|
|
| נשלח ב-5/7/2005 00:05 |
|
| |
אני מסכים משה עם הדברים שכתבת אכן אסור לעשות צחוק מאף אחד. ובמיוחד לא מאיש כל כך יקר כמו ד"ר סובול האמן לי אין אומרים אלא מקצת שבחו של אדם בפניו. אך כשביקשתי לא מזמן טובה שהיתה לי חשובה מאוד מד"ר סובול להיות לי לעזר בדבר כל שהוא . לא ייאומן תוך שעות ספורות העזרה הגיע בנדיבות ובמאור פנים. וע"כ תודתי כאן ברבים כי מצוה לפרסם עושי מצוה.
נ.ב ואשתי עוד אומרת לי כמה שאתה תמים...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2005 00:09 |
|
| |
פרק 37
" עוד דינים לחזנים"
א. החזן לא צריך להמתין יותר מידי לחזרת הש"ץ. וכך כתוב בהלכות תפילה: "ןאם יש יחידים בקהל שמאריכים בתפילתם, אין לשליח ציבור (חזן) להמתין עליהם, ואפילו היו חשובי העיר". ומכאן פנייתי ל"חשובים" שלא יאריכו בתפילתם, כי יש בכך גם טירחא דציבורא, וגם מחזי כיוהרה.
ב. קורה שבשבת חתן מביאים חזן אורח, או בשבת בר מצוה בעל קורא שהכין את הנער, ואז נעלבים החזנים ובעלי הקריאה וכל בעלי החזקה הקבועים בין בשכר בין בנדבה. האם יש פסק דין בתחום מה לעשות?. הייתי אומר כשיש שמחת נישואין וכדומה , יכול בעל השמחה ליקח את החזן שיבחור... ויכול חתן הבר מצוה לבחור את זה שאצלו למד קריאת הפרשה". כדי לאפשר לבעלי השמה להשלים שמחתם, גם באמצעות חזן ובעל קורא כלבבם. והחזן ובעל הקורא הקבועים שיתכווצו מעט שבת אחת. מה גם שחלק מחתני הבר מצוה בה נרגשים, עד שרק המורה שהכינם לתורה יכול להרגיעם. והכל, "ובלבד שבעל השמחה יודיע לגבאים לחזנים מבעוד יום". ואז ישתדלו כולם להיות מרוצים...
ג. האם מותר להכניס בתפילה שירים מודרניים, מוזיקת פופ או שירי עגבים?. הרב עובדיה יוסף ("ילקוט יוסף" הל' שליח ציבור) : "שליח ציבור (חזן) הנוהג להרכיב מנגינה של איזה שיר בקטעי התפילה, יש לו להעדיף לחן של שירי קודש, ולא לחן של שירי עגבים ושירים חילוניים. אולם, מעיקר ההלכה מותר להרכיב אף מנגינות של שירי עגבים ושירים חילוניים, על הקדיש והקדושה - ובלבד שיכון לשם שמים". אין טעם להחמיר עם ציבור המאזין לרדיו והחשוף לטלוויזיה, ואין הכרח לנתק את החזן והמתפללים מהמוזיקה שהם שומעים בדרכים, ברדיו, ולכן מי שאוהב את השיר ונשבע בקסמי הלחן של, נגיד, "בערבות הנגב", רשאי להשתמש בו בתפילה ובלבד שיכון לשם שמים. כי השמים רואים את הכוונה שבלב, ואינם נחרדים בקלות מסגנון המנגינות כוון לאביך שבשמים תגיע אליו גם עם "בערבות הנגב".
ד. האם גר צדק יכול להיות חזן? הנה תשובת הרב שניאור זלמן מליאדי "שולחן ערוך הרב" חב"ד : "יש המונעים גר מלהיות שליח ציבור, מפני שאינו יכול לומר 'אלוקי אבותינו' ונדחו דבריהם, שהרי הגרים כן יכולים לומר 'אלוקי אבותינו', כי נאמר 'כי אב המון גויים נתתיך'. כלומר, מכאן ואילך אתה אב לכל הגויים שיתגיירו". עוד מוסיף רבי שניאור זלמן מליאדי: "אם החזן מכוון להשמיע קולו ושמח בקולו, הרי זה מגונה". מתוך שולחן ערוך הרב הלכות ברכות השחר.
ה. רבי מאיר מרונטנבורג המכונה ה'מהר"ם מרוטנבורג' שהיה אף חזן ועמד לפני התיבה בעיקר בימים הנוראים .נשאל האם אדם שפגעה בו מדת הדין ונפלו זרועותיו האם ראוי להיות שליח ציבור? והשיב : פשיטא דכן, ואדרבא מצוה מן המובחר הוא, שהרי מלך מלכי המלכים הקב"ה חפץ מאד להשתמש בכלים שבורים; ולא כדרך בשר ודם, שנאמר (תהלים, נא יט) "נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה". ועוד ממנו: היה מתעטף בציצית כשהיה חזן בסליחות בלילה , וכשהאיר היום – ברך על הציצית.
***
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2005 18:20 |
|
| |
אוי מר שטרימר! ממש תענוג לקרוא את ה"ווערטלאך" לצד המנהגים וההיסטוריה.
אבל "קאווע" לפני התפילה??? נו מילא, להגיד שאין בזה איסור בימינו, טוב.אבל לומר שזה כאילו טבל במקוה?!! אולי אם החזן טובל ב40 סאה של קפה.
צריך להבדיל בין מעשי הצדיקים שכל פרט היה מחושב
לכל השלכותיו לבין מעשינו שגם לפי החסידים (במיוחד חסידי חב"ד) צריכים להיות מבוססים על שו"ע ולא על "תורת לאקשין".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2005 20:23 |
|
| |
תודה רבה לך.
לענייות דעתי הרבי לוי יצחק מבארדיטשוב זה לא "תורת לאקשין". ראה בספר "מנהג ישראל תורה" באריכות על המנהג...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2005 22:31 |
|
| |
לגבי ניגונים 'זרים' - הפסיקה אינה פשוטה כל כך... הבעיה הראשונה - שכולנו נוגעים בדבר, כולל פוסקים מפורסמים...
פסיקת הלכה לגבי מוסיקה בעייתית משהו מעצם טבעה; לא ממנה נולד השימוש במוסיקה בתפילה.
לאחר החורבן מה יש לצפות..."אל תשמח ישראל אל גיל בעמים"...
קבלת שבת של ימינו היא מהמקובלים(צפת) והחסידים.ובין אלו עצמם - בכל התפוצות - לא שררה תמימות דעים בנוגע לאלו ניצוצות אפשר להעלות, ובעיקר - מי בר הכי לעסוק בכך; מפורסמים סיפורים על צדיקים 'מגיירי' ניגונים שהסתייגו - בלשון המעטה - מ'גרים' מסויימים. לשונם: כחוט השערה בין ג"ע לגיהנם...
איני מסכים לטענה שממילא אין מוסיקה יהודית מקורית. ראשית - ודאי שההידמות לע"ז באה באוירה של "תיקונים בדת" ורצון להיות נאור בבית תפילתך. מילא זולצר - לבנדובסקי היה רפורמי ודאי, ולא בתקופה מתונה בהכרח; אלא שבארצות אנגלוסכסיות זה בשבילם יהדות וא"א להחזיר זאת אחורה. משמים נתגלגל - ואנו עוד לא שמים.
שנית - אין איתנו יודע עד מה. ומי שאינו מבין את האחריות שבנוסח - ששבחלקו נטען להיות 'מסיני', ומה שלא - נוצר על ידי צדיקים בדורות רבים, והוא 'מכיל' כלים לעבודה שבלב - הרי הוא עלול להרס ולאבד.
ואינני מדבר על שירים שייתכן והם בחזקת תעמולה... ובדורנו חשיבות עצומה בשימור מה שהיה. זה אינו מובן מאליו כלל - בישראל הצעיר בני עקיבא וישיבות ליטאיות(לעניין זה יש חיבור) גישה אחרת לעניין, אידאולוגית. והתוצאות הן שבכותל תשמע נוסח 'נכון'(בסיסי!) בעיקר אצל חסידים. והם לא הרוב.
בשם הגר"א: מוסיקה אינה מקבלת טומאה. שמא יואיל מישהו לצטט את המקור? להיפוך מקורות רבים...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2005 23:15 |
|
| |
אדרבה יש לך פסקי הלכה נוספים נגד ניגונים זרים שתף אותנו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 06:46 |
|
| |
פרק 38
"מוצא המילים הקשורות לחזנות"
"קונצרט": המילה קונצרט נכנסה לעברית, לפי הכתיב באות צ', מן הגרמנית, היידיש או הרוסית. המקור באיטלקית, "קונצ'רטו", שמשמעו הסכמה, הסכם איחוד, כשהכוונה להתאמת הקולות השונים לכלל שלמות אחת. המקור בלטיני של מילה זאת דווקא אינו מורה על אחדות: "קרטארה", פירושו להשתדל, להתאמץ, להילחם, ובהשאלה לדון, בתוספת הלטינית התחילית "קונ", עם, נוצר הפועל "קונקרטארה" מילולית: להילחם יחד עם מישהו, דהיינו להתחרות, להתווכח, האיטלקים קראו למופע המוסיקלי בשם הנגזר מתחרות, כי בה מתחרה הסולן, השר ביחידות, בתזמורת, המנגנת יחד. אבל במשך הזמן התחיל להתבלט בהופעת התזמורת דווקא יסוד שיתוף הפעולה, וזה כולל גם את הסולן. אותו פועל לטיני, קונצ'רטארה, משמעותו כיום באיטלקית לתאם, לתכנן, ליישב. באנגלית "טו קונקקרט" מובנו לתכנן או לבצע ביחד, לחבל יחד תחבולות. לא כל אחד נלהב מקונצרט, גם כשמטעמי יוקרה חברתית הוא מבקר בו. הסופר האמריקאי הנרי מילר, אומר: "עוד לפני שמתחילה המוסיקה מופיע המבט המשועמם הזה על פני הקהל. צורה מנומסת של עינוי עצמי, הקונצרט." את דובי הקטן ביקשו ההורים לחנך מגיל צעיר, ולקחו אותו לקונצרט של אחד הכנרים הגדולים. דובי איבד עד מהרה את סבלנותו ושאל בקול: "אמא, כשהוא יגמור לנסר את הקופסא הזאת נלך הביתה?".
" סולן" : בא מן "סולו", באיטלקית לבד. המילה לקוחה מלטינית, "סולוס", באותה הוראה; מקורה הראשון אינו ידוע. מקהלה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד בצורת הרבים" "במקהלות ברכו אלוקים" תהילים סח' כז', והפירוש שם "בקהל רב", ככתוב בפירוש "מצודת דוד". כל ההקשר שם מוסיקלי: בפסוק שלפניו נזכרים שרים, נוגנים ועלמות מתופפות ובהמשך מדובר בשירה וזימרה. מי שחידש מילה זאת במשמעות מקהלה התחבר אפוא יפה להקשר שבה נמצאת המילה בתנ"ך.מקהלה באה מהמילה קהל, שפירושה הראשוני קריאה וצעקה.
"קונקורנציה": אף אחד לא אוהב מתחרים, וכל אחד היה מעדיף להיות בבדידות מזהרת, בייחוד כשמדובר בחזנות... אך מאחר שאין חלל בעולם לאורך זמן, תמיד יצוץ לו המתחרה שלך ה"קונקורנט". המילה קון כמו המילה קום, פירושן ביוונית ובלטינית - יחד , והמילה הלטינית קוררה שפרושה - לרוץ. מכאן גם המילה האנגלית קורייר שפירושה : "שליח המעביר מסר ממקום אחד למשנהו במהירות". קונקורנציה, אם כן, פירושה שני עסקים הרצים יחדיו, כלומר פועלים באותו מסלול או תחום עסקי. מכאן גם השם העברי לקונקורנט - מתחרה, מן המילה תחרות שמציינת במקור תחרות ספורטיבית - ריצה.
"קרירה ואמביציה" : כל אדם חולם "לעשות" קריירה - להצליח ולהתקדם בתחום שבחר בו. זה יכול להיות תחום המשחק, תחום הספורט, התחום העסקי וכמובן תחום עולם החזנות. המילה הגיעה אלינו מן השפה הצרפתית ומקורה בשפה הלטינית מן הפועל קוררה - לרוץ או להתחרות. המילה קריירה ציינה בהתחלה דרך או מסלול שעליו רצו המתחרים, ועברה אחר כך לציין ריצה קדימה במלוא המהירות. קריירה מצליחה היא מסלול או דרך חיים של אדם המתקדם במלוא המהירות ובהצלחה ומשיג את מתחריו. המילה "אמביצה": פירושה שאפתנות או שאיפה חזקה הקשורה לרצון להצליח ולעשות קריירה. מקורה במילה הלטינית אמביטיו שפירושה לשוטט סביב, אשר כוונה למועמדים הפוליטיקאים ברומא ששאפו להיבחר והיו משוטטים ברחובות ובמדרכות כדי לשכנע אנשים לבחור בהם. מכאן הפכה המילה אמביציה לציון פעילות אינטנסיביות כדי להגיע למטרה שאדם מציב לעצמו.
"טיפ" : תשר בעברית תקנית - אינו ראשי תיבות של המילים האנגליות "להבטיח שירות מידי", כפי שניסו כמה מקורות להסביר, אלא מילה העומדת בפני עצמה ומקורה בראשית המאה השבע עשרה בשפת הגנבים של לונדון. המשמעות המקורית של המילה טיפ בסלנג הגנבים הייתה לתת או להעביר חלק מן הרכוש או מסכום הכסף. מובן נוסף היה לטפוח קלות על כתף של מישהו כדי לבקש ממנו תרומה. המובן הנוכחי של טיפ, מענק לנותן שירות, מוזכר לראשונה במאה השמונה עשרה. אך לא היה מקובל אצל רוב האנשים. מובן נוסף של המילה טיפ היה להעניק עצה או פיסת מידע היכולה להועיל לך בעתיד, למשל טיפ בחזנות. או טיפ בורסאי.
מקורות:
במלא מובן המילה.
מוצא המילים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2005 17:05 |
|
| |
תוקן על ידי - efratiha - 06/07/2005 17:06:01
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 07:13 |
|
| |
פרק 39
"החזן השוחט אברהם לייב גובסיוב"
יליד העיירה פייסצ'נה (תר"א- שבט תרפ"ב) על נהר ניימן, פלך מינסק, בן ר' חיים מאיר גורין החזן, שהיה שוחט בעיירה, עד גיל 18 למד בישיבות מינסק ונשא לאשה את בת ר' משה סיימייר. בן עשרים נסע לקרוביו בפינסק קרלין אל לוי יצחק נימוביץ ואבא רוזנטל כדי להמשיך שם בלימוד ולהשתלם ברבנות. הוא התיידד ונעשה בן בית עם הרב הגאון רבי אליעזר משה הלוי איש הורוויץ זצ"ל ועם כל הלומדים בפינסק. בלמדו בפינסק דרשו ממנו קרוביו ללמד את בניהם החתנים. כי היה מלמד מוכשר. למרות רצונו נעשה מלמד בבתי עשירים בפינסק בשם "אברהם לייב הקאפוליער" ותלמידיו היו לאנשים גדולים. ביניהם ר' שמואל נח גוטליב השוחט הפינסקאי הנודע ואחרים (אחר כך נמנה גם חיים ויצמן עם תלמידיו). בהיותו מנגן גדול וחובב זמרה בעל טנור לירי מצלצל ויפה, התיידד עם החזן הבלתי נשכח ר' יואל זליג סטרוד והתחיל ללמוד אצלו תווי נגינה. באותו זמן למד שחיטה ועשאה למקצועו, ממנו התפרנס עד לאחרית ימיו. בהימצאו בבית הנדבן הנודע ר' לייב סולץ ובהשתלמו בחזנות ובשחיטה, התחיל לחבר יצרות משלו. הוא כיהן כשש שנים כחזן ביאנובה פלך גרודנא. בחול המועד סוכות באה אליו משלחת מהעיירה מוטלה. עיר מולדתו של חיים ויצמן ואז מונה כחזן שוחט. בתחילה נתעוררה עליו מחלוקת, אך הרב אליעזר משה הלוי מפינסק כיבה את אש המחלוקת יחד עם וועד הקהילה במוטלה, ושם נשאר חזן ושוחט. הוא היה מזכיר תמיד בגאווה את השפעת פינסק על חזנותו. בן שמונים ואחת היה במותו בחודש שבט תרפ"ב בעיר מוטלה אחד מבניו ,רבי יעקב גובסייאוב ירש את כשרונו החזני. הוא החזן הנודע מעדת "שומרי אמונה" בסט לואיס באמריקה.
מתוך ספר הלכה "נטעי גבריאל" : רשאים ליקח שוחט ירא שמים להיות ש"ץ בימים נוראים וכ"כ באגרות קודש מאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ח"א עמוד רע"ז שציוה ליקח חזן שוחט ובודק על ימים נוראים עיי"ש ולא ראינו מי שחש לזה ולא ראינו שיקפידו בזה והעולם נוהגים כבר במקומות הקטנים ליקח חזן ושוחט ביחד.
אבל חסידי בעלז מקפידים ע"ז שלא ליקח שו"ב כחזן בימים נוראים וכ"כ במדרש פנחס החדש שאינו רוצה ששו"ב יתפלל לפני העמוד. וכ"כ בארחות חיים סי' תקפ"א בשם הרה"ק מסטרעטין זי"ע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 17:38 |
|
| |
"לפי שראיתי זקנים ואנשי מעלה מאומתינו, שכאשר יהיו במשתה יין, בחתונה או בזולתה, וירצה אחד לשיר שיר ערבי, אפילו היה ענין זה השיר בשבח הגבורה או הנדיבות - וזה מן החלק האהוב - או בשבח היין, יגנו זה בכל אופן מן הגינוי, ואין מותר אצלם לשומעו. ואם ישיר המשורר שיר מן השירים העבריים - לא יגונה זה, ולא יחשב חמור, עם היות בזה הדיבור מה שהוזהר ממנו, או המאוס... שאם יהיו שני שירים שלהם ענין אחד, לעורר כח התאוה ולשבחו ולשמח הנפש בו, והיא פחיתות, וזה מחלק הדיבור המאוס, לפי שהוא יעורר ויזרז למידה פחותה, כמו שיתבאר מדברינו בפרק הרביעי, ויהיה אחד משני השירים עברי, והאחר ערבי או בלשון אחרת - תהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר מאוסה אצל התורה, למעלת הלשון, ושהיא אין ראוי להשתמש בה אלא למעלות, וכל שכן אם יצורף לזה שימוש בפסוק מן התורה או משיר השירים לזאת הכוונה, שאז יצא מחלק המאוס לחלק האסור, המוזהר ממנו, הואיל והתורה אסרה שיעשו מילות הנבואה מיני זמר בפחיתויות ובדברים המגונים."(רמב"ם פי' מס' אבות)
נראה מי יטרח לקרוא ולבדוק... יש מה להשיג. המשך בל"נ יבוא...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 21:10 |
|
| |
באיזה עמוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2005 23:10 |
|
| |
באיזה דפוס?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2005 07:14 |
|
| |
פרק 40
"לעשות רושם חיובי"
הרב משה חברוני זצ"ל, ראש ישיבת חברון, ציין פעם: התבוננו במעגלי הרוקדים בשמחת תורה בישיבה, ותגלו שבמעגל הרוקדים מסביב לספר התורה הגדול יש יותר בחורים מאשר אלא המקיפים את ספר התורה הקטן, אף על פי שיתכן שהוא כשר ומהודר יותר מאשר ספר התורה הגדול. כלומר, טבעם של אנשים שהם מושפעים מדברים מרשימים מבחינה חיצונית. הקב"ה שזר ברגשות האדם את המשיכה לסדר ויופי. הופעה יפה משפיעה גם על הקהל להעריך את החזן. לכן צריך להשתדל להופיע בצורה מרשימה בפני קהל. השתדל ששערותיך יהיו סרוקות, הן של ראשך והן של זקנך(למי שאינו נמנע מלנגוע בזקן).
אחד הדברים הראשונים שאדם מתבלט בהם ומזוהה באמצעותם, הוא לבושו. לבוש מסודר נותן למאזינים תחושה שלפניהם עומד אדם המסודר גם במחשבותיו. לבוש שאינו מסודר יוצר הרגשה הפוכה. הגמרא במסכת שבת, דף קי"ג ע"ב, נותנת ביטוי למכובדות שבבגדים בצטטה את דברי רבי יוחנן שקרא ל"מאניה מכבדותי". יתר על כן: לבוש מכובד (ומתאים לקהל המאזינים), מעניק להם הרגשה שהחזן מכבד אותם. חשוב מאוד להופיע בלבוש נקי ללא כתמים וללא קמטים. כמו כן יש לוודא שהלבוש אינו חסר כפתור (אם ידוע לך שחסר כפתור בבגדך או מצוי עליו כתם, עלולה להיווצר אצלך תחושה מתמדת שהקהל מתמקד בכפתור החסר או בכתם).
כמו כן אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנשים מתייחסים בכבוד רב יותר לחזן הלבוש בצורה מכובדת, מאשר לחזן הלבוש בלבוש רגיל.
יתירה מכך: לא רק שנותנים לחזן כזה כבוד שאולי אינו מגיע לו, אלא מושפעים מאוד מהופעתו ומשירתו, לעומת חזנים שאינם לבושים בצורה מרשימה.
בשולחן ערוך, חושן משפט (סימן יז, סעיף א), כותב המחבר שכאשר שני אנשים באים להתיידן בבית דין: "אם היה אחד מהם מלובש בבגדים יקרים והשני מלובש בבגדים בזויים, אומרים למכובד, או הלבישהו כמותך, או לבוש כמהו ".
הלבוש הנאה והמכובד משפיע על דעתם של בני אדם במידה גדולה עד כדי כך, שבאופן סטטיסטי נמצא שבית משפט, ובעיקר אותם הפועלים באמצעות חבר מושבעים, מענישים אנשים הלבושים בצורה נאה בעונש מופחת, לעומת אנשים הלבושים בלבוש מרושל ופחות מכובד. גם בהופעות בפני קהל הובחן שחזנים הלבושים בצורה מרשימה (שאינה מוגזמת), מצליחים לגרום הנאה גדולה לקהל מאזיניהם בפחות מאמצים, לעומת חזנים שאינם לבושים בצורה מכובדת. כשהצבעתי בפני ידיד רופא שהיה אחרי שנים רבות בחדר מיון בבית חולים גדול, הגיב שלצערו ללבוש הנאה של חולה המגיע לחדר המיון יש השפעה רבה על הרופאים והאחיות המטפלים בו.
הוצא מכיסיך כל דבר מיותר, ובפרט חפצים עבים או בולטים. השתדל להיות לבוש בבגד שאינו לוחץ על גופך, ואינו מגביל על תנועותיך.בחורף ,אם אתה לבוש בבגד עליון השתדל להימנע מלבישת סוודר,משום שתוך כדי המופע חום גופך גובר,והדבר עלול להעיק עליך,ולא בנקל תוכל להסיר את הסוודר תוך כדי הקונצרט.אם אתה חושש שיהיה לך קר מדי,נסה להשתמש באפודה.
חשוב מאד לנעול נעלים טובות ונוחות,בעיקר אם אתה נושא את דבריך בעמידה.בין סוגי הנעלים המצויות בחנויות לממכר נעלים יש נעלים קלות במשקל הנוחות להליכה ויש נעלים כבדות, אך הן נוחות לעמידה ממושכת.
מקורות: תקשורת עם קהל
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2005 00:36 |
|
| |
פרק 41
מאחורי כל חזן
מצליח עומדת אשה...
שותפות שווה ומלאה
נשים צדקניות בישראל השקיעו את כל אשר להן, וכל קרבן לא היה יקר מידי למען הצלחתו של הבעל.
הוצאה לאור של קלטת הופעה או דיסק מתאפשרת הודות לתמיכתה של "עקרת הבית" שמעבר לסיועה הגשמי חשובה לא פחות עזרתה הנפשית המעודדת, מאחר ורגש האמונה והביטחון אצל הנשים חזק יותר, ואין הן נותנות לו להיעלם, גם כוח השפעתו של הרגש על המעשים חזק אצלן יותר, לכן העידוד מהאשה לבעל בכתיבת הספר היא חשובה ונחוצה ביותר, הנשים בשמשן דוגמה חיה ובעוררן התלהבות בלב בעליהן מצליחות להדביק את לב הבעלים בכל מה שקשור להתמדה ושקידה בתורה, כך יכול הבעל לעבוד ולחצליח מתוךמנוחת הנפש בבית, ומחוץ לבית, ביודעו שהוא יכול להסתמך על אשתו, כנאמר: "וידעת כי שלום אהלך". כי אמונת האשה באה לידי ביטוי בחיי היום יום, ומאירה את דרך החיים בכל שעות היום.
יתרון האמונה של נשי ישראל המרובה על האנשים מרומזת בכך שתיבת "אמונה" היא בלשון נקבה, להורות שאמונה שייכת לנשים יותר מאשר לגברים. לכן שהאשה עוזרת לבעלה שיעסוק בתפילה ובחזנות, חולקת שכר עמו ושכרה גדול מאוד. מספרים לנו חכמינו ז"ל כשרחל אשת התנא הגדול רבי עקיבא באה להקביל את פניו של בעלה ניסו תלמידיו לדחפה ולדחותה, רבי עקיבא מונע דחייתה באומרו לתלמידיו: "הניחוה שלי ושלכם שלה הוא", פירוש הדבר הוא שרבי עקיבא מעריך ומוקיר את פועלה של רעייתו שהיא היוזמת והתומכת בלימודיו. הפרשן המקורי הנודע דון יצחק אברבנאל מצטט מדרש מיוחד במינו בפרשת בראשית בבריאת האשה פסוק כ"א: "והנה לא ברא את האשה מן הרגליים, שהוא החלק היותר שפל, כדי שלא תהא בעיניו כשפחה; ולא בראה מן הראש, כדי שלא תהא בעיניו כגברת הבית.אבל בראה מן הצלע שבאמצע הגוף, לשתהיה בבית כמותו".
תודה לאשה ולאמא
רבי יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה" התחתן והוא בן שמונה עשרה שנה עם בתו של אחד מנגידי העיר דובנא, בתחילה פירנסו חותנו, לימים כאשר עבר מדובנא לבראד שמח רבינו לשוב למחיצת חבריו מהישיבה. את הארוחות לבית המדרש הביאה אשתו הרבנית, שידעה כי בכך תחסוך לו זמן לבוא הביתה ולשוב, היא חפצה בכל מאודה שלא יבטל ולו רגע לריק. כל מעינה היה אך ורק שבעלה ילמד, ובגדלות מצידה עשתה הכול כדי לאפשר לו ללמוד במנוחת הנפש בהתמדה וביגיעה אשר בם חפץ, ה"נודע ביהודה" בהקדמתו משבחה: "והאשה אשר אמדי לעזר ולא כנגדי, וזו היא זכותה, שישבה גלמודה בביתה, ואני בבי מדרשה, כל ימי הששה". כמו כן הוציא ספר לזכר וקראו על שם אמו בשם צל"ח ציון לנפש חיה.
ישנו סיפור מדהים נוסף על הספר "נפש חיה" של רבי חיים אליעזר וואקס בהיותו בגיל 3 חלה אנושות ונטה למות. בכתה האם והתפללה לשמיים: מה אבקש ממך, ריבונו של עולם, אם לקבל על עצמי את גזירת המוות שנגזרה על הילד איך יגדל ללא אהבת אם, מי יטפל בו? אלא שאני מקבלת על עצמי מחצית מחליו,ושניהם הבריאו קמעה קמעה.לאות הכרת הטוב כותב רבי חיים אליעזר בהקדמתו לספרו שאמו היא אשר השתדלה למענו תמיד מיום לידתו ועד שיקבל את כסא הרבנות בטרניגגרד, ובעודה חולה סיפרה לו שהגאון בעל הנודע ביהודה עשה מזכרת לנשמת אמו בקראו את ספר החידושים שלו צל"ח ציון לנפש חיה, הבין בדבריה שרמזה לו שהוא גם יעשה זכר לנשמתה, וקרא לספרו "נפש חיה".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2005 00:40 |
|
| |
לרגל מלאות לכם 30 שנה לנישואיככם.
כה יתן לכם ה' כוח ובריאות נחת אושר ועושר עד 120.
ולך מרדכי, ברכה מיוחדת הרבה כוח להמשיך לפעול ולהאדיר
את עולמנו עולם החזנות. וגם לרעייתך שתמשיך להטות שכם ולעזור לך שתוכל להמשיך בעבודתך הנפלאה.
רוב תודות לכם על פועלכם.
חברי הפורום.
menchem
16:3 8/7/2005 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
אני מצטרף מכל לב לברכות וחשוב שתדע ד"ר סובול שיש לך מעריצים שרופים שאוהבים אותך מאוד. ואת כל מה שאתה עושה למעננו כל יום שישי ואתה לא צריך בתוכניתך להתנצל בפני איש. מי שלא אוהב אותך יצחק בכל מקרה. ומי שאוהב אותך יודע שאתה מתאמץ ואיש אדיב והגון.
שתהיה לנו בריא וחזק יחד עם זוגתך וב"ב לאורך ימים ושנים טובות.
זה פרק ראשון נמשיך השבוע בעוד חומר על הכרת הטוב ותודה לנשים.
|
|
|
|
|