בית פורומים קונצרטים של חזנות

הפינה האישית של שטרימר. יידע. ולימוד.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/6/2005 08:38 לינק ישיר 

פרק 27

"לקט הומור וסאטירה על חזנים"

חזן בקהילה של אנשים פשוטים באמריקה תפס את הגביר
בסתם יום של חול ואמר לו "שכחת היום יארצייט של אביך"
התנצל הגביר ונתן לחזן 100 דולר שיעשה 'מולא'... (אל מלא רחמים". לאחר שלושה חודשים שוב ניגש החזן וחזר על אותו סיפור .כך עשה כל תקופה.
אחרי שנה החזן הבין שהוא כבר מיצה את עניין היארצייט של
האבא אמר לחזן "שכחת היום יארציט של אמא שלך ושוב קיבל מאה דולר. אחרי שלושה חודשים שוב אמר לגביר היום יארצייט של אמא שלך אמר הגביר "הבט: אבא, יכול להיות שיש לי כמה אבל אמא רק אחת ...".


חזן בעל קול צורמני התפלל בימים הנוראים בבית כנסת
בפולין. אחרי החגים אמרו הגבאים ביאדיש
"איבער אייאר וייטער"... שהכוונה בדרך כלל להתראות
בשנה הבאה כעת חיה. ומיד הוסיף הגבאי גאנץ וייטער...
ממש רחוק מאיתנו...


ישבו יושבי קרנות וחקרו לדעת , מאימתי יש חזנים בעולם.
נענה אחד מהם ופסק:
"החזנים קיימים עוד מלפני המבול, והא ראייה, אחרי שנכנס נח
לתיבה והמבול החל לרדת, התקהלו הכל מסביב וירדו לפני התיבה..."

***

חזן אורח התפלל לפני התיבה וצרם את אזני המתפללים בקולו
הצרוד.
העיר אחד מן הקהל:
שלמה המלך אומר בנשלי: 'יש מתעשר ואין כל', ואנו אומרים:
'יש מתחזן ואין קול..."

***

בראש השנה, אחרי תקיעת שופר, פתח החזן בפרק "הנני העני"
שלפני מוסף, וכשהגיע ל "וזקנו מגודל" היה מסלסל ומתעצם
בקולו הצורמני, כשהוא חוזר שוב ושוב על שתי מלים אלו.
הסתכל אחד המתפללים על פרצופו המגולח למשעי של החזן
וגיחוך עלה על שפתיו.
לחש לו שכנו היושב לידו:
"אתה מגחך לו לשוטה מגולח זה, שמסלסל ב' וזקנו מגודל',
ומה בדבר 'וקולו נעים' האין זה מגוחך עוד יותר? אך האמת היא
שדעתו מעורבת עם הבריות - שיש לו השפעה על הגבאים
וכך הגיע להיות 'חזן'..."

***


שאלו לרבי איזיל חריף:
"מפני מה חזן פותח ב'שוכן עד' ואינו פותח בתחילת התפילה?"
השיב רבי איזיל:
"לפי שכך דרכו של שוטה, שהוא נכנס באמצע דבריהם
של אחרים..."

***

חזן התפלל בשבת לפני התיבה, ובהגיעו ל"קדושה" הפליג
בסילסולים וחזר שלוש פעמים על "והוא ישמיענו ברחמיו".
התמרמר אחד המתפללים, משך בכתפיו ואמר:
"אינני מבין! בסידור כתוב במפורש: 'והוא ישמיענו ברחמיו שנית'
ובשום מקום לא נאמר 'והוא ישמיענו ברחמיו שלישית'..."

***
משהזקין חזן הקהל ובא בימים, התחילו בעלי הבתים להתלונן
עליו, ששוב אין קולו חזק ומרעיד לבבות כשהיה.
כשהגיעו הדברים לאוזני החזן, נתכעס ואמר:
"אין זה נכון! עדיין כוחי בגרוני וקולי חזק כתמיד. והא ראיה,
בעת שהתפללתי לפני התיבה בשבת שעברה והגעתי לסיום הברכה:
'הבוחר בעמו ישראל באהבה' היה קולי רועם כל כך עד שנתבהלו
כל המתפללים והתחילו לצעוק בקולי קולות: 'שמע ישראל'!..."

***

יהודי התארח לשבת בקהילת קודש מסוימת, וכיבדו אותו
לעבור לפני התיבה במוסף. בהתחלה הכול בסדר, קולו נעים
וזקנו נאה, עד שהתחיל לומר "אב הרחמים...",
לפתע נשמעים קולות רמים מרחבי בית הכנסת "אשרי, אשרי!",
נו, טוב, מנהג המקום, והוא מתחיל "אשרי יושבי ביתך",
ושוב צעקות בבית הכנסת "אב הרחמים, אב הרחמים!",
התחלקו הציבור לשני מחנות, אלה צועקים "אשרי" ואלה צועקים "אב הרחמים",
הצד השווה שבהם שכולם צועקים. פקעה סבלנותו של שליח הציבור האורח,
היסה את כולם ואמר: "מה זה, אין לכם מנהג?!" ענו לו: "זה המנהג...".



בין מנחה למעריב ישבו יהודים בבית המדרש ושוחחו על
חזנות וחזנים.
נענה אחד והפליג בשבחו של חזן פלוני:
"כשהוא פותח ואומר 'הנני העני', אימה נופלת על כל השומעים.
היה שם יהודי סוחר, שעסקיו המסועפים נתערערו מאד
לאחרונה. נאנח ואמר:
"אני מעולם לא הייתי חזן ולא נתברכתי בקול נאה, אף על פי כן
מובטח לכם, שכאשר אקום ואשמיע 'הנני העני' - תיפול אימה גדולה על רבים..."

***

מועמד חדש לחזנות עמד למבחן לפני הרב והגבאים של
בית - כנסת בעיר קטנה.
התבונן הרב בפניו המגולחים למשעי של החזן, ניענע ראשו
במורת רוח ופסל אותו.
"הייתכן?" התגונן החזן, "הלא הרב עדיין לא שמע את
קולי?"
"מקרא מפורש הוא בשיר השירים", אמר הרב: קודם כל
'הראיני את מראיך', ורק אחר כך השמיעני את קולך". כי
לפעמים אחרי ראיית המראה כבר אין צורך בשמיעת הקול.

***
חזן הקהל בברלין שאל את רבי צבי הירש לוין:
"כידוע נהוג בבתי הכנסת, שבליל בת מקדש החזן על
היין, ואילו במוצאי שבת אין החזן מבדיל על הכוס, מה טעם?
וכי אין החזן יכול גם להבדיל הבדלה?".
השיב הרב צבי הירש בחיוך:
"הלא אמרו חז"ל בירושלמי מסכת ברכות: "אם אין דעה...
הבדלה מניין?...
***

בבית הכנסת שבסלונים התפלל פעם לפני התיבה חזן עם-
הארץ, שצרם את אזני המתפללים בשיבושי מילים ובסלסולים
טורדניים.
לאחר התפילה שאל אותו רבי איזיל חריף:
"האם בעל 'יארצייט' אתה, או שמה התפללת תפילת נדבה,
כדי להנות את הציבור?"
נהרו פני החזן והשיב:
"היתה זו תפילת נדבה גרידא".
"אם כן", אמר רבי איזיל, "הרי אין בעירנו נדבן גדול ממך,
שכן לא תמצא בכל העיר מי שאין לו מה לנדב ובכל זאת מנדב,
ואילו אתה אין לך כלום ובכל זאת הנך מנדב מלוא הגרון..."

***
חזן הקהל בברלין היה לו בן יקיר, שלא הצטיין לא בקול
ולא הנעימה, אך אביו ראה בו את יורשו לעתיד והשפיע על
הגבאים שיתנוהו להתפלל מוסף של חג לפני התיבה.
היה הצעיר מסלסל בקולו הצורם, עד כי צללו אזני השומעים.
במיוחד הגדיל מאמציו בפרק 'ומפני חטאינו', כשהוא משתדל
לחקות את אביו.
אחרי התפילה שאלו את הרב ר' צבי הירש לוין, כיצד
התרשם מתפילתו של בן החזן, השיב הרב ואמר:
ה'מפני חטאינו' הוא של האב, ואילו ה 'ואין אנחנו יכולים'
הוא של הבן..."

***

בשבת פרשת זכור עמד חזן עם הארץ לפני התיבה והנעים
זמירותיו. כשהגיע. כשהגיע ב"יוצר" לפיוט "ומח שמו וזכרו", טעה
וקרא גם המילים "חזן וקהל", שאינן אלא הערה הבאה להורות,
שפזמון זה נאמר על עדי החזן והקהל. וכך היה מסלסל
וקורא בנעימה:
"חזן וקהל ומח שמו וזכרו".
אחרי התפילה ניגש אליו ראש הקהל ושאלהו בקינטור:
"חזן וקהל הרי רבים הם, אם כן היה צריך לומר:
"ומח שמם וזכרם בלשון רבים?"
לא נתבלבל החזן והשיב לו כמידתו:
"לא נתכוונתי אלא לראש הקהל בלבד..."

***
קהילת קודש לבוב נתנה עיניה בחזן ידוע וביקשה למנותו לשליח
ציבור קבוע בבית הכנסת הגדול. אך החזן הגדול דרש שכר גבוה,
לא לפי הישג ידה של הקהילה. ונמנו ראשי הקהל וגמרו, להעלות
את המס על שחיטת עופות במאה אחוז, כדי לממן את מינויו
של החזן.
הגיב על כך הגאון בעל "ישועות יעקב"
"הוא שאמר הכתוב : 'עוף השמים יוליך את הקול'..."

***
סח פעם חזן אמריקאי טיפוסי:
לשעבר הייתי חזן שם בבית אבא הרחוק, וכעת הנני חזן
כאן באמריקה. ואכן ההבדל הוא כרחוק אמריקה מאירופה.
זכורני, כשהייתי אומר שם בתפילה: 'כולם אהובים כולם
ברורים כולם גבורים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם'
הייתי מתמלא יראת הכבוד למראה כותל המזרח, שם ישבו
תלמידי חכמים ובעלי בתים נכבדים, ממש כולם אהובים כולם
ברורים... ואילו כאן באמריקה, כשאני מסלסל בגרוני ואומר
תפילה זו, הריני חושב בליבי: 'ואשר משרתיו' - הללו שהיו שם
משרתים נחותי דרגא' כאן באמריקה: 'כולם עומדים ברום עולם'..."

***
ביום הכיפורים, מיד לאחר נעילה, היה רבי יוסי בר, רבה
של בריסק, מזרז את החזן שיסיים מהר ויתפלל ערבית.
שאלו אותו:
"מה ראה רבינו לזירוז זה, והרי דין מפורש הוא, שצריך
אדם לשהות עם גמר הצום עד שיצא ספק מלבו".
השיב רבי יוסי בר:
"אכן אמרו: עד שיצא ספק מלבו, אבל לא אמרו:
"עד שיצא לבו מספק...".
***

בעיר אחת היה חזן, שהצטיין בפיקחות, בידיעה בתורה
ובעשירות.
אמר לו הרב דמתא:
"כל התכונות האמורות בחזן, היפוכו נאמרו בך.
סתם חזן שוטה, אתה פיקח.
סתם חזן עני ואביון, אתה עשיר.
סתם חזן עם הארץ, אתה בר אוריין ויודע ספר.
סתם חזן יודע להנעים ולסלסל בקולו, אתה אינך יודע..."

***
רבי דודל מטאלנא פנה פעם אל החזן, עבר לפני התיבה
בימים הנוראים ושאלהו:
"אמור נא לי, במטותא, כמה אתה מוציא לשנה עבור
המשוררים שלך?"
"כך וכך רובלים", השיב לו החזן.
אמר לו רבי דודל:
"חבל שאתה מקמץ כל כך, אלמלי פתחת ידך והוספת עוד
כמה מאות רובלים, כדי לשכור גם חזן טוב במקומך, כי אז
הייתה תפילתך משובחת לעילא ולעילא..."

***
רבי משה הגר מקוסוב היה אומר:
"תאוות התפילה לפני התיבה אין בינה ובין שאר התאוות,
אלא הבדל אחד: שבכל שאר התאוות אדם משתדל להצניע
עצמו לבל ייראה ובל יישמע, ואילו בתפילה לפני התיבה-
ככל שירבו הנוכחים, הרואים והשומעים, כן תגבר התאווה..."

***
יהודי, שהוחזק חזן בעיני עצמו, הפציר הרבה בגבאי
בית - הכנסת , עד שלבסוף הניחוהו להתפלל לפני התיבה תפילת
מוסף של שבת ראש חודש.
כשהגיע ל "אתה יצרת" התחיל להפגין את "יכולתו" והפליג
בסילסולים מאומצים ומייגעים. במיוחד האריך במלים "ואין אנו יכולים",
עד שנצטרמו אזני השומעים.
טפח לו אחד המתפללים על גבו ואמר:
"אם אין אתם יכולים", למה אתם נדחקים כל כך אל התיבה?..."

***



הגאון בעל "מגלה עמוקות" התפלל פעם בליל יום הכיפורים
בקראקא. אחרי תפילת ערבית ניגש אליו הגבאי ואמר לו:
"היות ושמענו כי רבינו ניחן בקול נאה ונעים, לכן הקהל
מכבד אותו ב'אדון עולם'.
חייך הגאון והשיב:
"מי יתן ו'אדון עולם' יכבד אותי ב'קהל' ולא להיפך..."
ואמנם לא ארכו הימים והגאון נתקבל לרב ואב"ד על קהל
קראקא.

***
חזן ידוע הגיע לעיר, והיו הכל נוהרים לשמוע את קולו
הערב וזמירותיו הנעימות.
באותה עת הגיע לעיר גם מגיד בעל מוניטין, שדרשותיו
הצטיינו בדברי תוכחה חריפים ונמרצים. אולם, מעטים בלבד נענו
להזמנתו ובאו לשמוע את דרשתו.
חלשה דעתו של המגיד והתמרמר:
"צאו וראו, אותו חזן לא פרסם אלא שמו בלבד, מבלי
לפרט יחוסו ומעמדו, ובכל זאת נהרו המונים לשמוע תפילתו,
והשומעים התמוגגו מהנאה ואמרו: "שפתים יישק". ואילו אני
פרסמתי לא רק את שמי, אלא גם את ייחוסי ומעמדי והמוניטין
שיצאו לי כמגיד, ובכל זאת לא באו לשמוע את דרשתו אלא
מתי מספר, ואף הם לא שבעו רצון והפטירו לעומתו בעקימת אף:
'הבלים'..."
נענה לו יהודי פיקח, יודע ספר, ואמר:
"הנה מצינו, כשבא שלמה המלך, לומר שיר השירים, לא פירט את
יחוסו ומעמדו ואמר רק: 'שיר השירים אשר לשלמה', ומיד ענו לו:
'ישקני מנשיקות פיהו'.
לעומת זאת, כשבא להשמיע את דברי התוכחה של קהלת, פירט את כל
יחוסו: 'דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים', ולבסוף ענו לו:
'הבל הבלים אמר קהלת'..."

***
בבית מדרשם של "משכילים", אחרי תפילת נעילה של
יום הכיפורים, דפק הגבאי על הבימה והכריז בקול:
"תפילת כל נדרי ביום הכיפורים הבא, תתקיים בשעה שש
בערב בדיוק!"
לשאלת התמיהה של רבים מהקהל , הסביר הגבאי ואמר:
"פשוט מאד! יש כאן רבים שלא יבואו עוד לבית הכנסת עד
יום הכיפורים הבא, ומן הראוי שיידעו באיזו שעה יתפללו
כל נדרי...".
***
חזני ה"מתקדמים" בעיר קרלסבד ביקשו לארגן בבית הכנסת
הגדול מקהלה מסודרת בניצוחו של מנגן, לפי כל כללי המוסיקה.
מיד קמו עליהם עוררים והתנגדו נמרצות: לא זו הדרך להתפלל
בבית כנסת!
באותו פרק זמן שהה בעיר, לצורכי ריפוי, אחד מגדולי הרבנים
בישראל. פנו אליו שני הצדדים היריבים והרצו לפניו את
טענותיהם, כדי שישקול ויכריע ביניהם.
נענה אותו רב ואמר להם ל"מתקדמים":
"אמשול לכם משל. מעשה בעשיר מופלג שנפרצה דליקה בביתו
והוא יצא נקי מנכסיו. באו קרוביו וידידיו להשתתף בצערו ולבכות
יחד עמו על עיי האפר והחרבות. היה ביניהם אחד, יודע נגן, שלא
מצאה חן בעיניו צורת הבכיות והקינות. קם ואמר: רבותיי! לא כך
בוכים! יש לארגן בכיה מסודרת. בואו ושבו לפני בחצי גורן עגולה,
ואנצח עליכם לפי כל כללי ההרמוניה'..."
רבותיי!, סיים הרב, "אנחנו שרויים בחשכת הגלות, בוכים
ומקוננים על חורבן בית המקדש, ואתם דואגים רק למקהלה
ומנצח?..."

***
פרנסי הקהל מינו להם חזן, שלא הצטיין בקול נעים.
לימים הלכו אותם פרנסים לעולמם, אך החזן נשאר על כנו
והמשיך לצרום את אזני הקהל בקולו, שנשמע כאנחה צרודה.
נאנח בעל בית אחד ואמר :
"הם הלכו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות..."

***

חכם אחד לימד זכות על אותם חזנים, שמבליעים אותיות
ומלים בשעת תפילה:
"יש למצוא להם צד היתר, שכן הם נוטלים שכר שבת, שהוא
אסור מן הדין והותר רק בהבלעה..."

***
חזן ידוע התפלל לפני התיבה ביום חג, הבחין בו אחד

המתפללים, שבתפילת הלחש איננו פוצה פה ואפילו אינו מנענע
בשפתיו.
פנה ולחש אל שכנו:
"אין זאת, אלא שהוא מתפלל רק תפילה ששכרה בצידה,
ואילו על תפילת הלחש איננו נוטל כל שכר. וחוץ מזה, הרי מצינו
במשנה (שבת פ"א מ"ג):
"החזן רואה היכן תינוקות קורין אבל הוא לא יקרא..."

***

עם הארץ ירד לפני התיבה, להתפלל מנחה. בתום התפילה
העיר אחד המתפללים בבת שחוק:
"מצינו במסכת שבת, שאנשי כנסת הגדולה התקינו לומר קדיש
בלשון ארמית, כדי שלא יבינו המלאכים ולא יתקנאו. ברם, אלמלי
ידעו שפלוני יירד לפני התיבה, לא היו טורחים להתקין תקנה זו,
הואיל וגם לשון לשון הקודש שלו אינה מובנת להם..."

***
קוזק אחד נכנס לבית הכנסת של העיירה לעשות שמות.
את מי הוא פוגש שם? את רב העיירה את החזן ואת הגבאי.
אומר להם הקוזאק תביעו משאלה אחרונה לפני שאני הורג אתכם.
הרב אומר לו שהוא הכין דרשה מיוחדת לנעילה
וחבל שאף אחד לא ישמע אותה והוא מבקש להגיד
אותה עכשיו לפני שנהרג על קידוש ה'.
החזן אומר לו שהכין מנגינה מיוחדת לימים הנוראים
וחבל שאף אחד לא ישמע אותה וגם הוא מבקש לשיר אותה לפני שמת.
הגבאי אומר תעשה לי טובה תהרוג אותי עכשיו ולפני כולם.
אני לא יכול לשמוע לא את הדרשה ולא המנגינה...

***
בבית כנסת אחד התפלל יהודי, שאהב תמיד למצוא כל
מיני טעויות ושיבושים אצל שליחי הציבור למיניהם.
בערב שבת אחד בא חזן ידוע לבית הכנסת, התפלל בקול צלול ביותר,
בלי שום שגגות ושיבושים.
שאלו המתפללים את אותו מחפש מומים- נו, מה תאמר על התפילה הזו ?
אמר להם – כשאותו חזן אמר את הפסוק "כי בא כי בא לשפוט הארץ"
שמעתי בבירור שהוא הקדים את ה"כי בא" השני לפני הראשון ...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/6/2005 20:02 לינק ישיר 

אשמח כמובן לשמוע עוד זה פשוט מצוה לגרום ליהודים זקנים שמחה כל בדיחה טובה עוש לנו טוב אפילו על חצי חיוך...
אז בבקשה לשתף



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/6/2005 08:20 לינק ישיר 

יום שישי י"ז סיון עש"ק פרשת שלח התשס"ה

פרק 28

"החזנים בגרמניה במאה ה-18"

במאמר היום נתייחס למעמדו, תפקיד, שכרו, של החזן בקהילות בגרמניה בתקופת המאה השמונה עשרה .
בגרמניה היו המון קהילות קטנות, שבהן כיהן החזן ברוב פאר והדרו והיה מרכז חיי הקהילה היהודית , כמורה לדת, שוחט, אפילו שמש, גזבר, או ראש קהילה.
נשתדל למקד את חלקו הראשון של המאמר לחמש נקודות שהיו ייחודיות לתקופה לכהונתו של החזן.

החזן כיהן בקהילה שנים רבות עד ליומו האחרון.
כל חזן בלי יוצא מן הכלל נשא בתפקידים נוספים.
החזן קיבל מקום מגורים ליד בית הכנסת או בקרבתו.
החזן השתתף בעבודה קהילתית, סוציאלית ,חברתית.
שכרם ובגדיהם של החזנים בגרמניה.

החזן כיהן בקהילה שנים רבות עד ליומו האחרון:

"בעיר גיסן כיהן החזן ומורה הדת ס' מייאר
אשר התמיד בתפקידו 50 שנה, וב1891
בא במקומו יוסף מארקס כמורה וכחזן ראשי
בקהילה האורתודוקסית ששימש אף הוא
יותר מיובל שנים".

"בעיר שטורנדורף נתמנה בשנת 1647 כמורה דת וחזן
יעקב שטרן, מורה מוסמך וחזן מדופלם, שהתמיד בעבודתו
למעלה מ 50 שנה. זכה להערכת תושבי המקום"

כל חזן בלי יוצא מן הכלל נשא בתפקידים נוספים:

"בעיר דאמשטטאט היה החזן יעקב לברמן
מורה לדת. החזן אליאס ליפמן היה שוחט.
החזן הוגו לווינטל היה חזן ראשי ומורה
לדת. החזן אליאס האוזר היה מורה לדת,
שוחט, שמש, וחזן מחליף. (חזן שני)".


"בעיר הולצהיים בשנת 1830 היה החזן
ומורה הדת סימון הילדסהיימר, הקהילה
הקפידה ביותר על רמת לימודי הדת ועל
ההשתתפות בהם. ההורים חויבו לשלוח
את ילדיהם ללימודי הדת, ובתשלום, ומי
שנמנע מכך היה צפוי לעונש".

"בעיר שוטן הגיע בשנת 1854 החזן אברהם
קאופמן, שלצד ההוראה והחזנות שימש גם שוחט
הוא ואשתו עמדו בראש החברא קדישא לגברים ונשים".

קרא גם שנשיאת תפקידים נוספים גרמה לבעיות וקשיים בקהילה:

"בעיר זלינגשטאט בשנת 1860שכרה הקהילה חזן
ומורה לדת את זליגמן שטיינברגר, שלא
נשא חן מלפני יהודי המקום. הילדים נהגו
להטרידו כל כך שפחד לצאת לרחוב או
לנהל את התפילה בבית הכנסת. בימי שבת
וחג לעגו לו בפומבי, ירקו בפניו והעליבוהו
בצורות מצורות שונות, והגיעו הדברים לידי
כך שרבים חדלו לבוא לבית הכנסת וקיימו
תפילה בציבור נפרדת בבית פרטי, מאוחר יותר
שכרה הקהילה חזן שני, שניהל את התפילה
בציבור, והוסיפה לשלם גם את שכרו של
המורה והחזן שטיינברגר. ראש העיר, שהמורה
התלונן בפניו וביקש את הגנתו, המליץ להציב
שוטר בבית הכנסת בימי חג הפסח, שבו הגיעו
מעשי ההתנכלות לשיא, והעביר את התלונה
לרשויות הנפה. אלא זימנו את ועד הקהילה
לבירור והורו על העברת המורה השנוי במחלוקת
לקהילה אחרת 1866; בית הספר נסגר ומאז
למדו ילדי הקהילה בבית הספר הקאתולי,
והחזן שימש רק עוד כמורה דת."

מאידך עם מזל טוב חזן גורם לקידוש השם בכל האזור:

"חזן ,מורה לדת, מנצח, מלחין, מורה לפיתוח קול,
נוסף בעיר זליגשטיין מדובר על מוזס
האמבורגר, ששימש במשרתו למעלה מיובל
שנים. לצד השכלתו הרחבה הצטיין בכשרונותיו
המוסיקליים, ניצח על מקהלת בית הכנסת ועל
מקהלות נוצריות באיזור כולו גם ילדיו
היו ילדים מוסיקאים מוכשרים".

החזן קיבל מקום מגורים ליד בית הכנסת או בקרבתו:

"בעיר זהיים היו סך הכול 78 יהודים ב1861
רכשה הקהילה חלקה לבניית בית כנסת ופתחה
במגבית למימון הבנייה. הבניין הכיל מקוה טהרה,
כתת לימוד ודירה מרווחת למורה החזן כפי הנהוג
בקהילות הגדולות".

החזן השתתף בעבודה קהילתית, סוציאלית ,חברתית.

בעיר גרוס צימרן התמנה בשנת 1883
מאיר שפייר הצעיר שימש כמורה דת,
חזן ראשי ושוחט, מורה נפלא זה המשיך והתמיד
בתפקידו עד לימי השלטון הנאצי. היה פעיל מאוד
בחיי הציבור בקהילה ובהסן כולה. כינס בעיר
דארמשטטאט ועידת מורים אורטודוקסים שהפך
לכנס היסוד של האירגון. כשחנך החזן בית כנסת חדש
השתתפו 5 אגודות נוצריות על דיגליהן".

"בעיר הכסט באודנוואלד שימש בשנת
1878החזן הרמן קאהן מוסיקאי מחונן ואיש רב
פעלים, ניצח על מקהלת הכפר ועל איגוד
המקהלות האיזורי. דאג לנצרכי הכפר אף לנכרים
וחילק מדי שנה בשנה בחג המולד בשר פרה שלמה."

"החזן גרין בוורמיזא (וורמס) ייסד מקהלה
יהודית שקיימה קונצרטים לקהל הרחב".

"בעיר לאמפרטהיים שכרה הקהילה את המורה והחזן
יוסף וולף נפטר 1892 שזכה להוקרת בני הקהילה
וכלל תושבי הכפר.
בהלוויתו השתתפו יותר מאלף וחמש מאות איש
העיתון המקומי הספידו בדברי הערכה חמים."

שכרם ובגדיהם של החזנים בגרמניה.

"בעיר גרוס אומשטאט שלמו את שכר החזן שכוסה
מהשכרת מושבים למתפללים. החזן ליב סלומון שנכנס
לתפקידו בשנת 1823 הוכר רשמית כמורה וכחזן
ושכרו השנתי עלה ל 88 גולדן. המורה סלומון היה
אף אחראי לסדר בזמן התפילה, ערך טקסי נישואין בהם
השלים את הכנסתו".

"בעיר מרפלדן קיבל מורה הדת קולפ ששימש גם כחזן,
346 גולדן לשנה על אף ששימש כחזן שמש ושוחט
והוצרך להשלים את הכנסתו הזעומה בעבודה כרוכל".

בעיר נאקרשטיינך שימש בשנת 1827 החזן המורה והשוחט
ירוחם דוד שהועבר מתפקידו עקב ליקויים בהשכלתו
הכללית ובשליטתו בגרמנית. מאז התחלפו מורי הדת בזה אחר זה,
ככל הנראה בשל שכר הרעב ששילמה הקהילה ויחס הזילזול כלפיהם"

"בעיר רייכלסהיים בהסן קיבל המורה והחזן פוגל בשנת 1835
170 גולדן בשנה. המורה מלא תפקידים רבים בקהילה."


בגדי החזנים בגרמניה הם חובה בכל תפילה כל חזן לבש גלימה וכובע הלקוח ככל הנראה מעמיתיהם הנוצרים:
"בקהילת דורנהיים לבש מורה הדת והחזן זיגפריד גולד
גלימת כהן דת פרוטסטאנטי בעת לוויה של בן הקהילה,
ובעקבות תלונת הכומר הפרוטסטאנטי הועמד לדין, וזוכה
אך נראה שנאלץ לעזוב את המקום"

מאותם שנים בכל מקום הקפידו החזנים בכל טקס ללבוש את בגדי החזנים הגלימה והמצנפת.























דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/6/2005 08:31 לינק ישיר 

המקורות: פנקס הקהילות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/6/2005 08:51 לינק ישיר 

יום ראשון י"ט סיון התשס"ה

פרק 29
"תנאים לגשת לפני העמוד"

הרבי מהר"ש רבי שמאול מליובאוויטש:
סיפר, שמקול ניגונו של ה"צמח צדק" היה יודע במה הוא עסוק באותה שעה. היה מתפלל בניגון שקט כבעל בית פשוט, ולא נראתה בו שום תנועה מיוחדת.
אמר פעם בהתוועדות שישנם שלשה סוגים בניגונים: ניגון חזני, ניגון של תפלה וניגון חסידי. אודות ניגון חזני לא מדברים כלל. ההבדל בין ניגון של תפלה לניגון חסידי הוא: ניגון של תפלה בא מתוך הכוונה, ניגון חסידי מביאה את הכוונה - התעוררות בלב. אף נתן לאחד מהחסידים עצה להסרת טמטום המוח והיא: נגינה בתפילה פעם ביקר כ"ק אדמו"ר הרש"ב בוורשה והתאכסן בביתו של החסיד רבי יוסף גורביץ. הצפיפות בבית היתה גדולה מאוד והחסידים דחקו זה את זה. נענה הרבי ואמר: אבי, הרבי מהר"ש, אמר פעם מאמר חסידות בעיר קראקא, בבית-הכנסת של הרמ"א. האם אתה מכיר את בית-הכנסת הזה? – שאל הרבי הרש"ב את אחד המסובים – זהו בית-כנסת גדול מאוד, והמקום היה מלא מפה אל פה. אבי אמר אז חסידות בקול חזק כזה, שהחלונות הזיעו מדברי החסידות שלו..



הרבי הרש"ב רבי שלום בער מליובאוויטש:
קולו היה מלא רגש ערגה וגעגועים, בתפילתו המרגשת גרם לבכי תמרורים אפילו לגוי שהיה ממונה על נקיון בית המדרש ביאלטה בקלויז של חסידי פולין. מסופר שבראש השנה תרמ"ז נשאר להתפלל באריכות. השמש ביקש מהגוי להשאר ולסגור את בית המדרש. אחרי שאכל סעודת יו"ט, התחיל מצפונו של השמש ליסרו שהשאיר תלמיד חכם לבדו . וחזר לראות וראה את הגוי עומד בכניסה ובוכה בכי רב. "מדוע אתה בוכה?" שואלו השמש. "עומד לו אדם" עונה הגוי "וכלה כנר ואיך לא אבכה?! רגיל אני" ממשיך הגוי "לשמוע איך שמתפללים בשמחה ושרים בתוך התפילה, ואילו כאן עומד אדם (אדמו"ר הרש"ב) וכלה כמו נר נזכרתי על צרותי, דודי נפטר, פרתי מתה, אמי הזקנה חולה ולכן אני בוכה".
כשנכנס השמש לבית הכנסת והאזין לתפלתו של הרבי נפתחו אצלו ,שני מעינות של דמעות.
ניגון הוא ענין יופי ומעורר את היופי שבנפש, והסדר בניגון הוא ענין כליל יופי. הרז"א, שאל פעם את הרבי: מדוע השירה בעת התפילה היא מדרכי החסידות? ענה הרבי: מעמד הנפש של המנגן מתבטא בניגון, אם זה ניגון של געגועים, ניגון של תקווה, ניגון של התמרמרות וכדומה. חסידים שרים בעת התפילה כי קול מעורר הכוונה. כדי להבין עניין פנימי חייבים לשיר, וכאשר עניין מסוים 'מונח' אצל חסיד בעת התפילה, זינגט זיך (= הניגון פורץ מאליו וממילא).
ר' חיים יהושע שיפמן היה שו"ב בריבינטק. ובנו למד בליובאוויטש, והיה אח"כ חזן בעיר . כשצריך היה להתגייס, נכנס לפני כן אל אדמו"ר הרש"ב. אמר לו אדמו"ר: הרי יודע אתה לשיר "וכל בעלי שיר יוצאים בשיר".
ויצא מלפני הרבי, ומיד התגייס לצבא. לאחר זמן קצר הגיע יום השנה של אמו שחל בשבת קודש. ביקש החייל רשות מהממונה עליו ללכת העירה להתפלל במנין וירשה לו. הלך שיפמן לגבאי בית כנסת אחד וביקשו רשות להתפלל לפני התיבה, הסכים הגבאי, ויעמוד החיל לפני התיבה ויתפלל בקולו הערב, בשירה כדרך החזנים. נשאה חן תפלתן באזני קהל המתפללים, והגבאי הזמינו לסעוד בביתו וידברו ביניהם, וישתדל הגבאי בעבורו אצל שרי הצבא הממונים עליו וישחררוהו.
בהיות ר' מנדל וולוסוב בחור צעיר, הציע לו החזן ר' יחיאל הלפרין לנסוע אתו כעוזר לחזן, ויסע עמו בהסכמת הרש"ב מעיר לעיר כדרך החזנים. לאחר שנשא לו ר' מנדל אשה, ונטל ריחיים על צווארו, לא הספיקה לו משכורתו כעוזר לחזן, שאל את הרבי אם כדאי להשתדל להיות חזן בעצמו בעיר מסוימת. הסכים לכך כ"ק הרש"ב, אולם בשלושה תנאים:
א. לגשת אל העמוד רק אם טבל לפני כן במקוה.
ב. שיכסה את ראשו בטליתו.
ג. שלא יחזור פעמיים על אותה מלה כדרך החזנים.
פעם בא ר' מנדל לליובאוויטש ויתכבד בחזנות. לאחר תפילתו היה קרוא לקידוש אצל אדמ"ור. והשתוקק לדעת אם תפלתו נשאה חן בעיני הרבי, וישאלהו זאת, אמר לו הרש"ב:
אט דארט וואו דו האסט גיוואלט גוט מאכן האט ניט גיטייגט. (במקום שרצית להיטיב במיוחד, לא הצלחת).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/6/2005 07:39 לינק ישיר 

פרק 30


"חשיבות המחמאות לחזנים"


לכל אדם ישנה איזו שהיא משאלה או רצון או תשוקה להערכה, להרגשת חשיבות, ואם קביעה זו נכונה לגבי כל אדם הרי החזנים מצטיינים בכך באופן מיוחד....
עדוד, הוא צורך אנוש, כל אדם זקוק לעדוד בסיטואציות השונות של חייו. אפשר להניח שחוסר עדוד הוא היסוד להפרעות בהתנהגות האדם, עדוד הוא כל מה שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו, העדוד חייב להיות מכוון לצרכים ולרשות של האדם. בשורש המילה לעודד מצויה דל"ת כפולה המדגישה את המשמעות הפנימית של המילה - עוד ועוד. כשאנו מעודדים חזן עלינו לשדר לו - "לך תשיג עוד ועוד עידוד" דהיינו, שחובת העידוד לאדם הזקוק לו היא לעודדו עוד ועוד עד שירוח לו. הערכה, אהבה, נחמה, מחמאה, מילה טובה, הם יסודות הבונים את נפש האדם וביחוד בני אדם ה "מעורבים עם הבריות" כמו חזנים.


בפרשת השבוע 'שלח' ראינו שלאורך כל ההסטוריה, מנהיגים בעם ישראל המחישו בהתנהגותם את הדחף הבסיסי הטמון בטבע האדם - ו "כבוד" שמו אשר הוביל לעיתים לתוצאות גורליות.

"הכבוד הוא הדוחק, כי אי אפשר לו לסבול ולראות את עצמו
פחות מחבריו... הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל
התשוקות והחמדות בעולם. ...המרגלים הוציאו דיבה על
הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם
בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים
במקומם. על מה התחיל שאול לארוב אל דוד אלא מפני הכבוד...
(מסילת ישרים, פרק יא').

רוב בני האדם מגיבים לשבחים בתחושה טובה יותר לגבי עצמם וכישוריהם. השבחים ממריצים אותם ומפיחים בהם רוח חיים והתלהבות. לעתים קרובות, השפעת השבחים הינה כה ממושכת, עד שניתן לזכור בצורה חיה את האדם שהשמיע את הדברים, את המקום ואת הזמן בו הושמעו, ואף את המילים המדוייקות שנאמרו שנים רבות לאחר מכן.
אם יש לך חולשה לשבחים, אין זאת אומרת שאתה חלש. אתה בן אדם נורמלי. טבע האדם הוא כזה, שהשבחים חודרים לעמקי נפשו.
חזנים באופן מיוחד זקוקים לתחושת חשיבות, כל חזן מתייחס לעצמו כבעל חשיבות וכל אחד זקוק להכרה בחשיבותו. כאשר אנשים מתבוננים בתמונה קבוצתית, איזו דמות הם מחפשים בתחילה? נכון - את דמותם הם!
הצורך בתחושת חשיבות עצמית גורם לקנאה לשנאה ולתחרות, הוכחה לכך: חוסר האהדה השורר בין החזנים לבין עצמם. כל חזן מומחה חפץ בהכרה כמומחה הגדול , ואילו קיומם של מתחרים מקטין את האפשרות להשגת חפצו זה.
צורך זה מסביר את השפעתם העצומה של השבחים על חזנים, השבח מספק את הצורך להכרה ולהערכה, ומאשר את חשיבותו של החזן. השבחים המחמאות מרוממים לו את מצב הרוח, החזן מרגיש חשוב. בטחונו העצמי גובר, והוא גאה בביצועיו. הלך המחשבה שלו משתנה, השמיעו מחמאה אמיתית ומשמעותית ואז, התבוננו וראו כיצד מצב רוחו של החזן מרקיע שחקים. ומוביל להשגים גבוהים. בדיוק כמו שמעודדים ילד שמתחיל ללכת "יופי אתה רץ" ואכן כל כולם לומדים ללכת על הרגלים...
המחמאה עשויה גם לעזור לשמוע בקורת ולנסות להשתנות בעקבותיה.


למרות שחשוב מאוד להתפרנס, הרי אם תחסר לחזן הערכה במקום עבודתו, הרי יעשה מאמץ לעבור לבית כנסת אחר ולעיתים יעשה זאת אף ששכר העבודה במקום האחר נמוך ממקום כהונתו . החזן חייב לקבל מחמאות הצורך בזה אינו דומה בעוצמתו כלל לשאר הצרכים של החזן. מהרמב"ם אני לומדם, שקבלת הערכה היא הצורך החזק ביותר שיש לו לאדם. וכך הוא כותב בפירושו למשנה בפרק 'חלק', במסכת סנהדרין:

"כי אתה מוצא רוב בני האדם מיגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה
שאין למעלה ממנה, עד שיגיע לו מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם... והרבה
מבני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף, מיראתו שישיגהו מזה חרפה
ובושת מבני אדם, או שמבקש שיהא לו שם טוב..."

אותה מגמה על חשיבות המחמאה והערכה רואים אנו בדברי חז"ל על הפסוק בספר בראשית (מט יב):

"ולבן שיניים מחלב" - "דאמר ר' יוחנן: טוב המלבין שינים
לחברו יותר ממשקהו חלב..." (כתובות קי"א.)

מתברר שלעיתים קרובות הענקת מילים חמימות ורגשות, זהו דבר קשה מאוד, אנשים עושים רבות למען הזולת, אך לעומת זאת הם עצורים במלות של שבח. נראה, שהקושי נובע מן העובדה, שאף על פי שהאדם מוכן להעניק את כספו ואף את פעולות גופו לזולת, הוא מתקשה להעניק את נפשו. דיבור של שבח וחיבה, הוא מסירת נפשו לרעהו, שהרי לימדתנו התורה בספר בראשית שהבורא ברא את האדם ל"רוח ממללא", והדיבור הוא ביטוי נפשו של המדבר.

למעשה בפועל:
כדי שהמחמאה תיקלט על ידי החזן, יש לנקוט בכמה מהלכים.
להרחיב את המחמאה לפרטים לא מילים סתמיות. לומר את הקומפלימנט מתוך ארשת פנים שמחה ולא רצינית. לחזור על המחמאה פעם נוספת במילים אחרות. כמובן לא להגזים. עם זאת, יש לזכור שעדיף להכשל במחמאה מוגזמת מאשר במחמאה חסרה. ולהשמיע לחזן ת שהוא רוצה לשמוע.
בהצלחה לקהל המאזינים כך יצאו כולם נשכרים.

ולחזנים תהיו פתוחים לקבל מחמאות תודו בסבר פנים יפות ושאלו פרטים מה בדיוק מצא חן בעיניך? וכדומה.
זה עדיף על אמירות כמו "אני צרוד היום" וכדומה זה כבר כולם שמעו...

מקורות:
צפונות האהבה.
לעזור בלי לשבור
הבית היהודי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/6/2005 14:19 לינק ישיר 

"דבש וחלב תחת לשונך"... ומתי יעשו חזנים לשם שמים? אין סיכוי.

חזן אמור להיות שונה מזמר רגיל.

ודאי שבמצב אידיאלי הוא צריך פידבק, לדעת שהציבור איתו ותפילתו מייצגת מצד אחד, ומעירה אותו מצד שני.

אך אם הערכתו העצמית תלויה בכך יותר מדי(הכל לפי המשבח והמשובח...) הרי שהתפילה כבר אינה האג'נדה, גם לו צווחו כך בראש חוצות.
המבחן הוא בינו לבין עצמו - בתפילת היחיד, אם הוא מצליח לא לרמות את עצמו.

ההיפך! אם תפילתו היא צ'ק עם כיסוי, אם הוא שלם עם אלוקיו ועצמו - התלות בדעת חיצונית פחותה, למרות שכאמור - חשיבותה מצד עצם תפקידו, גופו של עניין.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2005 14:21 לינק ישיר 

סליחה! חוזרני בי...

מה אני מבלבל על תפילה... מדובר על קונצרט!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2005 19:17 לינק ישיר 

גם בחינוך הילדים לתפילה נותנים לילד פרסי עידוד על תפילה העיקר שמתפללים יפה זה הכי חשוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/6/2005 22:47 לינק ישיר 


"אמש קונצרט חזנות בפרנקפורט"

מה אומר ומה אדבר 5 שנים חלפו ביעף מאז שעזב את פרנקפורט, וכבר אי אפשר לזהות את החזן א'יצה מאיר הלפגוט. מחזן אירופאי הפך לחזן עולמי. בחירת השירים, ביצועם, משחקי הקול שהוא מאפשר לעצמו, אינם דבר של מה בכך זה דבר נדיר במחוזות עולם החזנות. אמש זכינו לקונצרט נפלא "הלפגוט הפסנתר והקהל" הלפגוט הציג הכרת הטוב ואהבה גדולה לקהילה שעדיין נושאת אותו על כפיים בעבותות אהבה וחמימות גדולה . מתוך הרגשת גאוות יחידה שהלפגוט צמח אצלינו, כאן הוא היכה שורשים. הערב היה עם קהל שאוהב את הלפגוט וקיבל קונצרט גדול מהחיים. עם מנחה מצויין עם הסברים קולעים ויפים בין השירים שהוא לא אחר מאשר החזן הלפגוט ששולט יפה מאוד בשפה הגרמנית. לפי יופי ורמת הקטעים שהוא ביצע הרגשת שהלפגוט מרגיש במגרש הביתי הקהל אוהב אותו מאוד ולכן בעצם ראינו אמש קונצרט נדיר ביפיו.
הוא פתח ב'אשא עיני אל ההרים' של מרדכי ירדני כולם בלי יוצא מן הכלל ,היו מהופנטים על הלפגוט. העוצמה ,היופי, החן, השוני, הרגש שנולד לאחרונה בקולו זוהי הפתעה נעימה למבקרים שטענה זו תמיד נשמעה מהם. הקהל בפרנקפורט הוא אנין טעם ויודע מה טוב בחזנות. הלפגוט ממש "הרים את התקרה" הקהל הרב שגדש את אולם הקהילה עמדו בהלם לשמע הטונים הגבוהים אליהם העפיל החזן.
המשיך בשיר באידיש שהלפגוט בחן רב אמר השיר הזה מוקדש לכל הנשים 'מאמאלה' מיט ליבשאפט וכו'
הסביר על הגלות שמה שלא תעשה יזכירו לך שאתה יהודין .אז נתן את הקטע המפורסם בלחנו של שלום סקונדא 'דאס יידישע ליד' והרגישו באולם אוירה מחשמלת של ראש השנה, יום כיפור, שמחת תורה היתה קצת רצינית.... אז הקהל רצה חזנות למבינים וקיבל את ו'כל החיים' שלא ישכח 'כל החיים'... של דוד קוסביצקי משהו אדיר מעדן מלכים ... הבשר של הקטע היה עסיסי ן ואז באמת הוגשה ארוחת ערב בבניין הקהילה היהודית בפרנקפורט וגם להלפגוט היה נאה להודות...אחרי האוכל נתן את 'הבט משמים' בלחנו של ס. גוזינסקי עם המילים הנהדרות באידיש והקדיש את הקטע לציבור יוצאי השואה מהקהילה. אנשים החזיקו ממחטות וממש בכו. במילים 'ראעכה' (נקמה) הלפגוט ממש התרגש ועשה עם הידיים תנועות מאוד לא שגרתיות במנעדים ובמעברים לא מקובלים. ועוד הרגשה אישיתל, בקטע של הפיזמון שהיה בטון מאוד גבוה ,היה בביצוע מלא רגש אני אישית הרגשתי שהקטע אכן היה לזכר נשמות הנספים בשואה.פשוט הרגשה עילאית,ועל כך תודה לך החזן הלפגוט...
הקטע הבא היה השיר 'שהשלום שלו' ששרים בסעודה שלישית בלחן של יעקב תלמוד יחד עם כל הציבור שאגב רבים כאן היו בילדותם שייכים לחצר גור.
וכאן הגיע קטע מצויין בלחנו של סול זים 'אבינו שבשמיים" וסיפר הלפגוט שלא רק שואה יש לנו אלא מדינה נהדרת שאנשים צוחקים שמחים אוכלים נוסעים לבתי מלון ולכן צריך לשמור על פינת החמד הזו שנקראת 'מדינת ישראל' הלפגוט ביקש מהקהל סליחה שאין מקהלה אבל הוא רוצה מקהלה חיה מהציבור וכולם הצטרפו לשירת הפיזמון 'אבינו אבינו' שלי, באופן אישי ,טיפה צרם שהרי יש לנו רק אבינו אחד. אבל ככה זה בחזנות...
ואז לסיום נתן את 'יבנה המקדש' ובקטע ושם נשיר שיר חדש במנגינת איכה היתה הרגשה, שהנה הלפגוט שוב כמו בימים עברו קורא בשטיבל את איכה וכולם נזכרו בערגה בימים הטובים בקהילה.
הקהל לא הניח ורצה 'צוגאבה' וכולם עמדו והריעו כך בעיניים מתחננות ואכן קיבלו אהבה והלפגוט נתן לסיום את השיר ה'אידישע מאמא' והקדיש אותו לגברת זקנה מאוד שאוהבת חזנות גברת בלוך. הקהל קנה דסקים ורץ להלפגוט לבקש חתימות והוא הקרין שמחה, רוגע, אהבה, ונתן לכל אחד כמה מילים אישיות בהקדשות. בתור אחד שהשתתף אתמול בקונצרט אני רק רוצה לציין לא היה צריך להיות "מבין גדול בחזנות" על מנת להבחין בשליטה ובביטחון שלו מעל הבמה, זה התבטא בצורת השירה שלו , ו בשילובו עם הפסנתרן הוירטואוז מנחם בריסטובסקי . בכל הקונצרט בלי יוצא מן הכלל חש הקהל את הריגוש, את ההתחדשות ואת האוירה המחשמלת.
לא נחסוך שבחים לפסנתרן המהולל ר' מנחם בריסטובסקי, נגינתו מלאת רגש, מקצועי ביותר אפילו גויים שישבו באולם דווקא התלהבו ממנו (היה קטע לא נעים שבחור גוי שהוא זמר אופרה בפרנקפורט עם קול בריטון יפה הכין קטע חזנות ורצה לשיר בקונצרט אך למד את הקטע עם שם השם ולכן מארגני הערב לא נתנו לו לשיר). מראהו ההדור, שליטתו על פסנתר הכנף ששויו 20000 יורו, שהושכר במיוחד לערב זה, החיוך האדיב, השלום עליכם החם ההתעניינות לפרטים איש מקסים פשוט התאהבתי בו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/6/2005 00:05 לינק ישיר 

חן חן לך על הפירוט המאלף על הקונצרט של הצמד חמד הלפגוט ובריסטובסקי.

לפי הידוע לי שניהם יחד חוזרים על אותו קונצרט היום בלילה גם בגרמניה אבל לא בפרנקפורט אלא בברלין.

שוב תודה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/6/2005 08:40 לינק ישיר 

פרק 31
המשך תאור קולותיהם של אדמור"י חב"ד
הרבי יוסף יצחק הריי''צ :
מחתונת ביתו של הרבי הריי"צ נותן לנו החסיד ר"ש זלמנוב תיאור תמציתי של החופה: "מסדר הקידושין היה הרבי בעצמו וגם השבע ברכות אמר הוא בעצמו בקול רם ונעים במתיקות ודבקות עצומה הפלא מאד עד שנשתוממו והתפעלו כל השומעים, וכולם פה אחד אמרו שמיום היותם לא שמעו כזאת".
מילים וקול מגלים את הרגש ואת ההבנה של פנימיות הנפש. הגבהות בניגון חסידי משמעה, לא קול גבוה, שמגבירים את הקול, כי אם מה שעמוק יותר רחב יותר. באופן כללי משמעות הדבר, שלשון - מילים - וקול, מגלים את הרגש וההבנה של פנימיות הנפש.
בחיי היום יום רואים אנו, שמי שמגונן ומסנגר על עצמו או על הזולת, הרי כשמגיע לנימוקי ההגנה העיקריים, הופך למראה רציני ולקול תקיף המתמקד בקריאה אחת ויחידה.
בנגינה רואים אנו, שכל אחד חש ומרגיש את הנגינה באופן אחר. ברם, דבר זה אמור לגבי המאזינים לנגינה, ואילו במנגן עצמו , הרי ההרגש הוא אחד. בעניין זה פירש הרבי הקודם את האמרה "קול מעורר הכוונה": – "כוונה" מלשון חלון, כנאמר בדניאל: "כווין פתיחין לי-ה" – חלון פתוח לו. הניגון פורץ חלון במחסום שבין המוח ללב – ובכך גורם ללב לחוש את מה שמבין המוח: תחושת אהבה לה'. הניגון אף פותח חלון במחסום שבין הלב למעשה – וכך מקל את הביצוע המעשי של ענייני תורה ומצוות והפצת יהדות – כפי שדורש רגש אהבת ה' שבלב.
סיפר על התלמיד מתומכי תמימים נתן נטע מפהאר: ...מלבד נעימת קולו, הנה לו חוש נעלה בשיר, ובמנגינותיו יקח לבבות, והוא סידר את קבוצת המנגנים ויעמוד בראש ההנהגה.


מהרבי מלובאוויטש האחרון רבי מנחם מנדל שניאורסאהן :
תודה לבורא עולם שזיכנו וזכינו לשמוע את קולו הק'. קולו מלא הוד נעימות ערבות , כל מילה מיותרת לתיאור קולו של הרבי. יש קלטות וידאו ושמע נפלאות "להתפלל עם הרבי", לחפצים להבין ולהתרגש.
כותב הרבי : קול נעים הוא תענוג, והוא ענין היותר נעלה במידות. המעלה הקיימת בשמיעה על הראייה היא שבשמיעה הקול "נכנס בתוך חללי האוזן" כמו תענוג שבקול ערב הוא "נכנס ונרגש בפנימיות הלב".
במכתב ברכה לרגל חנוכת בית כנסת בכפ"ח בשנת תשכ"ה כותב הרבי: ... כן בית כנסת זה, שנבנה מתוך רגשי לב נעלים, יהי' חדור התלהבות קדושה ושפעת אור תורה ומצוה, והקול קול יעקב, קול הרינה והתפלה וקול התורה - ימלאו כל חללו קול גדול ולא יסף הבוקע ויוצא החוצה.
הרבי עצמו היה אף מלחין ולימד את חסידיו עשרה ניגונים.
בכל התוועדות סיים החזן בקטע חזנות "שייבנה בית המקדש"




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/6/2005 08:00 לינק ישיר 

פרק 32

"קול ערב בעולם החי"
איילה- קולה ערב ונעים. רבי פנחס הלוי הורוויץ מפפד"מ כותב בספרו 'פנים יפות' רס"ב ע"פ נפתלי אילה שלוחה וגו' (בראשית מ"ט) ,כתיב איש כברכתו בירך אותם, ולהיות כי נפתלי בא בשכר התפילה כמו שאמרה רחל נפתולי אלהים נפתלתי, בירך אותו בענין התפלה. והנה בתהילים פרק מ"ב בפסוק כאיל תערוג פירש"י אילה זו חסידה שבחיות וכשהחיות צמאות למים הן מתכנסות אצלה לפי שהן יודעות שמעשיה חסידים כדי שתתלה עיניה למרום, ומה היא עושה? חופרת גומה ומכנסת קרניה לתוכה וגואה והקב"ה שומע קולה ומתמלא רחמים וחס על העולם והתהום מעלה לה מים, ודימה אותו לאילה שלוחה, שהחיות שולחין אותה להתפלל בעדם בשביל שקולה ערב ונאה בעיני ה' יתברך.
ציפור- קולה ערב בניגוד לבהמות וחיות. כך דברי תורה ותפלה קולם ערב, ועל כן כאשר אנו רוצים שהשכינה תשרה עלינו, הוא על ידי פטפוט וצפצוף בתורה ומעשים טובים.
קולה נעים ומצפצפת בנחת- בנגוד לקול איל המנגח. רמז לתורת ארץ ישראל, שהיא מקום מסוגל לתורה מתוך נחת, וכן אמרו תלמידי חכמים שבארץ ישראל נוחים זה לזה כשמן זית
עוף (הנקרא זמירה)-טבעו שבימי הקיץ עולה באילן ומשורר ומזמר בקול ערב עד שכריסו נבקעת ומת, ואינו חושש כלל על מיתתו כדי להפסיק מלזמר. רמז ל: ענין אמונת השארת הנפש, שאין לאדם להצטער על פרידת הגוף מהנפש [כאילו ח"ו הוא כלה ונפסד], אלא ראוי לזמר ולשמוח בסיבת הנפש שנפרדת עתה מגופו ונשארת חיה לעד וקיימת לנצח . מה שאין ביכולתה להיות כן בעודה קשורה בגופו.
עגור (עוף תוכי)- נוצר בטבעו אם קול עבה וצלול, מכאן התעוררות לאדם, להודות על המתנה שניתנה לו, ועל יזלזל בכלי יקר זה כי אם לשבח את שמו יתברך, כי כוח קולו אשר ניתן לו הוא רק בשביל הקב"ה, שישתעשע בו כעוף זה שכולו הוא רק בשביל שעשוע בני אדם.

קאשע לצפורים
בספר בית אהרן מובא: מה שזורקין קאשע=כוסמת, לציפרים בשבת שירה, כי הם נקראים בעלי שיר, כי אין דבר שישיר כצפרים בכל הברואים חוץ מאדם. מפני שהצפורים שולטין באויר, והזמר בא מן אויר. וכן כלי זמר אין מנגן, אלא מן אויר. וכן אדם, מי שיש לו ריאה גדולה יודע נגן. כי הריאה מלאה אויר : תקוני זהר תיקון סט קד:))
וכן נכתבה השירה, אריח על גבי לבינה שיהיה אויר באמצע (שו"ע יו"ד סי' רע"ה סעיף ג').

"אלפי ישראל" החי. ח"ב'..
שיר השירים הנצי"ב יח.
סנהדרין כד, א.וראה ספר ליקוטי שושנים.
שבט מוסר פכ"ב. וראה שם פ"ל. ובספר הברית ע,ב..




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/6/2005 07:10 לינק ישיר 

פרק 33

"אמן המוסיקה מרק סילוור"

קשה היה להעלות על הדעת, שהוא, מבניו של ברוך הירש, החזן הנודע מפינסק קרלין, לא יהא מוסיקלי כל עיקר פרק 33.ברם אף הוריו לא יכלו לחשוב, שבנו של חזן יעלה יעלה לדרגת מוסיקאי גדול ויהיה מומחה בקונטרפונקט ומודרניסט קיצוני.
מרק סילבר, אחיו של המלחין הנודע זבולון (זנוול) זילברטססר מרדכי אביו ואחיו הגדולים וסלל לעצמו דרך לספירות הגבוהות.לחני מרק סילבר מצויים בידי מנצחים נודעים של התזמורת הסימפונית בניו יורק ואחרות וכבר יצאו מוניטין ליצירותיו.
הוא נולד בקרלין ביולי 1891.לא היה צורך בביתו של ברוך הירש החזן ללמוד תוי נגינה. השירה מאילה. אביו, ברוך החזן, מת בעודו ילד קטן , ומיד היה אפשר לראותו כמשורר אצל אחיו זבולון, שירש מקום אביו בחזנות .בן 24 כבר ניצח בפינסק על מקהלה וערך קונצרטים.
בשנת 1907 היגר לאמריקה, נכנס ללמוד באוניברסיטת קולומביה, בפיקוחו של הפרופסור מייסון, הרמוניה וקונטרפונקט, והצטיין במקצוע האחרון וזכה בלבד הסטיפנדיה ללימודיו גם ב"מענק מוזנטל" (800 דולר).
הוא חיבר לחנים חשובים רבים והצטיין בחיבור לחנים מודרניים. הוא המשיך בלימודו ולמד תורת ליחון ותיזמור ונגינה בפסנתר במשך כמה שנים אצל הפרופסור ריבנר באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1917 זכה שנית בפרס "פוליצר" בסך 1500 דולר. בן עשרים ושמונה ניצח על מקהלות ותזמורות בעיר נוארק בניו ג'רזי במשך שנים אחדות והופיע בכמה קונצרטים. גם מרק כאחיו, על אף חדירתו העמוקה להכלי הנגינה של אומות העולם לא התרחק מן המקור ומתורת ישראל וחיבר פואימה מוסיקלית ואופיינית "התנא והשטן" שבוצעה על הבמה בידי "ליגת המלחינים". הוא חיבר שש יצירות ל"ושמרו בני ישראל את השבת", הספוגות רוח היהדות, יופי וקדושה, והחזנים, המבצעים בבתי כנסיות את יצירותיו, צלאים תהילתו. תודות לכך קיבל הזמנות לכתוב יצירות אחרות מאותו סוג, והוא יושב ויוצר מתוך שמחה יצירות ברוח החזנות.
הוא כיהן גם כמנצח בבתי כנסיות אחרים בגבעות ושינגטון ובחברת חובבי ושוחרי זמרה. ואף עסק במתן שיעורים ביסודות המוסיקה בביתו הפרטי ובאולם קרנגי הול אשר במנהטן. מלבד חיבוריו הסימפוניים כתב
סונטה לכינור, סולו יחד לפסנתר, וכמה מהם הופיעו בדפוס על ידי המוציא לאור "שירמר ושותפיו".

מקורות: ספר זיכרון לקהילת פינסק



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/6/2005 14:27 לינק ישיר 

מר שטרימר היקר

אין לך מושג איזה קורת רוח אתה גורם לי בקריאת מאמריך הנפלאים, ממש תענוג. אתה גדול.

קראתי על הדיווח של הקונצרט בפרנקפורט, ונהניתי מאד, ראיתי ששיבחת את הפסנתרן הנפלא מנחם בריסטובסקי, אני מוכרח לומר לך שכל מה שכתבת זה אמת לאמיתו האיש הזה הוא אדם נפלא ונחמד, אהוב על הבריות, מאיר פנים לכל אחד, ובנוסף לכל זה הוא מבין גדול במוזיקה , מלווה בפסנתר בצורה מקצועית יוצאת מן הכלל, ולא בכדי הוא מלווה את כל הקונצרטים של יובל מאז הקמתה, והוא מאד מבוקש באירועי חזנות, כמו כן ידוע לי על הרבה עיבודים שהוא כותב לתזמורת וכדו'. אשרינו שזכינו לפסנתרן נפלא כזה.



הניק שלי הקודם היה m12345670
והוחלף עקב שכחת סיסמה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > הכל סביב המוזיקה > קונצרטים של חזנות > הפינה האישית של שטרימר. יידע. ולימוד.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 6 7 8 ... 13 14 15 לדף הבא סך הכל 15 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.