|
|
| נשלח ב-1/6/2005 14:06 |
|
| |
יום רביעי כ"ג אייר תשס"ה
פרק שביעי
"הכינור שנדם"
נספר היום על אישיות מיוחדת מבחינה מוסיקלית יוצאת מן הכלל.
יש הרואים בו דמיון במראהו לחזן יוסלה רוזנבלאט.
מדובר על ה"ינוקא" מסטולין ה"פרנקפורטר" רבי ישראל פרלוב זכר צדיק לברכה.
נולד: י' בכסלו תרכ"ט (1868) בסטולין.
נפטר: יום ב' של ראש השנה של שנת תרפ"ב ( 1922 ) בעת ששהה לצורך מרפא בעיר"באד נויהם" שבגרמניה והובא לקבורה בפרנקפורט דמיין. ועל כן נתכנה בפי חסידי קרלין גם בשם ה"פרנקפורטאי".
היה איש אשכולות. ידע נגן והיה מלחין בחסד, ניגן בכישרון בכינור ובחליל, התמצא היטב בענינים של מכניקה, אדריכלות ורפואה, בקי בלשונות ובספרים, ידע שפות זרות ונחשב למומחה בהוויות העולם. משום כך היו עצותיו נבונות ומועילות ביותר.
רבי ישראל ה"ינוקא" היה מעורב עם הבריות. לא נהג סלסול בעצמו. עם רב היה מדבר דברי הלכה, ועם נגר או צבע היה משוחח בנגרות ובצבעות. ואם נזדמן לו בעל-עגלה היה מטייל איתו ארוכות על-דבר סוסים וטיבם, מכאן יצא לו השם "חובב סוסים.
בדרך כלל היה ה"ינוקא" איש עממי. הוא היה מתנהג עם חסידיו כאחד העם. יש שהיה מתלוצץ אתם וגם מכה אותם. ואם אחד החסידים זכה להצלפה מצד הרבי - לזכות גדולה נחשבה לו. כאיש דמוקרטי לא הבדיל בין עני לעשיר, כולם היו שווים בעיניו. אהבת הבריות הייתה טבועה בדמו,
ירושת הסבא רבי אהרון שהמגיד ממעזריטש כינהו "מופת האהבה". פעם אחת נזדמן עם "מתנגד" אחד והלה התריס נגדו דברים פוגעים. ביקשו החסידים להשיב תשובה לאותו "מתנגד", הרגיעם הינוקא: אני רואה בו מתנגד באמת והילכך אני אוהבו...
ההשפעות ההדדיות של זרמי החסידות של סטולין-קרלין ורחמסטריבקה, ניכרו אחרי כן בכל הליכותיו בקודש של הינוקא. למרות שהקפיד על מסורת קרלין שהונחלה לו מזקני החסידים, הרשה לעצמו שינויים בולטים בהנהגה, דברי התורה היו משולבים בסיפורים פשוטים ועממיים, נהג בצאתו מן העיר ללכת בבגדי סוחרים ולא בבגדי אדמו"רים.
הוא הלהיב את המוני בני העיירות שבאו אליו בהמוניהם לבקש את ברכתו.
כשהיה בא עם פמליתו לאחת העיירות היתה שמחה וששון והעיירה כולה כמעת ושבתה ממלאכתה . כדרכו היה בא ביום חמישי וחוזר ביום השני .
בימים אלה , אי אפשר היה לתקן בגד או נעל בעיירה . הכל היה סגור על מסגר וכל בני העיירה ישבו אצל הרבי ונהנו מזיו תורתו ובעיקר מנגינתו .
כי על כן , חסידות קרלין משותתת בעיקרה על היסוד של נגינה .
הינוקא בעצמו היה יודע נגן, והאזין אף לתזמורות ולקונצרטים, כאשר נקלעו לפניו.
חיבר יצירות וכן ידע לאחוז בקשת הכינור ולנגן על המיתרים ואז ניגנו המיתרים על מיתרי הנשמות הצמאות וכמהות לדבר ד' . כיודע נגן , הקפיד מאד על נגינתם של אחרים ושם לב לנקיותם וצלילותם של הצלילים הדקיקים ביותר , לבל יפול פגם קל שבקלים .
גם החליל היה אהוב עליו . לא פעם בהתעטף עליו רוחו , היה נוטל חלילו בידו ומחלל שירת רועים נוגה , שהיה בה הרבה מן הכוסף והגעגועים ואשר הביעו בצורה כל כך מוחשית את הוויתו של הינוקא , שבאין לו אב שילמדו אורחות חיים , התרפקה נפשו אך ורק על אביו שבשמים .
ה"ינוקא" היה טורח הרבה כדי לגלות בין החסידים שלו יודעי שיר ונגינה.
הוא עצמו נוהג היה ללוות את ה"מלווה מלכה" שלו בנגינה, ואף בניו היו מנגנים בכלי נגינה שונים, כשהוא עצמו מנצח עליהם. ולפני שהתחיל לנגן היה נוטל את ידיו. מלחינים ששרתו בקודש היו ר' יעקב טילתיאנר ור' יוסלה טאלנר. לחסידים הותיקים זכורות יפה אותן מסיבות "מלוה מלכה", כשהם עצמם עומדים סביב הרבי ונותנים קולם בשיר. בהיכלו היו מבשלין בארשט מיוחד לסעודה זו,
לימים החליט בנו בכורו ר' אשרק'ה , ללמוד נגינה בקונסבטוריון בברלין ובלי לספר על כך לאיש - עזב את סטולין ונסע לגרמניה. משנודע הדבר בסטולין, יצאו מכתבים ושליחים דחופים להחזיר את הבן למוטב, כי ראו בכך מעין שערורייה וכדי בזיון וקצף. לאחר זמן- מה חזר לסטולין - בשידולים של ידידים שונים - ובמוצאי שבת ראשונה לאחר שובו, אמר ה"ינוקא": הנגינה שלנו היא בבחינת עבודת קודש, ואם יכול היה לקרות, שבני יסע לקונסבטוריון ללמוד נגינה וע"י כך לחלל את הקדושה - הרי בדין שנשבור את כלי הנגינה !".
מני אז לא נשמע קול נגינה ב"מלווה מלכה" והיו מסתפקים בשירה בלבד.
ניגון הפרידה האחרון
בשנת תרפ"ו חלה ה"ינוקא" , ולפי עצת הרופאים נסע לריפוי לגרמניה לעיר "באד נוהים" שליד פרנקפורט דמיין. נלוו אליו שלושה מבניו וכן גם ר' שלמה מפלוטניצה כגבאי ושוחט. לבל יזדקק הרבי לשחיטה זרה. אותה שנה, בא' דראש השנה, יום אחד לפני הסתלקותו, הלך להתפלל לבית הכנסת. לפני קריאת התורה שאלוהו הגבאים, אם ברצונו לעלות לתורה היום או למחרת - ביום ב' דראש השנה. ה"ינוקא" ענה: כל מה שניתן לעשות היום - אין לדחות למחרת. אותו היום אחה"צ קרא לשלמה מפלוטניצה ואמר לו: אשמיע באוזניך ניגון חדש, תאזין היטב כדי שתוכל להשמיעו אח"כ לאנ"ש.
הניגון היה רווי עצבות וצער וחדור רוח-נכאים. משסיים הרבי, ביקש מר' שלמה , שישיר באוזניו ניגון זה, למען יווכח, שלא נשתבש. ר' שלמה השמיע ניגון זה כמה פעמים באזני הרבי, והוא תיקן וחזר ותיקן, עד שהיה בטוח, כי הכול כשורה. אותו לילה נפטר הרבי. בפי החסידים מכונה ניגון זה "ניגונו של הרבי", או "דער מאראלישער ניגון", והיו נוהגים לשיר אותו בכל בתי הכנסת של חסידי קרלין-סטולין ביום ההילולא של ה"ינוקא".
אגב, ר' שלמה השוחט היה ממקורביו של הרבי. הוא נוחן בקול ערב, היה שרוי תמיד במצב רוח עליז והניגון לא פסק מפיו. חיוך רחב היה תמיד שפוך על פניו והוא הרבה לשוחח עם ילדי החסידים בבית בקרלין וכל ילד היה זוכה לצביטותיו. כל אימת שנזכרו החסידים בר' שלמה השוחט, תמהו על כך, שיהודי עליז וטוב לב זה עסק בשחיטה דווקא...
עם מי מחברי הפורום יודע עוד עליו אשמח מאוד לשמוע .
כמו כן הניגון האחרון אם יש למישהוא תוים או קלטת שמע של הניגון אהיה אסיר תודה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2005 14:23 |
|
| |
יום חמישי כ"ד אייר תשס"ה
פרק שמיני
"תשלום על קול יפה"
אין ספק שעל החזנים לדרוש תשלום על טירחתם, לימודם, וזמנם. ועל הציבור היקר לשלם ולתגמל את החזנים ברוחב לב.
הרשב"א בשו"ת סימן ת"ן נשאל מה עדיף ש"ץ בתשלום או בנדבה וענה: "יותר ראוי להיות בשכר, לפי שבמקום שהוא לוקח שכר ברור מן הקהל אין פרץ ואין צווחה, שאין אחד שאינו הגון רשאי לפשוט רגלו להתפלל, ואם היה בנדבה היתה הרשות נתונה לכל, ובפרוץ הדבר יעלה מי שאינו הגון. לפיכך הוצרכו לתקן שבימים קדושים באשמורות ר"ה ויוה"כ... שוכרין ש"ץ וגם הש"ץ יזהר בתפילותיו ובתיקוניו, למען ששכיר הוא".
ועוד בענין זה בשו"ת ח"ה סי' ט"ו ... ולפיכך על כל בית אב להשתתף בעול הכספי במספר נפשות ביתו אולם אם מוסיפים לבעל התפילה תשלום מיוחד עקב קולו הערב, אין לחייב את העניים בתוספת תשלום זו , שהרי רק אדם שיש בידו די ממון חייב בהידור מצווה, שנאמר "כבד את ה' מהונך", משמע, שרק אם יש לאדם ממון, עליו להדר במצוות.
על הצדיק ר' דוד מטאלנא בן ר' מוטלי בן הצדיק ר' נחום מטשרנוביל מסופר. שהיה אוהב את הזמרה, במיטב כספו שלם לבעל תפלה שינעים בנועם קולו. בימים נוראים וכן בעל מנגן בתשלום מלא לשבתות, גם החזיק חזן תמידי לצרכי ה"שולחנות".
מצינו בגמרא אפילו הוצאה כספית לתיקון כלי למען הוצאת קול יפה וערב וכל שכן וקל וחומר לבשר ודם...
ת"ר[ ערכין יא' ע"ב'
אבוב היה במקדש חלק היה דק היה של קנה היה ומימות משה היה צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה צלצול היה במקדש של נחושת היה והיה קולו ערב ונפגם ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו ולא היה קולו ערב נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה מכתשת היתה במקדש של נחושת היתה ומימות משה היתה והיתה מפטמת את הבשמים נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה.מכאן רואים הוכחה שהוציאו כסף אפילו מהמקדש לנעימות וערבות קול.
כך מובא גם בתנא דבי אליהו פרק י' :
"שם יתנו צדקות ה', צדקת פרזונו בישראל" עיר קטנה שבישראל עמדו ובנו בית הכנסת ובית המדרש , ושכרו להם חזנים, ושכרו להם מלמדי תינוקות, נמצא בתי מדרשות מרבים בישראל, שנאמר אחר כך "אז ירדו לשערים עם ה'", מתוך שבתי כנסיות ובתי מדרשות מרבים בישראל.
בעל הטורים מביא בראשית כח, יב, על הפסוק סולם ניצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
כי "סולם" בגימטריא : "ממון". ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו. כלומר אפילו הצדיקים עולים ויורדים בו. ועוד אמר בפסוק זה : "סולם" בגימטריא: "קול". כלומר, בני אדם נהנין ממנו, כי הוא דבר נאה. וראשו מגיע השמימה, כי מלאכים אומרים שירה בקול.
אין ספק שחזן טוב הוא מרפא את הנפש. לכן צריך לשלם לו כמו רופא אומן.
שהרי כתוב בגמרא אסור להתרפא אצל רופא בחינם. כי הוא לא ממש משתדל כך בדיוק חזן הוא רופא הנפשות.
עם יצא לכם ושמעתם בערב ראש השנה תשס"ה את תכניתו הנהדרת של הד"ר מרדכי סובול הי"ו "לפני התיבה".
הוא סיפר סיפור מצמרר על החזן דוד קוסביצקי שהצליח לעורר בקולו המרגש והמדהים בחור צעיר שזה עתה נישא, שהיה בתרדמת (קומה) עקב תאונת דרכים יותר מחצי שנה שכב ללא תזוזה.
והוא יחד עם המקהלה נתן לו קטע מהסליחות "הנשמה לך והגוף שלך וכו' והאמא התעלפה כי הבחור התעורר.
ולא נשאר אף רופא או אחות בצוות הרפואי עם עיניים יבשות...
אשמח מאוד לדעת את פרטי הסיפור השמות אנא תשאלו המקורבים לסובול שוב את פרטי הסיפור.
ואנא בכל לשון של בקשה להעלות לפורום את הקטע הנ"ל בשמיעה
נו לא מגיע לחזנים תשלום ועוד איך!
חומר למחשבה:
אני מתפלא שאלימלך פירר יו"ר עזרה למרפא לא שולח חולים לחזנים גדולים...
יום טוב שטרימר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2005 07:55 |
|
| |
יום שישי כ"ה אייר עש"ק פרשת במדבר תשס"ה
פרק תשיעי
" פרקי החזנות בתהילים "
...ועל ידי אמירת תהילים תעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים... שכן דוד המלך היה השליח ציבור האמיתי של עם ישראל באמונתו, בתמימותו, בצדקתו, בשברון לבו ובבקשת אור ה' ובכח הסבל, מתוך תקוה ואמונה בישועת השם, ומזמוריו שיתף את צרות ישראל בצרותיו, וכשביקש על עצמו ביקש על כל האומה, שהיה מכיר ביגונותיה ובשמחותיה מתוך יגוניו ושמחותיו של עצמו, וכשם שהוא לא נתייאש בעיצומם של צרותיו, והיה בטוח שיתקיימו דברי שמואל הנביא שמשחו למלך, כך לא נתייאש עם ישראל בחשכת גלותו. ומצא ניחומים בספר התהילים של נעים זמירות ישראל, שנאמר ברוח הקודש. שם זה ניתן למלך דוד ע"ש הפסוק בסוף ספר שמואל שכתב: "ואלה דברי דוד האחרונים נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל". שם חתם את שמו על ספרו והודיע מהותו ועניניו, עם ההודעה על עתיד המלכת זרעו באחרית הימים.
מענינת ההלכה שצריך קול נעים באמירת בקידוש לבנה הקשורה ל"נעים זמירות ישראל". (בן איש חי דברים) ..."צריך להזהר לברך במוצאי תשעה באב ברכת הלבנה , ויאמר בקול נעים בשמחה , בחדוותא דלבא : דוד מלך ישראל חי וקיים ".וע"ז אומר דוד המלך "רוממות אל בגרונם" שאומרים שירות ותשבחות ומפרסמין אותו יתברך בגרונם , דהיינו בקולם ובשפתם".
מסופר על עשיר תקיף שרצה לעבור לפני התיבה, ובני העיירה פחדו ממנו לסרב לו ולעמוד נגדו ,פנו לצדיק רבי מאיר מפרמישלן שאמר לעשיר שמע נא שלש תפילות הן: "תפלה למשה" שהוא בעל תפילה כמשה שהוא "כבד פה וכבד לשון" אבל בדרגא רוחנית וצדיק כמשה אבי הנביאים; יש "תפלה לדוד" מי שאיננו צדיק כל כך אבל הוא מנגן נפלא ומכבד את ה' מגרונו, ויש מי שאיננו צדיק ולא מנגן אבל הוא עני ולבו נשבר ונדכה, ותפלתו בבחינת "תפלה לעני". והנה אתה צדיק אינך, יודע נגן אינך, וגם עני, ברוך השם אינך. וכדי להיות בעל תפילה תבין מאליך שאתה תהיה לפחות בבחינת "תפלה לעני"...
-לא, לא!- צעק האיש בבהלה -אינני רוצה להיות בעל תפלה!.
כותב מיודענו הנכבד מר עקיבא צימרמן חוקר חזנות ידוע: ספר התהילים שימש מקור בלתי נלאה למלחינים ולציירים. זמירותיו של " נעים זמירות ישראל" הנם בסיס לתפילות ישראל וספר התהילים הנו תרופה לכל התחלואים מחד וכלי מבטא לגילויים של שמחה. ציירים ומלחינים מבני ברית ושאינם כאלה "אימצו" את זמירותיו של נעים זמירות ישראל. גם הליטורגיה הלא יהודית מבוססת על זמירותיו של דוד מלכנו, מה יעשו הגויים בלי "סלה, הללויה ואמן". החזן הידוע והמהולל לייב גלאנץ אמר בהרצאתו האחרונה לפני פטירתו, כי היהודי שאומר מדי יום ביומו פסוקי דזמרה לפני התיבה הנו המלחין הגדול ביותר. שכן, אינה דומה אמירת פסוקי דזמרה ביום חול לזו של שבת ומועדים, ולחן מיוחד לפסוקי דזמרה בימים הנוראים ובהושענא רבה. אין זה פלא כי פרקי התהילים הלהיבו דמיונם של חזנים יוצרים שהלחינו כמעט את כל ספר התהילים. חלקם של פרקי התהילים הולחנו כמשולבים בסדר התפילה, חלק לביצוע בקונצרטים ולביצוע בטקסים.
להלן הפרקים הידועים לי בתהילים שיש בהם פרקי חזנות על כל הפרק.
ישנם עוד פרקים רבים בהם פסוקים מפוזרים שלא נכנסו כרגע לרשימה.
פרק כ"ג: מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר.
פרק כ"ד: לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.
פרק כ"ט: מזמור לדוד הבו לה' בני אלים.
פרק ל': מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ארוממך...
פרק צ"ב: מזמור שיר ליום השבת.
פרק צ"ג: ה' מלך גאות לבש.
פרק צ"ה. לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו.
פרק צ"ז: שמעה ותשמח ציון (זה חלק מהפרק).
פרק קי"ג : הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'.
פרק קי"ד: בצאת ישראל ממצים בית יעקב מעם לעז.
פרק קט"ו: לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך
פרק קט"ז: אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני.
פרק קי"ז: הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים.
פרק קי"ח: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
פרק קכ"א: שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי.
פרק קכ"ו: שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.
פרק ק"ל: שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'.
פרק ק"נ: הללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו.
שבת שלום ומבורך.
שטרימר
הייתי מאוד רוצה לשמוע מאוהדי החזנות השרופים
על פתרונות מקשיים בזוגיות עקב תחביבו החשוב של הבעל 'חזנות'
חוץ מזה שהבעל תופס את המחשב כל יום שישי ושומע את סובול
נתראה בהמשך היום בי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2005 17:12 |
|
| |
כל הכבוד למר שטרימר היקר על ההשקעה שהוא משקיע בהכנת ובכתיבת המאמרים המעניינים והמרתקים.
ישנם עוד הרבה פרקים של תהילים, לחזן שלום כץ יש תקליט שלם הנקרא PSALMS - תהילים.
שם ישנם הקטעים:
אשרי האיש אשר לא הלך, למה רגשו גוים, ועוד
דניאל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2005 23:54 |
|
| |
מוצאי שבת קודש פרשת במדבר כ"ו אייר תשס"ה
פרק עשירי
"הבורא הוא אדון הקול"
הקול הוא כלי יצירתי בעל ערך מיוחד,שהרי כתוב 1. :
"כבד את ה' מהונך" 2. אתה קונה ארגז לשמור כסף וזהב, ישלך לקנות ארגז נאה להצניע ספרך ותפילין. כבד את ה' מהונך, ממה שהנאך. יש לך קול ערב, מצוה להתפלל. זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות. אתרוג נאה ולולב נאה וסכה נאה וטלית נאה. כן תעשה לכל חפצי ה'.
קול נעים וערב הוא מתנה נפלאה מבורא עולם, המתנות מחולקות לכל בני האדם, אין אדם המושלם בכול, כל אחד מקבל פיצוי בצורה שונה, כמו שאמר החזן האגדי יוסף שמידט: אני נמוך קומה לצערי, וה' החפץ בצדק לא העניש אותי לגמרי אלא קיבלתי מתנה בגרוני... (סיפור זה שמעתי כמה פעמים מהחזן המיוחד ר' זלמן ברונשטיין ע"ה ששימש שנים רבות שליח ציבור בהרצליה שהוא סיפר לי שהמעשה הזה מאוד תפס גם אותו באופן אישי שגם היה נמוך קומה...)
[על חזן מיוחד זה אבוא במאמר הערכה נפרד ומפורט אי"ה].
יוצר הכול מעניק חסד ונותן ליחידים אפשרות לכבד את ה' מגרונם. קול נעים הוא גם ענין של טעם. ומה שבעיני האחד נעים בעיני השני מטריד... מי שלא מבין בקול נעים הרי הוא כחרש... והמבין יש לו גם חוש בחסידות ובעבודת הלב.
התפילה מקבלת משמעות שונה שהיא נאמרת בקול נעים,3 .וכי יש דבר נעים, טוב ויפה ונאה יותר מכך, שהנברא עומד ומדבר אל בוראו ומבקש ממנו על נפשו?! כי מה יש לו לנברא בעולמו ללא הבורא? האם הוא יכול להתקיים רגע כמימרא בלי שמירת הבורא עליו?!.
נמצא, שתפלה היא דבר ערב ונעים מאד מאד ואשר כל חיי אדם תלויים בה.
הקול מייצג את החלק החמישי והגבוה ביותר של הנשמה היחידה, חלק הנשמה שהוא ייחודי לכל יחיד ויחיד. שלוש האותיות שאחרי המילה קול הן מ, ז, ר, כלומר, זמר. בתחילה אדם הוגה קול, ואחר כך מפתח אותו עד שעושה אותו ל זמר . במובן זה הקול הוא הפוטנציאל והזמר הוא המימוש. מכאן נראה ששירי קדושה, מסייעות לאדם להתעלות ולהתקשר למישורים הרוחניים הגבוהים ביותר.
"היה אחד מנגן בכלי-זמר יפה מאד במתיקות ועריבות גדולה. ואותם שהיו שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג, עד שהיו רוקדים כמעט עד לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות. וכל מי שהיה קרוב יותר והיה מקרב עצמו לשמוע הכלי-זמר, היה לו יותר תענוג והיה רוקד עד מאד. בתוך כך בא אחד חרש, שאינו שומע כלל הקול של כלי-זמר הערב, רק ראה שאנשים רוקדים עד מאד, והם בעיניו כמשתגעים, ואמר בלבו: לשמחה מה זה עושה? ובאמת אילו היה הוא חכם ויודע והבין שהוא מחמת גודל התענוג ונעימות הקול של כלי-זמר, היה הוא גם כן רוקד שם" (דגל מחנה אפרים, יתרו).
מקורות:
1 ספר חסידים סי' קכ"ח
2. משלי ג' ט'.
3.'ונכתב בספר'
שבוע טוב ומבורך לחברי הפורום.
קלטת חזנות מומלצת להיום לטעמי היא: "המבדיל" של החזן אהרן שלמה וייסמן.
קול יפה עשיר ומעניין חזן מוכשר ומבטיח.
הקלטת הוקלטה בהופעה חיה ליווי מוסיקלי משה מונה רוזנבלום.
דווקא אי השלמות בקלטת היא שדווקא עושה אותה מיוחדת ומוצלחת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 00:59 |
|
| |
סיפר לי ידיד טוב שקורא את המאמרים כאן בפורום
על החזן בן-ציון מושקוביץ שכיהן באמסטרדם בילדותו (של אביו). שכאשר הוא בא ביחד עם המון חזנים לפני השואה לפראבע, והצליח,
הוא היה צריך להיבחן אצל הרב המקומי על הלכות.
וניתן לו דף גמרא שהיה צריך להכין בפרק זמן ולהסביר לרבני הקהילה, וכן לפרש פיוט מסוים.
הם לא התפשרו אז על מה שאתה כתבת - "קול ערב או ירא שמי
יצא לפני מספר חודשים דיסק כפול של חזנות באמסטרדם לפני השואה ושם יש אחד ששר נורא יפה אך לא היה חזן אלא סולן המקהלה - הסיבה שלא ניתנה לו אפשרות להיות חזן - לא היה מספיק דתי
ככה נראו פני הדברים אז - ומשחרבה עירנו ושמם מקדש החזנות דאירופה - המצב...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 16:51 |
|
| |
יום ראשון כ"ז אייר התשס"ה
פרק 11
חזן המשמיע קול כתרנגול...
מי שמתפלל בכוונה ובזמן הלב יודע שהתפילה זו עבודת הלב ומקצוע גדול בעבודת השם,
אפילו לא ירגיש בהבדל בין חזן לחזן והעיקר הוא שהעולה לתיבה יהיה 'בעל תפילה', קול נעים וערב זהו נחמד וטוב, אך לא פחות מכך חשוב מי שיודע לרצות את קונו, ומבטל את עצמו בעמדם לפני התיבה. שידע החזן שבמקום שיש "ברוך אתה" אין אני... כי הכל אין לפניו יתעלה ויתברך שמו לעד.
כותב הרבי הריי"צ בלקוטי דיבורים: קשה לדבר, אך מר לשתוק. כיצד יתכן הדבר שמהתלהבות בתפלה בדביקות בקול ונעימות, לא זו בלבד שכשיוצאים לעניני העולם לא ''לוקחים'' שום דבר מהתפלה, עוד ששים ושמחים ומשמיעים דברי שפר, שבעים רצון. שביעות רצון זו היא פלשתים של קליפה.
הגה"ק רבי מנחם מענדל מפריסטיק פעם נשא משלו נגד החזנים המתקבלים בבתי כנסיות של המתקדמים בשל קולם הערב ואין בתפילותיהם משום עבודה שבלב כלל ועיקר.
ואמר שהדבר דומה לאותו יהודי שאיקלע לעיר הבירה וויען בערב יום הכיפורים, ורצה לקיים מנהג הכפרות, אך לא הכיר את שפת המדינה ולא ידע איך לשאול אנא לקנות תרנגול. הלך וצעד ברחובות קריה וחיפש ובדק אפוא משיגים עופות. והנה הציץ על גג אחד וראה שם פסל בצורת תרנגול העשוי ממתכת לנוי. שפט בלבו שפסל זה נועד להודיע לבני אדם שיש להשיג שם עופות. נכנס אפוא להבית, אך לדאבונו נכזבה תוחלתו, כי לא מכרו שם עופות כלל. והוא הדין החזן הלז, מחקה הוא את המתפלל האמיתי ומתדמה אליו,אבל באמת אינו כי אם תרנגול של מתכת...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 18:42 |
|
| |
אוסיסט שר חזנות
בעיר מנהיים ישנו נער אוטיסט בשם דוד סטיגמן ששר כל שבת קטעים בחזנות שלמד אצל הזמר אופרה פולמי המשמש שם למעלה מעשרים שנה כחזן הקהילה.
הנער אף קרא את כל הפרשה בבר המצוה שחגג זהו פלא עצום ונדיר בעולם החזנות שילד אוטיסט ישיר חזנות מורה הקהילה
אומר שבמשך 40 שנות היותו בקהילת מנהיים לא נוכח מעודו
בתופעה כה מרגשת נער שישיר חזנות.
הערכה והוקרה מיוחדת מגיעה להוריו המיוחדים שמראים לכולנו שאין העומד בפני הרצון.
פרשה זו אף התפרסמה בעיתונות המקומית ובאלגמינה יודישע צייטונג.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 21:54 |
|
| |
"כל נדרי שריגש את קציני הצבא האדום "
הבטחתי עוד על החסיד זלמן ברונשטיין
החומר מאת הסופר מנחם זיגלבוים
ב"אנסמבל" התכוננו הכל להופעה החשובה. מאות רופאים צבאיים, מ'פני' האינטלגנציה הצבאית הרוסית, המתינה להופעה, כשבמרכזה הופעתו של החזן היהודי. דא עקא, וועדת התרבות קבעה את תאריך ההופעה ביום הכפורים. דאגה מילאה את לבו של החזן היהודי, החסיד ר' זלמן ברונשטיין, 'מה אעשה? האם אחלל חלילה את קדושתו של יום הכפורים?'
החיילים עורכים חזרות אחרונות לקראת ההופעה, ור' זלמן אף הוא משתתף בחזרה, אלא שהוא יודע בליבו כי הוא לא ישיר ביום קדוש זה, ויהי מה! - כיצד יתחמק מחובתו? - הוא אינו יודע, אבל יודע שבכל מקרה הוא ייעדר על אף מחאותיהם הצפויות של אנשי הצבא הבכירים.
אתא ובא יום כיפור. בבוקרו של יום נשכב ר' זלמן על המיטה והודיע למנהל המוסיקלי כי הוא חש בראשו, גרונו כואב ובשום אופן הוא אינו יכול להופיע בקונצרט. כל נסיונתיו של המנהל המוסיקלי ללחוץ כי ינסה בכל זאת - עלו בתוהו. ר' זלמן השיב כי אינו מסוגל.
המקהלות כבר עמדו על מקומם והנעימו ממיטב שירי הלכת הצבאיים; החזנים הרעימו בקולם וצלילי התזמורת מילאו את חלל האולם.
ר' זלמן החסיד שוכב בחדר צדדי, ומתפלל חרש ממה שזכר בעל פה. עם סיום תפילתו הפנימית החל לומר פרקי תהלים בנעימה שקטה ועצובה. עיצומו של יום מכפר, יום קדוש ונורא הוא לישראל.
עם סיום תפילתו, ר' זלמן החלוש והמעונה מהצום מנסה להירדם ולנוח מעט מן המתח כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. בפתח החדר שלושה קצינים בכירים בצבא האדום.
"אתה הוא זמר ברונשטיין? שאלו.
"כן", השיב ר' זלמן ולבו מפרפר באימה בשל הצרה הממשמשת וקרבה.
הבכיר שבהם פונה לר' זלמן:
"ברונשטיין, אתה יודע איזה יום היום?"
ר' זלמן מבין כי כלתה עליו הרעה, והוא מחליט לעמוד על החלטתו בגאון ובתוקף.
"וודאי שאני יודע, יום כיפור היום!"
פניהם של השלושה אורו.
"נכון", השיבו, "משום כך באנו אליך; יהודים אנחנו, ולכן אנו רוצים לשמוע ממך משהו, משהו של יום הכיפורים, שנוכל לזכור את היום הקדוש הזה, לחוש בקדושת החג..."
פניו של ר' זלמן מאפירות. "איך אני יכול לשיר כאן, הרי אינני משתתף בקונצרט משום שחולה אני, ואם אתחיל לשיר, מיד יתקהלו כאן מכל עבר". הקצינים הנהנו בראשם להבנה. "אם כן, הבה נצא ליער שנמצא מאחורי המחנה, שם תוכל לשיר לנו משהו ליום כיפור מבלי שאיש ישמע זאת".
הקצינים קמו ממקומותיהם בהחלטיות, ור' זלמן בלית ברירה קם אחריהם. בשתיקה צעדו ארבעתם, העמיקו לחדור בין סבך העצים, עד שהגיעו תחת אילן רב ענפים.
מסתבר, כי קצינים גבוהים אלה באו ממשפחות יהודיות מובהקות, התגייסו והגיעו לדרגת גנרל. כעת, לאחר הנתק הארוך, גברו הגעגועים להווי היהודי החמים שזנחו.
ר' זלמן פתח בתפילת "כל נדרי". חרש פתח בנעימה המסורתית של התפילה "על דעת המקום, ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים"... כמה משמעות יש במילים נוקבות אלו...
עיניהם הלחות של הקצינים הסגירו את רחשי ליבם הכוסף והמתגעגע לעברם. קולו של ר' זלמן החסיד עולה וגואה ברגש.
הוא מסיים את "כל נדרי" וממשיך מיד בפזמון קורע-הלב "ונתנה תוקף קדושת היום". רטט עובר בקצינים "וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון .. ותספור ותפקוד נפש כל חי".
נעימתו משתפכת בתחנונים "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי ישלו ומי יתייסר, מי ישפל ומי ירום". הלב מכווץ והדמעות נגרות ללא הרף. "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
ר' זלמן פוקח את עיניו ומבחין בשלושת הקצינים הקשוחים שלמראם כל חייל רועד - והם עומדים מולו שחוחים וכפופים, בוכים כילדים קטנים. התגלותה של הנשמה היהודית בטהרתה.
ר' זלמן מרגיש כי אלו הם רגעי התעוררות נדירים, והוא מסיים בקטע תפילה מתוך קדושת המוספים של יום כיפור. "שמע ישראל ... הוא אלוקינו הוא אבינו, הוא מלכנו הוא מושיענו ויושיענו ויגאלנו שנית בקרוב".
"באותה שעה הכנסתי במילים המרעידות את כל הלב והנשמה שבתוכי" - מספר כעבור שנים רבות החסיד ר' זלמן ברונשטיין מכפר חב"ד - "באותה שעה שהדמעות הציפו את פניהם, הבחנתי עד כמה יפה ונעלה היא הנפש היהודית.
(מאת מנחם זיגלבוים)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 22:04 |
|
| |
האם החומר התוכן מוצא חן בעיניכם ידידי הנכבדים?
אשמח מאוד לקבל תגובות והערות ותוספות.
האם יש נושא מיוחד שהייתם רוצים שאכתוב?
אנא בכל לשון של בקשה אימרו את דעתכם אם זה משעמם אפסיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 23:11 |
|
| |
מר שטרימר, בבקשה תמשיך זה נפלא ומרגש לקרוא דברים כל כך מעניינים וחודרים אל הלב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 23:40 |
|
| |
מר שטרימר היקר
המשך בפועלך החשוב, אנו מאד נהנים לקרוא מאמרים הכתובים בטוב טעם ודעת מלאי תוכן וברמה נאותה.
היה עדיף אם תוכל לפתוח אשכול חדש על כל נושא ולא באשכול אחד, כך זה ייקל על כולם.
ידידך מנחם
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 23:41 |
|
| |
מר שטרימר היקר
שלא יעלה על ליבך להפסיק. פינתך אהובה מעניינת ומרתקת. אני מוצא את עצמי מחכה יום יום למאמר חדש שלך. אני חושב שהפינה היקרה שלך העלתה את רמת הפורום בכמה שלבים מעלה. כל נושא שעלה בה עד היום מעניין ומרתק כשלעצמו. ללא שבדקתי בין חברים אחרים, אני נוטל לעצמי את החרות לדבר גם בשמם - המשך ואל תחדל. תחזקנה ידיך ויקלידו אצבעותיך את מאמריך השופעים להשכלת והנאת כולנו.
יישר כח
בני
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 01:11 |
|
| |
יישר כח גדול ! תמשיך !
באשר לשאלתך אודות תפילתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מסופר בספר "תולדות ה'קדושת לוי'" כדברים האלה [אני מקצר מאד] : בעיר ברדיטשוב הי'ה יהודי, כופר בכל, ומלגלג על דברי חכמים. פעם אמרו לו : אם היית שומע את תפילתו של הרבי - היית חוזר בך מכפירתך. לא שמע אליהם. פעם הפצירו בו מאד, עד ששיכנעוהו להיכנס לבית הכנסת ולשמוע את תפילתו של בעל ה'קדושת לוי'. כל התפילה עמד וציחקק וסימן בידיו שהתפילות לא פועלות עליו כלום... כאשר הגיעו ל"ובא לציון גואל ולשבי פשע..." אמר הרבי את המילים בנעימה מושכת את הלב ובמתיקות כה גדולה עד שהוא "נשבר" ופרץ בבכי מר -וחזר בתשובה... זכותו תגן עלינו.
באשר לסיפור "תחיית המתים" של דוד קוסביצקי, אכן שמעתי אותו גם ממקור אחר. שם הבחור הוא מרדכי [מרטי] מ.
זה מתקשר לסיפורך אודות הרבי מאיר מפרימישלאן זצ"ל אודות "תפילה לדוד"... אני יכול לספר לך, לפני ששמעתי סיפור זה, סיפור אישי בענין. אבי ז"ל נפגע קשה בתאונת דרכים ושכב מחוסר הכרה כ-3 שבועות בבי"ח איכילוב. מתוך אינסטינקט פנימי הבאתי לבית החולים טייפ קטן , הצמדתי את האוזניות לאזניו והישמעתי לו ללא הרף את תפילתו של קוסביצקי "הנשמה לך...חוסה על עמלך" - והוא התעורר !!! [אמנם, לצערי, הפגיעה היתה אנושה ולאחר כשנה וחצי של שכיבה בבתי חולים ביסורים איומים- נפטר ]
לגבי ד"ר נגריס - יש לי גם סיפור אישי - הייתי אצלו להתייעץ על כך שלוקח לי בבוקר כמה שעות טובות עד שהקול שלי מתעורר ומגיע ליכלתו. הוא יעץ לי לקחת כל יום ב-5 אחה"צ כדור ויטמין E
כאמור, הכתבות שלך מועילות ומענינות. שלחתי אותן ב אימייל לבחור שמתפלל בבית הכנסת שלנו ועושה "חויזק" מכל ענין החזנות שאינו נכנס כלל לליבו...אולי יפעלו הדברים משהו אצלו..
אבי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 13:54 |
|
| |
תודה רבה על המילים הטובות והעידוד הם בבחינת מים קרים על נפש עיפה... העידוד הוא דבר חשוב בכל תחום בחיים.
במיוחד בעולם החזנים ובעלי התפילה הם זקוקים לברכת "ישר כוח" על פעלם וקולם כי הם משקיעים המון רגש ומי שמונע זאת מהם חוטא.
הייתי ברשותכם משאיר את הפרק היומי כאן מאחר ועוד חודש בעז"ה הייתי רוצה לערוך חיבור מהפינה של שרימר ולחלקו לכל חברי הפורום הנאמנים והקבועים. לכן אני מאוד אשמח לקבל גם עוד ידע והעשרה מכם.
|
|
|
|
|