|
|
| נשלח ב-30/6/2005 16:07 |
|
| |
התלהבתי ממנחם בריסטובסקי בעיקר מצניעותו הטבעית, מידה שכמעט לא נשארה בעולם!!!.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 05:24 |
|
| |
יום שישי עש"ק שלח כ"ד סיון התשס"ה
פרק 34
" החזן התיבה והבמה"
החזן אלטר לווין נולד בשנת 1886 לאביו רבי מאיר לייב המלמד בקרלין פינסק. עלייתו בשלבי המוסיקה החלה עם זמרתו אצל ר' ברול הירש החזן בפינסק, שנחשב בשעתו לאחד מגדולי החזנים ברוסיה. אחר זה עבר לשיר אצל החזן הנודע יואל זליג פיינזינגער (באידיש התירגום של שם המשפחה 'שר יפה'...) מווילנה, ומאז החל לרדת לפני התיבה. 'ולא ירד מהבמה עד יומו האחרון' בגיל שבע עשרה קיבל קול טנור מופלא ! ויצא לו שם ברוסיה כבעל תפילה נלהב. בגיל 21 היגר לאמריקה ונתקבל לבית הכנסת באיסט סייד היהודית, שנחשבה אז למרכז החזנות, וכל שומעיו הוקסמו מנועם ועוצמת קולו של הטנור הצעיר. המתפלל בהתלהבות ובחמימות. כשהמילים ממש צורבות על שפתיו. החזן לווין ידע פרק בחזנות. הוא עסק באימפרוביזציה לפני העמוד והיתה לו צורה מוכנה הוא נוסח התפילה. והשאר תלוי באוירה, בהתפעלות שהוא הרגיש, אך תמיד היתה זמרתו חמה והיה מזמר בלהב אש, המשלהב את לבות שומעיו, הוא לא היה "אומר" לפי הזמנה. הוא היה אמן מקורי ואופייני, והקהל המאזין לזמרתו לא היה מתעייף אף פעם, קולו קול טנור תובע, בעל סלסול גמיש ומטפח שיר יחיד חזני במקצועיות רבה.
בימה היא מילה יוונית . מהפועל bainein - ללכת ומובנה צעד, מדרגה , מדרך כף רגל, במה לנואם. המילה נכנסה ללשון חכמינו ז"ל בימים ננם השפיעה היוונית רבות על העברית, הגמרא מתארת את בית הכנסת הגדול והמפואר באלכסנדריה של מצרים, עיר שהיתה בה קהילה יהודית גדולה, ומספרת שבבית כנסת זה היתה "בימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה". בית הכנסת היה כל כך גדול, עד שהיושבים בקצות הבניין , רחוק מהבימה, לא יכלו לשמוע את החזן, משום כך היה החזן מניף דגל בסיום כל תפילה, "וכל העם עונים אמן", תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא' ע"ב, עד היום נקראת הבמה שבמרכז בית הכנסת, שמעליה קוראים בתורה או מתפללים. (על ענין זה יבוא בלי נדר מאמר נפרק על מקום עמידת החזן והשינויים במיקום הבימה בבית הכנסת). בפי האשכנזים בימה, בעדות המזרח ואצל הספרדים 'תיבה', המילה תיבה בה השתמש עזרא המנחם, מקורה כנראה במצרית, תבת, ארגז, ארגז מתים. מאוד הולם שהמצרים , שכה הרבו להתעסק במוות, יתנו לנו את המילה שמשמעותה בלשונם ארון מתים. יש גם דעה, שהמקור בשורש העברי בוא, שבין הוראותיו לבקע, לפצל להכניס כולן קרובות למשמעות של ביאה וכניסה. התיבה נקראת איפה בשם זה, כי היא עשוייה מלוחות עץ המשולבים והמורכבים זה אצל זה.
תאטרון "הבימה", שנוסד במוסקווה בשנת 1918, נקרא על שם הבימה, אצל חז"ל קיבלה המילה משמעות סמלית, של שלטון ועוצמה: "נוח לעלות לבימה וקשה לירד"... הפתגם מופיע בילקוט שמעוני שחיברו רבי שמעון הדרשן מפרנקפורט דמיין עמוד תתמ"ה, כלומר: "קל לאדם לעלות לגדולה וליהנות מכוח וכבוד, אבל קשה לו לוותר על מעמדו".
מילה מקבילה היא במה, המופיעה הרבה במקרא: נהגו להקריב קרבנות מעל במה, כפי שנזכר למשל בספר שמואל א' ט' י"ב. פירוש המילה הוא מקום גבוה, ומילים קרובות מצויות בשפות שמיות אחרות. למשל, במצבת מישע מלך מואב, שנמצאה בעבר הירדן, כתוב בלשון מואב ובכתב עברי קדום "ואעש הבמה הזאת לכמש", ואעש את הבמה הזאת לכמוש, שהוא האל הראשי של המואבים. במת במואבית כמו במה בעברית. יש חוקרים , החושבים שבימה אין מקורה ביוונית, אלא היא פשוט צורה אחרת של במה, ויש גם הסבורים שנהפוך הוא, היוונים שאלו את הבימה שלהם מלשונות שם.
שבת שלום ולהתראות ב"לפני התיבה".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 07:44 |
|
| |
ערב שבת פרשת קורח ולא פרשת שלח אנו בני אדם ולא מלאכים
דרך אגב אני חושב לומר שיש קשר בין הדברים פרשת שלח פרשת המרגלים מי שמדבר סרה על ארץ ישראל סופו להגיע לפרשת קורח בו הוא ידבר על רבנים וכו'
אקטואלי לימינו.
יישר כח למר שטרימר הייתי רוצה לראות אותך בארץ ולא בגלות
אולי תבוא לקונגרס החזנות בשבוע הבא נשמח לשמוע ממך על עולם החזנות
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 08:23 |
|
| |
אכן טעיתי והפרשה היא פרשת קורח.
אני כבר מהטובים במושב זקנים בזיכרון אבל לפעמים הגיל עושה את שלו...
יום אחד הערתי לזקן שכן, שהרוכסן במכנסיים אצלו פתוח
והוא ענה לי שטרימר עדיף לשכוח לסגור מאשר לשכוח לפתוח... אני ב"ה עוד שוכח לסגור...
בקשר לקונגרס אדרבה ברצון אבוא תציע לממונים ואם ההזמנה תשביע את רצוני אשקול זאת בחיוב.
למרות ששבוע לפני הקונגרס נשמע לי לא מציאותי כי כבר התוכנית ערוכה ומוכנה.
שבת שלום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 08:32 |
|
| |
מר דולינסקי הנכבד ננת לי דבר תורה קבל באהבה חזרה.
הנה לך ליקוט על מחלוקת סרה על ארץ ישראל על רבנים אם תכנע משהו והיה זה שכרי
המחלוקת אקטואליה לפרשת קורח
בבואו להמבורג - עם רבים מתלמידיו, הוא נתקבל בכבוד גדול, אולם רבנות זו הסבה לו צרות ויסורים רבים, בשל הקמיעות שנתן לפונים אליו, רבי יעקב עמדין המכונה היעב"ץ,
האשימו שהם כתובים ברוח שבתאית. עניין הקמיעות קיבל פרסום דווקא בבואו לאלטונא שכן נשים רבות מתו בשעת לידתן והיתה חרדה רבה. כדי להרגיע את הנשים נתן רבי יהונתן קמיעות ליולדות, ובאלה הקמיעות מצא רבי יעקב עמדין רמז לשבתי צבי וכאילו רבי יהונתן הוא ממאמיניו.
פרשה נוראה זו הרעישה את עולם היהדות והתפשטה מהר בכל קהילות אירופה ואף מחוץ להן. רוב רבני גרמניה תמכו ברבי יעקב עמדין, ואילו רוב רבני פולין ומוראביה תמכו ברבי יהונתן אייבשיץ,
שהכחיש בכל תוקף כל קשר לשבתאות. כמה רבנים ניסו לפשר במחלוקת קשה זו, ובהם ר' יחזקאל לנדא בעל "הנודע ביהודה" רבה של פראג שרצה למנוע חילול כבוד ישראל בעמים ומחשש לידי פירוד בקהילות.ואף הגיעה לידיעת השלטונות אולם אצל נאמני בית ישראל, לא נתקבלה ההאשמה הזו ורבינו יהונתן אמת ותורתו אמת.
החיד"א כותב כי מפני המחלוקת בין ה"אריות" הגדולים לא רצה אפילו לנסוע לעיר המבורג, כדי שלא יצטרך להביע דעתו ולקבוע מי משני הצדדים צודק.
אנשים מחרחרי ריב הפיצו שמועות כדי להגביר את המריבה , ואף זייפו קמיעות כדי להוציא דיבת רבי יהונתן רעה. כך התפשטה המחלוקת והסעירה את קהילות ישראל. בהיות הגאון מוילנא כבן ל"ה שנים פנה אליו רבנו יהונתן בבקשה שיחווה את דעתו בדבר מחלוקתו עם רבי יעקב עמדין.
רבי יהונתן התבטא בכאב ובחריפות על המחלוקת:
''וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם''
''לא יכלו דברו לשלום'' . שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני, ואילו נדברו ביניהם – לא מן הנמנע שהיו מוצאים דרך לשיכוך השנאה שאפיינה את היחסים שבין אחי יוסף. הוסיף, כי זו אבן-הנגף של כל מחלוקת, שאין איש נדבר עם רעהו ואין צד אחד מוכן לשמוע את הצד השני ולהבינו. ואם התמונה הייתה שונה – ניתן היה לפתור מחלוקות רבות הנובעות מקנאה ומשנאה – בטוב.
***
''וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו...''
המלשין ומדבר לשון הרע בחברו – הריהו מכה את רעהו בסתר, והוא גרוע מן המכה את רעהו ''באבן או באגרוף''. להכאה בידיים יש רפואה – ''שבתו יתן ורפא ירפא'', אך למלשינות וללשון הרע אין תרופה. לפיכך רמזה התורה: ''והכה את רעהו'', אף על פי שהכהו – רעהו הוא ויכול להתפייס עמו אבל אחר לשון הרע אין חיים.
***
לשון יהודית שנונה ומושחזת מסוכנת יותר מחרבו של פרעה הגוי...
***
"מכות לשון ושפתיים" - פגיעתן של אלו אינה עוברת לעולם, ושום תרופה שבעולם אינה מועילה עוד לנפגע...
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאילו קרעו את בשרי מעלי- לא היה דמי שותת, כתוצאה משפיכות הדמים הנגרמת לי . אבל אני מתנחם בעובדה, שהיו כמה גדולים וטובים ממני, שגם אותם חשדו במה שלא היה בהם. ומי לנו גדול ממשה רבנו, עם זאת- הוסיף רבי יהונתן בעצב- גדול צערי על כך. שבמחלוקת קורח ביקש יעקב אבינו רחמים על עצמו, שלא ייזכר שמו על המחלוקת הקשה ההיא; ואילו במחלוקת עלי עומד דווקא יעקב בראש המקטרגים עלי ...
(בדברים אלה התכוון לרבי יעקב עמדין, ראש מתנגדיו ומאשימיו בשבתאות).
***
נאמר: "איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו". לכאורה היה צריך להאמר: "מחלוקת קורח ומשה". אלא היתה זו מחלוקת של קורח ועדתו, שכן הם רבו בינם לבין עצמם, וזה סימן שאין המחלוקת לשם שמים.
***
"לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום". לאחר שפינחס הראה גבורה גדולה כל-כך ומסירות-נפש למען ישראל ותורתו, הוא נזקק במיוחד לברכת השלום, שכן על פי רוב שכרם של אנשים כאלה הוא מחלוקת ורדיפות.
***
"כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום" . כאשר יש מחלוקת – משתבשים כל הסדרים. ההדיוט קופץ בראש, הפחות שבפחותים נדחק לראש השולחן ונעשה ראש המדברים. אולם בעת שלום – "כל העם הזה על מקומו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 08:40 |
|
| |
בדיוק נכנס הרופא שלי וסיפרתי לו שטעיתי בפרשה הוא אמר שזה לא קשור כלל וכלל לזכרוני אלא שלא שמתי לב ברגע שהייתי כותב פרשת ויצא אז אני בצרות... ע"כ דברי הרופא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 17:01 |
|
| |
תודה על הדברי תורה
אתה חזן בפרנקפורט?
האם הם מחפשים חזן?
האם בפרנקפורט מחזיקים במסורת אשכנז העתיק?
האם אתם שרים לבנדובסקי זולצר יפת ועוד בניגון מובחר?
האם אתם משתמשים בסידור redleim הידוע
עוד פעם יישר כח ענק על הידיעות הרבות
באהבה
דר' דולינסקי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2005 17:19 |
|
| |
אשמח ברשותך להעביר רק מידע כללי
בפרנקפורט משתדלים מאוד לטפח את המנגינות האותנתיות בתפילות.
קהילת "עדת ישורון" בפפד"מ
מתוך הכרת הטוב לסבו ר' מענדיל פרנקפורטר וסגירת מעגל משפחתי ששורשו בפרנקפורט. הסכים רבי שמשון רפאל הירש לשינוי הגדול בהמשך מסע נדודיו.
למען מאה איש! . שהיו קבוצה שפרשה מהקהילה והתארגנה במסגרת של "חברת ש"ס" שרצתה להקים אגודה דתית פרטית ולא אושרה מהגורמים הרשמיים. עזב הרש"ר הירש את ניקלשבורג על שש מאות אנשיה. ונענה לבוא לעזרתם של הקהילה שהייתה לעיי חרבות. להיות להם לרב. כרגיל, עושר מביא לדרישת זכויות, לאחר מכן באה דרישה להזדהות עם התושבים, לאחר מכן באה דרישות לרפורמה בהליכות הדת. החל מתפתח מאבק בין דורשי הרפורמה שכונו "פושעים" בידי שומרי התורה שכונו ע"י הרפורמים בשם ה"שחורים" , בעלי מנהגים "מאובנים". הרפורמים נשאו ראש ומעט החרדים איימו לטבוע בשטף מים רבים... אזור ברוח קרב החל לפעול בקרב השלטונות להכרה בהפרדת הקהילה . חכם עדיף מנביא לכן ראה את הנולד, ומפני זה חגר שארית כוחו לעשות מלחמה. ופעל בממשל להכיר כי שונות הנה היהדות הנאמנה והרפורמית. הוא השתמש בכשרונו הרטורי כדי להציג את הניגוד הקוטבי שיש לדעתו בין היהדות הרפורמית ליהדות האורתודוקסית. בדרך האופיינית לו, הוא הציג את הדברים בצבעים של שחור לבן וכניגודים מוחלטים: כ "כן" ו "לא " "מה שמחייב צד אחד שולל השני ולהפך. לכן - אם האורתודוקסיה אמת, הרי נאולוגיה שקר !. ואם הנאולוגיה אמת, הרי האותודוקסיה שקר !. כאן בפרנקפורט דמיין קיבלה הפרישה משמעות מרכזית, חברתית ואידאית גם יחד. הוא לא הסתפק בקריאת קודש אלא טרח בעצמו ללמד את שליחי הציבור שלו האיך מתפללים, כיצד והיכן מנגנים. אסר עליהם לחזור על תיבות, ואמר "הכופלים בתפילה זוהי התלוצצות בדברים העומדים ברומו של עולם". קדיש יתום למשל יאמר רק אחד המתעטף בטלית כראוי, ויעמוד ליד החזן ולא כולם במקהלה מבוהלת ומבלבלת... הוא גם למד עמם את כל הפיוטים. אחת מתקנות קהילתו בפפד"מ דרשה מציבור המתפללים: "התפילות וכל שאר הענינים הקשורים להם צריכים להיערך בכבוד ובנימוס." יש למנוע כל דבר העשוי לפגוע בכונת התפילה של הזולת". זאת כהשלמה לתקנה אחרת : "באי בית הכנסת נדרשים להתנהג בכבוד ובדרך ארץ בהתאם לקדושת המקום, ובכניסתם ילכו למקומם בלא לעורר רעש וכן יעזבו בשקט את המקום לאחר התפילה". ההתלהבות לתפילה ניכרה באופן מיוחד בבני הנעורים. הילדים רק מעל גיל חמש! ששו לבוא לבית הכנסת והשתתפותם בתפילה נבעה מרצונם להיות נוכחים בעת "מנהגי התפילה החגיגים" הוצאת ספר תורה והכנסתו, והשירה לאחר תפילת מוסף. ...על הנוער להתרגל לכך שיש סוגים שונים של ימים ולכל סוג מהם מנהגים וצורות משלו... לא לחינם הלוח הוא המדריך היהודי. חג חג וסמליו וטכסיו. זאת ועוד , בביהכנ"ס מכרו בכל ערב שבת את המצוות ליום המחרת. המצוה היקרה ביותר הייתה ההפטרה. שנקראה מתוך "מגילת ההפטרה" שהייתה מנוקדת והכול יכלו לקרוא בה בקלות. חשוב להדגיש ! הוא דאג לבסס את מנהגי אשכנז עתיקי היומין ולבססם, ולא כרבים שחושבים שמנהגי ה"יקים" הונהגו ע"י רש"ר הירש ושחוץ ממנו לא היו גדולים באשכנז שהנהיגו הנהגות. וכפי שמובא בספרי הלכה רבים ..."שמנהג פרנקפורט הוא הגילוי המובהק של מנהג אשכנז בצורתו הטהורה ביותר"
פפד"מ נשאה בכנפיה מסורת עתיקה ומיוחסת, ורוח קדומים זו שררה גם בקהילתו הנפרדת של רש"ר הירש. אף המצטרפים החדשים שנספחו לקהילה, ספגו רוח זו במהירות והחשיבו את עצמם כ"פרנקפורטאים", בהגינם בעוז על כל מנהגיה. הרש"ר הירש חיזק בקהילתו את חיי התורה, ועורר את חבריה לחיים על פי ההלכה ומסורת הדורות. כל כוחו הכביר הוקדש למטרה זו, ובמאמציו אלה נפגש בנטיה ובגעגועים עמוקים בנפש בני קהילתו, שנאמנותם לתורת אבות הייתה אצלם טבע שני.
הנדיב וילהלם רוטשילד תרם כסף רב לקהילה זו ,ופתחו גם בית ספר יסודי, שלמדו בו בהמשך למעלה מחמש מאות תלמידים. גם מערים הסמוכות לפרנקפורט הגיעו לבית הספר המצוין הזה. בנו המוכשר של הרב הירש, מנדל, התמנה למנהל התיכון, בוגרי התיכון יכלו מיד בסיום הלימודים להיכנס בלא קושי לישיבות ברמה תורנית גבוהה מאוד. ההצליח השם את דרכו של הרב הירש? העיד הגאון הסלבודקאי רבי יעקב ווינברג ( תרמ"ה - תשכ"ו ) : "קהילת פרנקפורט מיסודו של הרב הירש, הייתה כלילת - יופי מכל הבחינות. לא הייתה בכל ארצות אירופה עדה מאורגנת ומסודרת, כזו של עדת פרנקפורט החרדית... סדרי תפילות ומנהגי תפילה בטעם טוב ובהידור מצוה... שיתוף כל העדה בזמרה... הרנינו את הנפש. נגוני פרנקפורט היפים בזמירות שבת, בברכת המזון ובברכת כהנים, התפשטו ונתחבבו בכל העולם היהודי ונתקבלו אף בחוגי החרדים שבארצות המזרח... זה א-לי ואנוהו - התנאה לפניו במצוות, לולב נאה, ציצית נאה, תפילין נאות, ...יש חשיבות ליופי כשהם נצמדים לדבר של קדושה במצוה, שיר יפה ומנגינה נאה עלולים להלהיב את הנפש וכוחם יפה להתלהבות דתית".
עליו אמרו: "שלולי הנהגתו הכבירה מי יודע איך הייתה נראת היהדות באזור גרמניה בכלל, ובפרנקפורט בפרט".
הרב שמשון רפאל הירש נקרא פעם לבוא לבית תפילה מפואר בגרמניה שהוקם על ידי החוגים 'המתקדמים'. מבחוץ נראה הבית ככנסיה, וגם בפנים עמדה הבימה שלא כמקובל בבתי כנסת יהודיים ,ולצידה עוגב אשר בשבתות וימים טובים מנגנים שם בעוגב ושיר, וימאן ללכת, וישאלו ממנו מכיריו פני מה אינו רוצה ללכת שמה? ויען הרב: זה "ממש כמו תיבת נח!". לא ירדו הסובבים לסוף דעתו, והרב הירש הסביר "על תיבת נח נאמר, שהיא היתה 'מבית ומחוץ בכופר' . אף בית תפילתכם כן – רוח הכפירה מרחפת עליו מבית ומחוץ"...
גם שאלו אותו: מדוע הוא ככה מתנגד לכלי עוגב בבית הכנסת, הלא כתיב "הללוהו המינים ועוגב"? ענה הרב: מי כתיב "למינים"?... "הללוהו במינים" כתיב ! ולא למינים יהללוהו בעוגב (מין-אפיקורס).
סידור רדלהיים עדיין משתמשים רק בימים נוראים כי התירגום בגרמנית הוא כתב גוטי.
רבי וואלף היידענהיים מיסד ושותף בדפוס
(תקי"ז-תקצ"ב)
נולד בעיר היידענהיים בגרמניה בשנת 1757 . למד בישיבת רבי צבי יאנאוו, ורבו היה רבי יוסף שטיינהארדט מחבר הספר "זכרון יוסף". היה
ייסד את בית הדפוס הידוע "רעדלהיים". שכמעט כל הסידורים והמחזורים ושאר ספרי התפילות נדפסו בדפוס חשוב זה. ספריו התפרסמו בשל ניפוי וניקוי מטעויות .
היה איש יודע ספר ותלמיד חכם, חיבר ספרים שונים ופירושים לתורה, הראה את כחו הגדול בחכמת הדקדוק והבאור ותרגום אשכנזית צחה, והיה הראשון שבאר את המחזורים בדרך מדעי שוחח הרבה בלימוד עם רבי פנחס הלוי הורוויץ בעל "ההפלאה" בתחתית המצבה סימן הלוגו של בית הדפוס שהיא חתימתו של המנהל. זכה להערצתם של גדולי דורו מרן החתם סופר כתב עליו: "החכם השלם מו"ה וואלף... ואלמלא הוא הפיוטים כבר נשתקעו..." נפטר י"ז אדר א' תקצ"ב (1832) . נטמן בבית בעלמין ב'רעדלהיים' הסמוכה והקשורה כיום לפרנקפורט דמיין.
בפרנקפורט ישנם עוד כמה בתי עלמין במקומות שוני בעיר כיום קוברים בבית העלמין ברחוב אקנהיימר לנדשטרסה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 00:15 |
|
| |
שבוע טוב ומבורך לכולם.
פרק 35
"החזן זבולון (זנביל) זילברץ"
זבולון, יליד שנת 1880, ספג בבית הוריו הדתיים והמוסיקליים מסורת חזנית ומנהגי היהדות.עוד בשחר נעוריו הרגיש תשוקה לנגינה.ומקהלת בית-הכנסת של אביו,החזן ברוך קרלינר, שימשה לו בית-ספר ראשון למוסיקה.החזן העירוני בפינסק ר יואל ז"ל היה אומר על זבולון הנער,שלגדולות נוצר וכי הוא עתיד להיות גאון במוסיקה.את השכלתו הראשונה קיבל בפינסק אצל מלמדים,בביה"ס של דרונזיק ואח"כ כשומע חופשי.בן 13 כבר ניגן בתזמורת וכסולן היה עורך קונצרטים מפעם לפעם בביה"ס.בשנת 1896 מת אביו ר' ברוך הירש [קרלינר] החזן, והוא - אז בן 13- נתמנה במקומו. החזן הצעיר נשא חן בעיני הגבאים וציבור המתפללים והם שינו לטובתו מנהג והוא נועד כבחור צעיר לחזן בבית-הכנסת הגדול והישן. בגיל 16 כבר היה זבולון זילברץ מפורסם בפינסק והסביבה. פרסומו גדל עם יצירותיו המקהלתיות שחיבר וגם כמבצע יצירות מוסיקה ליטורגיות של זולצר, לבנדובסקי וחזנים אחרים בעלי שם מבני הדור. אך הוא לא חשב להישאר חזן לתמיד והוא נמשך לאופקי מוסיקה רחבים, ללמוד אומנות הזמרה ומוסיקה בכלי ניגון (פסנתר) וליחון. בשנת1897, בהיותו בן 18, עזב את פינסק ונתקבל לקונסרבטוריון בוורשה. בשנת 1902 סיים את לימודיו בקונסרבטוריון בציונים גבוהים ובתעודה כשחקן אופרה. ב-1903 הוזמן כמנצח על מקהלת אגודת "הזמיר" ללודז, ושם החלה לכאורה, הקריירה המוסיקלית-ווקלית שלו, הפורייה מאוד במשך עשרות שנים.
בימים ההם היתה אגודת "הזמיר" בלודז לא רק אגודת זמרה וחברה ספרותית אומנותית, אלא גם המוסד המוסיקלי הגדול ביותר בפולין. בלודז חיבר זבולון את חיבורו הראשון "הבט משמים", שנתפרסם מהר בין חזנים וחובבי המוסיקה הסינגוגלית. מיד אחרי זה חיבר את "הבדלה" , יצירה מפוארת , הבנויה על מוטיב של עממי-דתי. ב"הזמיר" היה מבצע את היצירות המקהלתיות הגדולות ביותר , של הנדל, היידן, מנדלסון ועוד.
שמו שלאמן הניצוח הפינסקאי הגיע עד למוסקבה, ובשנת 1907 קיבל הצעה כמנצח על מקהלת בית הכנסת במוסקבה. זבולון נענה להזמנה ונשאר במשרה זו כשמונה שנים.
שם התחבב על הכל. אך עליו היה לסבול נגישות ורדיפות מחוסר זכות ישיבה, תעודת זהות וכיוצא בזה. דווקא בימים ההם הורגש בפטרבורג ובמוסקבה, אפילו בחוגי המתבוללים למחצה של החברה היהודית, עניין רב לנגינה היהודית העממית בכלל ולשיר העם היהודי בפרט. זבולון נכנס ראשו ורובו לפעולה זו, ארגן מקהלה וסייעו לו המוסיקאי הנודע יואל אנגל, הרב ד"ר יעקב מזא"ה ועסקני תרבות אחרים. המפעל הוכתר בהצלחה, ובאמצעות האמנות הווקאלית מוסיקלית עורר חיבה וענין לאוצר התרבות היהודית. כך, למשל, כשהוחג יובלו של מדלי מוכר ספרים יובלו ה שבעים וחמש בשנת 1911 חיבר ז' לכבוד המאורע קנטטה וביצעה באורח חגיגי במקהלה גדולה. ב 1914 החליט ז' לעזוב לגמרי את רוסיה. הקהילה היהודית במוסקבה היתה מלאה צער על עזיבתו של המנצח החביב והיא ערכה לכבודו מסיבת פרידה מפוארת . בדרכו לחו"ל הגיעה משפחתו ללודז'. וכאן נתעכבה עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שעשתה לאל את שאיפתו להגר לאמריקה. ז' נתמנה שוב מנצח על מקהלת "הזמיר" וניהלה בתקופת הכיבוש הגרמני הצבאי תוך פעולה תרבותית ואומנותית מסועפת. באביב שנת 1915, אחרי פטירתו של י. ל. פרץ, חיבר ז' אלגיית פרץ למילים של שיר אבל, שחובר על ידי יצחק קצנלסון. יצירה זו התפרסמה במשך הזמן בכל העולם היהודי והשאירה רושם עמוק ונדפסה בניו יורק בהוצאת "מטרו" 1930 ז'. נשאר בלודז' עד 1920 , ואז נסע הוא ורעייתו לאמריקה.
אף באמריקה פיתח ז'. פעולה מוסיקלית ווקלית פוריה מאד. הוא בא בקשר עם ארגון החזנים ונתקבל שם בזרועות פתוחות. בשנת 1923 ארגן את "הזמיר" בנוארק עם מקהלה בת 90 משתתפים. עמד בראש מקהלת פועלים בפטרסון ומקהלות אחרות. בניו יורק נתמנה מנצח על מקהלה גדולה שנוצרה ע"י אגודת החזנים.
ב1928 נתמנה מדריך "זמרה בציבור" ב"חברה לחינוך יהודי" בניו יורק. מוסד זה הוציא שורה של תווי נגינה לתמלילים של שירי זילברץ ושירי עם אמריקאים בעריכתו המוסיקלית של ז' זילברץ.
ארגון החזנים הוציא כמה יצירות מקהלתיות של ז'. כאמן הלחן הליטורגי והמקהלתי . בייחוד יצא שם ליצירתו
"על נהרות בבל" "מזמור שיר חנוכת הבית" "היה עם פיפיות" ואחינו" בשנת 1932 הופיע בהוצאת בלוך פובל. קומפ. "נגינות ישראל" לזילברץ, ליטורגית של ליל שבת לנוסח הסידור הרפורמי. בשדה המוסיקה הסולנית חיבר ז'. לחני זמרה לשירה חיים נחמן ביאליק מנהג חדש אברהם ריזיין "דאס נייע ליד, יעקוב'ס חלום", יהואש ואחרים. בניו יורק היתה קיימת זה שנים "חברה מקהלתית ע"ש זילברץ" עם מקהלה מעורבת של כמאה קול, חובבי זמרה ומוסיקה בכלי ניגון. המשתתפים במקהלה היו ברובם ילידי אמריקה. שנה שנה היו עורכים קונצרט פומבי גדול של מוסיקה קלאסית ויהודית בניהולו של ז'. זילברץ . הוא הלך לבית עולמו בשנת תש"ח 1948.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 00:25 |
|
| |
שבוע טוב לכם אני מאוד מעוניין בסיפורים, מידע ביוגרפיה של: החזן יוסלה רוזנבלאט
החזן ישראל שור
והחזן משה קוסביצקי
מידע בבקשה רק בעברית ולא באנגלית את המידע שנכתב עליהם בפורום ממר דולינסקי וממנחם כבר קראתי חן חן.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2005 01:20 |
|
| |
המקורות של פרק 35 מפנקס העיר פינסק
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2005 00:48 |
|
| |
פרק 36
"הלכות אקטואליות לחזנים"
א. שליח ציבור שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים אף על פי שאין קול בנו ערב כקולו אם ממלא מקומו בשאר דברים בנו קודם לכל אדם ואין הציבור יכולין למחות בידו. (רמ"א סעי' כ"ה ע"פ תשובת הרשב"א).
ב. החזן חייב להתחיל את תפילתו בשקט ואז לעלות בטונים. הרה"ק פמחס מקאריץ זי"ע הקפיד מאוד על חזן אחד שהתחיל לנגן תיכף בקול רם, כי תחילה צריך להתחיל בקול נמוך והוא נעשה בחי' מ"נ ואח"כ בקול רם ע"כ, וכ"כ במנהגי זידיטשוב (בהנהגות לימים נוראים.
ג. החזן צריך לשתות כוס קפה לפני התפילה וזה נחשב כמו הליכה למקוה. בימינו כבר נתפשט המנהג להקל בכל העניין של שתיית קפה לפני התפילה, אמנם כדאי על כל פנים שיקבל עליו ששותה לשם שמים דאז קל יותר. אציין מה שכתוב בספר "הדרת קודש" דף כ"ח בשם הגה"ק מנאסויד שאמר רמז בדרך הלצה על שיחת החסידים שאומרים דקאווע קודם התפילה הוא במקום מקוה, כי חלב בגימטריה 40 ועם אותיות קוה היא אותיות מקוה, ושוב מצאתי בספר "זכות ישראל" (עשר אורות) מערכת ג' אות ל"ב, פעם אחת ביקר רבי לוי יצחק מבארדיטשוב אצל הרה"ק מלובלין. המארח הביא קאווע עבור האורח ורצה לערות מקודם את הקאווע להכלי ואחר כך החלב, ואמר הרבי מבארדישטוב שיתן תחילה החלב ואחר כך הקאווע מחמת שאנו מכוונים חלב עם קוה הוא מקוה, כי חלב גימטריה מ' ואות מ' עם קוה הוא אותיות מקוה.
ד. נהגו בכמה קהילות קדושות לשנות בשבת חזון בניגונים, בהפטרה, בקריאת התורה, ובלכה דודי, לקוננם בניגון איכה או בניגון אלי ציון של ת"ב. כתוב במנהגי פרנקפורט דמיין: שבת לפני תשעה באב מנגנים לכה דודי בניגון של אלי ציון של ת"ב, ובספר "דברי תורה" מהדורא ו' אות צ"ח כתב דכן מנהג האשכנזים בשבתות שבין המצרים. היו שהנתנגדו למנהג משום שאין צער בפרהסיה בשבת.
ה. כתב בספר "עטרת זקנים" שאין לחזן להתחיל לנגן בשבת שוכן עד, אלא בפי ישרים, והמנהג נתפשט מן החזנים וטעות יש בידם וטןרך לציבור שלא לצורך (ספר חסידים ) ע"כ, אמנם מנהגינו להתחיל משוכן עד, וכן הוא בספר המנהגים, ובספר מנהגי ישורון כתב טעם על זה דבשבת מורה על חידוש העולם וטבע הקיים לכן מתחילים שוכן עד, משא"כ ביום טוב שמורה על הניסים לכן מתחילים האל בתעצומות, ובראש השנה ויום כיפור שהם ימי הדין מתחילים מן המלך, שיושב על כסא המשפט והמנג להתחיל ביו"ט מן האל בתעצומות, נזכר עוד בלבוש בסימן תפ"ח מטעם שהן שזכר ליציאת מצרים המורה מעצומות עוזו ויכולתו הגדולה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2005 02:33 |
|
| |
יפה מאוד
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2005 21:32 |
|
| |
האם אתה ד"ר סובול או שזה רק שם הניק
...הרי בעצם פעם כתבה יפה נתיבה שכולם בפורום הם ד"ר סובול
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2005 22:33 |
|
| |
מר שטרימר אל תעלה בדעתך כזה אפשרות, זה ברור שלא מדובר בסובול, תסתכל על סגנון הכתיבה שלו, ותווכח כמה אני צודק.
ובכלל אני חושב שכדאי לאסור כאן להשתמש בניק בשם של חזן או מנצח כאשר לא מדובר באדם האמיתי זה יכול להטעות אנשים אחרים וזה לא הוגן. (ובקיצור זה נקרא לעשות צחוק מהאיש מבלי לומר זאת במפורש).
|
|
|
|
|