-STATE וכי יש בה התגלות נצנצי גאולה יש פער גדול.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 15:38 |
|
| |
יוכי,
אם אינני טועה לפני קום המדינה התנגד הרבי מסטמאר לעלייה אליה, ועל זה צועק הרב טייכטל בספרו שהרבנים (כולל הוא בעצמו) היו צריכים לתבוע מכולם לעלות והכל היה נראה אחרת.
גם לאחר קום המדינה הרבי מסטמר עזב את הארץ לאמעריקא בגלל שקמה המדינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2005 08:10 |
|
| |
האם הרב טייכטל הי"ד היה האמיץ היחידי שהסיק מסקנות או שהוא לא היה מספיק אמיץ ללכת עם ה'שיטה' עד הסוף?
אני משתמש בביטויים שאינם הוגנים כלפיו, כי איני אוהב להשתמש במונחים פסיכולוגיים בניתוח דעותיהם של אנשים, אך אין לי ביטויים יותר מוצלחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2005 23:31 |
|
| |
הנה עוד הפתעות:
הר"מ הכי מבריק בסלובודקה לפני השואה, היה אוהד ז'בוטינסקי, ראו:
'הגאון הליטאי שנטה לציונות - ר' יוסף זוסמנוביץ'.
מאמרו של יצחק אלפסי, בתוך: בארץ ישראל - מדיניות חברה וכלכלה, נובמבר 1987, עמ' 54.
ומשהו יותר מאוחר:
סיפר באוזני תלמיד ישיבת חברון:
ר' חצקל סרנא לאחר מלחמת ששת הימים היה נלהב מכך שחלקי ארץ ישראל חזרו לשליטת ישראל, ודיבר כמה פעמים על כך ש'צריך לחזור לחברון'.
ביום ירושלים שנת תשכ"ח, הוא הורה בישיבה שלא לומר תחנון. לאחר התפילה הוא ביקש מן הש"ץ לומר הלל בלי ברכה, וכך עשו. ביום ירושלים בשנה לאחר מכן הרב סרנא לא הגיע לתפילה, והתפילה התנהלה כרגיל. הסיבה לכך היתה שהבחור שלן איתו וטיפל בו היה בחור קנאי, ובכוונה הוא לא העיר אותו לתפילה, בכדי למנוע את אמירת ההלל כפי שקרה בשנה הקודמת. היתה זו השנה האחרונה לחייו של ר' חצקל, ומאז שקע הענין בישיבת חברון.
עם זאת, מנהל המטבח בישיבה נהג לציין את יום ירושלים בחלוקת 'לחיים' לבחורים בעת הארוחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 07:42 |
|
| |
ר' חצקל אמר הלל בהפוגה הראשונה במלחמת השחרור. כל התקופה הקשה הוא היה בהתלהבות ומרגלא בפומיא על הפגזים, 'אלו לא פגזים, זה קול דודי דופק'.
מפי קרוב משפחה שלמד בישיבת חברון באותה תקופה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2005 09:03 |
|
| |
מאמרו של יצחק אלפסי:
"החסידות והציונות הדתית"
ספר היובל לסולובייציק, מוסד הרב קוק-ישיבה אוניברסיטה, (חלק ב), עמודים תרצה-תשטז.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2005 10:54 |
|
| |
עד כמה שזכור לי, פאג"י בשנותה הראשונות של המדינה חגגו את יום העצמאות. בכמה בתי כנסת, אפילו הלל עם ברכה.
|
|
|
|
|
|
