|
|
| נשלח ב-20/7/2005 10:16 |
|
| |
אמר לי אחד החזנים ה"עולמיים" הכי "עולמיים" בעולם, שמהסיבה הזאת, הוא כמעט ואינו משתתף בחתונות -רק של משפחה קרובה שממש חייבים.
לדעתי הוא גם צודק. לשמח חתן אפשר בסיבוב של צריקודים, אבל רק החזן צריך לתרום במאמץ פיזי ונפשי דבר שעולה סף רב, בחינם, ובדרך כלל בתנאים גרועים של אקוסטיקה ומוסיקת ליווי.
זה כמובן בנוסף לל מיני הכנסות ס"ת,חנוכות בי"כ, ולא חסרים מצוות שכל חזן עושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2005 10:19 |
|
| |
עיין נא ב"אישי".שלחתי לך הודעה מאוחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 00:21 |
|
| |
פרק 51
"הניגון כח הנפש"
אחד מכוחות נפש הוא הניגון - השיר, ולכוח זה יש הסגולה לעורר את השמחה ולהשפיע עלינו להתלהב. בבית המקדש למדו הלווים את האומנות הזו במשך חמש שנים, והגיעו באמצעותה ליכולת לרומם את השומעים לרצות להידבק בשכינה מתוך שמחה. הנביאים זכו בהשראה הנבואית ע"י הניגון. והגר"א לימד, שמי שלא נכנס להיכל הניגון גם לא יוכל להגיע לדבקות בשכינה ובתפילה.
את האנשים העצובים והלחוצים היו משמחים ומשחררים על ידי הניגון, כמו שעשה דוד לשאול. לימים קמה לעם ישראל תנועת תחיה דתית בשם החסידות, שחדשה ימים כקדם, כאשר גילתה את הטוב הגנוז בשירה.
וכך בצוותא היו יושבים יחד עמך ישראל ושרים בהתלהבות של קדושה בשעת בין הערביים בצאת השבת ניגונים שקטים, שהיו חודרים עד הרבדים העמוקים ביותר של הנפש, ושם היו יוצרים מהפכה. על ידי כך, שאת רעל היאוש היו הופכים לסם חיים ואמונה. בזמנים אחרים היו שרים ניגונים, שהיו יוצקים לתוך הנפש עליצות ושמחה, ומתוך כך היו באים לידי ריקוד על למיצוי הכוחות, מסלקים את העצבון, ומכניסים במקומו שמחה וששון.
הניגון והריקוד הם מקווה הטהרה, שלתוכו היו נכנסים שבורים ועייפים בנפש, ויוצאים מעודדים. לכל זמן יש הניגון והמילים המרוממות אותו לדרגה הרוחנית המיוחדת לו ולאוירה המתאימה לו. לתשעה באב - הניגון העמוק במילים הקשות, שגורמות לבכי ודמעה. ולחתונה הניגון הסוחף, המעלה חיוך וגורם עונג. לראש השנה - הניגון הרציני והמכובד, ולשבת - ניגוני השלוה, המקרינים זיו רוחני. ליד הגמרא היה יהודי יושב ומפזם ניגון קצוב, המאפשר למוח לעסוק בחכמה בנחת. וכאשר רצה להידבק בשכינה היהמזמר את פרקי התהילים. ואכן כח הניגון גדול הוא עד שגם מן השעה הקשה של תשעה באב, היתה נמשכת חיות נפלאה, ומחיות זו היתה נוצרת שמחה. עוד גורם יכול לסייע לנו להגיע לשמחה. כאשר נעשה חסד עם הזולת או נפעל לתועלת הרבים, והאנשים יזכו בכך להקלה או יוושעו ממצוקה אזי יבקשו את טובתו וקרבתו של מי שסייע להם, ויכבדוהו על פעלו ואצילות נפשו, ובכך יצא נשכר פעמיים. גם עשה מצווה גדולה וגם תהיה לו מכך שמחה.
התפילה
וכשאנו עולים בתפילה עולים עמנו
כל שורשי הויתנו, כל ענפי נשמותינו
כל קוי החיים השופעים ממהותנו
וכל מקורות החים המפכים בנו
עד הביאם אותנו אל המהות הפרטית שלנו.
הכל מתברך
הכל מתעלה
הכל מתקדש ומתרומם
הכל שמח שמחת ישרים
(הרב קוק).
מקורות: צפונות הנפש
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 00:31 |
|
| |
הנאה..אך אייזה הנאה...מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה..
רציתי לבקש משהו .על 3 שבועות .הייתי חסום ולא יכולתי..
והנה פתחתי..ויש לי קצת חומר למתפללי בית הכנסת..שכבר כחודש נהנים מאמרותיו של שטרימר...חזק וברוך..אני פותח
את הפורום ישר "עליך"...רב תודות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 14:34 |
|
| |
שאלות שנשאלתי:
בפרק -46 יש תפילה יהי רצון...מהיכן היא באה ?
ותפילת "האזינו"..מאיפה הסימוכים ?
איך עונים להרבה אנשים המבקשים שתתפלל למענם "ברפאנו"
שבלחש ?..זה ייקח זמן..ואז זה טרחא ?
האם שייך להגיד כשחוזרים "בקול" ?
תודה מראש.
ובכן את התפילת 'יהי רצון' הזאת ראיתי לראשונה באחד מעלונים הנפלאים של "מאורות הדף היומי". וחיפשתי גם אני מקור ומצאתי לעת עתה רק במחזור לראש השנה הוצאת רעדלהיים 1832. שידוע באמינותו, של המהדיר המגיה והמדפיס ר' וולף הידנהיים שנקבר כאן בפפד"מ , החת"ס אמר עליו "האיש השלם בכול".
לגבי תפילת האזינו תפנה לרבה הראשי של חולון הרב יוחנן גוראריה שליט"א הוא כתב מאמר ארוך מפורט ו מאלף על מקורות סגולות ידיעת שירת האזינו בעל פה לפרנסה ולכל הישועות. מאמר זה התפרסם בחודש תשרי תשס"ה בעיתון כפר חב"ד תוכל גם לפנות למערכת, בטוחני שתענה בשמחה.
בברכת רפאנו, רשאים להתפלל על חולים הזקוקים לרפואה שלימה (משנה ברורה קטז, ג והכרעת החיד"א בברכ"י), ואומרים: "רפא נא פלוני בן פלונית רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל" לא ידוע שם אמו, יש להזכיר שם אביו, והמתפלל על אביו או אמו, לא יוסיף תארים, אלא אבי וכו' או אימי וכו' אבל על רבו אומר רבי וכו' (שו"ת יבי"א ב, יא).
אין ידוע שם החולה אלא כינויו, ואפילו בשפה זרה זיכירוהו בו (כן הורה הגרי"י פישר שליט"א).
מכל מקום המתפלל בנוכחות החולה לא יזכיר שמו. (משנה ברורה קטז, ג כנלמד ממשה רבנו שהתפלל על מרים בנוכחותה: א-ל נא רפא נא לה .
בערוך השולחן סי' קי"ט סע' א' כותב: דמה שצריך להזכיר שמו של החולה כי צריך שהתפילה תהיה ברורה וממילא בפניו אין צריך. ולפי"ז אם אינו יודע שם החולה, יכול לומר שם משפחתו וכ"ה באורחות רבנו ח"א ס"ק ריח בשם החזו"א.
ובש"ך שם כתב בס"ק ג שאם החולה לפניו יכול לבקש בכל לשון, שכביכול מבקש בפני השכינה עצמה, שהרי השכינה נמצאת מראשותיו של החולה, משא"כ שלא בפניו צריך דוקא בלשון הקודש. והגר"ח קניבסקי שליט"א הורה שאמא שמתפללת על ילדיה תאמר רק בתי או בני ותזכיר שם ולא תאמר בת וכו', ואם מתפללים על קטן שטרם קראו לו שם יש לומר בן פלונית.
לדעתי על תענה כלום אלא תהיה שליח טוב ותחלק אותם בין השלש תפילות ביום ולא יקרא כלום להתפלל עוד דקה או שתיים בדקה אתה אומר יותר מ40 שמות אז כמה מבקשים ממך. שלח לי את השמות אני יעזור לך יש לי זמן להתפלל.
בקול וודאי שלא כי זה דבר פרטי ולא ציבורי , ואסור בחזרה לפי כל הדעות.
יום טוב לך.
זאב שטרימר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2005 19:40 |
|
| |
לשטרימר שלום,נודע לי דבר מעניין..ורציתי דעתך...
באחת ממדינות ארה"ב התפלל חזן עם מקהלה ותזמורת
"קבלת שבת"..עד "מזמור שיר"..שעה לפני הדלקת נרות
וקרא לזה.."קרליבך שבת"..אח"כ פנו התזמורת..ןהמשכו.
האמ זה"פטור אבל אסור" ??
אז מאיפה ההתר ?
יש לי לציין שהחזן ממשפחה "חרדוסית"
ידידי הנכבד אל תהיה מופתע יש לדבר בפירוש מקורות הלכתיות והסטוריות מובהקות, ראה למשל בספר נוהג כצאן יוסף שבת טז' שבכמה קהילות בקבלת שבת "מנגנים בכלי זמר ובנבלים ובכינורות".
להלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה מובהק ולא הייתי רוצה להכריע בזה כי בשו"ע כותב המשנה ברורה רסא' לא וביה"ל רסג', ד"ה וגם רואים בפירוש שאמירת לכו נרננה וגו' לכה דודי נחשבת למעשה כקבלת שבת בפה.
ראה שו"ת ציץ אליעזר יד, לד שכיום יש לבטל מנהג זה מכל וכל.
לגבי ההתר מצאתי בספר "אשי ישראל" על הלכות תפילה פרק לו' סעיף ד' "קבלת שבת היינו שאומר בפה שמקבל עליו את השבת, אמנם גם אם לא הוציא בשפתיו אלא רק גמר בליבו לקבל את השבת הרי זו קבלה.
ולגבי אלו שסומכים כנראה סומכים על המשך דבריו סעיף ה'שנחשב לקבלת שבת עם ענה ל"ברכו" למנין המתפלל או מזמור שיר ליום השבת.
בכל אופן לפי הדעה שקיבל שבת בבואי בשלום לפי המ"ב סי' רסא סוס"ק לא'.
שאל להלכה למעשה כאמור מו"ץ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 08:05 |
|
| |
פרק 52
"קול נעים וערב כנועם הכינור"
ומעשה רב. רבי ישראל, נג'ארה, שהיה מרבני דמשק בימי האר"י זכרונו לברכה, והיה ממקורביו ובני היכלא שלו, היה כידוע, משורר גדול ופייטן כאחד הפייטנים הקדמונים, וזכה שנתקבלו פיותיו וזמירותיו בכל תפוצות ישראל. ובלילי שבתות, כשנשמה יתירה שורה על כל אדם מישראל, יזמרו את הזמר שלו, שכולו שבח וקילוס לקדוש ברוך הוא, "יה ריבון עולם"... והיה לו לרבי ישראל קול נעים ערב כנועם הכינור. ובשבתו יום יום אל שולחנו ומסדר את סעודתו היה מסדר על כל תבשיל ותבשיל זמר מיוחד. והיו מתכנסים לשמוע זמירותיו ושירותיו לא רק בני ישראל יושבי דמשק, בני העליה, יודעים רזין עילאין, ומשיגים השגות גבוהות, אלא אף שרים והגמונים מבני אומות העולם, להבדיל, ממדינות אחרות היו משכימים ומקדימים לפתחו של רבי ישראל. והיו עומדים צפופים מסביב לכותלי ביתו, וספגו אל תוכם את צלילי זמירותיו וניגוניו... והמו הצלילים באוזניהם ימים ושנים, ומלאה הווייתם אותם, וזכרו אותו כזכור איש את יום אורו הראשון... אף כשגמר רבי ישראל נג'ארה את סעודתו ופסק מלזמר, עדיין היה חלל האוויר מלא מזמירותיו, ועמדו האנשים והקשיבו רב קשב להדן.
ובימות החמה, בימים שהשמש יוצאה מנרתיקה והיא לוהטת, וקשה אז הישיבה בבית, היה רבי ישראל מסדר את סעודתו בגנו שליד ביתו, מתייחד עם עם הטבע וצאצאיו ומזמר את ה"מזמור לדוד", הנאמר בתוך הסעודה. וכיוון שהיה מגיע אל הכתוב "בנאות דשא ירביצני" היה עולה למדרגה גבוהה של התפשטות הגשמיות, ומתייחד עם אלוהיו בנועם זמירותיו ובלהב דבקותו.
ובאו אז סיעות סיעות של יונים לבנות, זכות הגו כסולת ולבנות כלבנת השלג, וסוככו על האילנות שבגן, ששם רבי ישראל מסדר שולחנו, והקשיבו אף הן לזמרתו של רבי ישראל. נישאות באוויר עמדו סיעות היונים בלא נדנוד כנף ובלא תנוה, לא רבצו על ענפי האילנות שבגן כדרך בנות מינן, ולא ירדו למטה לפרנס עצמן בשיירי הסעודה... וגדל הפלא שבעתים, שבכל יום והיו באות הסיעות באותו הרגע שרבי ישראל היה מתחיל לזמר. ועם סיום הזמרה היו פורשות כנפיהן ופורחות בסדר של שורות שורות ולא תתמהמהנה אף רגע... ומיום ליום רבו באים לשמוע את זמרת רבי ישראל ולראות את הפלא הגדול, שלא היה כמותו בעולם, כי יבואו בעלי חיים שירת בני אדם... ניסה אחד הציידים, ערבי רשע, לפגוע בסיעת היונים, ולירות בהן חץ-ושב החץ אל לבו ונפל ומת כרגע.
ויהי באחד הימים באו סיעות היונים כדרכן תמיד ועמדו מעל לאילנות אשר בגן והקשיבו לשירתו של רבי ישראל, המשתפכת באוויר ויורדת ושורה על כל המידות והמעלות... ופתאום, טרם הספיק לסיים את זמרתו, פרשו היונים את כנפיהן, חצו את האוויר ופרחו ועפו להן שורות ונעלמו מן העין. חלשה דעתו של רבי ישראל נג'ארה והצטער מאד. הרגיש, שזהו עונש על "עבירה שאדם דש בעקבו", והקדוש ברוך הוא מקפיד עליה ומדקדק עמו אף על חוט השערה. הלך אל האר"י הקדוש וסיפר לו את אשר עם לבו. שמע האר"י ואמר: דע לך, ישראל בני, ששורות שורות של מלאכי מעלה, מאלה העומדים לשרת ולשורר לפני כסא הכבוד, היו מקדימים ובאים אליך ונתגלו לך בדמות יונים לבנות, שאין בהם שמץ פגם ודופי. ועמדו שורות המלאכים והקשיבו לשירתך וזמרתך, ואספוה בכנפיהן, והעלוה למרומי שחקים, ובבוקר בבוקר היו פורשים אחת משש כנפיהם ומלאו בשירתך את שבעת הרקיעים. כי כן משפט המלאכים, שבכל אחד מימות השבוע הם אומרים שירה בכנף אחת... ואם גדול אתה בזמרתך ומפורסם בעולם התחתון - יצא שמך לתהלה בעולמות העליונים עד לאין שיעור, כי מ"עולם הניגון" לוקחת, ויש בך ניצוץ של נעים זמירות ישראל, דוד המלך, עליו השלום... וגדלה השגתך בניגון כהשגתם של החוזים בהסתכלות... אבל בימים האחרונים גדל הקיטרוג עליך בפמליא של מעלה, זלזלת בקדושת שולחנך ותחללהו. בחום השמש הלוהט פשטת מעליך בגדי החמודות והפשלת שרוולי כותנתך ובזרועות מגולות סידרת את סעודתך. ובאותה שעה כרוז במרומים נשמע: "סורו לכם , מלאכי מעלה, מאצל האיש ישראל, שממעט בכבוד שמים ואינו יושב בכבוד על השולחן אשר לפני ה'..."
שמע רבי ישראל את הדברים, ויחרד חרדה גדולה ויבך מרה. ניחמהו האר"י הקדוש ואמר: קבל, ישראל בני, על עצמך, שמכאן ולהבא תוסיף בהידור - מצוה של שולחנך ונסלח לך עוונך. שמע רבי ישראל נג'ארה לדברי האר"י, ומאז והלאה, בשבתו לסדר את סעודתו, היה לובש אף בימות החמה הלוהטים בגדי משי לבנים וקישט והידר את שולחנו והירבה לזמר זמירות ה', ושבו סיעות היונים אליו כבראשונה, ולא עזבוהו עוד בתוך הסעודה, עד סעודתו האחרונה, שיצאה נשמתו בזמרו וסיעות היונים הקשיבו.
ולאחר פטירתו, כשהוציאו את ארונו להוליכו לבית עולמו, ובאו סיעות היונים שורות שורות פרושות כנף נישאות באויר לפני הארון וליווהו לקבורה... וקודם סתימת הגולל גילו בשם הארי ז"ל את סוד היונים, המפרפרות וסוככות על מיטתו של אותו צדיק, שהיה זהיר בשולחנו וקידשו בזמירותיו והעלו המלאכים היונים זמירותיו ושולחנו לפני רבון העולמים...
מקורות: 'חול ומועד' מיכל רבינוביץ
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 14:58 |
|
| |
למה אתה לא פותח אשכול חדש?
אני מציע תפתח כל שבוע אשכול, זה יהיה יותר קל. (לפחות לי).
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 15:23 |
|
| |
שלום לך מכובדי.
אני מקבל את דבריך באהבה ובהבנה.
יש לי ראש קטן, וכך קל לי יותר לזכור לראות ולבדוק על מה שכתבתי בעבר שלא אחזור שוב על אותם נושאים.
בפרק 100 בעזרת ה', הייתי מאוד רוצה להוציא את הנכתב ע"י הדפסת חיבור קטן "מהפינה של שטרימר" לתועלת הכלל.
נ.ב אני מצטער על הטירחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 15:29 |
|
| |
ובתכניתך לחלקו לחברי הפורום?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2005 16:21 |
|
| |
הפרטים עוד לא ידועים אני צריך לדבר עם מנהל הפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2005 23:58 |
|
| |
פרק 53
"העברת חזן ממשרתו"
א. אין מעבירים חזן ממשרתו אלא כשנמצא בו פסול בעדים (שו"ע ורמ"א נג' כה' ומ"ב) , ואין למנותו שנית, אלא כששב בתשובה שלמה (מ"ב שם, ואין די בשבועה בעלמא שלא יחזור למעשיו הרעים).
יצא עליו רינון בעלמא - אין לסלקו, אלא שחובה לברר הדבר בבי"ד .(רמ"א נג' כה' ומ"ב עה').
ב. שליח ציבור המנבל את פיו או המשלב בתפילתו מנגינות המושרות לעבודה זרה - מוחים בו, ואם לא נשמע - מעבירים אותו ממישרתו . (רמ"א שם, וש"ץ שרואים בו סימני פריצות, יש להתרות בו כדין המנבל את פיו ביה"ל שם, ד"ה אם. אכן, מעיקר הדין הש"ץ רשאי להרכיב מנגינות אפילו של חול ואפילו שירי עגבים על מילות התפילה, ובלבד שיכוון לשם שמיים, ילקוט יוסף ח"א עמוד פג ופד).
ג. חזן שבגדיו מלוכלכים ואינו מוכן להחליפם - מעבירים אותו מהתיבה .
(רמ"א נג, כה ומ"ב פ ופא. וש"ץ קבוע אפילו אינו ת"ח אל יצא בבגדים מלוכלכים פמ"ג שם, ועוד, ש"ץ הלובש מצנפת ובגדים הדומים לבגדי כמרים, אף ששונים קצת מבגדיהם, יש למחות בידו ולהרחיק מן הכיעור ראה דרכ"ת י"וד קעח, יח שו"ת באר משה בקונטרס השיב משה, כח שו"ת קרן לדוד, יג וילקוט יוסף ח"א עמ' פא'.).
וחובה להקפיד על השליח ציבור, לבל יעבור לפני התיבה כשאינו לבוש כראוי.
ד. אם יש שליח ציבור אחר שקולו ערב יותר.
יש אומרים ששליח ציבור שלא נמצא עליו שום פסול, אלא שיש שליח ציבור אחר בעל קול ערב יותר, אין להעביר את שליח הציבור בשביל כך, אלא שיחלקו ביניהם את התפילות כך שכל אחד יתפלל חלק מהתפילות. (שו"ת הרלב"ח).
הטעם: לפי שכל הסיבה שאין מעבירין שליח ציבור מחזקתו היא מחשש שמא הציבור יחשוד שמצאו פסול בשליח הציבור ולכן העבירוהו, אך כאשר שליח הציבור הראשון ממשיך להתפלל חלק מהתפילות, שוב לא יפול חשש על שליח הציבור. (חקרי לב או"ח סימן טו).
חזן שנשנתה קולו ושוב אינו ערב כפעם, אין להעבירו משום כך ממישרתו, ואם מעונינים למנות לצידו אחר - ישמשו שניהם לחילופין (מ"ב נג, לו,) אכן, שליח ציבור קבוע שהזקין, ומעונין למנות מידי פעם את בנו לסייעו - אם הבן ראוי, הינו קודם לאחר. (רמ"א נג, כה, ואפילו אין קול בנו ערב. כמו כן נחלש האב ביותר וצריכים למנות אחר במקומו, אם בנו ראוי, הינו קודם - עי' בית הלוי שם, דיבור המתחיל ש"ץ.).
ה. אין להעביר שליח ציבור מחזקתו.
אדם שהוחזק להתפלל כשליח ציבור בימים הנוראים ברצון הציבור, ואפילו לא היתה הסכמה מפורשת של הציבור אלא ששתקו ולא מיחו, אין מעבירין אותו (ב"י או"ח סימן נג).
הטעם: מפני דרכי שלום (שו"ת הרשב"א ח"ה סימן רפג).
טעם נוסף: מחשש שמא הציבור יחשוד שמצאו פסול בשליח הציבור ולכן העבירוהו (שם).
טעם נוסף: שכן אמרו חכמים "מעלין בקודש ואין מורידין", ושליח ציבור זה כיון שכבר עלה שוב לא ירד. (שאילת יעב"ץ סימן סט).
חזן שנתמנה לימים הנוראים בלבד, וחלה - זכות מינוי המחליף, לציבור.
(משנה ברורה נג, פב. ובבא"ט נג, לה ובית שערים, רעא שבעל חזקה לתפילה בימים נוראים, אינו יכול להעבירה לבנו.).
בכל אופן מי שהתחיל להיות ש"ץ אפילו פעם אחת לתפילות של הימים הנוראים יש לתת לו להיות ש"ץ גם בשנים לאחר מכן (אם לא היו תנאים אחרים מראש). אלא אם כן הוא חולה וכדומה ואינו יכול להתפלל, ומכל מקום כשחוזר לבריאותו חוזרת המצוה לש"ץ הראשון. ערוך השולחן סע כח' מוסיף "דבשכר יכולים הציבור לומר למי משלמים ולמי לא".
מקורות:
תפילה כהלכתה
אישי ישראל
הלכה וטעמיה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 00:09 |
|
| |
שבוע טוב ומבורך לידידי הטובים באשר הם.
קראתי היום "ווארט" אימרה נאה מפי רבי שמחה בונים מפשיסחה.
על הזמר למוצאי שבת קודש "על חטאי עבור תעבור כיום אתמול כי יעבור",אמר על זה משל לאדם גדול במעלה וקרוב למלכות, שהיתה לו עיר אחת והיו בה רפש וטיט ואגמי - מים, ששום אדם אינו יכול להיכנס לשם ולצאת משם, אף לא היו לו מעות לנקות את העיר, מה עשה? ביקש מאת המלך, שהיה אוהבו, שכאשר יסע על פני המדינה יעבור גם בעיר זו, וממילא יבואו כל חיל המלך ומשרתיו לנקות את העיר, ואף השרים ישקדו לקשטה וליפותה, שלא יהיה בה שום לכלוך. אף אנו אין ביכלתנו לשוב אל השם יתברך מחמת גודל הלכלוך שבנו, והוא השאור שבעיסה - היצר הרע. לכן אנו מבקשים מאת הרבונו של עולם תעשה דרכך בין חטאי ותצוה לנקות בי ולפנות לפניך את הדרך, ממילא יהיה חטאי כיום אתמול כי יעבור.
שבוע טוב לכולם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 09:02 |
|
| |
למר שטרימר הנכבד
עצה טובה
כאשר תכין את מאמריך לפרסום כחוברת או כספר,אז אנא עשה זאת בעזרת עורך יסודי ורציני מאחר והחומר זקוק לעריכה מאסיבית!!
למעו הסר ספק אינני עוסק בעבודות עריכה,ואינני מחפש פרנסה.
תוקן על ידי - אשאעיני - 24/07/2005 9:04:58
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 09:31 |
|
| |
מר אשאעיני בוקר טוב לך ושלום רב
אתה צודק מאה אחוז . ואדרבא אשמח אם תסייע לי אתה או מי מהקוראים במציאת עורך טוב.
|
|
|
|
|