פרק 70
"לקט בענייני אקטואליה "
א. 'מי שברך' למדינה ...
כשישב רבי חיים ברלין על כסא הרבנות במוהילב שימש בה בחזנות מרדכי החזן. אף הוא היה למדן מופלג וירא שמים מופלא. חזנים הראשונים. בפולמוס פולין, כשגברה יד המלכות על המורדים והממרידים, גזר מוראביוב על כל האומות שבמדינה להתפלל בבית תפילתם בשבתות וימים טובים בשלומה של מלכות. הרב מטע"ם, יעקב כהן, קבל את הגזירה מן הרשות ומסרה להפרנס, משה ברלין, והפרנס צווה על החזן, שמכאן ולהבא חייב הוא להתפלל בכל שבת תפילת "הנותן תשועה". למחר בא החזן אצל הפרנס ושיטח בקשתו לפניו: רבי משה, יכבדני בשבת זו בעליה לתורה. מה שבת משבתות? שואל אותו הפרנס. מסתלק אני משיב מרדכי מן החזנות. מה ראית? מתמה הפרנס ארבעים שנה שימשת בחזנות ולבסוף אתה מסתלק. כל זמן, שאני פרנס, לא תהא כזאת במוהיליב. איני יכול. נאנח החזן ועיניו זולגות דמעות בזקנותי אחטא בטומאת שפתיים ואתפלל על גוי רשע ומנאף? אם יצאה הגזירה על ישראל לשקר לפני המקום, שחותמו אמת, תתקיים על ידי אחרים. אני דייני בעוונותיי שלי. אם כן, אומר הפרנס אתבעך לדין לפני הרב ועד שייגמר הדין לא תתכבד בעליה לתורה. עמדו הפרנס והחזן לדין לפני הרב , רבי חיים, נגמר הדין, שהחזן חייב לעמוד על משמרתו בקודש ולהתפלל בשלומה של מלכות. לשבת הבאה נתכנסו כל בני העיר לבית הכנסת לשמוע תפילת "הנותן תשועה" מפיו של מרדכי החזן. באותה שבת העמיד לו מרדכי עוזרים כנגדו, משוררים המזומנים ל"ימים הנוראים". קודם מוסף אמר להם החזן. בני, לכשנגיע לתורף השטות הוו הומים ומהמים בכל כחכם. הכין? שואלים המשוררים. כאן. מצביע מרדכי ב"סידור כל בו" על "יברך וישמור וינצור"... וכך הייתה תפילתו. פתח ואמר בקול ובנעימה: "הנותן תשועה למלכים"... כשהגיע ל "הוא יברך". שהה שעה קלה, שאף טבקה מלוא נחיריו ורימז למשוררים. התחילו הללו הומים ומהמים בכל כחם ומרדכי מבליע בנעימה, מאנפף ומעמעם מעין: תעקר ותשבר ותמגר... ותוך כדי דיבור הוא חוזר ומרמז למשוררים להפסיק מנהימתם והוא מסיים בקול ובכוונה: "בימיו ובימינו תוושע יהודה וישראל ישכון לבטח...".
ב. עד כמה גדולה היא חובת הזהירות בהלבנת פני הזולת?
מעשה שהיה כך היה:
בשכונת "שערי חסד" בירושלים, התגורר יהודי גאו עולם, מתמיד עצום, ושמו היה רבי יוסף שימשלביץ זצ"ל. תלמיד חכם מאנשי השכונה שבדידו הווה עובדה, סיפר:
"היה אברך צעיר שגמר שנות אכילתו על שלחן חותנו, ובהיותו מחונן בקול ערב ובכושר נגינה, וכדי להשיג הכנסה נוספת על דמי הישיבה שקיבל, רצה לעבור לפני התיבה בימים נוראים, וכך יוכל לפרנס את משפחתו. מטעם זה נהג לסלסל בנעימות של תפילה וחזנות.
"פעם אחת כיבד אותו הגבאי בתפילת מוסף בשבת, וכאשר השמיע את הקדושה האריך מעט בסלסוליו, ורבי יוסף, שגם הוא התפלל באותו מניין, היה חסר סבלנות, הזמן קצר, צריך לסיים חזרת הש"ץ, עליו עוד ללמוד הרבה, וכאן עומד לו חזן ומאריך בחזנות. הניע רבי יוסף בכתפו והשמיע אנחה: 'נו'... כשהבין החזן שרבי יוסף אינו מרוצה, הוא התחיל להזדרז ומיהר לסיים, וכך גמרו את התפילה וכולם יצאו והלכו לבתיהם.
"מקץ שעה קלה, כאשר האברך החזן כבר היה בביתו, הוא מבחין לפתע שהנה רבי יוסף הולך, שני הגבאים מחזיקים בו, כי כבר היה זקן וקשתה עליו ההליכה, והנהו מתקרב לבית האברך, בקושי עולה במדרגות, וכשהוא מגיע ,הוא פותח לו את הדלת, אומר "גוט שבת" וממש מזדעק רבי מרדכי, הצילו, מחלו לי!...
"כאלה הם הצדיקים הללו! חשש רבי יוסף שמא חס ושלום פגע בו, שמא חס וחלילה עבר על המלבין פני חבירו!... ועד כמה עלינו ללמוד מזה מוסר גדול לעצמנו!..."
ג. ..."ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו"
האיר הגה"צ רבי חיים אפרים זייציק זצ"ל בספרו האדיר "תורת הנפש" עמוד רסג' : יש ואדם משתתף ורוצה לראות את מצבו אך ורק כדי לספק את רגשי סקרנותו, ולא מתוך השתתפות אמיתית בצערו כדי לעזור לו ולתמוך בו. על סקרנות זו, מזהיר התנא דמשנתנו, לבל נתרגל לראיות כאלו.
ברוח דברים אלו, מובא בספר "תורת היולדת" עמוד קכב'
"הייזק ראיה" כשההסתכלות גורמת שחבירו מתבייש כשאחרים מסתכלים במעשיו, הרי זה צער הגוף והמסתכל נחשב למזיק ועושה איסור (רמב"ן בבא בתרא נט', וקהילות יעקב בבא בתרא סימן ג').
"וכאן עלינו להתריע ולהרתיע שבעת בא אמבולנס להעביר יולדת או חולה מתאספים כדי לראותו ופשוט שיש בזה היזק ראייה, והוא עוון. הדבר מפריע ליולדת, ופעמים שיש חולה שיש חולה שיש בו סכנה ומתבייש בהסתכלות זו, והמסתכל עובר באיסור של 'היזק ראייה' וכעין הלבנת פניו ברבים. "צא וראה, עד כמה הקפידו חז"ל על 'ייתובא דעתיה' (יישוב הדעת) של היולדת. והבושה כשרואה כי כולם מביטים בה, ולעיתים מתקשים להכניס האלונקה לאמבולנס, גורמים לה ההיפך מיישוב הדעת, "לכן מצוה רבה לגרש את כל הסובבים המסתכלים וגם את הילדים".
ד. לימוד התורה הוא העונג הגדול ביותר לאדם.
"כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם".
פירש הגה"צ רבי שרגא פיוול מנדלוביץ' זצ"ל:
"כל הנהנה" דהיינו אדם שלומד תורה בשמחה שמביאו להנאה "נוטל חייו מן העולם" לא יוכל יותר ליהנות מענוגי העולם הזה, כי כבר טעם עונג יותר נעלה ויותר משמח. (על פי "שלוחא דרחמנא" עמוד 377)
אפשר לומר בהשאלה "כל הנהנה מחזנות נוטל חייו מן העולם" כנ"ל שאין לו יותר הנאה ממוסיקה אחרת בעולם כי אין יותר טוב מ"חזנות טובה"...
סח פעם הגאון רבי שלמה טנא זצ"ל:
"איני מבין, כיצד מסוגל בחור ישיבה להסב במסיבת אירוסין וסעודת חתונה. מניין שואב שעה של קורת רוח בעולם הזה כשהש"ס טרם שגור על פיו?!"
ה. כל יום בולבע... (יש שיר עממי באידיש על תפוחי אדמה בכל יום ...מי זוכר?)
סיפר רבי נחום גניחובסקי הי"ו תלמיד ישיבת "לומז'ה":
חודש אב הגיע, תשעת ימי האבל, וכמנהגם של ישראל מימים ימימה הגישו מחית תפוחי אדמה "פירה".
יום אחד, יומיים ושמונה תשעה באב חלף עבר ותפוחי אדמה עומדים בעינם, אלול מתקרב ותפוחי אדמה מוגשים. אלול בעיצומו ותפוחי אדמה... משהגיעו תפוחי אדמה עד נפש יצאו הבחורים בצעד הפגנתי: והם לא הופיע בחדר האוכל. נשארו בישיבה ולמדו. קול התורה נשמע בחדר של ראש הישיבה, הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל. מה אירע? שאל את רבי שרגא הגבאי. כך וכך השיב לו נקעה נפשם של הבחורים מתפוחי האדמה. נתכרכמו פניו של ראש הישיבה והוא קרא בכאב 'האמן לי, הייתי נותן לכם בשר מגופי. אך מה אעשה, יודע אני שלא תאכלוהו...".
לכל חברי הטובים והמסורים מהפורום שבת שלום .
אני יוצא בעז"ה לחופש לשבועיים.
כה יתן לי ה' כוח אשמח לשתף אתכם בעתיד גם בפינה בדברי יידע ולימוד בחזנות ולימוד תורה.
סה"כ יש לי את הזכות ללמוד יחד אתכם שיעור תורה יומי הכי גדול בישראל כל יום ב"ה למעלה ממאה לומדים.
תהיו לי בריאים וחזקים. ויה"ר שימים אלו ייהפכו לששון ולשמחה אמן.
 |
|
|