החלפת קבצים לא חוקית, אבל האם היא מוסרית

http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=582680


לא מדגדג את קצה המצפון

מאת דורעם גונט


לפלוש למחשב זר ולדלות ממנו מידע זו הרי הפרת זכויות קניין ויוצרים. אבל לגנוב תוכנות ומוסיקה לאור היום? זו אפילו חובה מוסרית

אדם נכנס לחנות, משוטט לו בנחת ומעמיס מכל טוב על העגלה. בדרכו החוצה הוא אפילו לא מעיף מבט לעבר הקופה, והאפשרות לשלם תמורת הסחורה שלקח כלל אינה עולה בדעתו. כאשר מתרחשת גניבה כזאת לאור היום, כל מי שנותר בו שמץ של חוש צדק מתקומם. אבל כשמדובר באינטרנט, זה סיפור אחר לגמרי. פתאום התחושות שלנו מאבדות כיוון ומתקשות להיאחז בכללים המקובלים של יושר שנלמדו אי שם בעולם האמיתי, הפרהיסטורי, שלפני עידן הכפר הגלובלי.

באין-ספור סקרים ומחקרים בנושא (למשל, אלה שעורך מכון המחקר Pew Internet & American Life Project) השיבו רוב הנשאלים, כמעט 80%, כי אינם חושבים שהם גונבים משהו כאשר הם מורידים ומחליפים ביניהם קבצים של מוסיקה. יותר מ-60% אדישים לחלוטין לשאלה אם הקבצים שהם מחליפים מוגנים בזכויות יוצרים.

למען ההגינות חובה להזכיר שהאנלוגיה בין גניבה בעולם האמיתי להפרות ההמוניות של זכויות יוצרים שמתבצעות בחסות הרשת אינה שלמה וממצה. שורה ארוכה של הבדלים מייצרים טשטוש ואי בהירות, שלתוכה גולשים בנחת מחפשי ההצדקות, ההנחות העצמיות, האנרכיסטים הנלחמים בתאגידים ובגלובליזציה וגם הקמצנים סתם.



פרסומת


במקום מרכזי ברשימת ההבדלים נמצאת העובדה שבאינטרנט מדובר על קניין רוחני, בעוד שהמפלחים מחנויות שולחים את ידם בסחורה גשמית לגמרי. כשמעתיקים קובץ, הרי נשאר בידי בעליו העותק המקורי. איש לא מרגיש, אף אחד לא נפגע. לא ככה?

ס', איש תקשורת תל­אביבי חובב גאדג'טס, מוריד מוסיקה, משחקים ותוכנות כאילו אין מחר, וזה לא מדגדג לו את קצה המצפון. "אלה עבירות ללא קורבן", הוא מסביר. "אם לא היה אפשר להוריד חינם, לא הייתי שומע את כל המוסיקה הזאת, ואת המשחקים והתוכנות הייתי מוריד בגרסת דמו, או מוותר בכלל. אז מה הבעיה כאן?"

"גישת ההאקרים ניצחה ונעשתה רווחת בקרב הציבור הרחב", אומרת הד"ר אורלי תורג'מן מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שעוסקת בחקר התרבות הדיגיטלית ועבודת הדוקטורט שלה עסקה בהבניית המציאות של האקרים ישראלים. "יותר ויותר אנשים רגילים, שהם בדרך כלל הגונים ושומרי חוק, מאמצים את תפישות העולם האידיאולוגיות של ההאקרים. בעיקרה של הגישה עומדת התפישה שתוכנות ומוסיקה מתומחרות בצורה לא הגונה, ושצודק וישר להילחם בתאגידים המפיצים משום שמדובר בקניין תרבותי ששייך לאנושות כולה".

מאפיין נוסף שמייחד את הפרת הזכויות באינטרנט הוא הסיכויים הקלושים (ולמעשה לא קיימים) להיתפס. סיטואציה עבריינית בטוחה כל כך כמעט אינה קיימת מחוץ לרשת. הד"ר תורג'מן מסבירה, שהסיכוי הנמוך להיתפס, בצירוף העובדה שאפילו מי שייתפס לא ייענש בחומרה, גורמת לציבור להקל ראש בחומרת המעשה.

ואכן, למרות מאמצים גדולים שנעשו בשנים האחרונות מתקשה ארגון ה-BSA, הנלחם בתוכנות הפיראטיות, למגר את התופעה. לפי תוצאות מחקר שפורסם בשבוע שעבר, 33% מהתוכנות בישראל אינן מורשות (למעשה, סביר שאם היו ממפים את שוק המשתמשים הביתיים היו מגלים שהמצב גרוע בהרבה). המצב בישראל כנראה חמור מהמקובל במערב, והד"ר תורג'מן אינה מתקשה לספק הסבר לדבר: "הישראליות מקדשת את הקומבינה, ואחד החוקים הלא­כתובים הבולטים כאן הוא שאסור לצאת פראייר. התחום של הורדת מוסיקה והעתקת תוכנה נעשה נפוץ כל כך, שהנורמה היא לקחת חינם, ומי שקונה הוא החריג, המשונה, הפראייר".

מבעד לים הקבצים המחליפים ידיים בלא תמורה אפשר להבחין, בקושי מסוים, בקומץ של צדיקים גמורים. ק', מעצב גרפי עצמאי מגבעתיים, השתמש זמן מה בגרסה לא ממש חוקית של תוכנת אופיס, שקיבל עם מחשב משומש שקנה. כשמיקרוסופט הציעה אותה תוכנה בהנחה לסטודנטים, הוא רכש מהדורה זהה לגמרי, אבל חוקית. למותר לציין שק' אינו מוריד מוסיקה מהרשת וגם לא צורב דיסקים, בעיקרון.

כשק' מנסה להבין את אלה שאינם נוהגים כמוהו הוא מציין בצער את מחירן הגבוה מדי, לטעמו, של התוכנות. "אבל", הוא ממהר להוסיף אפשרות של ביצה ותרנגולת, "אולי התוכנות יקרות כי כל כך הרבה אנשים גונבים אותן".

היבט נוסף של התופעה הוא שהטכנולוגיה יצרה מצב חדש, שהמשפט המסורתי מתקשה להסדיר. וכשהעקרונות המשפטיים אינם ברורים, בני אדם מנסים ליצור לעצמם מערכת של כללים אלטרנטיוויים. הנה, לדוגמה, תמצית מערכת החוקים הפרטית של הגולש ליICור מפורום "קפטן אינטרנט": "1. לא מוריד, לא מעלה, לא נוגע בדברים ישראליים (לא יפה); 2. מה שאני יכול לרכוש בחנות ב-50 שקל ומטה אני קונה ולא מוריד. נראה לי מחיר הוגן לחלוטין לדיסק; 3. הורדתי? אהבתי? אני גם קונה (כלומר, אם זה 70-60 שקלים. אם עולה יותר - שיקפצו)".

בעניותי, איני יודע מה מחדש המאמר הזה בנושא העתקת תוכנות, מוזיקה וסרטים. כמדומה שזה כבר נידון בפורום.

בעיני, יש כאן שתי נקודות מעניינות.

א. מה דעת ההלכה בנוגע להעתקת קבצים, תוכנות ומוזיקה וכיו"ב?

זה מעלה שאלה מעניינת, שנוגעת לנושא שהעלה מציץ בזמן האחרון

(האם ההלכה היא שלמה) http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1396078

מפני שיש כאן איזו לאקונה - או מה שהייתי קורא לו לאקונה משפטית אילו לא היה מדובר בתורה.

אין איסור מפורש בתורה על העתקת קבצים, מפני שפעולה של העתקה אינה יכולה להיות מוגדרת בתור גזל. לא לפי ההגדרות שיש בידינו.

צאו וראו את הנסיונות של רבנים (והגדיל הרב הכהן בספרו האחרון "עמק משפט" כמדומה לי) לשריין את מניעת זכות ההעתקה בענין זכויות יוצרים. ההלכה מתייחסת לדברים שיש בהם ממש. העתקה וקבצים הם דברים שאין בהם ממש ואין הם פעולה שניתן לאסור.

בשעתו, כתבתי כאן (לינקי?) כי לדעתי עלינו להרחיב את ההגדרה של "ממש". בעולם שבו מניה ואופציה למניה הם דברים שיש בהם ממש, מבחינה מסויימת, אולי לא כל כך אינטואיטיבית אך בהחלט כלכלית - גם קבצים ממוחשבים יש בהם ממש.

ומכאן ניתן להגיע ביתר קלות לאיסור גזל. (ויש כאן עדיין כמובן הרבה מקום לדיון והרחבה. כתבתי רק כמעט את האינטואיציה הבסיסית שלי בנושא זה).

ב. מבחינה פסיכולוגית (או סוציולוגית?) מעניין לראות כיצד אדם מגדיר לעצמו את גבולות ההיתרים שהוא מורה לעצמו, מה מותר ומה אסור ומדוע.

וכבר אמרו חז"ל בקיצור ש"אדם מורה היתר לעצמו", והנה לפנינו דוגמה מודרנית.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אולי יש בזה משום גניבת "דעת" ?

מיימוני, לדעתי הקביעה שלך:
שפעולה של העתקה אינה יכולה להיות מוגדרת בתור גזל
חוטאת למורכבות של הבעיה הנידונה.

השאלה היא מהו קניין. מדוע אתה נוטה לחשוב שהעתקה אינה גזל? מן הסתם, משום שלא נלקח דבר מידי הבעלים. מה בדבר גניבת מים, למשל, ממי שהוא בעליו של אגם (נניח אגם במדינה שופעת מים שבה האגם תמיד יתמלא). לכל צורך מעשי, כמות המים שבידי בעל האגם נותרת זהה אחרי הגניבה - כל גניבה. האם זה אינו גזל? השאלה האמיתית במקרה הזה היא, מהו מקור הקנין של בעל האגם עליו ומסתמא - מהו מקור הסמכות לקביעת קנין.
רבים יאמרו שמקור הסמכות הוא השלטון; כל מה שיוגדר על ידי זה האחרון כגזל, יהיה גזל - גם אם מדובר בהעתקה ואפילו אם המעשה הוא לקיחה בחלום. הקוטב השני הוא נסיון להגדיר קנין אוניברסלי, אבל הבעיות כאן חמורות הרבה יותר ולא אתחיל אפילו למנות אותן.

דומה שהפתרון הפרקטי הוא שגזל מוגדר באופן נורמטיבי (זה מתיישב טוב עם "מאי דסני עליך"), אבל ההתרה הזו מותירה בהכרח תחום אפור שאותו בקשנו לבטל. לדעתי, הבעיה הזו תקפה במידה שווה להלכה כמו למערכות חוקים אחרות, משום שלשאלה מה הופך שור פלוני לשורו "של" שכנך, יש יוצאים מן הכלל ומקרי קצה שבהם פוסקים שונים יפסקו בצורות שונות בתכלית. האם שיתוף קבצים הוא מהפכה שבה משתחררים ההמונים מעולם של רודני זכויות היוצרים ("הגונב מגנב פטור"), או שזו תופעה פשוטה של ביזה, אחרי שמישהו פתח את השערים? התשובה לכך תלויה באופן בלעדי בשאלת מקור הסמכות בענייני קנין. אני כמובן אינני יודע מה אומרת על כך ההלכה, אבל אשמח לקרוא סקירה של הנושא.


===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid

יבוסי

בוודאי שחטאתי כאן בהפשטה יתרה.

יש לפחות שתי בעיות שמונעות להחשיב העתקת קבצים בתור גזל.

א. העתקה אינה לקיחה. זו הכנה של העתק מן המקור. גזל מוגדר בתור לקיחה של משהו ממישהו, וומילא - לא הכנה של העתק ממנו. המשפט האחרון הוא בוודאי מאד מופשט, אבל אני סבור שהוא מסכם יפה את ההגדרה - ואת מוגבלויותיה.

ב. אין גזל מוגדר אלא עבור דבר שיש בו ממש.

ברשותך, אביא סיפור קלאסי הלקוח מן הפולקלור הערבי (עד כמה שידוע לי. אבל מואדיב בוודאי יכול לתקנני).

בעל מסעדה קמצן תבע קבצן שהחזיק את הלחם שלו מעל הסיר שבו בישל את מעדניו. הריח של הבשר נספג בלחם, ולכן מגיע לו תשלום, טען.

הדברים הובאו לפני נסר א דין חודג'ה (דמות שמן הסתם ראוי להקדיש לה עיון בפני עצמו, על מופעיו בפולקלור ועל הרקע ההיסטורי, אם היה). והוא ביקש מהקבצן את שני המטבעות שהיו לו.

אז קשקש במטבעות ליד אזניו של המסעדן הקמצן. והכריע: קיבלת את המגיע לך. הוא נהנה מהריח של הבישול שלך, ואתה שמעת את צליל כספו...

הסיפור הנאה הזה משקף, כך נראה לי, את מה שאמור להיות חוש הצדק האינטואיטיבי שלנו. נטילת ריח אינה לקיחה של דבר שיש בו ממש (והכימאים בינינו יתנגדו לכך נמרצות, ובצדק, אבל ריח אינו מוגדר כדבר שיש בו ממש - וכמובן גם בדבר זה יש מחלוקות ואכמ"ל). וכן שמיעת קול אין בה ממש.

אני מקווה שתיאור קצר זה מהווה לכל הפחות הקדמה לנושא ארוך ומורכב, המחייב עיון במקורות רבים. וכפי שאמר צ'וטנג בשמי, אולי יבואו חברי הפורום האחרים הידענים וישלימו בינתים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

אם ההלכה קובעת שגזל הוא מעבר של חומר, בעל נפח ומשקל, מקנין של בעל החזקה על החומר לחזקת מישהו אחר בניגוד לרצון בעל הקנין, הדיון באמת פשוט יותר אבל שאלת הבסיס לא נענתה - מה הופך דבר מה לרכושו של פלוני. כמו כן, מעניין לדעת אמרו הפוסקים לאורך הדורות האחרונים בנושא "זכויות יוצרים", מושג שהתמסד הרבה לפני הבעיות של אמצעי העתקה כמו קלטות, מכונות צילום, וידאו ואינטרנט.

מאידך, אם בחוש הצדק האינטואיטיבי עסקינן, יש מצבים שנתפסים כגזל למרות שבאופן טכני אין בהם מעבר חומר. כניסה לקונצרט ללא כרטיס. התגנבות לחדר במלון (נניח בשני המקרים שיש די מקום ואין הסגת הגבול מונעת הכנסה מאדם אחר). מה לגבי קבלת ברכה מרב ובריחה מבלי לשלם (או, חמור מכך, קבלת ברכה מרבה)? מה עם הטיית מנורת שיזוף כך שקרניה יפלו על מישהו שנמצא מחוץ למכון? מה לגבי המקצוע העתיק בעולם? מה קורה כאשר משלמים תמורת שירות לא את המחיר הנקוב אלא את מחיר העלות?
באופן כללי, בלי קשר למעבר חומר מיד ליד, חוש הצדק האינטואיטיבי פוסל מעשים שבהם אדם לוקח מחברו משהו שעל פי הנורמות הקיימות, שייך לחבר. בחברה שבה אין קנין על אופניים, לקיחת אופניים מחצר החבר היא מעשה "לא יפה", לעיתים, אבל אינה גזל, כך שעצם הלקיחה אינה הבעיה אלא הגדרת הקנין.

תוקן על ידי - יבוסי - 06/06/2005 20:48:54

מייציץ,

ב'תחומין' האחרון יש מאמר שלי, ובו אני מוכיח שזוהי גניבת דעת (ולא כ'עמק המשפט' שהבאתיו שם). ממילא גם דברי מיימוני בטלים במחיכ"ת.
לגבי שלימות ההלכה זוהי שאלה מעניינת בהקשר זה, שכן כפי שאני כותב שם ישנה הנחה שניתן להבין האם יש איסור דאורייתא מתוך ההלכה כפי שהיא מסורה בידינו (ולכן מנסים להעמיד את האיסור על כל מיני הלכות ידועות, ללא הצלחה).
אולם בהחלט ייתכן שיש איסור ובכ"ז הוא לא מצוי בהלכה כפי שהגיעה לידינו, שכן אם חז"ל היו חיים היום היה עליהם לדרוש את התורה על מנת להוציא את האיסור. איסור הידע לגבי הדרשות מאבן את ההלכה ומקפיא אותה, והופך אותה לבלתי שלימה (גם אם תיאורטית היא כן שלימה).
אגב, אני מציע שם במאמר גם אפשרות לדרשה מהפסוק 'לא תגנובו'.


מיכי

הואיל ולינקקתי מהתם להכא, אלכה ואלנקקה מהכא להתם, ותהי משכורתי שלמה:

בענין גזל וירטואלי?
אשכולו של shaul_z

_________________

מי שרוצה לקרוא על המחשב שלו גליון אלקטרוני שנוצר בתוכנת Excel צריך שתהיה מותקנת אצלו תוכנה זו שמחירה לציבור הרחב גבוה. יתר על כן, תוכנה זו פועלת רק במערכת ההפעלה חלונות שמחירה גם הוא גבוה. חברת מיקרוסופט שהיא יצרנית התוכנות האלה יכולה לגבות מחירים גבוהים כאלה כי יש לה מעמד מונופוליסטי בתחום התוכנות המשרדיות. במחשבה הכלכלית והחוקית בעולם וגם בישראל נהוג לקבוע שמונופולים גרועים לצרכן ולמשק. במקרים שונים מונופולים אינם חוקיים ויש נגדם סנקציות שונות – פירוק המונופול למספר חברות, קנסות, הטלת פיקוח על המחירים ועוד. בית משפט אמריקאי קבע לפני מספר שנים שחברת מיקרוסופט מהווה מונופול ושהיא שומרת על מעמד זה בין השאר באמצעים בלתי חוקיים. למשל, הוכח בבית המשפט שמיקרוסופט סירבה לאפשר ליצרנים למכור מחשבים שבהם מותקנות תוכנות שמתחרות בתוכנות שלה. עם זאת הדברים לא הגיעו לתגובה מעשית נגד מיקרוסופט.

גם וגם,

בסדר, אבל מי שרוצה לעשות משהו עם אקסל צריך לקנות את התוכנה במחיר שעל פי פרשנות מסויימת הוא גזל. תוכנות OpenOffice עדיין אינן יכולות לעשות אותו דבר. המונופול בעינו עומד וכך גם שאלתי.

_________________

תוכנות Open Office יכולות לעשות פחות או יותר כל מה שאקסל עושה (ואפילו לשמור בפורמט אקסל מסוים אם אתה ממש רוצה).  אם אתה רוצה דווקא את התכונות היחודיות שיש לאקסל, תבחר אם לשלם עליהן או לא.  כנ"ל לגבי פוטושופ (בדקת פעם כמה היא עולה?) ותוכנות אחרות.  גם אם אני ארצה דווקא מכונית שנוסעת 280 קמ"ש אני אצטרך לשלם עליה מחיר גבוה כי אין הרבה תחרות לפרארי ופורשה בתחום הזה; אבל אם מה שאני רוצה זה להגיע ממקום למקום יש מספיק מכוניות שמאפשרות לי את זה במחיר סביר.

.


אבהו:

האם אתה טוען כי מבחינה הלכתית, מונופול הוא דבר פסול?


על סמך מה?

אולי יש דמיון להפקעת שערים

_________________

נניח שמונופול הוא איסור הונאה.

האם עקב כך מותר לגזול את מי שעושה מונופול?

האם יש הונאה בקניין רוחני/קניין וירטואלי?

.

סאניטש:


אם אני מייצר מוצר יחודי, והיחיד המוכר אותו הוא אני - לא יכולה להיות הפקעת שערים!


כפי שהסברתי למעלה, כדי להפקיע שער, צריך להיות שער. הואיל ואין "מחיר שוק" למוצר פרט למחיר בו אני מוכר, לא ניתן לקבוע מהו המחיר, ולפיכך לא ניתן להגדיר לא "שתות למקח" ולא הפקעת שערים.



מזוהר:

מדוע שבמונופול יהיה איסור הונאה? וכי איזו הונאה יש בכך שמישהו מוכר ביוקר תוך ניצול ציני ומקיאווליסטי של יכולתו לעשות כך?