| נשלח ב-25/5/2005 17:19 |
 |
| |
ענין של מדידה
הרבה פעמים ניסיתי להטיל דופי כמעט בכל אדם בעולם, כולל גדולי ישראל ואדמורי"ם בכך שכל מה שהם עושים אינם עושים אלא לכבודם ולמען האינטרס שלהם ושל משפחתם.
עד שהחלטתי שאין בכך כל פסול, כי אדם קרוב אצל עצמו ואי אפשר לדרוש משום אדם בעולם לא לחשוב על עצמו ותועלתו אלא רק לשם שמים.
המדד של אדם גדול ואדם קטן, זה דווקא "במידת האנוכיות". אדם קטן חושב אך ורק על עצמו, והצדיקים חושבים אכן על עצמם, אבל באחוזים ניכרים הם גם חושבים מעבר לעצמם, גם למען האחר.
וזה כל ההבדל למעשה בין צדיק לרשע, ואם מישהו לא חושב בכלל על עצמו, מזמן נשמתו הייתה פורחת, כי אין מקומו במסגרת עולמנו.
או במילים אחרות: כמו שאדם בביולוגיה שלו אוכל ושותה וישן, כך הוא ניצב תמיד במוקד ההתעניינות של עצמו, מטבע ברייתו, ואידך זיל גמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 17:27 |
|
| |
מאידך...הביולוגיה איננה ניתנת לשינוי, ומוקד ההתעניינות ניתן לשינוי בהתגבר האדם על נטיית טבע בריאתו...ואידך זיל גמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 17:43 |
|
| |
ובמילים אחרות אתה רוצה לומר שכל עניין העבודה לשמה, זה הכל בלבול מוח, אין דבר כזה, וישנם שתי אפשרויות:
יש אלה אלה שעושים אלא לכבודם ולמען האינטרס שלהם ושל משפחתם.ויש את אלה שאתה קורא להם צדיקים שבאחוזים ניכרים הם גם חושבים מעבר לעצמם, גם למען האחר.
עד שהחלטת שאין בכך כל פסול, כי אדם קרוב אצל עצמו ואי אפשר לדרוש משום אדם בעולם לא לחשוב על עצמו ותועלתו אלא רק לשם שמים.
יכול להיות שהרמב"ם גוזר גזרה שאין הציבור יוכל לעמוד בה?
ו [ד] אמרו חכמים הראשונים, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאיקרא רבי, בשביל שאקבל שכר בעולם הבא; תלמוד לומר, "לאהבה את ה'" (דברים יא,יג; ועוד)--כל שאתם עושים, לא תעשו אלא מאהבה.
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1510.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 18:30 |
|
| |
מגלומן
זו שאלה גדולה וחשובה. וזאת מכמה פנים.
א. האם ראוי לאדם גדול להתגבר על הנטיה בנפשו כלפי הקרובים לו פיזיולוגית? אשתו, בניו ועוד?
ב. האם זה יתכן?
ג. ובמישור אחר: יתכן שהילד מאמין שכך הם הצדיקים, ואז צריך לדעת איך להתמודד עם העובדה שהעולם אינו בדיוק כך (ואולי בכל זאת יש כאלו?).
(תודה לריב על התשובה הראשונה, ואני מבקש להציע קו שונה במקצת).
א.
1. מקובלנו מרבנו לעניני סוציולוגיה, הוא מקס ובר, שהעובדה שאדם קרוב לעצמו היא חשובה כדי לאפשר לחברה לתפקד.
אני דואג למשפחתי, אתה תדאג למשפחתך, וכל אחד ידאג לקרוביו.
אם אדאג לאחרים, מי ידאג לאלו שהם באחריותי הקרובה יותר?
והנה, מצאנו כמדומה את הכלל הזה בהלכה, בדיני צדקה, שכל הקרוב קודם.
ולמעשה זה בכל מקום.
2. האם יש ליישם את הכלל הזה בכל מקום? אני משער שלא. אם צריך לאייש משרה, ויש שני מועמדים, אחד בני (או אחי, וכיו"ב) או ידידי, ואחד זר. את מי עלי לבחור?
אם אחד מתאים יותר, כי יש לו כישורים ולשני אין, אזי מן הצדק הוא לבחור את בעל הכישורים, מפני שאחרת הבוחר באדם הלא נכון עושה עוול. וזה פשוט ואין צריך לפנים.
אך מה עושים כאשר שניהם בעלי כישורים מספיקים, אלא שהזר טוב יותר. האם צריך להקדימנו, או שמותר לי להקדים את קרובי, מפני שסוף סוף הוא עומד בתנאי המינימום?
כמדומה שגם ההלכה וגם מקס ובר להבדיל מתירים זאת.
כמובן, מדידת הכישורים היא החלק הקשה יותר...
3. האם אדם צריך לעמול על עצמו למחוק את נטית ליבו לקרוביו? יש סיפור חסידי על אחד האדמורים שאמר שלא הגיע לאהבת ישראל במידת הצורך, כי הוא עדיין אוהב את ילדיו יותר מילדי אחרים.
וזה צריך עיון גדול. ואפשר שלא בא למעט בחשיבות אהבתו לילדיו, אלא שיהיה ליבו פתוח לזולת, וידע להתעלות על עצמו. ויש כאן להרחיב בביאור, ווטו שלנו טוב בזה (היכן הוא?).
ב. האם יתכן להעפיל למדרגה כזו? לחלוטין? נראה שלא. הרי זה מבנה נפשנו. ואפילו אברהם ביקש שיהיה לו בן, ולא הסתפק באליעזר.
ג. מה יעשה מי שמאמין שזה חסרון אם אדם גדול אוהב את קרוביו? עליו לקנות, לפי מה שכתבתי כאן, מבט בוגר יותר.
כל האמור לעיל לא בא לומר שמותר לאדם להעדיף את קרוביו בצורה לא הגונה. ובבקשה לא ליישם את הדברים כאן לגבי מצבים פוליטיים... למה שימחקו את האשכול?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 18:32 |
|
| |
התכוונתי על אחוזים מסוימים "לשם שמים" ואחוזים מסוימים למען עצמם ואין דבר כזה 100% לשם שמים וגם אי אפשר במציאות לדרוש זאת מהאדם, כי ברגע שיהיה במצב כה מופשט ונעלה הוא כבר לא יחיה למעשה וסיים את תפקידו בעולם.
מעכשיו הכל ענין של איזון. ככל שכף ה"לשם שמים" מכריע את כף ה"לטובת עצמו" כן גוברת מידת צדיקותו של האדם, ואם תרצו זה מלחמת היצר במהותו.
ומי לנו גדול כבעל שם טוב שברגעיו האחרונים בעולם, כפי שמסופר אצל חסידים, אמר "אל תבואיני רגל גאווה". ובדיוק על זה אני מדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 21:19 |
|
| |
מגלומן
סליחה על הבורות שלי, אבל איך עושים דבר אחד בכמות אחוזים לשם.... ובכמות אחוזים לש"ש?
בעצמי אני חש שכל דבר שאני עושה (טוב או רע), יש לה מניע "אחד", יהיה מה שיהיה.
חומר למחשבה:
לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך....
אם באמת אפשר פשוט להחליף כוונת המניע (כמו סים), אז למה באמת לא אמרו שפשוט ילמוד לשמה?
"אין חסרון בעולם גדול מחסרון הסכלות"
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 01:17 |
|
| |
מיימוני,
אמנם אין מקום לעסוק כאן בפוליטיקה, אולם טענתך דורשת הבחנה בין תחום פוליטי/ציבורי לבין תחום אחר.
הרי אין מניעה למנות קרוב לא ראוי למשרה במפעל שלי. הבעיה היא רק במינויים ציבוריים כשאתה אחראי מטעם הציבור על תפקוד של מערכת כלשהי.
לשון אחר: אתה יכול ואף צריך להעדיך את קרוביך משלך. אולם כשאתה משתמש במשאבים ציבוריים (ותפקידים הם משאבים), או אז אתה מעדיף אותם משל הציבור. כאן כבר נאמרו דברים חריפים על גבאי צדקה וגזברים שמעדיפים את קרוביהם מדין 'עניי עירך'.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 01:21 |
|
| |
עוד נקודה קטנה תוספת לדברי מיכי.
במפעל פרטי לא מסתיר- האב הממנה את קרובו- את האינטרס . כאן במקרים שעליהם התכון מגלומן- יש גם את מימד צביעות. כאילו הדבר נעשה לשם שמים ואילו האמת היא שזה למען האינטרס.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 01:35 |
|
| |
ובחזרה לשאלה העיקרית-
דומה ולפי התניא, ענינו של ה"צדיק דתניא" הוא בביטול היש ביטול גמור, וצדיק שאינו גמור הוא שיש אצלו עדיין יש/נפש הבהמית/נגיעות אישיות, אלא שהן "בטלות" אצלו - הוא מצליח להתגבר ולא לגלותן בפועל, גם לא במחשבה;
וצדיק גמור הוא זה שאין אצלו כלל יש/נפש הבהמית/נגיעות אישיות.
דומני, ובחב"ד מקובל שצדיק גמור אין אלא אחד או שנים בדור. יומרני לחםש אותם ב"אדמורים וגדולי ישראל".
(אלא אם כן ההגדרה ל"גדולי ישראל" היא כפי שראיתי כאן, לא זוכר בשם מי - אולי הג"ן, ששאל את אחד אם מסכים הוא להיות "גדול" ושאף אחד לא ידע מכך. והדברים נוקבים ויורדים עד תהומה של נפש. אך אין זה מנושא האשכול כלל).
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 06:09 |
|
| |
מיכי
אין לי אלא להסכים לתיקון של דברי. ותודה.
בן איש אחד
אם איני טועה, הדברים נאמרו מפי תלמידו של ר' גדליה זצ"ל, שיבדל"א, הרב מילר שליט"א, רבו של ווטו (ושל עוד כמה בפורום).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 06:36 |
|
| |
בס"ד
בתיקוני הזהר תיקון ל' צווח ככרוכיא נגד מה שמקיימים
את התורה והמצוות לתועלת עצמם ולא לעשות נחת רוח ליוצרם
ועיין בהקדמה לס' הזהר לרבנו האר"י אשלג זצ"ל ,ועיין עוד בס' אם הבנים שמחה להרה"ק ר' ישכר שלמה טייכטל הי"ד זצ"ל שהביא שם בשם הגאון הקדוש ר' חיים מצאנז זצ"ל
שהרבנים בדורו והעסקנים הם ערב רב.עש"ה ודו"ק.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
