זה היום עשה ה' - יש סנהדרין בישראל.

.


גם-כן כמה הערות:



א) פרופסור בר-אין, ככל פרופסור באוניברסיטה לא-פרטית אחרת, מקבל את שכרו מהמדינה. כל מי שחושב אחרת, שיואיל ויפתח את ספר התקציב של מדינתישראל, כמו גם את דו"ח הממונה על השכר באוצר.
האם בכך משתנה אי-תלותו התאורטית שהוזכרה לעיל?


ב) הריני להצהיר מראש כי אני, בתנאים מסויימים, מורד וכופר. לו בית הדין יפסוק על הלכה כמנוגדת לשו"ע, או להלכה המקובלת בישראל, רוב הסיכויים שבוז-אבוז לו, גם בפומבי. לו, למשל, יקום בית הדין האמור ויפסוק כי תקנת הפרוזבול של הלל הזקן בטלה, ויצפה ממני לקבל את דבריו בלי נימוק, יכול הוא לצפות ממני לקבל את דבריו כשם שקיבלו רבותינו את חידושיו של כל אחד משליחיו של אותו האיש. גם הם, הכריזו על עצמם כי הם נושאי התורה האמיתית, וקבעו ושינו בלי לנמק.


ג) בית דין הוא לא כמו הרב של בית הכנסת. לצערי, במצב הנוכחי, לכל רב של בית כנסת יש יותר סמכות, ובצדק וכהלכה כך הוא המצב.
אגב, מי שרוצה שדעתו תתקבל בלי פקפוק ובלי ערעור, לאחר שקם ומינה את עצמו לשררה, סובר כי אני, עם הארץ שכמוני, משול לאדמת הארץ מבחינת קבלתי את דברי אחרים. אחד כזה, מזמין את שומעי דבריו לתפוס בבטנם מצחוק ולאמר את שאמר אכיש מלך גת.


ד) סבורני כי במצב הנוכחי, כבודו של אדם מהשוק, דומה בעיני לכבודו של בית הדין האמור. והרי, כל אדם מהשוק יתכן וישב בבית הדין של שלושה להתיר נדרים בערב ראש השנה (לנוהגים כך). דומני כי כרגע, לאחר קריאת ההסברים המלומדים של מר דבמאיר המכובד, דומה עלי בית הדין האמור לכל בית דין שמתיר נדרים בערב ראש השנה בבית הכנסת. גם דרך בחירתו, דומה.


ה) באשר לזלזול בת"ח בודד, דומני שמר דבמאיר חטא בכך כמה וכמה פעמים בכתיבתו בדיון הנ"ל, ואכמ"ל.



ובאתי על החתום

הקטן באלפי ישמעאל

אלמאדבּ אלגזיר

אני חושב שמרב עצים לא רואים כאן את היער.

כלומר השאלה המהותית העיקרית שנשאלת כאן היא: מי שמכם? כלומר האם כל קבוצה של אנשים שיחליטו על עצמם שהם מקימים גוף כזה או אחר יוכלו להטיל את מרותם על הציבור?

שהרי ללא הטלת מרות, אין זה בית דין. ולא משנה כמה אנשים ישבו בפורום כזה. זה ישאר קרקס.

יבא ר' דב מאיר ויצטט כל מיני ספרים, אך העיקר חסר מן הספר, המציאות היא זאת שקובעת לא הדמיון.

ולצערי כל מה שנותר לי לעשות זה לסובב באצבע על רקתי.

אני רוצה לצטט את הגמרא בברכות סג על מי שלוקח לעצמו סמכות לפסוק לרבים ללא רשות.
" ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעין מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל"

תוקנה שגיאת הקלדה

תוקן על ידי - asher177 - 04/12/2005 0:17:21

תשובה להערות:
א) הכותב לא שם לב לטיעון בדיוקו. נטען שהאיש לא מקבל שכר עבור תורתו. הוא מקבל שכר מבר אילן אולם עבור מלאכה אחרת! הנכון הוא שדברי הרבי מסטמר זצוק"ל שרירים גם בנסיבות אלו. הייינו כל אדם בארץ בוודא עשוי להיות נתון ללחצים. אם על ידי הצקות של המשטרה כפי שעושים לתושבי השומרון וכיו"ב. אולם אין קשר בין העיסוק המקצועי התורני לבין השכר במקרה של רבי הלל. מבחינה זו הוא עדיף לאין ערוך על רב שמקבל שכרו בצורה כזאת על תורתו. הן לשיטת הרמב"ם שאוסר זאת כליל והן מבחינת מידת הנגיעה בדברי התורה. ר' הלל לא מקבל שכרו עלפי הערכת מעסיקיו את דברי תורתו!
ב) מי שרוצה לצחוק יכול. ברקע הדברים עומדת ההנחה שיש מי שמוסמך למנות. נניח שהרב עובדיה היה ממנה. מנין לרב עובדיה הסמכות? האם מתוקף זה שמדינת ישראל מינתה אותו לראשון לציון? זה הרי אבסורד. לא ח"ו שבאתי לפגוע בכבוד הת"ח הזה אבל עקרונית מדינת ישראל הינה חילונית והיא עשויה למנות מי שהוא אחר עם תרבוש היודע ספר והוא עשוי להיות רשע גמור. דוגמות היסטוריות כאלו היו. למשל ירבעם או שבנא. הסמכות היא של כל אדם מישראל הרוצה להקים את הדת על תילה זו זכותו וחובתו לעשות זאת. מה שנכון הוא שנדרשת ממנו הענווה לפנות מקומו אם יבוא מי שעדיף ממנו. אם לא היה כך לא היה אפשרי להקים סנהדרין. להזכיר הסנהדרין לפי הרמב"ם והגמרא קודמת למשיח.
ג) הסבור שלרב בית כנסת יש כוח גדול מלבית דין אינו אלא טועה. זה מושכל פשוט. שהרי אם לא כן לא היה ניתן לתבוע רב לדין תורה.
ד) כבודו של אדם מישראל מן השוק אכן גדול אך כבודו של בי"ד גדול עדיין יותר. בי"ד רשאי לדון אותו ולא להיפך.
ה) אין בדברי התשובה פגיעה בת"ח מכמה סיבות מצטברות. בדברי התשובה מכונה האיש ליתר בטחון בתואר חכם או ר'. גם אם היה בדברים משום ביזוי היה לכך צידוק משום שהם באו להגן על כבודו של בי"ד שכבודו בישראל גדול מזה של ת"ח בודד.

להשלים את הדיון, הריני להביא את לשון הרמב"ם שעליה נסמכים הנסמכים (הלכות סנהדרין ד, יא):

נראין לי הדברים, שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינין ולסמוך אותן--הרי אלו סמוכין, ויש להן לדון דיני קנסות, ויש להן לסמוך לאחרים. אם כן, למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה, כדי שלא ייבטלו דיני קנסות מישראל: לפי שישראל מפוזרין, ואי אפשר שיסכימו כולן; ואם היה שם סמוך מפי סמוך, אינו צריך דעת כולן, אלא דן דיני קנסות לכול, שהרי נסמך מפי בית דין. והדבר צריך הכרע.

טוב. נגיד שהתגברנו על ספקו של הרמב"ם, והכרענו כך. עדיין, לשון הרמב"ם ברורה: צריך שיסכימו כל החכמים שבארץ ישראל. גם אם נלך לקולא (אם זו קולא), לפחות רוב צריך. אבל אני בכלל תמה, לשיטת חברנו דב מאיר, מה טעם נצטערו החכמים על הסמיכה? נגיד שהם מפוזרין, אז מה? מספיק שיקומו כמה אנשים, ויחליטו לסמוך. הרי מי שלא מוכן לחדש את הסמיכה הוא פושע, ואינו בכלל המניין!

אם יוסבר מדוע היו החכמים מצטערים על הסמיכה לשיטה זו, אשמח.

דב מאיר

ברקע הדברים עומדת ההנחה שיש מי שמוסמך למנות.

הנחה זו ידידי היקר היא היא העומדת לדין, האם יש לה על מה להתבסס.

דב
נא להוסיף רווחים.

בתהליך הסמיכה של מהר"י בי רב היתה פניה ל25 חכמים בצפת. מן השנים שהיו בירושלים התנגד המהרלב"ח.
הסיבות להתנגדותו ידועות בשו"ת שלו. בין שאר הסיבות היו בחירת נשיא בלי השתתפותו ואי פניה אליו. שאר הטענות בסופו של דבר לענ"ד נדחו. שהרי אפילו הרידב"ז שהתנגד כשבא לצפת אחר כך והכיר את התהליך והאישים פסקה התנגדותו.
הפגמים הללו שהצביע עליהם המהרלב"ח
לא חלו במעשי ידי מחדשי הסמיכה בימינו. באשר הם פנו בצורה רחבת היקף לכל מי שרק מוכר ובא בחשבון.
הדרישה שיש לפנות לכל חכמי ישראל צריך שתמדד בפרופורציה של ימי אבותינו באשר נוסחה אז. אז לא היו שירותי דואר מסודרים לא טלפונים ולא פלפונים ואף לא מוניות בהם השתמשו מחדשי הסמיכה. היינו בימי אבותינו המושג להודיע לת"ח שבדור הכוונה הינה בוודאי רק לבולטים שבהם. שהרי על כתב הסמיכה של מהר"י בי רב חתמו 25 רבנים ועוד תלמידים רבים. האם היה צורך לפנות לכל אחד מן התלמידים הללו?! הם היו בוודאי ת"ח אבל לא היו הבולטים, לכן גם ברור שפניה אליהם לא היתה מעכבת. לכן גם התלונה על אי פניה למהרלב"ח ומשנהו בירושלים אינה משקפת אלא את הפגם של אי פניה אליו ואל סגנו(כנראה)בלבד, למרות שהיו ללא ספק בירושלים אז עוד ת"ח רבים נוספים שהיה טוב לצרפם לחתימה.
יתירה מזאת. אם נפרש את המושג ת"ח במובן המרחיב הרי יצא לנו שיותר ניתן לחדש את הסמיכה כשיש בא"י 200 יהודים מאשר כשיש בה 5000000 יהודים.
זה הוא אבסורד על פניו.
זה מה שנעשה. היתה פניה לשני הקדקדים המפורסמים ביותר היינו הרה"ג עובדיה ואלישיב שליט"א ושניהם הסכימו לחידוש הסמיכה והסכימו לראשון המסמיכים ואף נעשתה פניה לרוחב הרבה יותר מקיפה מהנדרש בעומק ההלכה. לא קל היה להשיג הסכמתם. עמלנו על כך שנים רבות. הרב צבי עידאן שליט"א חיבר בסיוע הסובבים אותו קונטרסים שהפכו לספר "עשות משפט" אשר בא לשכנע את האישים השונים בצורך לחידוש הסמיכה והסנהדרין ויתכנותם. להדפסת הספרים הוזלו דמים רבים מכיסים פרטיים של אנשים צדיקים שרצו לסייע בקידום התהליך למרות ההיסוסים הרבים (במיוחד יצויין רבי ישי באב"ד הי"ו). הספר מדבר בעד עצמו והרוצה להשיג על התהליך מוטב שילמד אותו תחילה. במימוש התהליך נעשה שימוש גם בספר הזה. לדוגמה. התברר שהרה"ג אברהם אלקנה שפירא שליט"א אליו נערכה פניה ע"י משלחת ואשר נמנע מחוות דעה (היינו במפורש לא תמך ובמפורש לא התנגד.) בנושא, פשוט לא היה מונח בסוגיה, כאמור על רבינו הקדוש במסכת שבת ג: בתחילת העמוד. אך מבן ביתו נודע לנו שהספר שניתן לו לא מש מידו אח"כ. הרב מרדכי אליהו נתן הסכמתו בעקיפין שהרי בנו הוסמך. שוב המושג הסכמת כלל חכמי ישראל כפי שהראיתי אינו ישים במובן מרחיב, כי אז אף פעם לא יושג. גם הטענה שהשותק = מתנגד מרחיקת לכת. שהרי אפילו בבית הדין הגדול ששם מדובר שבית הדין הגדול פירושו 71 בדווקא וכשבית הדין מחליט זה בדווקא 71 שכך הוא שמו של בית הדין והיה ומתוך בית הדין יצביעו רק 69 ושנים ימנעו מה יהיה הדין. האם החלטה שתתקבל כך הינה החלטה של 71 או לאו. זה נושא שנדון ברמב"ם הלכות סנהדרין פרק ט הלכה ג : בית דין הגדול שבא להם מחלוקת בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות בין בדיני תורה,אין מוסיפין עליהן אלא דנין אלו כנגד אלו והולכין אחר הרוב שלהן, ואם בדין אחד מן הנהרגין נחלקו דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב. והרי לפי הדין חייבים גם המעטים לחתום על פסק הדין ואסור לגלות מי חייב ומי זיכה. וזה נקרא החלטת בית הדין הגדול למרות שלא היה רוב מתוך 71. יתירה מזאת, לפי דברי הרמב"ם משמע שאם 71 דנו ומתוכם 40 ימנעו הרי יחתך הדין על פי 31 שהרי הנמנעים הודיעו בהמנעותם שהם מצטרפים להחלטה שתתקבל על ידי האחרים המשתתפים בהצבעה (למעט דיני נפשות על פי גזירת הכתוב). מכאן יוסק בנקל שלא ניתן להחמיר בתביעה הזו של כל חכמי ישראל לבדווקא כל כולם. אזכיר שהמושג כולם נתון גם במחלוקת הנוספת. לדוגמה אנו מתפללים בראש השנה מלוך על כל העולם בכבודך ויש נוסח בו תומך הט"ז מלוך על כל העולם כולו בכבודך. והרי ברור שהסובר שכל העולם היינו רובו הוא זה הסבור שלכן צריך לומר כל העולם כולו כי אולי יש מישהו שלא מבין שהכוונה הינה ממש כולו. ולכן גם לו נניח שהנחה זו היא במחלוקת הרי יתברר לנו שהדין הוא שלפחות יש לסנהדרין תוקף בענינים דאורייתא מן הטעם שאנו פוסקים ספיקא דאורייתא לחומרא. הסנהדרין מקפידה בכל הזדמנות, עם התפתחות בית הדין להחליט על העומד בראש ולהסמיכו והוא יסמיך את כולם שוב ושוב וכך יעשה עד שתחדלנה המחלוקות והפקפוקים על בית הדין. בינתיים הולכת הסנהדרין וקונה לה מהלכים. יותר ויותר אישים נזקקים לה ומתייחסים אליה כגוף מחייב. למה סנהדרין (שהיא תקוות גאולתן של ישראל וגאולת העולם כולו) תהיה פחותה מתפילין שהרי אם יצוייר שלא היו לך תפילין אלא כאלו שיש בהן מחלוקת או/ו גם ספק האם לא היית מניחן? האם לא היית מחבבן? האם לא היית שומר עליהן מכל משמר?! אלא מאי היית מחפש כל דרך כיצד לתקנן היינו להחליף הפרשיה המפוקפקת ולהשחירן אם צריך וכיו"ב עד שתהיינה לשם ולתפארת. כך גם עם הסנהדרין. רבי שמעון בן שטח ישב עם צדוקים בסנהדרין ולא נרתע מכך אלא דאג לתקן את הסנהדרין צעד אחרי צעד ע"י דחיקת הצדוקים החוצה.כך גם הסנהדרין הנוכחית, ב"ה אין בה צדוקים, יש כאלו שהינם דלים בידיעות יחסית לנדרש לכתחילה, בכל זאת טובים הם מן הצדוקים כטובת היום מן הלילה. הסנהדרין פועלת לשחלף את האישים צעד אחרי צעד, מה שהוא תנאי שכל החברים קיבלו זאת על עצמם. כמו בתפילין, בסוף תהיה לנו סנהדרין לשם ולתפארת. בראש הסנהדרין מכהן כעת הרב הגאון עדין שטיינזלץ אבן ישראל שליט"א (באמת אומר שאיני מכיר ת"ח גדול ממנו בדורנו, הוא חביב על החילונים על הדתיים ואפילו על חלק ניכר מן החרדים האם יש עוד כמוהו?) לידו מכהנים כסגנים ת"ח שאינם קוטלי קנים דווקא היינו הרב נחמן כהנא שליט"א שחיבר עשרות ספרי פרשנות לתוספות ,הרב יואל שוורץ שליט"א שחיבר כמאתיים ספרים שונים והוא גם הרב הראשי של בני נוח, הושיטו יד. אם נגיע לסנהדרין טובה מהר הרי כבר לקראת הבחירות בעוד 4 חדשים נוכל להעמיד בע"ה מלך (ראש ממשלה) וזו תהיה ממש תחילת גאולתנו, למה לדחותה למה להסס למה לפקפק?! הניחו את התפילין.!!!
גם אם לא היה נעשה תהליך של פניה והסכמה הרי בכל זאת התייצב פעם ראשונה אחרי 1500 שנים בארץ ישראל בית דין של 71. גם לו נניח שאינם סמוכים(מה שאינו נכון) האם הם לא בית הדין החשוב ביותר בארץ הקודש?!
יש לשים לב. יש הרבה בעיות בתולדות עמנו שנפתרו בצורה דחוקה מאוד כשלא היה אפשר אחרת. עגונות פרנסה ועוד בלי סוף. בכל זאת לחצו את ההלכה עד גבולה כדי לממש פתרון.
תקינות הסנהדרין מבוססת על פניה לכל הבולטים כנדרש
על הסכמת רוב של המתייחסים (לא פחות טוב מאשר סנהדרין גופה).
על כך שהנמנעים קבלו עליהם את דעת המצביעים כמתבקש מדברי הרמב"ם כנ"ל ומדברי החינוך.
זה דחוק?! כן! זה חוקי?! גם כן! כן וכן!
מי שאינו מקבל יואיל לפתוח בתהליך מחדש בעצמו שהרי אם אינו עושה כן הרי הוא בר עונשים חמורים ח"ו כדברי החינוך! ועליו, בין השאר, מוטל, אם ירצה או לאו, עוון הדור!




מאיר

עכשיו נחכה לסנהדרין של אגודה, לסנהדרין של דגל וכו' וכו'.