| נשלח ב-27/5/2005 18:54 |
|
| |
הפינה האישית של שטרימר. יידע. ולימוד.
החלטתי לתת בכל יום קטע קטן מידע על חזנות לתועלת ציבור הקוראים.
כל יום יהיה בעז"ה
מידע נוסף .
מעוניין מאוד בחומר מכם.
הפרק הראשון
גדולי ישראל בעלי קול נעים
ר' יעקב בר' משה הלוי מולין "סגל" (מהרי"ל): נולד במגנצא היא מיינץ גרמניה, בשנת ה' ק"כ [1360] .
המהרי"ל התחבב גם כשליח-ציבור בעל קול ערב ואף חיבר ניגונים מספר, במיוחד לתפילות הימים הנוראים.
כשהוא עבר לפני התיבה, בימי התשובה של ראש השנה ויום כיפורים, עורר את קהילתו להתבוננות ולהתעלות רוחנית.
מסורת הניגונים השונים שנתקבלו בכל תפוצות ישראל של ארצות אשכנז - מפי המהרי"ל באו. הם נחשבו כניגונים מ "סיני" ואין לשנותם.
המהרי"ל בעצמו התפלל לפני העמוד והיה כאמור בעל קול נעים, ודקדק מאוד בניגוני התפילות .
וכך כתב: "דאין לשנות מנהג המקום בשום ענין אפילו בניגונים" , וספר מעשה מעצמו שהיה ש"ץ פעם אחת בימים נוראים ושינה שם באיזה סליחות, לימים מתה בצעירותה ביתו בת הרב ביו"כ והצדיק עליו את הדין שלקתה בתו על מה ששינה מנהג המקום. גם נגוני הקריאה בימים נוראים משל המהרי"ל הם .
מענינים מאד הם מנהגיו לגבי התפילה: "אמר מהרי"ל שבאותה פעם כשהיה חזן ברגנסבורג היו מכבדין אותו והיו מביאים לו מחזורים נאים להתפלל בהם ולא רצה להתפלל בציבור, כי אם מתוך מחזור וסידורים המיוחדים לציבור, גם אם זקנים הם ושחורים ומוטעים. דמסתמא לשום מצוה נכתבים."
מהרי"ל היה רגיל להיות ש"ץ בראש השנה תפילה אחת, ויום כפורים כל היום, והיו מעמידים חשובים אחד מימינו ואחד משמאלו בראש השנה ויום כפור, וכן היה רגיל להיות ש"ץ ליל ט' באב והושענה רבה, ולפעמים גם תפלת גשם. מהרי"ל היה מזהיר את שליחי הציבור שלא יהיו ערים בליל יום כפור ואמר שקבלה בידו וכן הרגיש בעצמו כשאדם ניעור כל הלילה בלי שום שינה אז מזה נעכר ונתעמם קולו יותר מכל דבר שבעולם.
אמר מהרי"ל: טעם שבראש השנה ויום-הכיפורים משנין ניגון הקריאה – בכדי שהאנשים יזכרו יום הנורא ויטו אוזנם להקריאה, ויכוונו זה למה שפגמו בקריאה בכל השנה.
רבי פנחס מקוריץ מוסיף בספר מדרש פנחס ע' ע"ט :" המהרי"ל זכה למה שהגיע בגלל היותו ש"ץ ומנגן יפה. כל הציבור נקשר אליו בגלל הנגינה, והוא נתקשר את השי"ת והעלה את כולם אליו. האין נגינה מכשיר מעולה ליראת שמים ולחיזוק אהבת שמים?". רבי פנחס עצמו הצטער לא פעם על אי יכולתו לנגן ואמר: אם הייתי מנגן הייתי מקבל עלי לנסוע מעיר לעיר ולהתפלל בבתי כנסיות, רבש"ע!, אם הייתי יכול לנגן, לא הייתי מניח אותך לדור בעליונים. אך היית מוכרח לדור עמנו בכאן.
ר' ישראל נג'ארה: נולד בדמשק בשנת שט"ו (1555) . חיבר שירים ופזמונים שנתקבלו בכלל ישראל כמו הפזמון לשבת : "יה ריבון עלם ועלמיא". כינור היה בידיו שבעצמו הלחין את שיריו. ר' ישראל נג'ארה היה גם חזן בעל קול חזק וערב וכיהן כרב וש"ץ בקהילה היהודית בעזה. ר' יהודה אריה די מודינה אמר עליו: "לא קם בישראל כישראל".
ר' שבתי בר' יוסף "משורר בס": נולד בקאליש בשנת ת"א (1641). בהיותו בן חמש ערשה נהרגו הוריו על קידוש השם. היה בעל כישרון מוסיקלי ובעל קול נעים למד פרק בשיר ואף שימש משורר בבית הכנסת הראשי בעיר, ומכאן כנויו "משורר בס".באמסטרדם הדפיס את ספרו "שפתי חכמים" בהקדמתו לספרו חותם עצמו בשם "שבתי משורר מפראג".
עד כאן להיום .
ביום ראשון פרק שני
שבת שלום
שטרימר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2005 21:14 |
|
| |
שבוע טוב לכל חברי הפורום
ולך ידידי מר שטרימר
תודה רבה על היוזמה, חן חן לך.
ידידך מנחם
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2005 23:49 |
|
| |
שבוע טוב לכל חברי הפורום הנכבדים
תודה על העידוד
ובכן להיום מאמר שני:
"עצות לשמור על הקול"
הרמב"ם בפרקי משה מאמר תשיעי כותב: אכילת הצנון או הכרוב מסירה צרידות הקול, ואכילת הספרגל (שפארגל בעברית אספרגוס)צלוי אחר המאכל מזרז ומשמח.
קלפת האתרוג מחזקת הלב, וגרגיריו מועילים מן הארסים, וקליפת לימון מועיל מן הארסים, וכן עלי האילן שלו.
שינה טובה ובריאה עוזרת לקול טוב, ואילו חוסר שינה מעמעם את הקול ומחלישו.
להיזהר מאוד מחיידקים, שעוברים בקלילות במערכות מיזוג אויר , רצוי לחזק את הגוף ע"י לקיחת ויטמין C באופן יומיומי.
ידוע שמזגנים מייבשים ומסוכנים מאוד לקול!!!.
לכן כדאי לשתות הרבה מים כדי לשמור על סביבת מיתרי-קול לחה , זה גם יכול להיות גורם לצרידות-יובש במיתרים->תגובת נגדית של יצירת ליחה למניעת היובש...
אם הצרידות נגרמת מעייפות בשל שימוש מוגזם ולא נכון במיתרי הקול לנסות לשתוק קצת , או לדבר יותר בשקט, תיתכן צרידות בשל שימוש מוגבר בטלפונים ניידים.
שתייה מרובה של משקאות המכילים קפאין ואלכוהול גורמת נזק למיתרי הקול.
גם לא לאכול בשום אופן לפני שירה ולהימנע בכלל מ:
גרעינים, בוטנים, אגוזים, המרבים ליחה הגורמת להפרעה בצלילות הקול.
יש המקפידים שלא לאכול שום לא רק בראש השנה לפי ששום מרבה אף הוא רוק וריר , או דברים אחרים הגורמים לגירוי הגרון.
צמחי מרפא נגד צרידות – בצל (מיץ בצל בתוספת דבש), מרוביום וקורנית.
תרופת פלא שמוכיחה את עצמה פעמים רבות היא
פשוט לשתוק.
"צרידות"
באגרות קודש חי"ח כותב הרבי מלובאוויטש:
"...במענה למכתבו מכ"ה טבת, בו כותב אודות מצב בריאותו, ובהעיקר-
בהנוגע להצרידות, ואשר שאל דעת רופאים ולא מצאו כל סיבה מיוחדת, אלא
שפקדו עליו מנוחה עכ"פ מנוחה במיעוט דבור, ומבאר ומפרט הקישוים
המיוחדים בעבודתו ומשרתו אשר בהנהגה כזו.
והנה בכגון דא יש לומר, בסגנון חז"ל "יצא הפסדו בשכרו", אשר על ידי
שכאילו מפסידים לפי שעה (ע"י שישמע להוראה האמורה), ירוויח וישתכר פי
כמה לאחרי זה. ובטח לא יודרש ממנו מנוחה מדבור, כי אם מיעוט בזה. כן
כדאי לשאול הרופא שהתייעץ עמו, על אופן הדבור באופן שיהי' מן השפה
ולחוץ (במובן הגשמי אבל לא ח"ו במובן הרוחני והפנימי) שזה איזה
עשיריות בשנים מנסים ללמוד כן כמה מהנואמים, ובכלל אלו שענינם בדבור
רב לפי ערך, ואפילו הבריאים שביניהם. וכללות הענין הוא-כפשוטו של
הביטוי הנ"ל, שאף שהדבור הוא בקול רם ובחיות אינו נוגע כ"א במוצאות
הכי חיצוניות וכמו השפה והלשון וכו', ובודאי שגם בנדון דידי' –יביא זה תועלת
גדולה. וי"ל שגם לאחר שיבריא ויחזור לאיתנו...".
ספר מומלץ להיום הוא:
"הכול על הקול" מאת פרופסור ישראל נגריס הוצאת "ידיעות אחרונות"
בספר זה חומר בסיסי על הגיינת הקול.
עד כאן להיום
נ.ב. תגובות בבקשה לא רק לתיבה האישית אלא בפורום
כי כך כולם נשכרים.
שטרימר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2005 00:39 |
|
| |
יישר כך לך על ההעשרה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2005 17:56 |
|
| |
פרק שלישי
" יראת שמים או קול ערב ?"
הואיל והתפלות נתקנו במקום הקרבנות, אם כן צריכין הצבור לברור להן שליח ציבור חלוץ ההולך לפני המחנה, שיהיה אדם כשר, חסיד וירא שמים ומנקה מכל דפי, לפי הדור, כדי שיתקבלו תפילותיו לרצון.
שכך אמרו חז"ל (תלמוד תענית ט"ז ע"א). עמדו בתפלה- אף על פי שיש שם זקן וחכם, אין מורידין לפני התפלה אלא אדם הרגיל, מטפל ואין לו; יש לו יגיעה בשדה, וביתו ריקם, ופרקו נאה, ושפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים , ובקי בכל הברכות כלן. ואם אין להם, מעבירין כל מי שירצו, כדי שלא יתבטלו מן התפלה.
הרב עדין שטינזלץ כותב בסידורו 'הסידור והתפילה: צירוף שתי הדרישות שנזכרו לעיל של מי ש"יש לו נעימה וקולו ערב" (לפי רש''י נעימה היא קול שמושך את הלב כלומר מרגש, בעוד שקול ערב הוא קול יפה, חזק, ומוזיקלי), וגם של מי ש"פרקו נאה... ובקי לשנות במדרש בהלכות ובאגדות" והוא ירא ה' ומשובח במדותיו הטובות, איננו מצוי תמיד.
לעיתים קרובות היה על הקהילה בבואה לקבועה לה שליח ציבור לבחור בין המועמדים השונים ולהחליט איזו מן התכונות הללו חשובה בעיניה יותר.
במשך הדורות היתה במקומות רבים נטיה לבחור ש"ץ רק בגלל הנעימה והקול הערב שהצטיין בהם, בלא לתת את הלב לשאר תכונותיו. במקומות רבים נעשה החזן כמין זמר שכל תפקידו אינו אלא לשאת חן בעיני שומעיו, על שכאלו דרשו את הכתוב "נתנה עלי קולה על כן שנאתיה" ירמיה י"ב ו'. זה שליח ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה .
בדרך כלל, ככל שהיתה הרמה הדתית גבוהה יותר היתה הנטיה לבחור "בעל תפילה" בעל סגולות רוחניות, אף במקומות אלו ידעו כי הצד המוסיקלי אינו רק קישוט בלבד, אלא אמצעי רב ערך, המעורר ומרומם את המתפללים מבחינה רגשית, ומשום כך אדם שיש לו קול ונעימה מוסיף לא רק לצורת התפילה אלא לתוכנה ולעומקה. לשתי הדרישות שנזכרו לעיל קול נעים או יראת שמים נלמד משני סיפורים.
פעם אחת אחר התפלה נגש רבי לוי יצחק מברדיטשוב אל החזן ושאלה בפיו: "מדוע קול צרוד כל כך?" השיב החזן: "התפללתי לפני העמוד ונצטרדתי". אמר לו הצדיק מברדיטשוב" "אבל אלו התפללת לפני השם יתברך ולא לפני העמוד, לא היית מצטרד!"...
הגאון רבי בן ציון ר"מ בקראקא, שמע על אחד מתלמידיו, שהוא מחבב חזנות עד כדי כך, שאינו מחמיץ כל הזדמנות, ובבוא חזן לעיר הוא רץ לשמוע תפילתו, הזמין רבי בן ציון את התלמיד אליו ואמר לו: "אילו שמעת את הצדיק האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא אומר ברכת השחר היית מרגיש תענוג כזה, שלא היית רץ עוד לשמוע חזנים. קולו הערב שקול כנגד קולם של הרבה חזנים."
גם העוזרים והסמוכים לשליח ציבור צריכים קול ערב.
כך כתוב בילקוט מנהגים: בקהילות מסוימות נהוג בימים נוראים להעמיד ליד שליח הציבור אנשים בעלי קול ערב ויראי שמים המכונים "סמוכים" שקוראים ומנגנים את הסליחות והפיוטים, הטעם הואיל ויש פיוטים וסליחות שאינם חלק מתפילת העמידה, ויש חשש הפסק באמירתם ע"י הש"ץ, לכן אומרים אותם המסייעים. מעניין שעפ"י הלכה עדיף למנות שליח ציבור שיתפלל תמורת תשלום משיתפלל ללא תמורה , הטעם: לפי שישתדל הש"ץ להתפלל יותר יפה ונעים, ויהיה נזהר בתפילותיו.
בזמנו נודע בקהילת פרנקפורט דמיין הדרשן ר' עקיבא פרנקפורטר. מורו ורבו של רבי אליהו בעל שם מוורמיזא. רבים היו נקהלים לשמוע את דרשותיו. הוא היה גם חזן דגול שהנעים בתפילותיו ובקולו הערב והחזק וקהילת פרנקפורט קבעה לו משרה מלאה בתשלום.
בקהילות החסידים לא אוהבים את החזנים שרואים בבית-הכנסת תחליף לאולם האופרה ומעדיפי את מי
שמתפלל מתוך הלב, וכמובן מכיר את הנעימות הנכונות.
למרות שקטעים רבים בעולם החזנות מגיעות מהעולם החסידי.
וויז'ניץ. גור . מודזיץ וכדומה.(ע"כ במאמרים נפרדים בעתיד אי"ה)
וכך מופיע בספר חסידים מספרים ח"א קנ"א.
בבית המדרש שבראדום פרצה מריבה. החזן הקבוע נפטר והמתפללים
נחלקו לשתי כתות: אלו אומרים שיש למנות חזן שקולו ערב, ככתוב
"כבד את ה' מגרונך". ואלו אומרים, חזן ירא שמים עדיף. התעצמו
הצדדים, והחליטו לשאול את פי הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא
זצ"ל.
שמע הרבי את טענותיהם, ופסק: "שליח הציבור חייב שיהא ירא שמים,
כדי שיעורר רחמי שמים על עדתו".
קפץ ראש הגבאים וקרא: "רבי, רק חזן שקולו ערב ימשוך את לב המתפללים!".
חייך הרבי ואמר: " אילו היה הבורא זקוק לרחמיכם, הייתי ממליץ
למנות חזן שקולו ערב כדי שיעורר את ליבותיכם וימלאם רחמים.
אבל הואיל ואתם הם הזקוקים לרחמי שמים - אין קול נאה מספיק כדי
לעוררם, ויש צורך ביראת שמים"...
עד כאן להיום
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2005 22:17 |
|
| |
מצורף קובץ
פרק רביעי
"אז ישיר משה" החזן משה שטרן
הדיסק הזה הוא הדיסק הכי אהוב עלי מהחזן "משה שטרן שר יוסף שמידט"
תמיד מרגיע אותי ומרגש אותי מחדש מומלץ ביותר. חזנות קלאסית במיטבה .
הקטע' ויאתיו' הוא הליבלינג , הפיבוריט, שלי
דורנו זכה למתנה נדירה מבורא העולם את החזן משה שטרן הי"ו.
קולו המבריק, כוחו הרב בהלחנה , כל אלא ידועים ומפורסמים.
אולם דווקא כפי שחברים טובים מספרים לי שהוא מיוחד
בהתמדתו, חריצותו, וגישתו לתלמידיו והם המקנים לו תואר "גדול החזנים".
לשמוע את החזנים הדגולים: צבי הורוויץ, איצ'ה מאיר הלפגוט, דוד וינבך,
מבצעים את הקטעים "ברח דודי", או את הקטע "מזמור שיר ליום השבת" ,
בלחנו של משה שטרן, על זה לבד מגיע לו גן עדן...
במאמר זה הייתי מעוניין לתת לחזן משה שטרן קצת קרדיט, והוקרה.
הכרת הטוב בכתב.
על פעלו הגדול למען החזנות ועל הנחת רוח שהוא מסב לי תמיד בשומעי את קולו בנסיעות ארוכות.
מאחל לו מעומק הלב "בריאות גופא ונהורא מעליא".
למרות שמעולם לא נפגשנו יש לי הרגשה שאני מכיר אותו אישית.
נפתח במילתא דבדיחותא:
יהודי מארצות אירופה הגיע לאמריקה, ומצא שהיהודים שם להוטים אחרי חזנות,
וכל אחד מחזיק עצמו ל"מבין" בשירה ובזמרה.
אמר: אין תימה בכך, גם בזמן יציאת מצרים, רק עברו בני ישראל את הים ומיד
"אז ישיר"...
אביע את שאני מרגיש בשני סיפורים חסידיים:
א'. בחסידות מודזי'ץ שמו דגש מיוחד על השירה. וכך אמר הרה"ק בעל דברי ישראל זצ"ל : "מורגל בפי העולם, שהיכל התשובה סמוך הוא להיכל הנגינה,
ואני אומר, שהיכל הנגינה הוא היכל התשובה!"
רבבות יהודים עורר הרבי לתשובה בניגוני. וכשנפטר, בכה הרה"ק
רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא זצ"ל ואמר: "מקנא אני בירושתו
של הרבי ממודז'יץ, בנגונים שהותיר אחריו!"...
שאלוהו חסידיו: "ותורתו של רבינו ופלפוליו, כלום אינם משתווים
לניגוניו של הרבי ממודז'יץ?!"
ענה: חילוק גדול ביניהם! ניגוניו ימשיכו להפעים את הלבבות
ולעורר לתשובה גם לאחר פטירתו, אך בתורתי שלי מי יהגה
אחרי"...
ב'. הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי מוילנא זצ"ל פגש בבנו וממשיך
מורשתי של הרבי, הרה"ק בעל אמרי שאול ממודז'יץ זצ"ל.
שאלו: "יודע אני, כיצד מחדשים בדברי תורה. אולם ילמדני נא כיצד
יוצרים ניגון?!"
ענהו הרבי: אבי הקדוש פרש, 'דברים היוצאים מן הלב נכנסים
אל הלב' כשהלב מלא על גדותיו ופורצת החוצה שירה, שירה זו
מרגשת את לב שומעיה!
ועל כך אומר רש"י: "אז ישיר משה עלתה בליבו לומר שירה".
השירה עלתה בליבו, גאתה ופרצה"!...

 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2005 23:24 |
|
| |
בספרו של נגריס ישנן הנחות רבות שאינן בהכרח במציאות, והוא בונה עליהן תיאוריות.
ככל הידוע לי החזן צבי יוסטמן איבד את קולו היפה והמיוחד לאחר שנגריס התיימר לגלף את מיתרי קולו מחדש...!
איני מתכוון לבטל אותו, אבל כדאי לא לחלוטין לסמוך עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2005 23:31 |
|
| |
מר שטרימר היקר והנכבד{או שמא נתיבה?...).
שמא ידוע לך מקור יהודי קדום(אבל ממש, בסדר גודל של כ-500 שנה) המזכיר את נושא הקולרטורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 01:40 |
|
| |
אני אוהב את השירה של שטרן בתחילת שנות השבעים.
מכיוון שאז נשמעה יותר מורשת בית אביו. לאחר מכן כבר התחרה על תואר היורש לקוסביצקי.
ואני מאוד אוהב את יוזף שמיט, ודווקא לשמוע את שטרן לידו גרם לי לגחך... המשפטים העגולים, הרכים והמושלמים, האלגנטיות והאסטטיות, קלות השירה והוירטואוזיות הקולית - באמת גישה של שלמות בשירתו - ולידה משה שטרן שצדדיו החזקים מעולם לא היו דוקא כשל שמיט - הוא פשוט כבד ומאוד לא אירופאי(וגם לא קישינובי/שטיינברגי) ומה גם שהקלטות אלו ב"השוואה" לשמיט נעשו כבר בתקופה ששטרן התחיל לסבול מבעיות רציניות - בקיצור, בשבילי זה לא לענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 01:44 |
|
| |
תוקן על ידי - kruskal - 30/05/2005 1:46:29
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 09:56 |
|
| |
לדעתי יש לשטרן הקלטות הרבה יותר מוצלחות מהדיסק הנ"ל
במיוחד בהיותו צעיר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 13:42 |
|
| |
kruskal
ממש הצחקת אותי עם הגיחוך שלך...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 14:16 |
|
| |
בנוגע לסיגנונות וטעמים שונים אין לי ויכוח .
רק ציינתי שזאת קלטת שאהובה עלי במיוחד.
על ספרו של פרופ' נגריס רק המלצתי כי נהנתי מהקריאה והתגלו ליחידושים רבים.
אשמח אגב לשמוע על פעלו ועל זריקה סודית שמספרים שהוא מציל ברגעי חרום האם יש אמת בזה? או שמה זה קורטיזון.
לגבי החיפוש על קולורטורה לפני 500 שנה אני ממליץ בחום את הספר הניגונים של חב"ד יש בו הקדמה יוצאת מגדר הרגיל
בעמקותה ובהיקפה לקט אדיר על התפתחות הנגינה היהודית מבני קין והבל.
הניגון הכי עתיק לטענתם של חסידי חב"ד
הוא ה'ברכת הכוהנים' של הימים הנוראים זה מגיע עד תקופת בית המקדש השני.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2005 00:28 |
|
| |
פרק חמישי
"קול נעים וערב בהלכה"
נעים זמירות ישראל אמר "זמירות היו לי חוקך", ואמרו "כל הקורא בלי נעימה ושונה בלי זמרה עליו הכתוב אומר, וגם אני נתתי להם חקים לא טובים".
שליח ציבור שמאריך בתפלתו כדי שישמעו את קולו הערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להשי"ת בנעימה תבוא עליו ברכה, והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה, אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה מגונה.
על הש"ץ להיות בעל קול ערב, ולא רועד או שבור מכל מקום' קול מגונה שאינו ערב, אינו מהוה סיבה להחלפת הש"ץ.
שו"ע או"ח סי' נ"ג סי"א, ובמ"ב שם. ומקורו מתשובת הרשב"א. מגילה. ל"ב.
טעם מעניין על חשיבות הקול הערב בתפילה מצינו בשו"ת הריב"ם שנייטוך תלמיד רבי נתן אדלר מפרנקפורט דמיין רבו הגדול של החת"ם סופר שכותב :עיקר הטעם שאין אבל מתפלל בשבת הוא כוין שיש פעמים רבות אבלים כאלה שאינם יודעים להתפלל כדבעי גם אין קולם נעים כלל או אינו מקובל לבריות ע"כ אין עוברים לפני התיבה בשבת ויו"ט אך בימי החול לא איכפת לן שבלאו הכי מתפללים במהירות אך בשבת ויו"ט שמצוה להתפלל באריכות ובנעימה ומנהג בכל קהילת ישראל שהש"ץ נוטל פרס הראוי וידוע ומיוחד לכך ע"כ נהגו שאין האבל מתפלל כדי שלא תחלוק באבלים ובזה ניחא ומיושב המנהג מה שראיתי בהרבה מקומות שהבעלי תפילה המוכנים להתפלל בכל שנה ושנה בר"ה ויו"כ, שאין משגיחים על האבילות של יב"ח אלא מתפללים ככל שנה ושנה.
מילתא דבדיחותא:
מסופר על אבל עם קול צרוד שניגש כל יום לעמוד והקהל סבל... ניגש אליו רב ירושלמי פיקח ואמר לו: בפטירת אביך נעשית רק יתום לא חזן...
הלכה למעישה:
וצריך להתפלל בקול רם ונעים, כמו שנאמר שיר השירים זוטא ב' "השמיעיני את קולך" – כשאתם מתפללים לפני בקול גבוה, "כי קול ערב" בתפלתך. וכן כתבו הפוסקים שו"ע סי' נ' אס"ת, והפליגו מאד בשכר האדם הנוהג כן.
בשו"ת אבני נזר או"ח סי' ל' דן בשאלה הבאה: אם יש שני בני אדם ושניהם שוים בתורה ויר"ש, ולאחד קולו ערב אלא שיש פגם במשפחתו ולא בו, אותו שקולו ערב קודם דהוא לא פשע בעבירה.
התפלל בנעימה שנאמר: "כבד את ה' מהונך" ממה שחננך, שאם אתה בעל נוי, קלסהו בנוי שנתן לך, ואם קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת, עמוד וכבד את ה' בקולך.
חיא בן אחותו של ר' אלעזר הקפר היה קולו נאה, והיה ר' אלעזר הקפר אומר לו: חיא בני, עמוד וכבד את ה' במה שחננך.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2005 21:15 |
|
| |
פרק שישי
קול משפיע על הנפש
בעולם החסידות
כך אומרים חז"ל: "שלשה משיבין דעתו של אדם אלו הן קול, ומראה, וריח". ברכות נ"ז 'ב.
החסיד החבד"י ר' חיים מאיר גרליק ז"ל מספר: בהיותי נער צעיר הגעתי לראשונה לליובאוויטש לרבי הרש"ב נשארתי עומד על מקומי בלי לנוע. הרבי התחיל להתפלל, לאט ובניגון לבבי, וקול תפילתו הערבה חדרה ללבי לב של נער יתום. ההתפעלות העמוקה שאפפה אותי שעה ששמעתי את צלילי ניגוניו של הרבי בעת התפילה, נשארה חקוקה בזיכרוני זמן רב לאחר מכן. באותה שעה גמרה בלבי ההחלטה - כן, זהו המקום הכי קדוש והכי טהור בעולם! מרוב עייפותי התקרבתי לאחד השולחנות ונרדמתי לידו, כשהתפילה הנעימה נשמעת באוזני ונספגתי בזיכרוני לכל ימי חיי.
מספר הרבי הריי"צ מליובאוויטש בספרי זכרונותיו: על השפעת קולו של רבי לוי"צ מברדיצ'וב על עיירה קטנה של שלושים יהודים.
...כשהחל הרב מברדיצ'ב לנגן, התרגשו כולם מהקול הנעים ומרגש הצער והרחמנות, שאחד לא ראה מה עושה השני. פתאום נשמע קול אדיר, הרב מברדיצ'וב החל בחלק השני של הניגון, המתיחל בתנועה של קול מבשר. קול גבוה וחזק הנושא בתוכו זיק של תקוה, איתנות של חיי נשמה תוקף ובטחון. הניגון השמח, הנעים ורחב הלב, אפף את כולם, ריענן ועורר את כולם, וכל אחד חש בחיות חדשה, וברגש נעלה ופנימי בלתי מודע.
עוד מוסיף הריי"צ:
חוש הנגינה בא בירושה , הרה"ח רבי לוי"צ, חתנו של הרבי הצמח צדק , היה מנגן גדול והיה לו חוש בנגינה עד להפליא. פעם אחת היה בעיר הבירה פטרבורג יחד עם גיסו הרבי מהר"ש והתאכסנו במלון. פעם נכנס הרבי מהר"ש לחדר גיסו ר' לוי"צ ומצאו במצב קרוב להתעלפות, הקיצו ובשאלו לסיבה, ענה לו ר' לוי"צ שבחדר הסמוך לחדרו ניגן אחד בכינור בהפלאה גדולה, ומתיקות הניגון נגע לו עד הנפש ממש.
ר' לוי"צ קיבל את חוש הנגינה בירושה מאבי זקנו הרה"ק רבי לוי"צ מברדיצ'וב.
שאלה : האם ידוע למי שהוא מהפורום משהו על קולו האדיר והמופלא של רבי לוי יצחק מברדיטשוב?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2005 23:22 |
|
| |
מר שטרימר היקר
ממש נחת לקרוא כל מילה.
רוב תודות לך על כל הפרקים שכתבת ושתכתוב.
ידידך מנחם
|
|
|
|
|