פריתי ורביתי

חלם שבא על אשתו בחלום
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2239163

פרו ורבו ונישואין - מסדר פטורים
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1273542

מכניזציה למצוות התורה
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2272822&whichpage=#R_6

עקרות הלכתית (מה עם עדל"ת?)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=240752&whichpage=2#R_13

קובץ הערות ס' י"א סק"א"

"וכן י"ל בהא דמבואר בירושלמי פ' כיצד [ה"ו] דממזר בנו הוא לכל דבר, אף לענין פריה ורביה, והקשו בזה דהוי מהב"ע. וי"ל ג"כ, דכיון דקיום המצוה אינו ע"י הביאה אלא בלידת הבנים, והביאה אינה אלא הכשר מצוה, והעבירה היא בהביאה עצמה, וכיון שיש לו בן, ממילא נתקיימה המצוה. אלא דבזה צ"ע קצת, דאפשר דלידת הבן היא ג"כ עבירה בפני עצמה, וכההיא דאמרינן [חגיגה ט' ע"א] מעוות לא יוכל לתקון, זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, ומשמע מדברי רש"י פ' כיצד (כ"ב [ע"ב ד"ה השתא]) דאי אפשר בתשובה כל זמן שהממזר קיים. ובתוס' ס"פ הספינה [ב"ב פ"ח ע"ב ד"ה התם] נראה שנחלקו בזה שני התירוצין, עיי"ש:"

א. מה ראה ר' אלחנן וסרמן להקשות כשיטת המנח"ח בלבד?
האם לא יותר פשוט לומר שפו"ר אינו חיוב להיות אב אלא כפי שנתבאר לעיל שהמצווה היא מעשה שיכול לעשותו לאב, והוויית הבנים רק מסירים את חלק החיוב במצווה. לפ"ז השאלה מממזר אינה שונה מהדין של היו לו בנים בגיותו, שעצם מציאות בנים בעולם היא פטור, הגם שלא קויימה מצווה פו"ר במעשה הביאה?

ב. מלשונו "אלא דבזה צ"ע קצת, דאפשר דלידת הבן היא ג"כ עבירה בפני עצמה", נראה שאין לר' אלחנן כל קושי בכך שעבירה/מצווה יכולה להיות גם אם הדבר לא תלוי רק במבצעה. הרי מעשה הביאה הוא אותו מעשה בין אם יוולד ממנו בן/ממזר, א"כ מה ההגיון שישנה עבירה, או בפו"ר מצווה שאינה בהכרח מחוייבת במעשה?

_________________

מ. זוהר

זוהר,

ברור שיש שיטות כאלה, על פיהם לקיום מצוה לא די בקיום הציווי. והקושי זועק.

פרטים נוספים, שיטות נוספות ודיון בנושא הבאתי במאמר "גמילות חסדים עם המת וקיום מצוות פרו ורבו בהזרעה מלאכותית לאחר מיתה". 
שפורסם ברבעון בית הלל ט, (ג, א) (2002).
קישור:
http://www.medethics.org.il/articles/misc/BH.9.asp

מ"ז,

מאי אולמיה דר' אלחנן על המנח"ח? [הייתי משווה את שניהם לר' שלמה קלוגער ע"פ הגרשז"א ודו"ק.]

קונילמל7 -
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=895284&whichpage=14#R_14

ציטוט מלינק ד"ר_הלפרין המתיחס להערת קונילמל7 -
לסיכום פרק ב:

1.    מסתבר לדינא כדעת הגרש"ז אויערבאך שהנולד מהזרעה לאחר מיתה נחשב בנו של המת לכל דבר, הן לענין איסורי קורבה, הן לענין יוחסין, והן לעניין ירושה.

כבוד הרב ד"ר הגר"מ הלפרין והרב קונה לעמל שליט"א

התבוננתי בדבריכם ובמה שהפנה אליו הרב המלנקק שליט"א ואדרבה לשיטת הטוענים כאן שיש הבדל בין קיום חובת המצוה לבין יציאה מידי חובת המצוה, א"כ שפיר יש לומר שמשהזריע ע"מ להפרות ולא היה יכול לעשות יותר באותו זמן הרי בהפקדת הזרע כבר קיים המצוה וגם את"ל שלא די בזה ייתכן שעכ"פ למפרע כאשר יוולד הוולד יתברר למפרע שהזרעתו היתה מעשה מצוה מחיים וכמ"ש "מעשה ביאה בדרך העשויה להוליד".

זכר לדבר האגלי טל במלאכת זריעה בשבת שהנחה במקום ממנו יתקדם הזרע נחשב לזריעה למרות שמחוסר הובלה. (כמובן שאינה ראיה אלא קירוב הדעת להבנה ולכן כתבתי "זכר".)

_________________

חסי"ד,

הערתך מעט לוקה בחסר. לפי המבואר לעיל ובדברי הרב הלפרין, אין מצווה בעצם היות צאצאים לאדם. המצווה היא אך ורק מה שלאל ידו של אדם לעשות כדי להוליד. אם אדם עשה ככל יכולתו ולא עלה בידו הוא גם קיים את מצוות פו"ר.

מהו הגדר של אפשרות לקיים את המצווה? זה כבר הוגדר שע"י קיום מעשה טבעי בודאי שמקיים המצווה. וכבר שאלו האם ישנו מעשה מצווה בהפריה מלאכותית. ויתכן שלאדם יהיה פטור מפו"ר למרות שלא קיים מצווה פו"ר כי במציאות יש לו בנים, כגון בגר שהיו לו בנים בגיותו.

יוצא א"כ שממנפ"ש אם מעשה הפקדת זרע יכול להתפרש כמצוות פו"ר, הוא כבר מצווה בעת ההפקדה וללא כל קשר למה שיתברר לבסוף. אך מכיוון שהפקדת זרע אינה בגדרי מצוות פו"ר (ואכמ"ל) גם אם אדם חי יפקיד את זרעו ולאחר מיכן יולד לו בן מאותה הזרעה הוא לא יקיים בכך מצוות פו"ר למפרע, אך הבנים הללו יועילו לפוטרו מחיוב בפו"ר.

ובאמת תמהני מדוע היה צריך לכתוב הרב הלפרין ""במתים חופשי" ולא ניתן לקיים מצוות לאחר מיתה", למאי נפק"מ? ואם היה חי הרי גם לא היה מקיים ע"י ההזרעה הנ"ל את מצוות פו"ר, אלא זה רק היה פטור מחיובה.

ואולי כוונת דבריו היא ש"במתים חופשי" היינו שאפילו לא יתברר למפרע שנפטר הוא מחיוב פו"ר - שזה ביטול עשה. כלומר שמת לא רק שאינו יכול לקיים מצוות פוזיטיביות, אלא אף אינו יכול לקיים מצוות נגטיביות.

_________________

מ. זוהר

כב' הרב המאיר והזוהר שליט"א

אני מודה לך על הבאת המאירי (שכחתי שחיבר על כריתות ולכן תליתי בהוריות אבל כמדומני שגם שם פירש כך או בדומה).

לא התכוונתי לרכוב אתרי רכשי אלא להחזיק בדעה שדי למצוה בעשייתה וממילא בנידון דידן בהפקדת הזרע קיים את המצוה בעצם. מה שהוספתי לרווחא דמלתא לתלות במה שיתברר אח"כ למפרע, הוא כי ישנם מעשים שאינם מבטאים את המצוה חד משמעית ולכן הם תלויים בהצלחת המעשה לאחר זמן שאז יתברר למפרע שהמעשה בר קיימא. לכן גם כאן ייתכן שאם סוף זרע זה המופקד שלא כדרך פו"ר הלך לאיבוד הרי שלמפרע אינו נחשב כהפקדת זרע וצ"ע. כרגע אין לי דוגמא הלכתית אבל בטוחני שבחכמי הפארום יהיה מי שימצא. (אני זוכר מעדי חתימה כרתי שזה רק אם לבסוף היתה מסירה אבל נדמה שישנן דוגמאות שהן יותר להדיא.)

תתברכו בכוח"ט

_________________

פרו ורבו
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2808439

בברכה

גיא,  בעולמה של הלכה, כשאנו מדברים על מצווה, אנו שואלים את עצמנו מה אנו חייבים לעשות? כלומר, מה הלכה זו מחייבת אותנו, ומה היא דורשת מאתנו? כך שכשאנו מצווים שיהיו לנו ילדים, אנו מיד שואלים מה אנחנו תריכים לעשות, ואז כמובן שהתשובה היא, שעלינו להינשא וכו'. כך שמה שנדרש מהאדם במצות פריה ורביה, הוא להנשא ולקיים יחסים עם אשתו בשביל שיהיו לו ילדים. זו הדרישה! כי לדרוש מאדם שיהיה לו ילד, פירושו של דבר לדרוש ממנו שיקיים יחסים עם אשה, זה די ברור לדעתי. אולם, השאלה סביבה נסוב האשכול, היא, האם בכך מסתיימת המצוה, האם אדם קיים את המצוה כבר ברגע שעשה מעשים שיכולים להביא ילדים לעולם? ניתן לומר שמכיוון שהדרישה שמופנית לאדם בציווי זה, היא הדרישה על קיום יחסים באופן שיוכלו לבוא ילדים לעולם, כבר במעשה זה קיים את המוטל עליו. או שניתן לומר, שאולם נדרש מהאדם מבחינה אמפירית רק לקיים יחסים, אבל המצוה עצמה לא באה לידי מימושה וקיומה עד שיש לו בפועל ילדים.