עניין הגשמת ה' שגורם לכפירה ע"פ הרמב"ם

בס"ד
כתב רבנו הרמב"ם זצ"ל בס' מורה הנבוכים ח"א (פל"ו)שמי שמגשים את ה' כי זה בלא ספק יותר רע מעובד ע"ז על שהיא אמצעית או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו .ודע שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני-הגשם,שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש וחמה ,ושונא ואויב ,וצר יותר קשה מעובדי ע"ז מאד.ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו,כן ראוי בעובדי עבודה זרה שהוא לא יעבוד,אלא לסכלות או מפני שגדל על זה מנהג אבותיו בידיו.ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בלא ספק,כן תדע שעובד ע"ז אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים,אין התנצלות אם כן למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים אם יהיה מקצר מן העיון,שאני לא אחשוב לכופר למי שלא יביא מופת על הרחקת-הגשמות ,אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה ,וכ"ש במצוא פי' אונקלוס ופירוש יונתן בן עוזיאל עליו השלום ירחקו מן ההגשמה כל מה שאפשר ,וזאת היתה כוונת זה הפרק'.עכ"ד.
הרי מבאר המורה הגדול שמי שלא יביא הוכחה שכלית אין הוא נחשב לכופר אבל אדם חייב להאמין בהרחקת הגשמות ואם לא כן נחשב לכופר.ולכן חשוב לחדד את השכל בספרי אמונה טהורה
ולדעת איך לא ליפול באיסור ההגשמה.

בס"ד
ראיתי בפירוש שם טוב שהסביר כאן את הפרק על מעמד הנבחר ,ולמה שהרב דבר במעמד הנבחר בפרקים רבים ובראשי פרקים ,ראיתי לעלות אל הר ה' ולקבצם יחד בקצת הערה אחר כי הביאור בו אינו נאות כמו שאמר בתחלית זה הספר ,והנה ראוי לך המעיין שתדע כי כל דבר שיושג במראה הנבואה
אמנם הוא משל לענין אחר,והסובר שאינו משל לדבר אחר הוא סכל ,והסובר שהוא משל לבד הוא רשע,אבל יחוייב שסבור בו שני הענינים יחד,וזה לך הקדמה לכל מה שנאמר אח"ז,והנה הרב המורה רמז ע"ז בחלק ג'פ"ט.והנה ראשונה כי עליה וירידה הנאמר במעשה נבואה הוא עלייה במדרגת-העיון או ירידה להנהגת אנשי-הארץ,כמו שרמז הרב בפרק עלה וירד ובפ' נצב.שנית ראוי שתדע כי הגלותו בעב הענן חשך ענן וערפל הוא על היות המונע עכירות עצמינו לא שהוא גוף שיקיף בו עב או ענן ,אבל החמר מחיצה גדולה ומסך המונע להשיג השכל הנפרד ומה שהוא שעליו ,ואפי' החמר זך ונכבד אפי' חמר הגלגלים כ"ש זה החמר העכור ,אשר הוא החמר שלנו מפני זה כל אשר ישתדל שכלנו להשיג השי"ת או לאחד מהשכלים ימצא מסך מבדיל בינינו ובין הש"י והוא נסתר ממנו בענן או בחשך וזו היא הכוונה באמרו 'ענן וערפל סביביו' ,וזה אמרו'הנה אנכי בא אליך בעב הענן',וזה היה להעיר שהשגת-אמתתו נמענת לנו מפני חמר זה ,וכבר רמז הרב בפ"ט ח"ג.
שלישית ראוי שתדע כי לשכל האנושי גבול להשיג הדברים ,וע"ז בא הרמז 'והגבלת את העם סביב לאמר וגם הכהנים כו' יתקדשו'.
רביעית יש לדעת כי אין ראוי לאדם להרוס לעיין בחכמה האל-הית מתחלת המחשבה בלתי שיגיל עצמו בחכמות ובדעות ויזכך מדותיו זיכוך רב וימית תאוותיו,ואמרו המפרשיםכי מה שרצה
שירגיל עצמו בחכמות ובדעות,הרמז בו כי יחוייב לאדם כדי לידע השי"ת השלוש חכמות שהם חכמת התכונה וחכמת הטבע וחכמה האל-הית ,ובזאת החכמה האל-הית ישיג האדם מה שאפשר להשיג מהשי"ת ,וזה אמרו 'היו נכונים לשלושת ימים כי ביום השלישי ירד ה' ',וצריך ג"כ שיזכך מדותיו שהוא הנרמז 'וכבסו שמלותם' ,וימית תאוותיו וע"ז בא הרמז 'ואל תגשו אל אשה' .ואחרים אמרו 'כי היו נכונים לשלושת ימים'.רמז לשלושה מיני ידיעות שצריך האדם לידעם ,שדי ההקדמות ואח"ז שידע דרכי ההקש ועשות המופת,ואחר זה ידע אופו השמירה מהטעאות השכל,ואלו השלושה יכללם מה שאמר הרב ז"ל בפ"ה מה שאמר שיגיל עצמו בחכמות ובדעות,ועל זה צוה 'היו נכונים לשלושת ימים'.אמנם כפי הפי' הראשון יהיה אמרו כאשר יבין הקדמות אמיתיות ויבין וידע דרכי ההקש וכו',יהיה רמז לזה כמו שאמר 'השמרו לכם עלות בהר',כי זאת אזהרה שיבינו ההקדמות ואח"כ ידעו דרכי ההקש ועשות המופת ושמירה מהטעאות השכל .
חמישית יש לדעת כי הסבות המונעות לפתוח הלמוד
באל-היות ולהראותו להמון,ה' סבות האחת קשר הענין בעצמו.השנית קצור -הדיעות כלם.השלישית אורך ההצעות.הרביעית ההכנות הטבעיות ורתיחת הטבע והמיית הנערות.החמישית העסק בצרכי הגשמים,ולכן אמרה תורה 'ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים'.'ויהי קולות'
רמז לאורך ההצעות ,שהיא הסבה השלישית.ואמרו 'וברקים'
רמז לדקות המושג,וענין 'כבד על ההר'רמז לקצור המשיג מצד החמר.'וקול שופר',רמז בסבה החמישית שהיא עסק בצרכי-הגשמים .ואמר שופר נגזר ממאמר שפר שהגוף נגרר אחריהם.
ואמר 'ויחרד כל העם'ר"ל שמפני אלו הסבות נמנע לימוד זאת החכמה להמון .'והר סיני עשן כלו'רמז לסב רביעית שהם
ההכנות הטבעיות ,והיה זה כלו כמו שתארנו למה שכל מה שיושג במראה נבואה הוא משל לענין אחר,ואחר שהיה זה כן והיתה התורה מוכנת להתחיל בה וללמוד אותה הנערים והנשים וכל העם,ואין ביכולתם להבין הדברים כפי אמתתם,לזה הספיקה עמהם הקבלה בכל ענין אמיתי ובכל ציור מה שיצייר השכל מציאותו לא אמיתת מהותו,ונמנע ללמוד אל המון העם
דרכי-העיון האמיתיים וזהו אמרו 'וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק',ואמנם משה שהיה ביכולתו לדעת הדברים נאמר עליו 'קרב אתה ושמע' הציור האמיתי 'ואתה תדבר אלינו 'בהישרה אל מציאותו ובדמיונים ,ולכן נא' 'משה נגש אל הערפל אשר שם האלד'ים',כי השלמים נגשים אליו בשלילה ,והנה משה ידע כל מה שאפשר לאדם לדעתו לא נשארת שלילה כלל,ולמה שיסוד-היסודות ועמוד החכמה לידע שיש שם נמצא ראשון שהוא אחד ואינו גשם,וזה ראוי להודיעו לנשים ולקטנים אמר השם 'אנכי ולא יהיה לך ולא תעשה לך פסל וכל תמונה',ולמה שהעובד זולתו אח"ז יכחיש מציאותו כמו שביאר הרב נקרא עובד ע"ז ושונא .אמנם קול ה' ר"ל הקול הנברא
מושג מאת ה' אשר ממנו נמצא הדבור לא שמעו אלא פעם אחת ,והוא הקול אשר יצאה נשמתם לחזקו ולתקפו והשיגו בו שתי הדברות הראשונות ,וגם אלו השתי דברות משה הגיעה להם בהבדל ולא היתה מדרגתם בזה בשוה ,כי כבר ידעת אמרם משה מחיצה בפ"ע אהרן מחיצה בפ"ע נדב ואביהוא מחיצה בפ"ע .אמתת ההשגה ההיא נעלמה מאד כי לא קדם כמותה כמו שאמר 'כי שאל נא לימים'וכו',ולא יתאר כמתוה כמו שאמר 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה'.עכ"ל
כאן בא לבאר את אמיתת ההשגה שהיא אחר זיכוך המידות והממת התאוות ולימוד ההקדמות האמיתיות על מנת להשיג את דרכי העיון ומניעת הגשמת ה' כמ"ש שדרך החכמים להשיג אותו בשלילה,ר"ל בהשגה שכלית ללא הגשמת האל ית' .

בס"ד
ספר מורה הנבוכים נועד לשלול את הגשמת ה' ולמען העמיד את אחדות ולשלול את הריבוי.ולבאר איך מהאחדות יצא הריבוי.

הודעה ואזהרה לפני לימוד חכמת הקבלה


הודעה ואזהרה (מרב מקובל אחד):

על הרחקת הגשמיות הנראה במשלים שבאו בספרי הקבלה ובפרט בספרי האר"י ז"ל. (נדפס זאת בסוף ספר קל"ח פתחי חכמה וכאן נסדר בסדר אחר ובהוספות):

(א) הרב הגאון ר' חיים ויטאל ז"ל כתב בהתחלת ספרו שער ההקדמות (שנדפס בירושלים) בזה הלשון. ואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח בגוף חלילה וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן ניתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט כו' וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברים העליונים והם בחינת כתיבת צורת האותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונה זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה וגם זה דרך משל וציור לשכך את האוזן כנזכר עכ"ל הרח"ו ז"ל שם:
פורסם בקישור הבא:
http://www.grimoar.cz/hebrew/vital/ec_chajim.htm
מכאן רואים אנו את גודל האזהרה מלהגשים את חכמת האמת.
ולא לחשוב שיש שם דברים גשמיים חלילה וחס .

בס"ד:
המשך אזהרת ההגשמה בחכמת-האמת
ב)ושם דף למ"ד עמוד ד' כתב הרח"ו ז"ל בזה הלשון כבר ידעת כי אין לנו רשות לעסוק קודם האצילות עשר ספירות ושלא לדמות שום צורה ודמיון כלל חלילה וחס [פי' אפילו בדרך משל אין לנו רשות] אבל מן עשר ספירות ולמטה אפשר לדבר בדרך משל ודמיון עכ"ל הרח"ו ז"ל שם. פי' שמשם ולמטה אפשר לדבר אך הוא הכל בדרך משל. וכ"כ בספר שומר אמונים בוויכוח שני בשם האר"י ז"ל. וע"ש עוד בשומר אמונים שם שהאריך להוכיח שענין הצמצום שכתב האר"י ז"ל הוא משל וכתב שבדברי האר"י ז"ל מפורש כן יעו"ש. (ויעויין בעץ חיים התחלת שער אח"פ ע"ש):
(ג)והגאון מהר"ח מוואלאזין זצ"ל בספרו נפש החיים שער ג' פ"ז כתב הלשון ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות משל הם עכ"ל [ובוודאי כן הי' מוסכם ג"כ מרבו הגר"א ז"ל]:
(ד) ויעויין בתיקוני זוהר תיקון ע' דף ק"ל ע"א לעילא לית גוף ולא גויה כו'. ובמגיד מישרים פ' מקץ כתב בזה"ל ולאו דאיכא לעילא איבריא ח"ו אלא הכל דוגמא כאשר ידעת. ויעויין בזוהר בא ברעי' מהימנא דף מ"ב ע"ב ופ' פנחס רנ"ז ע"ב ובס' עבודת הקודש חלק היחוד פי"ב ופי"ג ע"ש ויעויין בנפש החיים בשער ב' מן פרק שני והלאה ובספר קנאת ד' צבאות חלק א':
(ה)ובספר כנפי יונה מהרמ"ע מפאנו ז"ל בתחלתו כתב בזה"ל ניתן לנו רשות לעשות משל באיברי גופינו כו' אבל אתה חכם טהר רעיונך ומחשבתויך ולידע שלמעלה אין שום אבר גשמי ח"ו הזהר בנפשך מאוד ואעפ"י שאנו עושים משל כו' עכ"ל:
(ו) ובריש ספר מקדש מלך (ונדפס ג"כ בספרי הזוהר החדשים באזהרה) כתב בשם הרא"י ז"ל בזה הלשון. אל יפתוך רעיונים לומר שיש במקום הנאצלים העליונים מראות וגוונים. כי הסוברים כן הם קרואי שאול ובה הם נידונים על כי יחפאו דברים על אדוני האדונים. כי אין שם שום גוון ולא מראה רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה כו' עכ"ל:
(ז)ובהקדמת הגאון הרמ"ח לוצאטי ז"ל לספרו קנאת ד' צבאות. התבאר(כצ"ל)שם על הכת הרעה הטועים בפי' דברי רשב"י ז"ל בזה הלשון. קנאת ד' צבאות תעשה זאת סמל הקנאה העגל הזה יצא ראשונה לקחת משל לנמשל ולדון תוכו כברו. והרשות הנתונה לנביאים לדמות צורה ליוצרה היתה להם למוקש לעוות אמרי יושר ולסלף דברי צדיקים. כי לא יחפוץ כסיל בתבונה. העמיקו שחתו לחשוב עליו מחשבות לומר התירו פרושים את הדבר אשר צוה ד' אלקינו אותנו לא תעשה לך פסל וכל תמונה כי נתן נתנו גוף ומקרי גוף אל יוצר האדם חלילה לנו כו' עכ"ל. וכתב אח"כ על הטעות הנ"ל בזה הלשון. כי שקר המפורסם נקל להמלט ממנה והכל יודעים כי אחד אלקינו ואין עוד אחר וצדיק באמונתו יחי' להסיר ממנו תבנית כל גוף וכל מקריו וכאשר לא ירעו דבריו אשר בפי נביאיו הזכיר שמו במקרי הגוף האלה כי ידענום אשר המה למשל ומליצה כן לא ירעו ולא ישחיתו חכמת יושר אם מצאנום בפי חכמיו עכ"ל:
(ח) וזה לשון הרמ"ח לוצאטו ז"ל בספרו קל"ח פתחי חכמה סי' ז'. זה ודאי שכל כך דברים שאנו מזכירין בספירות דברי צורה וגשמית א"א להיותם כך בהם בשום פנים כי זה הי' ככפירה ח"ו ומקרא מלא הוא כי לא ראיתם כל תמונה כו'ואם היסוד זה אנו משימין כהוגן כו' וע"ש באורך:
(ט) ויעויין שם באורך הס' ז' ח' ט' יעו"ש היטב ותמצא מבואר. שבאמת בעצם משל הם וגם המשל קודש לד' ובו הי' השי"ת מודיע ומראה להנביאים עניני הנמשל ועל דרך שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ג' (כמו הסולם שראה יעקב אבינו כו' והוא הי' משל כו' וכמו המקל שקד שראה ירמי' כו' ויעו"ש הלכה ז' שרק אך במשה רבינו לא הי' משל בנבואתו ע"ש). וע"ש בפ"ח סי' ט' שהוא רק כראית הנשמה כו' ויעויין עוד מזה בספרו חוקר ומקובל בהתחלתו בד"ה ואי זה וד"ה הרי כבר תרצת בעצמך כו' ויעויין בזה באורך בספרו דעת תבונות דף ל"ה ל"ו ע"ש:
(י)ובביאור הגר"א ז"ל על ריש אדרא רבא (שנדפס אצל ביאורו על ת"ז) על מ"ש בא"ר פתח ר"ש ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל כו' כתב הגר"א ז"ל בזה"ל הי' ירא שלא יגשמו ח"ו במחשבתם עכ"ל ע"ש [ונראה לענ"ד שלא למען אלה העומדים אז לפניו הוצרך לזה שבוודאי המה לא היו טועים בזה רק באשר דבריו נכתבו וגם ידע שיגיעו דבריו לתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם ועתיד להתגלות בסוף לכן הקדים זאת להסיר מכשול וע"ד שאמרו חכמים הזהרו בדבריכם שמא כו' וישתו התלמידים כו']:
(י"א) ובליקוטי הגר"א ז"ל שנדפס סוף ספר מגן וצינה ונדפס ג"כ בסוף ספרא דצניעותא החדשים כתב הגר"א ז"ל בזה הלשון. דע כי אין סוף ב"ה אין לחשוב בו כלל וכלל כו' וכ"ש בא"ס ב"ה ית"ש שאסור לחשוב בו כל לו אפילו א"ס אסור לקרותו ומה שאנו מדברים בו ובספירות הכל מרצונו והשגחתו שידוע מצד פעולותיו וזה הכלל לכל דרכי הקבלה. וידוע כשם שהוא בבלתי תכלית כן רצונו וזהו א"ס לרצונו הפשוט ואף בזה אסור לחשוב כלל כו' עכ"ל הגר"א ז"ל באורך. ויעויין בביאור הגר"א על רעי' מהימנא בזוהר בא דף מ"א ע"ב במ"ת בד"ה דכל חיוון כו' כי זהו כלל גדול שאסור לחשוב במהותו ורק מצד גבורותיו ומעשיו כו' וכ"כ בספר אדיר במרום להרמח"ל ז"ל דף נ"ט ע"א וז"ל הנה מה שאנו מדברים במאציל ב"ה הנה כבר פשוט הוא שאין אנו מדברים רק בבחינת פעולותיו ולא בבחינת מהותו ועצמותו כלל ותדע שאפילו מה שאנו מזכירין אותו בשם אין סוף ב"ה אין הכוונה על עצמותו כלל אלא על פעולותיו עכ"ל וע"ש. וע"ע בנפש החיים שער ב' פ"ב ופ"ג באורך מזה. ויעויין עוד בפי' הגר"א ז"ל על רע"מ בהשמטות שבסוף ח"א מהזוהר דף י"ח ע"ב במ"ת בד"ה ויחלום כו' שידוע שעצמותו ית"ש אין כל נברא בעולם הן למעלה ובכל העולמות ולא הי' ולא יהי' שום נברא שיכול להשיג שום השגה כו'. יעו"ש באורך ובביאור על כמה ענינים ע"ש:
(יב) ואמנם מה שנתבאר שהוא רק משל זהו בעולם האצילות שנקרא ג"כ עולם רק בדרך משל. אך בעולם הבריאה והיצירה והעשיה. והיינו בבחינת רוח ונפש שלהם שם יש הרבה דברים שאינם משל כי שם (בבחינות רוח ונפש דוקא) מדובר ג"כ בנבראים ממש רוחין ונהורין הכל לפי הענין וכמבואר בארוכה בהיכלות שבזוהר דבראשית ופקודי ובביאור הגר"א ז"ל שם. ורק בבחינת הנשמה שלהם בזה מדובר ג"כ בדרך משל ע' ביאורי הגר"א ז"ל על היכלות דבראשית דף מ"א ע"ב הכל ראשון בד"ה כד אתכליל כו' בספר חוקר ומקובל בד"ה דע שרצה העלין כו' ובד"ה דע שהדבר פשוט כו' ובד"ה כבר ראית כו':
(יג) וזה לשון הגר"א בליקוטין שנדפס סוף ס' ספרא דצניעותא. והנביאים לא השיגו אלא ביצירה ודניאל בראש עולם העשיה תחתית עולם היצירה כו' והולך ומתמעט עד שבדורותינו אין משיגים אלא בעקב עשיה כו' וכל מה שאנו מדברים בא"ק ואבי"ע הכל בעולמות התחתונים מאוד שבכל עולם יש אבי"ע וכל הבחינות אלא כו' לכן מדברים דרך משל ואינם מבינים כלל כי יחזקאל אמר בדרך חידה שהי' בחו"ל ובסוף הבית וזכרי' מראות סתומות ואין אתנו יודע עד מה עד אשר יערה רוח ממרום עלינו עכ"ל הגר"א ז"ל שם:
ויעו"ש עוד בליקוטי הגר"א שבס"ס ספרא דצניעותא ביאור על כמה ענינים ביאור העשרת ספירות וענין הצמצום (הקו שבר"ס עץ חיים.וענין עיגולים ויושר ועוד הרבה ענינים ע"ש):
ויעויין בחוקר ומקובל שנדפס מחדש בעשרה פרקים שלו שם נדפס על כמה דברים מראה מקומות להמקומות שמבואר שם קצת מפנימיות הענינים וע' בספר פתחי שערים שנדפס מחדש. בנתיב הראשון:
ובסוף ספרא דצניעותא מסיים זכאה מאן דעאל וידע שבילוי ואורחוי ופי' הגר"א ז"ל שבילוי סתימוי.וארחו גילויו כמו משל ומליצה עכ"ל הגר"א ז"ל פי' המשל של החכמה והנמשל של החכמה וכלשון הכתוב להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. [וכבר האריכו בזה הרבה בס' המקובלים בהקדמותיהם וע' אזהרת המגיה בתיקון שבעין.ובהקדמת ס' מגן דוד להרדב"ז ז"ל]:(ע"כ ההודעה והאזהרה):
פורסם בקישור הבא:
http://www.grimoar.cz/hebrew/vital/ec_chajim.htm
רואים אנו מכל דברי החכמים הנ"ל את גודל האיסור ההגשמה
בחכמת-האמת שכאשר יראה שכתוב איברים בספרי הקבלה שלא יחשוב שמדובר על איבר הגשמי.
וכמ"ש רבנו האר"י אשלג זת"ל בספר 'מתן תורה' שהמקובלים)
דברו בשפת הענפים במאמר מהות חכמת-הקבלה (עמ' ס"ז-ס"ט)
וז"ל שם:"שפת המקובלים היא שפה של ענפים.
פירוש,ע"פ הוראתם של ענפים הללו על שרשיהם שהם הדוגמאות
שלהם הקיימים בהכרח בעולם העליון.כי אין לך שום מציאות בעולם התחתון שלא יהיה נמשך ויוצא מעולם העליון ממנו וכמשפט החותם עם הנחתם כמפורש לעיל ,אשר משום זה,השורש
שבעולם העליון מחייב את הענף שלו שבעולם התחתון ,שיתגלה בו כל צורתו ותכונתו,ע"ד שאמרו ז"ל,שהמזל שבעולם העליון
המיוחס לעשב שבעולם התחתון מכה על אותו העשב ומכריחו לגדול על מתכונתו כנ"ל.שמתוך זה נמצא כל ענף וענף שבעולם הזה מגדיר היטב את הדוגמא שלו העומדת בעולם העליון".עכ"ל.

ולדוגמא נציין קצת ענינים למקומות שמוזכר שם קצת מפנימיות הדברים או קצת הסבר ע"ס אלף בית:
אדם ואיברי האדם. המוזכר בספרים בכלל יעויין בס' קנאת ד' צבאות חלק א' בארוכה. וכעין דבריו בקיצור כתב הגר"א בליקוטיו שבסוף ס' ספרא דצניעותא וז"ל שם והנה כפרטי הנברא כך פרטי הרצון אף שיכול להברא ברצון א' וכו' ובדוגמת זה נברא האדם מספר האיברים והגידים ושאר הפרטים כמנין כללי העולמות וכל אבר מסודר לעולם א'. ובנשמה כ"כ כחות ואיכיות כמנין האיברים ומתפשטין בהן כו' וזהו שמכנין לספירות בשם אדם עכ"ל הגר"א ז"ל שם:
ויעויין עוד בנפש החיים שער א' פ"ו ושער ב' פ"ה באורך ויעויין קל"ח פתחי חכמה (סי' י"ב וסי' י"ז וסי' ע')וע' דעת תבונות (דף י"ד ט"ו):
אור והארה.וז"ל הקל"ח פ"ח(סי' ה')האלקות לא תוכל לקרותו בשום שם או מלה אמנם כאשר בלא שם לא תוכל לקרות ולדבר ע"כ צריך לקרות אותו באיזה שם. אבל נבחור את שיוכל להיות רחוק ממנו פחות מהאחרים כו' ותבין שאין זה הארה ממש כו' אלא מה שיקראוהו הארה לתת לי איזה שם עכ"ל:
אור פנימי ואור מקיף.ע' פתחי חכמה (סי' כ"ח כ"ט). ובליקוטי הגר"א שבס"ס ספרא דצניעותא(שם בד"ה וכל א' מעיגולים אלה כו'):
אחור ופנים ע' דעת תבונות (דף למ"ד ע"ב וקפ"ח סי' ע"ו וסי' קל"ה)ארך אנפין וזעיר אנפין.ספירת כתר הוא רחמים עד אין קץ שהוא לפי התכלית לו ית"ב כו'.וששה ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד הם סדר ההנהגה לפי מעשי ב"א וכו' (הגר"א ז"ל) פי' שאפי' החסד הוא רק למי שמגיע לו בעד מעשיו. לכן נקרא כתר ארך אנפין לשון ארך אפים. וששה ספירות הנ"ל נקרא זעיר אנפין פי' קוצר אפים ר"ל. ונקרא ג"כ משפט ע' קפ"ח(סי' צ"ב):
אדם קדמון.וממנו נשתלשל עולם שנקרא אוזן חוטם פה ומהם משתלשל העולם עקודים. ומלכות דא"ק הנ"ל נקרא רישא דלא אתיידע ומהנ"ל משתלשל עולם הנקודים הנה אח"פ הנ"ל מפורש בע"ח (ריש שער אח"פ)שהוא רק לשבר את האוזן ע"ש. וכתב בקפ"ח. שא"ק הוא הנהגה הנצחיות שאחר זמן המעשה. ואורות אח"פ הם הנהגה של שלשת אלפים שיהיה אחר אלף השביעי. ועולם העקודים הוא ההנהגה שיהי' באלף השביעי. ועולם הנקודים הוא ההנהגה של ששת אלפים שנה. ולפי שסוף מעשה במחשבה תחלה וכל א' הוא הכנה לחבירו ולפי שרצה שיהי' בהנהגה האחרונה הוצרך להקדים לו ההנהגה שלפניו ולכן נחשב בסדר השתלשלות להיפך ממה שבסדר הזמן ורישא דלא אתיידע הוא ההנהגה המעבר מן הנהגת הזמן להנהגה הנצחית כל זה מבואר בקפ"ח.ויעויין עוד בספר פתחי חכמה ודעת (דף כ"ד):
התלבשות לפעמים הנהגה אחת שהיא העיקר ומסתתרת ומתדמה כאילו הנהגה אחרת וזהו שנקרא ע"ד התלבשות שהנהגה אחת מתלבש באחרת וענין זה מבואר בפק"ח (סי' יו"ד)ע"ש. השתלשלות. פי' שהנהגה אחת גורמת לחברתה.בד"מ אנו אומרים שהגבורה והדין משתלשל מהחסד. היינו שמה שעושה דין אינו לנקמה ורק הוא מצד החסד שזהו חסד להעולם שיהי' דין למען לא יהי' עולם הפקר או ע"ד אשר יאהב ד' יוכיח וכאשר ייסר איש את בנו וכן הוא יתר עניני השתלשלות שהנהגה אחת גורמת לחברתה ויעויין זאת בקפ"ח שם (סימן יו"ד. ובסי' צ"ב)ע"ש:
זיווגים כתב (בהנה) [בהגה] שבריש ס' נפש החיים (דף ז' ע"ב)בזה"ל.זיווגים מודעת שהוא רק משל על חיבור ענינים רוחנים כענין אדם המחבר תחלה בשכלו ב' סברות בשכל. ומחיבור שני הסברות נולד לו סברא חדשה על פי הקדמת שני הסברות הראשונות עכ"ל וע"ש מה שכתב בזה.ויש בזה בחינה על דרך שאמר חז"ל מתחלה נברא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים וידוע שהדין נקרא בדרך משל נקבה והחסד בדרך משל זכר:
ויש עוד ענין בזה שכל העולמות כלל הנפרדים נקראו בלשון נקבה והשי"ת נקרא בלשון זכר וכמורגל ג"כ במקרא.ולפי שהכל תלוי בענין התחברותו ית"ש עם העולמות הנבראים או ח"ו התרחקותו יעויין בנפש החיים (שער ב' פרק ב' ג' ד' ה' באורך).ונקרא ענין הנ"ל יחוד או פירוד ח"ו.וכתב הגר"א ז"ל בס"ד פ"ד (בד"ה כד נחת) בזה"ל:"ולמעלה נתפרדה הבריאה מאצילות וזהו הפירוד דמטרוניתא מבעלה בכ"מ שמזוהר והתיקונים"עכ"ל ע"ש באורך. (פי' דהבריאה הוא עולם הראשון מהנבראים והנפרדים כנודע)והכל לפי הענין.ויעויין בקל"ח פתחי חכמה(סי' ס"ג ע"ג)ובדעת תבונות (דף למ"ד ע"ב):
ימין ושמאל החסד נקרא ימין בדרך משל והדין נקרא שמאל בדרך משל.(כללי ח"א להרמח"ל)והוא כמ"ש חז"ל על פסוק וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו לשמאלו וכי יש ימין ושמאל למעלה אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ע"ש:
ישראל יעקב שני בחינות.יעוין בליקטי הגר"א ז"ל שבסוף ס' ספרא דצניעותא (בד"ה ענין לאה ורחל וכו')יובא למטה באות ל':
כלי ואור ע' קפ"ח (סי' כ"ח כ"ט). וע' ביאור הגר"א ז"ל שבס"ס (ס"ד שם)וז"ל והכלים והפנימים הם היכולת והרצון וע"ש באורך.וע"ש עוד בד"ה וכ"א מהעיגולים כו':
לאה ורחל.שנקרא מלכות.ע' בלקוטי הגר"א ז"ל שבס"ס ס"ד בד"ה ענין לאה כו' וז"ל שם ענין לאה ורחל כי שתי בחינות במלכותו ית"ש.א' מצד שאנו ממליכין אותו שזהו תכלית כל העבודה וזהו בחינת נוקבא. [פי' ונקרא רחל] אבל בחינה שנית כשנתגלה מלכותו בעולם מצד אותות כמו במצרים ולע"ל כו'.וכן בז"א שתי בחינות.מציאותו שאנו דבוקים בו ומודים במציאותו זהו [בחינת נוקבא] יעקב. וב' מצד הגלותו וכנ"ל [ונקרא ישראל] עכ"ל וע"ש עוד וע' פ"ח (סי' קי"ח):
לידה עיבור יניקה.ע' דעת תבונות (דף כ"ד כ"ה כ"ז). וע' פתחי חכמה (סי' ס"ו קכ"ב)ובכללי חכמת האמת (שנדפס בס"ס מלחמות משה) להרמח"ל ז"ל בד"ה ענין הזיווג כו':
ל"ב נתיבות חכמה.כתב הגר"א ז"ל בפירושו לתיקוני זוהר חדש דף פ"ט סוף ע"ד ד"ה כל.שנתיבות פי' דרכים פי' דרכי ד' ית"ש (שמנהג בהם את עולמו) ועליהם אמר משה הודיעני נא את דרכיך ע"ש:
מעלה מטה.כתב בהג"ה שבריש ס' נפש החיים (דף ג' ע"א)בזה"ל.ברוחניים אין לומר מעלה ומטה כו' אמנם ענין מעלה ומטה נאמר גם לא על שינוי מקום כמו והייתי רק למעלה ולא תהי' למטה(דברים כ"ח י"ג) שפירושו שיהיו עליונים במעלת הרוחנית ולא ירדו למטה ממדרגתם כענין מעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל:
מקיף ענין אור מקיף.ע' פתחי חכמה (סי' כ"ח כ"ט).ויעויין בדברי הגר"א ז"ל (סוף ס' ס"ד שם ד"ה וכ"א מעיגולים כו'):
נסירה ע' כללי חכמת אמת להרמח"ל ז"ל שבסוף ס' מלחמות משה בד"ה ענין כו' והנסירה כו':
עיגולים ויושר.ע' ביאור ע"ז בקל"ח פתחי חכמה סי' י"ג. וז"ל הגר"א ז"ל (ס"ס ס"ד שם)ויש שני מיני הנהגות בכלל. ובפרט.והפרט הוא באדם בזה העולם, וכן בכל עולם. והשאר הן בכללות בהשקפת האדם. וזהו עיגולים ויושר עכ"ל הגר"א ז"ל וע"ש עוד בד"ה והקו ההוא המשיכו כו' ע"ש:
עשר ספירות.למה הם עשר יעויין בס' קנאת ד' צבאות חלק ראשון באורך.ויעויין בדברי הגר"א ז"ל שבס"ס ס"ד שם באורך. עקודים.ע' לעיל א"ק.פרצוף. ע' באורך בס' קנאת ד' צבאות חלק ראשון ביאור ע"ז.וע' קפ"ח סי' י"ז. צמצום וקו. שנזכר בריש ספר עץ חיים ע' ביאור ע"ז באורך בס"ס ס"ד שם ענין הצמצום והקו מבואר באורך כל הענין שם. וע"ע בקפ"ח מן סימן כ"ד והלאה באורך. ויעויין עוד ביאור על צמצום וקו בנפש החיים (שער ג' מן פ"ז והלאה באורך)ויעויין עוד בס' שומר אמונים מה שכתב בזה בחלק שני ע"ש:
שמות השמות שמוזכר על כל ספירה והנהגה שם בפ"ע הוא ע"ד שאמרו במדרש רבה (פרשה שמות פרשה ג')וז"ל אמר הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלקים בהויה. כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני תולה חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני מרחם על עולי אני נקרא הוי' כו' הוי אקי"ק אשר אקי"ק אני נקרא לפי מעשי עכ"ל המדרש. וזהו ענין השמות היינו כשהוא מתנהג בהנהגה הזאת הוא נקרא בשם זה וכשהוא מתנהג בהנהגה הזאת הוא נקרא בשם זה. ועל דרך זה הם ג"כ הכינויים (הרבה) [הרבים] שהוזכר בספרים הכל לפי פעולותיו יעויין בנפש החיים שער ב' פרק ג' באורך. וידוע שבהשי"ת אין בו שינוי כמ"ש אני ד' לא שניתי רק השינוי מצד המקבלים שכבר הוקבע ההנהגה שכשיהי' המקבלים זכאים יהי' כך וכך ואם לא יהי' כך וכך ואח"כ השינוי הוא רק מהם.ויעויין אדרא רבא דף קמ"א כללא דכל מילין עתיק דעתיקין כו' כולא חד כו' לא שני ולא אשתני ולא ישתני כו' ומסיטרא דילן כו' צריך הוא לעלם ולעלמי עלמין ע"ש:
תפלה לאמר קודם למוד הקבלה:
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו ששאצים שאאצים שר החכמה שר השכל ושר הבינה שתשלח לי המלאך פתחיאל שיבאר לי משנה זו שאני לומר ומעיין בו אס"ו. ויאמר ג"פ. אח"כ יאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שכל מה שאני לומר היום לא אשכח לעולם ואהיה כבור סיד שאינו מאבד טיפה ולבי יהי פתוח כפתחו של אולם עשה למען שמך הגדול היוצא מפסוק לישועתך קויתי ה'. ה' קויתי לישועתך. ה' לישועתך קויתי שהוא לק"י יו"ה שי"ו ות"ה עי"ל תי"י כה"ש קו"ו וה"ע יל"ת תי"ך יש"ק יו"ו הע"י ות"ת הכ"י ולמען שמך הגדול היוצא ג"כ מפסוק הנ"ל לק"י יו"ה שי"ו ות"ה עי"ק תל"ו כי"י יש"ת הו"י וע"ל הת"י קכ"ש וי"ו יה"ע תו"ת יה"ך ויפתחו עיני ולבי בענין זה ובכל לימוד התורה שאני מעיין למען שאוכל לעמוד בה כראוי שלא אשכח ותן בלבי ליראה את שמך ולעשות רצונך בלבב שלם מעתה ועד עולם אמן סלה:
רבון העולמים עתיקא קדישא ואדוני האדונים א"א אב הרחמים אבא עילאה והסליחות אימא עילאה מודים אנחנו לך ה' אלהינו מוחין מאו"א ואלהי חב"ד אבותינו חג"ת בקידה ובהשתחויה שקרבתנו לעבודתיך עבודת הקדש ונתת לנו חלק בתורתיך הקדושה והטהורה מה אנחנו ומה חיינו אשר עשית עמנו חסד גדול כזה ע"כ אנחנו מפילים תחנונינו לפניך שתמחול ותסלח לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו ואל יהי' עונותינו מבדילים בינינו לבינך וכן יהרמ"י או"א שתכין לבנו ליראתך ואהבתך ותקשיב אזניך לדברינו ותפתח לבינו בסודות תורתיך ויהיה לימודינו זה נחת רוח לפני כסא כבודך כריח הניחוח ותאציל עלינו אור מקורות נשמתינו בכל נשמותיהם ובכל בחינותיהם ושיתנוצצו נצוצות עבדך הקדושים אשר על ידם גילית דבריך אלה בעולם ובזכותם תאיר עינינו במה שאנו לומדים כמאמר נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי אכי"ר:
לשם יחוד קבה"ו זו"ן יאהדונה"י בדחילו ורחימו יאההויה"ה ורחימו ודחילו איה"היוה"ה ליחדא שם י"ה או"א בו"ה זו"ן (ע"י שפע הא"ס המשפיע בהם ומיחדם) ביחודא שלים בשם כל ישראל. ולאקמא שכינתא מעפרא הרני לומד בספר קבלה פלוני שהוא כנגד ת"ת דז"א בעולם האצילות שבו שם מ"ה כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א לעשות מרכבה ויהרמ"י אלהינו ואלהי אבותינו שתזכך רוחינו ונפשינו שיהי ראוים לעורר מיין תתאין ע"י קריאת ספר הקבלה הזאת ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו בילאו"א נצח סלה ועד:
פורסם בקישור הבא:
www.grimoar.cz/hebrew/vital/ec_chajim.htm
מכאן רואים אנו את פירוש המילים בחכמת הקבלה כדי שלא יפול ברשת ההגשמה.

בס"ד
חלילה וחס לומר על חכמת הקבלה עבודה זרה ומינות
ע"י הביאורים של הרמח"ל הגר"א ורבנו ישראל הבעש"ט
זת"ל ובעל התניא ורבנו בעל הסולם האר"י אשלג זת"ל
ניצולים אנחנו מהגשמת חכמת הקבלה,ומאחר שרוב ככל חכמי ישראל האמיתיים החזיקו מזאת החכמה ,מי אנחנו שנערער על רבותינו הקדושים,שהיו בעלי רוח הקדש והשגה עצומה ,ומה נדע אנו שהם לא ידעו כמ"ש כיוצ"ב מרן רבנו יוסף קארו זת"ל בהקדמתו לס' בית יוסף על הראשונים ז"ל.
לרבנו הרמח"ל יש ביאור על דרך סוגיות הגמרא שנקרא
'דרך תבונות'.
הצ' שי בוארון
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=425667

בס"ד
דחיית ההגשמה מבורא הכול הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א
נערך על ידי הרב מוקדש לעלוי-נשמת אשר בן חיים
לאחר ששמע מלך כוזר תיאור מפורט על מעמד הר סיני,על הניסים הגדולים שהיו בו:קולות וברקים ואש בוערת מקיפה את כל ההר,וכל עמ"י כולו 600 אלף איש שומעים את דבר ה' בעשרת הדיברות. מעמד זה הסיר כל ספקות מלבבות ישראל באמיתות האמונה, שהרי הם עצמם שמעו את דבר ה' לא מפי שליח, אלא הם עצמם ראו את האותות ושמעו את הקולות ואליהם דיבר ה', ואח"כ הם קיבלו את שני לוחות הברית בהם כתב אלוקי חקוק על הלוחות. לוחות אלו היו מונחים בארון במשכן ובמקדש עד חורבן בית ראשון כ900- שנה.
לאחר ששמע מלך כוזר את הדברים הללו,הוא הגיב:כל השומע שהאלוקים דיבר עם ישראל וכתב לכם לוחות הברית,אין להאשים אותו אם יראה אתכם כמגשימי הא-לוה, שהרי אתם מייחסים לו דברים גשמיים:הוא מדבר וכותב. אמנם אתם אינכם יכולים לדחות את העדות המוצקה שיש לכם על המעמדים האלה, ואין לכם כל ספק בעובדות, ולכן לא יכלא שאתם מתעלמים מהקושי ההגיוני שיש בדבר, שהרי ההיגיון דוחה כל הגשמה של אמונה, אבל אתם נוכחתם באמיתות ההתגלות האלוקית אליכם,ולכן אתם דוחים את ההיגיון מפני המציאות המוכרת לכם.
אמר החבר למלך כוזר:חס ושלום!אין באמונתנו דבר שמנוגד להגיון.האמונה היא גבוהה מההיגיון האנושי,אבל אין בה דבר שהשכל האנושי דוחה.אמונתנו רחוקה מכל הגשמה,אכן אחרי המצווה הראשונה להאמין בה',מצווה ה' אותנו להרחיק מכל הגשמה, זהו חלק מאיסור ע"ז,לא לעשות פסל ותמונה.איך יעלה על הדעת לייחס לקב"ה פעולות גשמיות כאשר אנו רואים שאפילו חלק מברואיו הם רוחניים,מופשטים:
נפש האדם המדברת.הנפש היא רוחנית בלתי גשמית.מהו הכוח בו מדבר האדם אלינו? מהו הכוח בו דיבר משה רבנו אלינו? וכי לשונו או ליבו או מוחו? אלו אינם אלא כלים לנפש,אבל הנפש בעצמה אינה גשמית, אינה מוגבלת,אינה נראית ואינה נתפשת באף חוש גופני,היא מופשטת.
ואם-כן:אם בין הנבראים יש נבראים רוחניים מופשטים, על אחת כמה וכמה שיש להרחיק את ההגשמה מבורא הכול,ואין לייחס אליו כל פעולה גשמית חס ושלום. ואעפ"כ אין זה סותר את העובדה של מעמד הר סיני.אנו שמענו את דבר ה' אלוקינו מדבר אלינו, וראינו את האש הגדולה,אבל איך נוצר הקול האלוקי שנשמע באוזנינו,איך נוצר הכתב האלוקי על גבי הלוחות האלוקיות, זאת אין אנו משיגים.כך עלה ברצונו יתברך שייווצר קול שישמע לנו.איך סידר הקב"ה שייווצר הקול הזה,זאת אין אנו יודעים,כמו בריאת העולם שנברא במאמרו האלוקי,כך בריאת הקולות וכך המראות במעמד הר סיני,כך קריעת ים-סוף וכך כל הניסים האלוקיים אשר למעלה מן הטבע.
לסיכום:הקב"ה גבוה מכל גבוה,נעלם מכל נעלם,בלתי מושג, בלתי מוגבל. ומפני היותו בלתי מוגבל אינו מנוע משום דבר והוא כל יכול, ויכול גם לעשות דברים שלמעלה מהבנתנו, יכול לגרום שנשמע את דברו ונראה את אותותיו מבלי שנבין איך זה נעשה.
פורסם בקישור הבא:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2536&q

בס"ד
מדברי ר' אברהם אבולעפיא בספר 'חיי העולם הבא':
"וידוע שאנחנו עדת ישראל קהל ה', יודעים באמת שהשם ית' אינו גוף ולא כח בגוף, וגם לא יתגשם לעולם. אבל שפעו בורא אמצעי אחד גופני, והוא מלאך בעת נבואת הנביא. גם מלאכי ה' העליונים שהם השכליים הנפרדים מכל חומר המיוחסים לרוחניים, וגם נפשות חסידי האומות, ונפשות צדיקי ישראל אינם גופים ולא כוחות בגופים, אבל הם כולם שכליים נפרדים לבד. ונפש כל איש ואיש ממנו הזוכה לחיי העולם הבא היא משגת עצמה, ומשגת כל הנפשות כולן, כי היא דבר אחד עימן מצד עצם הוייתם. ומכרת השכל הפועל בה, אשר הוא הסיבה הראשונה הקרובה לקיומה ולמציאותה. ויודעת השכלים הנפרדים כולם במציאותם, ומשכלת מציאות הבורא ית"ש וית' אשר ברא הכל לכבודו, אבל אינה משגת ומכרת ומציירת דבר גופני כלל. וגם אינה יכולה להכיל בעצמה מהסיבה הראשונה העליונה כי אם מציאות לבד, אבל מהות לא. וגם משאר שכליים של מעלה ממנה אינה משגת מהם כי אם מציאות לבד, אבל משגת גם כן הבדל מעלות מציאות השכליים זה מזה ומשגת הבדל מעלות מציאות כל נפש זו מזו ויודעת שכל נפש שהשיגה יותר מחברתה נהנית מזיו השכינה יותר מחברתה ושמחתה גם כן שמחת הנאה שאין חברתה יכולה להשיג שמחת הנאתה ולא תענוגה. ולפיכך נאמר בקבלה שהקב"ה עושה לכל צדיק וצדיק חופה הראויה לו ונותן לו הגמול הראוי לו לפי מעשיו:"עכ"ד .
פורסם בקישור הבא:
www.grimoar.cz/hebrew/abulafia/chaje_olam_ha-ba.htm


תוקן על ידי - shay98 - 12/06/2005 2:18:37