הכשרת אשה כשרה, כיצד?

לעוף ברוח
אם מחנכים אדם כל חייו שהתורה היא הדבר הנעלה ביותר שהאדם יכול לזכות בו, ולימודה הוא העונג העילאי והגדול ביותר וקירבת ה' העצומה ביותר שיכולה להיות, אך כל שמוטל עליו הוא לסייע בידי הלומדים ולא ליטול חלק בלימוד עצמו - יש לו 3 אפשרויות:
-להתעלם מן הדברים ולהחליט שאינם נכונים
-לייפות את המציאות ולהחליט שהובלת הבנים לבית המדרש והכנת האוכל לבעל הם שווים במעלה ללימוד עצמו, למרות שברור שאין זה כך
-להכנס לדיכאון

רוב הנשים החרדיות בחרו בשיטה השניה. האמיתיות שבהן בחרו בראשונה או האחרונה.

אמבר

מדוע תכנה את הההולכות בדרך  חז"ל כלא אמיתיות (ואם בליבך על חז"ל עצמם, מה תרצה מהנשים החרדיות...):

נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. (ברכות יז ע"א).

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"א, ט"ז:
ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה,  מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי ענייות דעתן.

הוצאה של דברי תורה לדברי הבאי, היא ייחוס של דברי תורה, להטיות מגדריות. מי שמייחסת את דברי הרמב"ם להטיה מגדרית, מצדיקה את דבריו.

המובאה מבבלי גיטין צ, א, המתירה לגרש אם הקדיחה תבשילו (ב"ה), או אם מצא אחרת נאה הימנה (ר"ע), איננה עוסקת במגדר, בזכויות הגברים או בזכויות הנשים.

בתורה יש הסדרים בעלי אופי מוחלט או קנייני, לדוגמה קידושין לא תופסים באשת איש.
ישנם הסדרים בעלי אופי של איסור והיתר, החל מאיסורי לאוין ומצוות עשה, וכלה באיסורים יחסיים מדרבנן , כמו האיסור לקדש את האשה עד שיראנה. ואיסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה.

הרובד בו נבחנים היחסים המכובדים שבין איש לאשתו, הוא הרובד המוסרי. אודותיו אמרו ז"ל, כל המגרש אשתו ראשונה וכו'. מחלוקת רבותינו ז"ל (ב"ש, ב"ה, ור"ע בשיטת ב"ה) היא האם החובה המוסרית צריכה להיות מקודדת גם ברובד של מצוות עשה ול"ת, וללבוש אופי של כפיה, או שיש להפקיד את עדינות היחסים שבין איש לאשתו ברובד המוסרי וולונטרי, בלבד.

אז אי אפשר לבדוק מחלוקת חכמים, לטובת מי היא נוטה? ומי יותר נשכר ממנה? אין אפשרות לשאול שאלה כזו? למה?

_________________

מודה ועוזב

יהודים
אדם אינו יכול לקבל את העובדה שעצם קיומו הוא נחות יותר, זה נוגד את טבע האדם.
יש אפשרות להתייחס למכלול דברי חז"ל לגבי האישה כפי שהם ולקבלם כאמת מוחלטת אבל זה מוביל לתחושת נחיתות ולדכאון כבד. או שאפשר לייפות את הדברים כרוח האפולוגטיקה השורה על מסבירי היהדות בדורינו ואז תהיה לאישה שלוות נפש והרגשה שהיא נעלה לא פחות מהגבר, במחיר ויתור על אמיתיות ויושר אינטלקטואלי.
ישנה אפשרות שלישית ולא ארחיב. 

ירוחםשמ,

בתור פמיניסטית אני דוגלת בזכותה של האישה להרגיש גאוה גדולה ומימוש דרך היותה גם עקרת בית בין השאר.

בתור מי שלמדה שלושה שיעורים בגמרא ומהוה ראיה מהלכת לכך שאין ללמד אישה גמרא כי בכך מלמדה דברי טפלות, כזכור לי הפירוש לזה הוא שהיא יודעת רק חלק מהדברים כי אינה משקיעה בזה את כל זמנה ועל כן דעתה אינה מבוססת דיה, למרות שאיני רואה כל הבדל בין גברים ונשים בענין זה.

ובתור "חרדית" שלא החליטה עדיין אם ה' בכלל קיים ואם נתן בכלל תורה לעמו ישראל, ועדיין לא מצאה את השמיים שבתורה....

אני מחוה את דעתי המלומדת בקשר לשאלתך כדלקמן:

אף אחת מהדעות האלו אינה לטובת הנשים.

ועוד,

אף אחת מהדעות האלו אינה לטובת הגברים.

בתור פמיניסטית למדנית גמרא חרדית אני מפרשת את הדברים כך: חז"ל אמרו אמירה - מתי לדעתם אין הצדקה לנישואים להתקיים. מה צריך לקרות בכדי שנישואים יפורקו כי אינם משמשים יותר למטרתם, ונזקם רב על יתרונם. מתי לא מתקיימים הפסוקים "ודבק באשתו", "והיו לאיש אחד", אוהבו כגופו ומכבדה יותר מגופו".

אם גבר מסוגל להסתכל על אישה אחרת ולחשוב שהיא יותר יפה מאשתו (כמובן שאין הכוונה שאובייקטיבית יש נשים יפות יותר, ברור שיש, אלא שהוא חושק באישה אחרת יותר משהוא חושק באשתו) - נישואים כאלו - עדיף להם שיתפרקו. זו לא הזוגיות שעליה מדברת התורה. זו לא הזוגיות שהתורה רוצה לראות את בני ישראל מבססים עליה את ביתם ואת חייהם.

אדרבא, תראה כמה, דווקא בענין זה חז"ל היו מתקדמים לדורם (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, כנראה נכנס בי דיבוק...) - עד כמה חז"ל היו רגישים לניואנסים הפסיכולוגיים ביחסי איש ואישה, כמה היו רגישים לצרכיה של האישה כאישה, שראו שאם גבר אינו אוהב וחושק באשתו, שישחרר אותה. שיתן לה ללכת. שתמצא מישהו אחר שיאהב אותה ויעריץ אותה. אל תשכח שהדברים נכתבו בזמן שהגבר יכל פשוט לקחת לעצמו עוד אישה ולהשאיר אישה זו עזובה בתוך ביתה עם מזונות מינימליים, או לעגן אותה ללא מזונות. התורה מציאה לו, מחנכת אותו - פשוט תן לה ללכת.

אמבר,

אני לא מסכימה איתך שלהשוות את תפקידיה המסורתיים של האישה לתפקידיו של הגבר היא התייפיפות. אני מאמינה בזה מנקודת מבט פמיניסטית. אם אנו נטען כי רק מה שנחשב לתפקיד גברי נחשב ולכן אנו רוצים להשתוות לאותו מקום, אנו לא נגיע על ידי כך לשוויון. אין מטרת הפמיניזם המקורי ליצור אישה גברית. מטרת הפמיניזם היא להביא לשוויון בין כל בני האדם. אין תפקיד חשוב יותר וחשוב פחות, התפקיד לא קובע את חשיבות האדם. היום גברים מתחילים לאט לאט לבחור לבצע את התפקיד המסורתי, מסיבות שונות, האם זו פחיתות כבוד מצדם? למה? למה להיות גננת ולגדל ילדים של אחרים יותר נחשב מלגדל את ילדיך שלך בתוך ביתך? למה להיות עורכת דין יותר נחשב מלבשל ולאפות לבני משפחתך? אני ראיתי בעבודה זו עבודה יצירתית מדרגה ראשונה עם הרבה סיפוק. מתי תפסיקי לחלק את העולם לשווים יותר ושווים פחות? לתפקידים חשובים יותר ותפקידים חשובים פחות?

תוקן על ידי לעוף_ברוח ב- 20/11/2008 13:05:23

לעוף ברוח
לא דיברתי על עקרת בית או אישה עובדת (בתפקידים 'גבריים' כדבריך) ולא השוויתי ביניהם.
דיברתי על יחס חז"ל למעמד האישה. יש הבדל בין אישה הבוחרת בעבודה של משרתת לאחרים (למרות שמעטות בוחרות בכך מבחירה חופשית ובדר"כ זה אילוץ כלכלי) לבין מערכת דתית המייחסת את השירות לבעל ולילדים (הבנים!) כתמצית ייעודה של האישה. מצב זה מציב אותה בעמדת נחיתות נצחית, ככח עזר וסיוע לדבר העיקרי - הגבר. כל דרך אחרת להסתכל על זה היא התייפיפות שלא לצורך.
מלבד זאת, יחסה של התורה ושל חז"ל לאישה ניכר היטב באינספור מאמרים המספרים לנו על טבעה, אופייה, תכונותיה הגופניות (!) - קריאה של הדברים כפשוטם וקבלתם עלול לגרום לתחושת נחיתות והשפלה עמוקה בכל אישה. הדרך להתמודד היא כפי שאמרתי, לפנות לאפולגטיקה והתייפיפות שסוטות מן האמת הישירה והעגומה.