|
|
| נשלח ב-6/6/2005 15:55 |
 |
| |
Gum & Gum
ליודעי חן. השינוי חל אחרי הערה של רב אורטודקסי שצריך לומר רבה בבית רפויה, כמו זב-זבה. וזה כבר יותר מידי בשבילן.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 16:33 |
|
| |
קעלעמר,
אם כן, לדבריך, גם אלה שהן "רב" הרי זה בבית דגושה, ונמצא שירו של סלאח שבתי מתקיים? [ומכאן: הסופרת אסתר ראב היא חלוצת הרבות הרפורמיות]
ושמא חילוק אחר הוא, שאותו רב אותודוקסי המציע לכנותן "רבה" בבית רפויה הרי זה שרואה את תפקידן כתפקידו המסורתי של רב בישראל, לריב עם כולם (ככתוב: "הרוב רב עם ישראל, אם נלחום נלחם בם"), ואילו הן דווקא חשבו שתפקידן יהיה "רבות בנות עשו חיל".
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 16:37 |
|
| |
נכון.
(אני חשבתי שהוא התכון בכיוון של לרבוֹת.. )
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 17:07 |
|
| |
גם וגם,
ראשית, הרשה לי לברך אותך על שאתה מן האנשים החושבים השמים לב לפרטים החשובים באמת!!!
שנית (ובאותו עניין כמעט), כולי שמחה והתרגשות על שאלת הרב/ה שהפנית אלי.
שלישית, אכן יש מן הנשים הרבות המכנות עצמן "רב" ויש המכנות עצמן "רבה" (מעיון קל באותן מודעות, תוכל בקלות להבין, באיזו מן הצורות הלשוניות אני מצדדת). זה בעיקר עניין דורי, כנראה, אך יש פה גם חילוקי דעות פמיניסטיים (ע"ע בורקה/כיפה/שמלה אדומה וכו').
רביעית, אכן מר גורלם של הגברים, ויש הטוענים/ות שלא רחוק היום בו יבקשו גם חלק מן הגברים המוסמכים לרבנות לכנות עצמם "רבה".
ואני אומרת: שיהיה להם לבריאות.
קעלעמר,
הצחקת אותי והזכרת לי נשכחות... כה לחי.
רבות בנות עשו חיל והטלית על כולנה
תוקן על ידי - אמשלום - 06/06/2005 17:11:19
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 17:27 |
|
| |
סבורני שהתואר "רב" אינו אלא "גדול", ומארמית קאתי ללשוננו, כתוארו של גדול בתורה. אם אכן כדברי, תתהדרנה אמשלום וחברותיה בתואר "רבה" (ר' וב' קמוצות), כיאה להן ולמעמדן בקהילתן, לפי כללי השפה העברית, ולא "רבנית", שאינה אלא נקבת ה"רבן".
האם על הב' להיות דגושה או רפויה? אכן, זב-זבה, עב-עבה, סב-סבה (בארמית: סבא וסבתא!), שב-שבה, ומכאן - רב-רבה (רפויה).
ואם ישאל השואל, שמא צב-צבה איתא קמן? אז זהו, שאין לי מושג. אז הזמנתי צב אחד (לא א'טואן, אחד קצת יותר קטן), והוא אמר שהוא יגיע בשיא המהירות (שלו...)
האם יהפוך אשכול זה לאשכולו של אבשלום קור?
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 18:01 |
|
| |
אבשלום זה בעלה של אמשלום?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 18:08 |
|
| |
ככה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 18:34 |
|
| |
גם וגם וכולם
אכן שגגה יצאה מתוך מקלדתי. התכוונתי מן הסתם למה שהתכוון השכן. אנו משתמשים במילה "רב" באופן אינטואיטיבי לא רק בהקשרים הלכתיים. זו מילה נרדפת, בנסיבות מסויימות, למי שממלא את התפקיד המקביל בדתות אחרות.
וגם בגמרא אמרו "רבו" על מורו למקצוע כגון נגרות.
(לגבי השימוש במילה טעונה זו לגבי מי שמשוייך לקבוצה הרפורמית - אני מקווה שלא ניקלע מחדש לדיון הזה. כבר הודיתי כי אני, בעניותי, מלא מידות רעות או לפחות בלתי פוליטיקלי קורקטיות, וביניהן מסירות שלפעמים היא בלתי רציונלית לקבוצה האורתודוכסית, וזה משפיע בין השאר על המילון שבו אני משתמש).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2005 18:41 |
|
| |
שאנטי,
לא.
הוא אבי בנה. ודו"ק.
וד"ל ואכמ"ל.
תוקן על ידי - אמשלום - 06/06/2005 18:49:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2005 00:36 |
|
| |
נזכרתי בעוד משהו, שי לצ'אוט.
דבריך ויחסם לפתיח של קלף, הזכירו לי את המדביק פת בתנור, ואכ"מ.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2005 01:48 |
|
| |
ככה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2005 05:03 |
|
| |
ולי, חרסום, מלון, חרבונה מלך קברון, אמר ויהי, ערב, בוקר.
(ע"כ בסוד ה'למה')
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2005 17:05 |
|
| |
השכן,
הדוגמאות שהבאת לענין הבי"ת הרפויה אינן קולעות למטרה. אין משקלו של "רב" כמשקל "סב", "עב" וכו', והראיה - שאלה מנוקדים בקמץ וזה בפתח. אם תשוה אותו, נניח, ל-"קל", הרי צורת הנקבה היא "קלה" בלמ"ד דגושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2005 23:29 |
|
| |
רב, הבא מן הארמית, אינו מורה אלא אדון, ובעברית- ריבון.
[וכך גם בערבית, רב בבית דגושה]
הקשר למורה הוא מפני שהמלמד אומנות נהג ביחסים של פטרנליזם מוחלט עם שוליותיו, השווה: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו".
לפיכך, צורת הנקיבה של המילה, כשהיא עוברת לעברית, היא "גבירה" [כעיני עבדים וכו'].
כל הויכוח על צורת רב בנקיבה אינו עושה טוב למטרה הפמיניסטית, של בידול זהות עצמאית ושוו"ע לנשים.
אין הן צריכות להעתיק צורות זכריות ולשחק בהן, מגיעה להן הגדרה עצמית..
|
|
|
|
|
).
