| נשלח ב-31/7/2005 18:03 |
|
| |
גם אני מצטרף, ורוצה לחזק את עניין הכרזת החודש במנגינה של איכה. וכך גם בהזדמנויות אחירות כמו אקדמות בשבת מברכין סיון ובבתי הכנסת של הכיפות הסרוגות, במברכין אייר מנגינת התקווה במברכין אדר ניגון טעמי המגילה וכו' וכו'. ואני אומר זאת לא בשמי או סתם כרעיון ששמעתי פה או שם, אלא שמעתי זאת במסגרת סדרת הרצאות/שיעורים מפי אחד המורים הגדולים לנוסחי התפילה אצלו למדתי, מר אלי יפה, מנצח מקהלת ביה"כ הגדול בירושלים. ולדעתי זה דבר יפה ומקובל, ובוודאי מפאר את התפילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 18:19 |
|
| |
לא בניגון איכה אלא בניגון אלי ציון שזה ניגון של נחמה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 00:13 |
|
| |
פרק 60
"בעל התפילה ר' שלום שבדרון זצ"ל"
החזנים ובעלי התפילה אין צריך לאמר, שעונתם כבר מתחילה, רבה הדרישה עליהם וגדול המשא ומתן והעמידה על המיקח והמבינות ו"הבחינות", שהם נבחנים אם בבחינות קבועות, שהם עוברים לפני התיבה ומתפללים תפלה מסויימת בהמון רב ואז המבינות מסורה לכל קהל המתפללים, או שהבחינה היא ארעית, אחד הגבאים או התקיפים שומע מפי החזן סלסולי קולות ב"יעלה תחנונינו" או "זאגאכץ" חריפה ב"כבקרת רועה עדרו" והוא על אחריותו מקבלהו. ומכיוון שהחזנים ובעלי התפילה כבר קבעו להם מקום הריהם מתחילים בהכנותיהם. יום ועוד יום מטפל החזן עם מקהלתו בחזרות, בוחן את עצמו ומעודד את ה"אנסמבל" מדקדק על ההארמוניה ושוקד לשנן לעוזריו הצעירים את "עמידתם" הם . את סימניו הוא מוסר להם בתנועותיו, בקריצת עיניים וברמיזת אבעות. חלל האויר מתמלא בימים אלה זמירות וניגונים והשתפכות נפש הלוקחים לבבות. העוברים והשבים ברחובות עומדים ומקשיבים לניגונים וסלסולי הגרון ומתענגם ומתחדשים במעין עולם הבא.
וכך מסופר על ר' שלום שבדרון זצ"ל לאחר דרשה בבית הכנסת הגדול בהרצליה אמר ר' שלום "קדיש דרבנן" כמנהגו. הוא יצא מבית הכנסת ופנה לכיוון הרכב. גבאי בית הכנסת הלכו אחריו במהירות עיכבו אותו ושטחו לפניו בקשה צנועה: האם כבוד הרב יסכים להיות לנו שליח ציבור בראש השנה? ר' שלום התפלא על עצם הרעיון ואף הוסיף לשאול: הלא יש לכם בודאי חזנים מפורסמים וידועי שם עם קול ערב ומה לכם ולי?!
"לא"! השיבו הגבאים בתוקף, "אנו מעונינים בתפילה עם הניגון הזה..."
"איזה ניגון?" שאל ר' שלום, "עם הניגון הזה של קדיש דרבנון!" השיבו בהתרגשות...
לר' שלום לא היה קול צלול במיוחד והניגונים שלו לא נבדקו באולפני הנגינה, ומי מדבר על ה"קדיש דרבנן" שלא היה בו שום ניגון מיוחד, אם כך מפני מה יצאו מכילהם גבאי בית הכנסת הגדול לבקש ניגון שאין בו ממש? התשובה היא אחת ויחדה הלב ניגן, ה- ל- ב. הרוח דיברה בו. כמו שנאמר בתורה "ויהי האדם לנפש חיה" ופירש התרגום "לרוח ממללא". לא פה ממלל אלא רוח שממללת והחזו"א אמר לר' שלום שידבר תמיד עם הניגון כך צריך לנגן.
התפילה בישיבת חברון היתה מאז ומתמיד מחזה מרהיב עין. מי שפתח את דלת ההיכל בראש השנה חש מי שעומד על פתח הכבשן... בסיום תפילת הלחש של מוסף לא שוות הן תחושות המתפללים. יש שמסיימים עם עיניים לוהטות ופנים מטוהרות, ויש עם תשוקה מופלאה להתעלות ולב מלא על גדותיו, ויש שופעים שמחה ואחרים מסיימים "שמונה עשרה" כשהם עדיין נבוכים, הנפש פזורה, לא הגיעה לסיפוקה...
ואז הגיע ר' שלום!... ה"מוסף" המפורסם.
ר' שלום התחיל חזרת הש"ץ. בשלוה גדולה!, וכולם כ-ו-ל-ם נסחפו אחריו בתשוקה אדירה. בסיום המוסף של ר' שלום כולם היו שבעים...
התפילה של ר' שלום כבשה עימה דור שלם של תלמידי חכמים, כל "בעל תפילה", גם אם הוא אינו מתפלל בנוסח של ר' שלום, חייב לדעת את ה"קנייטש" של ר' שלום ב"והכהנים והעם" או ב "אין קצבה לשנותיך". ר' שלום בהסתלקותו הותיר אחריו שובל אדיר של תפילה! אלפי תלמידים לקחו איתם מה"מוסף" גלולה רוחנית לכל ימות השנה. ועד היום! ר' שלום היה כולו ניגון... כשר' שלום הגדול היה מתאחד עם התפילה, ושניהם יחד עם יום הדין, ושלשתם יחד עם הניגון שבא מהנפש, היתה זו סימפוניה עילאית שאין לה תחליף... ניגון מלא שלווה ורוגע, מהול בפחד שקט... ר' שלום ה"בעל תפילה" המפורסם של ישיבת חברון היה עילוי ב"למדנות" הנגינה, הוא טבל את תיבות התפילה בנוסח שהצליח "ללמוד וללמד" כל מילה ומילה. התיבות התפרשו עם הניגון: ה"קול דממה דקה" היה בנעימה דקיקה, ה"חיל ורעדה יאוחזון" התנגן בשקט מפוחד וכו' וכו'. מי ששמע לא ישכח... בדרך כלל נראתה על פניו נהרה, בכל שעת התפילה, והבכי הגיע בכל זאת עם השלווה והרוגע הגיעו הדמעות. היה זה בכי טבעי כתינוק המתרפק על אימו. דמעות של ערגה והתרגשות טבעית. היו רגעים שהבכי הגיע מתוך סערת נפש אדירה וקול חוצב להבות אש. כך או כך: הזיסקייט של ר' שלום התבטאה בכל שעת התפילה, והבכי היה מתוק שבעתיים בכי של אמת!. כמו בדרשה כך בתפילה... ר' שלום נתן לקהל אלפיו את הנעימות שבתפילה, את העולם הזה שבעולם הבא... הוא היה אפוף בחדווה רוחנית כל שעת התפילה. האושר של "המלכויות, זכרונות ושופרות" גאה סביבו, והציבור נסחף אחריו בחדווה רוחנית של אהבת התפילה. הנוסח של ר' שלום אינו נוסח פרטי, מקורו ב"בעלי התפילה" המפורסמים רבי אליהו פרוש, רבי חיים מנחם מנדלסון, רבי שלמה צימבליסט, ורבי הירש קופשיץ.
בתחילת דרכו של ר' שלום הנוסח היה כמעט ללא ניגונים. הם, הניגונים, נכנסו לאט לאט ביוזמתו האישית של ר' שלום. אבל הדמעות היו כבר מהתחלה... הלב היה מאז ומתמיד ר' שלום'דיק. ר' שלום התחיל עם "שחרית". רבי הירש קופשיץ התפלל שחרית יום אחד. ב"מוספים עמדו לפני העמוד רבי שלמה צימבליסט ורבי הירש קופשיץ אחריהם הגיע תורו של ר' שלום. הוא נטל את ה"נוסח" וטבל אותו בנהר די נור של דמע "חריף" . בדמעות של גאונות וצדקות.
המוסף הראשון:
"לא אשכח את המוספים הראשונים של ר' שלום, לפני ארבעים וחמש שנה [אומר רבי יהודה שינקר]. באותה שנה. "באותה שנה , ר' שלמה צימבליסט זצ"ל לא חש בטוב, ותלמידי הישיבה לא ידעו מי ינסה להחליף אותו. אך דקות ספורות לפני תחילת מוסף נודע הדבר".
אחד מחשובי הבחורים, בעל עין חדה, דפק לי על הכתף, הראה באצבע ואמר לי: ראה, הבט, אני בטוח שהיום ר' שלום ייגש ל"מוסף", הנה! כל כולו סוער ובוער, הוא מתנועע במקומו הלוך ושוב, התבונן בו היטב כולו אומר התרגשות, ר' שלום מרחף אי שם בין שמים וארץ. הוא מתכונן!... וכך היה.
כמה דקות לפני התקיעות ניגש אליו ראש הישיבה רבי יחזקאל סרנא, להיות בטוח שהוא מוכן ומזומן, ר' שלום הגיב בהסתייגות נרגשת, הרים את שתי ידיו, דחפם באויר בתנועת ביטול: וואס וואס אה !! אני לא בשביל זה! כמי שאומר מה לי ולכל זה. אבל! לא הועילו לו התחמקויותיו, והרגע הגיע: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה". ר' שלום נעמד. כל הלהט של הרגע הקודם נטמן בפנים, ר' שלום קיפל הכל בתוכו. התבערה החיצונית נכנסה למקומה, בין מפתחי הלב. ומבחוץ שלוה מתנגנת: "לכן אבקש ממך, אלקי אברהם, אלקי יצחק, ו-א-ל-ק-י יעקב..." הצרידות הידועה רק הוסיפה זעזוע חד מצמרר בלב השומעים. מיתרי הקול עברו על גב הגחלים שלחשו בכינור לבבו: ה', ה', קל רחום ו...חנון, אלקי ישראל.
מאותה שנה ועד שלהי ימיו של ר' שלום: תמונתו של ר' שלום דמותו וקלסתר פניו פיארו את הימים הנוראים בישיבה. צורתו השלווה, מחד גיסא, וסוערת מאידך גיסא, יצקה תוכן רוחני אדיר, בתפילת ימי הדין בישיבת חברון ובעולם התורני בכללותו.
יש עוד המשך מרתק בע"ה.
מקורות:
חול ומועד
קול חוצב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 12:05 |
|
| |
מרתק...ומענין ..כשהייתי בישיבה בירושלים
ובשבתות היה דורש ב "בשטיבל זכרון משה"..
אחרי הצהרים..לא זכיתי לשמוע אותו שר.
גם בכל ספריו"שאל אביך" לא קראתי עליו
שהיה בעל תפילה..עם כזה רוח של "מגיד"
לא אתפלא.
היה פעם יהודי בשם ר" מנחם פרצוביץ..
מישיבת חברון ששר ובדח בחתונת אחותי
והיה לו בהחלט קול..וחזנות עם יופי של
קולרטורה
בטח מרטט היה להיות בישיבה(כמו שתארת)
ולשמוע תפילה כזאת...רק מהמחשבה יש לי צמרמורת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 13:37 |
|
| |
כבוגר ישיבת חברון אשר שמע כמה שנים את הנוסח של ר' שולם (עד שהתחלתי להתפלל בעצמי) אני אכן שותף לאותן רגשות שמתארות לעיל.
ואכן ישנם ניגונים אותם אני משלב כבעל תפילה וחזן בבתי הכנסת בהם התפללתי במשך השנים. אחד הניגונים שאני אישית מחבב את הניגון"ויאתיו כל לעבדך" המושר עד היום בישיבת חברון.ניגון יפיפה לטעמי.
עוד נקודה על ר' שלום שבדרון וישיבת חברון היא המקהלה האדירה שיש לבעל מוסף המורכבת מ1000 קולות ויותר, ללא מנצח ומורה דרך אלא פשוט השתתפות טבעית של המתפללים. לא רק לניגונים המושרים בפי בעל התפילה ,אלא לאורך כל הנוסח. כמן זמזום יפיפה..קשה מאוד לתאר במילים את ההרגשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 15:46 |
|
| |
האם "ויאתיו" כתוב ?
או אולח הוקלט..השיר אם ע"י ר שלום
או משהו שהקליט?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 15:59 |
|
| |
אם זכרוני אינו מטעה אותי בזמני הסתובבה בישיבה הקלטה בה ר' שלום הקליט את עצמו בחזרות לקראת הימים הנוראים ושם הוא שר את כל המנגינות בהם השתמש..
נסה לאתר את ההקלטה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 16:01 |
|
| |
האם כל בחורי חברון מכירים את הנגון ?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2005 16:06 |
|
| |
קשה לענות בשם אלפי בוגרי הישיבה אבל אני מניח שרובם מכירים
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2005 09:17 |
|
| |
פרק 61
"ניגוניו של ר' שלום שבדרון"
בהזדמנות נשאל ר' שלום שבדרון על מקורות הניגונים, שהושחלו לתוך ה"נוסח". הוא נאות להסכים וגלגלות טפח: המנגינה של "אמנם יצר סוכן בנו" [ליל יוה"כ] הוא ניגון, ששמעתי בילדותי מפי נער ב"בית היתומים דיסקין", בשעה שישב על ספסל ממולי בהיכל הלימודים שם. צעירים היינו, ישבנו ולמדנו. הנער היה בעל ייסורי נפש מגוונים, כשהתיישב ללמוד רווח לו קצת ופעמים רבות נכנס בתוך עצמו, נעץ את עיניו אי שם, הביט על התיקרה, התנועע וזמזם בנעימה שובת לב את הניגון הזה. הניגון נחרט במוחי ולימים שיפצתי אותו, התאמתי לו את תיבות הפיוט "אמנם כן יצר סוכן בנו". פעם אמר ר' שלום לנכדו: אה, ראוי לבכות, רק כשאני נזכר באותו ילד צעיר גועה בניגוניו.
"סלח נא" של ליל יום הכפורים הוא ניגון עתיק של חסידי חב"ד.
"כי הנה כחומר" מקורו ברבי הירשל גולדשטיין המפורסם ממנצ'סטר הניגון בעיקרו ובמקורו התחבר על קדושת שחרית על המילים "ממקומך מלכינו" ור שלום העתיקו על "כי הנה כחומר".
"ויאתיו כל לעבדיך" גם הוא של ר' הירשל גולדשטיין , ר' שלום שמע אותו בישיבת גיטסהד באנגליה, שם ניגנו אותו בליל יום טוב ב"קדיש". ר' שלום שחיפש שנים רבות ניגון שיבטא את המילים בפרק זה, התלהב מתוכנו של הניגון והעתיקו לפיוט "ויאתיו".
"יעלה תחנונינו" מקור הולדתו ברבי אברהם אליהו קפלן זצ"ל שהתפלל לפני העמוד בישיבת סלבודקא בחו"ל. מידי שנה חיבר נוסח חדש על "יעלה" והניגון האחד שנשאר מאז הוא זה שמתנגן בישיבת חברון קרוב ליובל וחצי. ר' שלום גם הוא המשיך בניגון זה. ועד היום.
ר' שלום אמר: "הכל אינו משלי, הניגונים לא מדידי קאתו, אבל יש לי חוש להלביש ניגון לתיבות. כמובן, גם שיניתי קצת לכאן ולשם".
"ובשופר גדול יתקע" אינו ניגון אלא נוסח. והוא מבוסס על רבי זלמן סענדר שפירא זי"ע. הניגון של "מה נאמר" ביום הכיפורים גם הוא מרבי זלמן סענדר. (שני האחרונים הם ע"פ עדות של ר' דוד מור ור' יהודה שינקר).
אחד הקטעים ואולי הקטע, היה הפרק "ויאתיו כל לעבדך" אין בתקופתנו דוגמא של בכי בסגנון שכזה. בכי המסווג במושגים של "אשרי המחכה".
מה שריגש את ר' שלום הן המילים עצמם, בתיאור הנכסף על אותה שעה שכולם יחד כ-ו-ל-ם יבינו ויראו עין בעין "ויכירו כח מלכותך" גם הרחוקים יבואו לשמוח, לראות "וישמעו רחוקים ויבואו".
בשנים המאוחרות מצא ר' שלום ניגון מיוחד ל "ויאתיו". ניגון שמשתלב יפה עם הגעגועים של פרק זה. הבחורים אהבו את הניגון, והקהל שר יחד עמו בשמחה מרגשת, ואז ראו רק את הידים ממרחק, זרועותיו של ר' שלום הונפו לכל הצדדים, לכאן ולשם, למעלה ולמטה, וכולו אומר סערה של "ויהללוך כל אפסי ארץ".
משהלכו והתקרבו לסיום הקטע "ויפצחו הרים רינה! ויצהלו איים במלכך", כאן כבר נקטע קולו של ר' שלום, נשתנק. ידיו כבר רפו מבכי, אבל הוא התאמץ להמשיך עם כולם בהתלהבות: ויקבלו עול מלכותך עליהם וירוממוך בקהל עם. עד ש"נשבר", השתתק ולא יכל להמשיך. קולו נגדע ונקרע בבכי כיסופין, היה זה בדרך כלל באותו רגע, שהניגון השתלב עם המילים וישמעו, רחוקים, ויבואו ו... יבואו.
הציבור הבין לליבו של השבור ר' שלום, נתנו לו ליבב שניה ארוכה, עד שהצליח להתייצב, להתחזק ולשאוג בסערה אדירה מתוך הטלית - - "ויתנו לך כתר מלוכה"!
עם הסיום ר' שלום נהג לתת דרור לרגשותיו: הוא הגביה בזריזות את הטלית על ראשו כיסה בה את כל הפנים ונפל על ה"עמוד", ובכה כתינוק, בקול גדול, ביבבה משתלחת. ומי ששמע את המשך התפילה שלאחריה "ותמלוך אתה ה' לבדיך" כשיצאה מפי הגה"צ ר' שלום הבין לליבו הכוסף לימים שה' ימלוך לבדו...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2005 12:33 |
|
| |
נהדר.נהדר..כמה זה מרגש (אפילו ב-5 בבוקר)
צריך לקרוא את המאמר לפני יום כיפור..זה
יחמם כל לב חזן..ותפילתו תשמע אחרת.
יישר כח..שטרימר...ובהזדמנות זו
מזל -טוב ליום הולדת אשתך.תודה
מקרב לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2005 21:05 |
|
| |
מר שטרימר אין מילים, ריגשתה אותי מאוד בתיאור של תפילתו של הרב שלום שבדרון זצ"ל, אין מה לומא, יישר כח
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2005 22:36 |
|
| |
פרק 62
"חורבן בית המקדש בראש השנה"
הסיפור שעבר מפה לאוזן בישיבת חברון לפני שנים , הוא כך:
יהודי מחסידי גור, היה מגיע כל ראש השנה לגבעת מרדכי, ראו אותו, נכנס ב"ראש השנה" גם כשהישיבה היתה בשכונת גאולה, אבל הבחינו בו במיוחד ב"גבעה", נוכחותו הודגשה עקב הריחוק מעיר.
מאי האי? מהעיר עד כאן? והיהודי השביב בטובטעם עם סיפור קצר: בבית המדרש דגור סיימו את התפילה בשעה שתיים עשרה, מוקדם משאר מקומות, ואז משום מה, היה זה לפני עשרים שנה, עלה בי חשק לשמוע ולראות את ה"ליטבישע דאוונן" התפילה הליטאית בישיבת חברון, פסעתי ברחוב מלכי ישראל ופניתי בשלוה לעבר רחוב מלאכי לכיוון רחוב חגי מקום משכן הישיבה.
ברגע שהסתובבתי שמאלה, שמעתי את הקול... את הכל! ממרחק נשמע קול געגועים רווי תחינה, שבסופו תלוי הבכי היהודי... שמעתי את ר' שלום מרחוק , לא ידעתי מי ומה וננמשכתי קדימה בזריזות עד בנין הישיבה, ואז התגלגלו הקולות של בני הישיבה בקול רעש גדול. התרגשתי. נכנסתי פנימה ושמעתי את ר' שלום איך שפסע בנעימות בין שורות הסידור עד שהגיע בהתרגשות כובשת "ומפני חטאינו גלינו מארציהו, ו...נתרחקנו ו...אין אנחנו יכולים" משום מה מצאתי את עצמי בוכה על בית המקדש יחד איתו...
מאז אני נמשך. ואם היהודי שהצליח לעורר בי את הערכה ל"קדושת המקדש" עבר לגבעת מרדכי, אני אחריו, רצוני לבכות כיהודי. (מפי הרב א.ק. תלמיד ישיבת חברון).
ראש ישיבת "תפארת צבי" רבי מיכל שלופבורסקי היה מבקש מבני השיעור הגבוה שבראש השנה יקפידו להתפלל בישיבה הגדולה "חברון" ויאזינו לתפילותיו של ר' שלום. הוא הטעים להם את סיבת בקשתו וסיפר על תלמיד ישיבת "תפארת צבי" תושב דרום הארץ שנכנס באלול לישיבה "תפארת צבי" ובסוף החודש הביע את רצונו לעזוב את ספסל הלימודים ולשוב לביתו.
בקשתי ממנו, אמר רבי מיכל, שישאר עד אחרי ראש השנה ויתפלל בישיבה הגדולה ורק אחר כך ישוב לביתו, והוא נאות לבקשתי.
למחרת יום הדין בצום גדליה ניגש אלי הבחור והודיע חגיגית "אני נשאר ליד הגמרא, אשאר בישיבה..." וכיום הוא תלמיד חכם מפורסם. (מפי הרב נחמיה קורלנסקי).
"עבודת כהן גדול" ביום הכיפורים היתה יוצאת דופן, בטרקלינו של ר' שלום הכהן, הוא היה יוצא מכליו עד שהיו רואים בו בבואה דבבואה ממראה כהנים בעבודתם. פניו היו מתאדמים וגופו להט באש של עבודה.
אם בשאר חלקי התפילה ניסה להסתיר את פנימיותו, בשעת "תפילת העבודה" הכל פרץ החוצה, ה"אהבת ה'" ה"יראת ה'" נפרשה נפרשה על הארץ כשכרע ברך בגעגועים עזים, בבכיות רמות, בדבקות, בציפיה, ובקול חוצב להבות אש...
"נכנסתי לישיבת חברון ביום כיפור כבקי ברזי תורת הניגון כבן משפחה למשפחה חילונית ממעצבי הניגון והשירה במדינת ישראל.
כיהודי חרד, ידעתי שכדאי לשמוע את ר' שלום, אך מיד עם פסיעתי הראשונה השתוממתי: ר' שלום היה אז בשנות זקנותו, קולו לא היה חזק במיוחד והצרידות שבקולו עלתה על כולנה... האם אל הנער הזה "התפללתי"?! שאלתי את עצמי.
חזרת הש"ץ החלה ולפתע הופתעתי לשמוע את היכל הישיבה כולו מזמזם אחריו. הניגון השתחל ביניהם והאוירה של יום הדין החלה מנסרת בחלל, וככל שהבחורים למאותיאהם הגביהו את קולם אחריו, כך הלך קולו ל ר' שלום וגבר, כך הלך קולו ונתמתק.. נ-ת-מ-ת-ק.
ואז הגיעו הידים... היה זה בשעת אמירת "עבודת כהן גדול ביום הכיפורים" כפות ידיו של ר' שלום נפרשו לצדדים ודמעות זרמו להן על זקנו הלבן. והציבור למאותיו נהם אחריו... התרגשתי
לרגע מצאתי את עצמי מתנועע אנא ואנה בהתעוררות עצומה, הרגשתי שאני נסחף כאש בשלהבת. לאחר מחצית השעה כשהבחנתי גם בדימעה שנטפה על לחיי, אמרתי לעצמי: הנה! הנה "בעל תפילה". לא משורר, לא מנגן, כאן יורדים לשורשו של ניגון... ר' שלום נוגע בנקודה פנימית של נוסח התפילה. ואז מתגלים סודות הנגינה. ואדרבה קולו הצרוד הוא זה שנותן את הגישמאק... ר' שלום! ר' שלום! נעמת לי מאד..."
(מפי תלמיד חכם בעל המעשה).
מקורות: קול חוצב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2005 07:39 |
|
| |
מאוד הייתי שמח לשמוע הקלטה אפילו חובבנית של ניגוניו של ר' שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2005 15:37 |
|
| |
פרק 63
"פתגמי חכמה מעולם התפילה"
הפתגם: 1)
אין וועלכע שול מ'איז דא,
אזא קדושה טענצט מען
התרגום:
לפי מנהג בית הכנסת בו נמצאים
מתרוממים באמירת "קדושה"
הוראה בהשאלה:
התאם עצמך לנהוג בציבור בו אתה מצוי,
ואל תפרוש ממנו.
במקורות:
לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם. (ב"מ פו :).
'ויאכלו' נראו (המלאכים) כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג (רש"י לבראשית יח ; ח).
בסיפורי חסידים:
שנים אחדות אחר פטירת רבי צבי הירש מצ'ורטקוב, הזדמן רבי לוי יצחק מברדיצ'וב לשבות בצ'ורטקוב, והתפלל בקלויז שבו רגיל היה רבי צבי הירש להתפלל. בבית כנסת זה נהוג היה היה להתפלל בנוסח אשכנז, כי כך נהג רבי צבי הירש. ה"קדושת לוי" רבי לוי"צ מברדיצ'וב עבר לפני התיבה, והתפלל, כהרגלו, בנוסח ספרד. לפתע נפלה עליו תרדמה, ויחלום והנה ניצב לפניו רבי צבי הירש ואומר לו : מנין היה לך העוז לשנות את נוסח התפילה המקובל כאן , אחר היגיעה הרבה שיגעתי עד שסללתי שביל למרום, דרכו נכנסות התפילות בנוסח אשכנז?! נרעש התעורר רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, ולא המשיך עוד בתפילתו לפני התיבה בנוסח ספרד...
בהלכה: מתוך אתר 'מורשת'
שינוי נוסח לשם תפילה כשליח ציבור
שלום כבוד הרב, הזדמן לי לא פעם שהתבקשתי לשמש כש''ץ בבית כנסת שבו הנוסח שונה משלי (ספרד במקום אשכנז). שאלתי היא האם עלי לקבל את מנהג המקום ולהתפלל בנוסח ספרד, או להתנות את היותי ש''ץ בכך שאוכל להתפלל בנוסח שלי? תודה רבה מראש
שינוי נוסח לשם תפילה כשליח ציבור התשובה:
אם יש נוסח קבוע לבית הכנסת (דבר מומלץ מאד) אינך יכול להתנות שתתפלל בנוסח שלך. יכול אתה להתפלל בלחש את הנוסח שלך, אבל כשאתה מתפלל עבור הציבור אינך יכול לחרוג מנוסח המקום.
2) הפתגם:
א גרויסער חילוק פון "וכך היה אומר" ביז וכך היה מונה".
תרגום:
רב המרחק בין "יכך היה אומר ל "וכך היה מונה".
הסבר:
בתפילת המוסף של יום הכיפורים נאמר בפיוט המתאר את סדר עבודת הכהן הדול ביום הכיפורים: 'וכך היה אומר'... וממשיכים בתאור העבודה, באמירה ובהשתחויה, עד שמגיעים ל: 'וכך היה מונה '...
בהשאלה: רב המרחק המפריד בין ההבטחה לתת תרומת ממון "וכך היה אומר", לבין קיומה : "וכך היה מונה"...
3) הפתגם:
סאיז בעסר צו שטיין ביים טאפ און זינען האבן דעם סידור,
איידער צו שטיין ביי דעם סידור און אין זינען האבן דעם טאפ
תרגום:
מוטב לעמוד אצל הקדירה שהמחשבה בסידור נתונה,
מלעמוד אצל סידור התפילה והמחשבה בקדירה נתונה...
פתגם דומה :
בעולם החבד"י מובא וידוע לכל פתגם זה על בתו של הצמח צדק שרתצה לאכול לפני התפילה ואמר לה אביה האדמו"ר הצ"צ בזה הלשון: "מוטב לאכול בשביל להתפלל מאשר להתפלל בשביל לאכול"...
בהשאלה:
מחשבותיו של אדם מעידות על מציאותו הרוחנית יותר ממעשיו.
בדברי חכמים:
במקום בו שרויה המחשבה שם שרוי האדם (הבעש"ט).
בדברי חסידים:
כנ"ל "מוטב לאכול כהכנה לתפילה , מאשר להתפלל כהכנה לאוכל...
4) הפתגם:
אז מאיז אפגעדאוונט איז מען באפרייט
תרגום:
משסיימת תפילתך הנך חופשי לנפשך
משמעות:
יהודי יודע שמפני גודל חשיבותה של התפילה קודמת התפילה לכל עיסוק אחר, ורק אחר שהתפלל חופשי הוא לפנות לעיסוקיו האחרים.
במקורות:
אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל... ולא לאכול ולשתות... אפילו ללמוד אסור. (שולחן ערוך. סימן פט').
5) הפתגם:
ווען זינגט א איד? ווען סאיז אים ביטער גוט...
התרגום:
מתי מזמר יהודי? כשמרירותו במיטבה...
משמעות:
יהודי משתדל לשמוח בכל מצב, ואף בעתות צרה וכאב המצויות לו תדיר מקבל הוא את ייסוריו באהבה, ומתעלה בזמרו למי שזימנם.
בדברי גדולים:
כאשר יימר לב המשורר ימתק שירו. (רבי ידעיה הברושי).
בסיפורי חסידים:
כששכב רבי ישראל ממודז'יץ בבית חולים בברלין, ניגש אליו הרופא שניתחו ואמר: זה עה הזכרתיו לטובה בפני שר גרמני המוטל כאן ואינו חדל מלצרוח ביסוריו... אמרתי לו: צא ולמד היאך להתגבר מן הרב היהודי, שאף הוא סובל, ויותר ממך, אך דעתו טובה עליו, והוא שר ומזמר... השיבו רבי ישראל: אף אני צועק, אך כדי שלא ייצאו קולותיו של אדם מישראל לבטלה הרי אני מצרפם לשירה ולזימרה לכבודו של ה' יתברך.
 |
|
|
|
|
|