|
|
| נשלח ב-5/6/2005 19:32 |
|
| |
תלמיד,
הרמב"ם אינו מביא 'שיטות', הבאתי דבריו בדף הקודם למעלה , אתה מוציא דבריו מהקשרם. הוא קובע חד משמעי שהשיעבוד היה 210 שנה. הוא בסך הכל מודיע לנו שחכמים שדבריהם מופיעים במסכת סנהדרין מספרים שנעשו חישובי קץ בזמן השיעבוד, וכל החישובים היו מוטעים מכיון שהם לא התייחסו לפסוק הנבואה בצורה הנכונה.וכל מטרתו בהבאת ה'שיטות' זה כדי להצביע על כך שגם נבואה כמו זו שהקב"ה נקב במפורש במספר השנים - לא נודעה אמיתתו עד שעמד הנביא.
והפיתרון התבאר רק בדיאבד.
"והיו ארבע מאות שנה לגרות, ולא לשיעבוד. ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול. ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשווה"
תוקן על ידי - riv - 05/06/2005 19:46:06
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 20:31 |
|
| |
ריב
זה נכון שהרמב"ם סובר שבאמת היו במצרים רק 210 שנה . אולם הגמ' בסנהדרין צא. מניחה בפשיטות שבני ישראל היו במצרים 430 שנה שהרי אילו היה ידוע כי בני ישראל היו רק 210 שנים הרי שהחשבון שהגיש גביהא בן פסיסא למלך היה שיקרי ולא יתכן שהיה מסתכן בטענת שקר.מה עוד שהמצרים בדקו וחיפשו תשובה במשך 3 ימים ולא מצאו תשובה. ולא היה איזה חכם בלילה שיספר להם את הסוד הזה תמורת כמה מצלצלים
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 20:46 |
|
| |
תלמיד,
הרמב"ם אינו סובר שבאמת היו במצרים רק 210 שנה .אלא, שזמן השיעבוד היה 210 שנה, וההתייחסות בתשובתי היתה לדבריך שכביכול הרמב"ם מביא 'שיטות' חישוב, וזה איננו נכון - ובדבריו הוא מכוון לדברי הגמ' בסנהדרין צב.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 21:06 |
|
| |
תלמיד,
הפרשנות שהבאת בקשר לבן המצרי היא אפשרית, אבל כלל לא הכרחית בפשוטו שלמקרא.
לבדד ישכון,
המקור הוא שופטים, ואני הלל, לא עבדון.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 21:38 |
|
| |
.
ראשית, תודה לתלמיד על שתיקן את פליטת-המקלדת שהעתיקה לי מהקובץ הלא נכון את המקור, הצדק - כמובן - עם התלמיד-חכם.
============================
" ומושב בני ישראל. חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים. והנה אזכיר מקצתם: ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום. ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה, גם לא נשלמה מלכות בית דוד. ומפרשים אמרו כי זה חשבות מיום שבת הארון בקרית יערים...
(ראב"ע על שמות יב מ')
============================
חוששני שנתבלבלו היוצרות למישהו לעיל.
חשבונות רבים במקרא איננו יודעים להבינם, וביניהם גם אי התאמות בין ספרי מלכים לדברי הימים, והרוצה להעמיק, יבחן היטב באיזה גיל מלך יורם, והיאך יכול למלוך מי שטרם נולד ועי"ש.
דומני כי ברוב המקרים בהם חז"ל באים לנקוט בזמן, באים הם להתיר קושי שבכתובים. כך, למשל, כאשר יאמר האומר אודות גילה המופלג של יוכבד בעת לדתה את משה, בא לישב את הקושי הנובע מהפסוקים, ואין צורך להזכיר את שרח.
כך גם מולד ה- 210 האמורים, ולא נכון להגיד כי אין להם מקור קדום בחז"ל, שהרי הגמרא שהבאתי לעיל לא זויפה על ידי מקובל בימי הביניים, וזה מקור קדום בהרבה לתקופת הראשונים, ולעתים יפה לומר כי שגגה נפלה בדברים שהיו נחרצים יתר על המידה.
מולדתם של ה- 210 היא בכך שלא יתכן כי בנ"י ישבו במצרים 430 שנה ככתוב בשמות יב מ'.
החישוב מדוע הדבר אינו יכול להיות פשוט, ונובע כולו מגילם של אבותינו.
יעקב גלה לארם נהרים בן 77 שנים (דומני שהבאתי פעם את החישוב המדוייק היאך מגיעים לגיל זה, ושמא חסדו וכשרונו של לינקי יעמדו לי גם הפעם), ושבע שנים עבד בטרם נשא את לאה לאשה. מכאן, שהיה כבן 87 כאשר נולד לו לוי.
בן 130 היה יעקב אבינו כאשר גלה למצרים, ועמו ירדו הבנים, כאשר לוי כבר בן 43 שנה. לוי חי 137 שנים (94 מתוכם במצרים), בנו קהת, שנולד עוד בכנען, חי 133 שנים, ועמרם חי 137 שנים.
משה היה בן 80 שנה בצאת בני ישראל ממצרים.
אם נניח, לשם ההקצנה, כי כל אחד מהם הוליד ערב מותו את בנו, וכי קהת נולד יום לפני הכניסה למצרים, לכל היותר שהו בנ"י במצרים 133+137+80=350 ועדין חסרות לנו 80 שנים נוספות למספר הכתוב מולנו – 430 .
בעיה זו בא המדרש לפתור.
בעלי המדרשים השונים מצאו מולם פסוק ובו מספר שאינו מסתבר, כמו בדוגמא שמהראב"ע לעיל, והיו צריכים ליישבו. ישוב זה נעשה, בשיטות שונות, על ידי מציאת נקודת מוצא אחרת ממנה נגיע ל- 430 שנה.
תרגום יונתן, למשל, כך מתרגם את הפסוק (בתרגום חופשי לעברית):
והימים אשר ישבו בני ישראל במצרים שלושים שנות שמיטה שסכומן מאתים ועשר שנים, ומניין ארבע מאות ושלושים שנה מאז שדיבר ה' עם אברהם, משעה שדיבר עמו בחמשה עשר בניסן בין הבתרים עד יום יציאתם ממצרים.
כלומר, לפי תרגום יונתן, נקודת המוצא היא ברית בין הבתרים. פרשנים אחרים, ספרו זאת מיום הולדת יצחק, והראב"ע מונה 400 שנה מהולדת יצחק, ושלושים השנים – עד הולדת יצחק, מהשהות בחרן.
מי שמונה מהולדת יצחק הלאה את תולדות הצאצאים, יגיע, אכן, ל- 210 שנים.
יצחק בן 60 שנה בעת הולדת יעקב.
יעקב בן 130 שנה ברדתו מצרימה, הרי חלפו כבר 190 שנה מתוך ה- 400 שאנו צריכים לספור, וכך נותרו לנו עוד 210 – ומכאן מגיע הנתון שראינו בגמרא.
לא סברה מהכרס, לא נבואה, חשבון פשוט.
וכאמור לעיל, חשבון פשוט זה, כל-כולו בא לפתור בעיה בפשט המקרא, לא לייצר קושי חדש, ההיפך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 22:08 |
|
| |
מואדיב
עיין שוב בדברי. טענתי היא, כי רק המכילתא דר"ש מבססת את ה-210 שנים על חשבון הגילים. ואילו הפרקי דר"א מתחיל את הנחתו מכך שיוכבד ילדה את משה בגיל 130 ומשם ממשיך את החשבונות הוא אינו מתמודד מהכוון של המכילתא דר"ש.
גם הגמ' שהבאת אינה נסובה על הקושי הביולוגי , אלא על החטא שגרם לשיעבוד ואיני יודע מדוע נקטו 210.
אולם דבריך על הנסיונות למצוא פתרון לחוסר ההתאמה בין המספרים היא נכונה ואף אני סבור כך.
אלא שגם 210 שנים לא פותרים את הבעיות . למשל בני מכיר בן מנשה שיולדו על ברכי יוסף לא יכלו לכבוש את הגלעד ,
גם עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח לא יכל להיות מהנכנסים לארץ ( אלא א"כ נצא מתוך הנחה שתוחלת החיים והפריון היו בזמנם מעל גיל מאה שנה ).
ולכן העליתי השערה כי אין המדובר בבנים ממש אלא בבנים נכדים ונינים לראש המשפחה .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 23:01 |
|
| |
.
אתמהה, תלמיד חכם, על שאינך חוזר בך מדבריך הראשונים כי החשבונות אינם מחז"ל אלא מתקופת הראשונים, ושבמכילתא ובגמרות לא מופיע המספר 210.
הלא הבאתי לכאן מהגמרא ומתרגום יונתן, שודאי ששניהם קודמים לתקופת הראשונים, וגם המכילתא צוטטה על ידי אחרים.
עוד אתמה איך ביד ימין הנך דוחה דברי רש"י אודות חישוב הגילים, בעוד ביד שמאל תדחה את השערתו של הפרעתוני מפני דבריו של רש"י. אם לך סברה, גם לפרעתוני סברה, ולא ראיתי שסברתו כל-כך מופרכת (הנ"ל בדף הראשון לדיון).
עוד אוסיף כי אמירתך ש"בת לוי" איננה דוקא יוכבד, שכן אז היה על הכתוב לכתוב במפורש "עמרם" ו"יוכבד", במקום איש מבית לוי וכו', אינה מתיישבת עם הכתוב המפורש בשמות פרק ו', שם כתוב וייקח עמרם את-יוכבד דודתו לו לאישה, ותלד לו את-אהרון ואת-משה; . ממילא כתוב בהדיא, ואינני יודע למה לדחוק אחרת.
גם תמיהתך מהיכן לקח רש"י את המספר 210 אינה במקומה, שהרי בחר לך, אם לקחה מהמכילתא, מהגמרא או מהתרגום, או שחזר בעצמו על החישוב שהראיתי לעיל, והגיע אל אותו המספר.
גילה של יוכבד נגזר מהמספר 210 ולא להיפך, שכן יש להדחק לכך משאר החישובים, אם כי הראב"ע אינו מקבל את כל החישובים הללו.
והנה, כך מתיישבים כל המספרים, כפי שהראיתי לעיל, ואין צורך להדחק לפינה בהסברים התלוים בשערה.
מה שאין כן לגבי דבריך האחרונים, למשל, אודות בני מכיר בן מנשה, אולם הרחבת היריעה לשם, תסיטנו מעיקר הדיון, ודומני גם שאין לי מחלוקת כלשהי עם דבריך ההם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2005 23:36 |
|
| |
מואדיב נכבדי
א. לא אמרתי כי בגמרא לא מופיע המספר 210 . אלא אמרתי כי בגמרא לא נאמר כי בני ישראל היו במצרים 210 שנים. ואמנם בגמ' נאמר כי העונש של השיעבוד היה 210 והרי ודאי היו לפחות עוד 71 שנים לפני השעבוד . עכ"פ החשבון של חיי יצחק ויעקב שיוצר את הבעיה עם גילה של יוכבד מופיע רק במכילתא דר"ש בן יוחאי.
לגבי הת"י אתה ודאי צודק - לא ראיתיו ולא שמתי לב !!
ב. אין לי ח"ו טענה על הסבריו והשערותיו של הפרעתוני - אולם מאחר וכל ההסבר שלו מתבסס על דברי המדרש והזהר שערב רב עלה איתם והנחה שיותר ממחצית בני ישראל היו מצריים- הנחה שבהחלט אינה מתאימה לפשט הכתובים - אינו יכול לדבוק בפשט רק במקום שנוח לו ולהסתמך על מדרשים וזהר כפי רצונו.
ג. לא אמרתי שבת לוי אינה יוכבד - הרי ברור בכתוב שאמו של משה היתה יוכבד - אלא שבת לוי הכוונה למשפחת לוי ולא בת ממש.
ד. לא תמהתי על רש"י מהיכן לקח את המספר 210- רש"י כמובן מביא את החשבון של המכילתא דר"ש בר יוחאי , אולם תמהתי על פרקי דר"א שמניח את ההנחה שיוכבד היתה בת 130 ומיכאן מסיק שבני ישראל היו במצריים 210 שנים.
אני מודע שלא תמיד יש לי זמן לעבור על מה שאני כותב ולהגיהה ולכן גם נופלות טעויות - מה עוד שאף אחד ( חוץ מיבוסי) לא חסין מפני טעויות וחוסר ידע .
בכל אופן תודה ולילה טוב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 13:11 |
|
| |
רק לשלימות הדיון אציין לפי הפשט הנטוע במסורת חז"ל והובא על ידי רש"י. לפי חז"ל ילדו ששה בכרס אחד וממילא מובן כיצד בזמן קצר ילדו כל כך הרבה וביחד עם זה כיצד יש כל כך מעט בכורות. (אך כנראה אינכם מקבלים "אגדה" זו שהיא לקרואי מאנה וראינה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 14:30 |
|
| |
.
אתנחתא:
ברור כי אגדתא זו באה כדי להסביר את קצב הרבוי המהיר של בני ישראל במצרים.
אלא שגם אם תחשב בדרך פחות מדרשית, תראה כי הדבר אפשרי, והנס – אחר הוא:
ב- 70 נפש נכנסו אבותינו מצרים. נפחית את דינה ושרח שנספרו בין הזכרים, הרי 68. נפחית כעת את יעקב ובניו, בהנחה שהם כבר סיימו פו"ר אז, והרי אנו עם 56 גברים.
כעת, נניח כי בממוצע, דור הוא 25 שנים. עוד נניח, כי לכל משפחה, בממוצע, 8 ילדים, ארבעה בנים וארבע בנות.
לפי הנחות אלו, הרי שלאחר 25 שנים מכניסתם למצרים, מספר הזכרים (אם לא נספור את הוריהם שעדין בחיים, אלא רק את הדור החדש) – הוא כבר 224 (56*4).
והלאה:
לאחר 50 שנה, מספר בני ישראל (דור הילדים בלבד) יגיע ל- 896 נפש
לאחר 75 שנה, מספר בני ישראל (דור הילדים בלבד) יגיע ל- 3,584 נפש
לאחר 100 שנה, מספר בני ישראל (דור הילדים בלבד) יגיע ל- 14,336 נפש
לאחר 125 שנה, מספר בני ישראל (דור הילדים בלבד) יגיע ל- 57,344 נפש
לאחר 150 שנה, מספר בני ישראל (דור הילדים בלבד) יגיע ל- 229,376 נפש
לאחר 175 שנה, מספר בני ישראל (דור הילדים בלבד) יגיע ל- 917,504 נפש
לאחר 200 שנה, מספר בני ישראל (דור הילדים בלבד) יגיע ל- 3,670,016 נפש
כלומר, לאחר 200 שנים, בלי שום בעיה, הגענו ליותר מ- שלושה וחצי מיליון נפש, הגברים בלבד. אם כך, מה הרבותא הגדולה בכך שהיו 600 אלף גברים?
הרבותא היא בכך שמחלות רבות היו באותה התקופה, וילדים רבים מתו בלידתם, או במהלך השנים הקרובות לכך, ונשים רבות מתו בעת הלידה, וזאת, טרם הזכרנו שעבדים העובדים בפרך, אינם מקימים עונתם כבני חורין.
וזה הנס, שלמרות התנאים הללו, פרו ורבו בנ"י.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 14:42 |
|
| |
לו הייתי דקדקן, הייתי מעיר לך, מואדיב . , כך:
כיון שהנחת שדור = 25 שנה, הרי שמחצית משלושה-ומשהו המליונים שלך הם בני פחות מ-25, ועוד חלק מהם בגיל שבין 25 ל-30, ולכן לא נימנו כלל במפקדים.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 14:52 |
|
| |
והמצרים- בהנחה שהיו כמליון נפש בעת ירידת יעקב למצרים-אחרי מאתים שנה הם:
(12)2.09715 . הנסים שלהם היו גדולים יותר...
תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 06/06/2005 14:55:10
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 15:28 |
|
| |
.
השכן:
כתבתי למעלה כבר כי אני סופר דור ילדים בלבד בכל פעם. ברור כי אם תוחלת החיים מעל 50 שנה, המספרים גדולים בהרבה.
כל שרציתי להראות הוא כי הדבר אפשרי.
נאך:
כשהפרעונים נושאים את אחיותיהם כדי לא להטמא עם העם הפשוט, הריבוי לא משהו...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 15:50 |
|
| |
מואדיב,
לא הבנתי.
(המספר 12 בסוגרים הוא "חזקה" זה מספר אסטרונומי.)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 16:46 |
|
| |
מואדיב,
עיקר נקודה שלי לא היתה הריבוי אלא מיעוט הבכורות, שמכיון שהריבוי היתה על ידי מעט נשים כי ילדו הרבה.
|
|
|
|
|