זה היום עשה ה' - יש סנהדרין בישראל.

פרעתוני,
ראשית, העובדה שלא תהיה להם השפעה רבה היא ברורה לגמרי, ולא טענתי אחרת. אבל מספיק שוטה אחד שיעשה כהוראתם בשביל שייווצר כאן אסון. גם ישיבה של נערה בכלא היא תוצאה חמורה למדיי. וגם אם זה היה רצונה, הרי הם יכלו לנצל את השפעתם כדי למנוע את השטות הזו ממנה.
שנית, ההגדרה של דמגוגיה אינה כתיבה סרקסטית, אלא טענות לא נכונות בכליפ שמשכנעים רק בגלל הרטוריקה.
לענ"ד אם משתמשים בסרקזם בכדי לטעון טענות נכונות זו אינה דמגוגיה.


מיכי

הרב מיכי,
הנערה ישבה בכלא לא בגלל הסנהדרין, אלא הפוך, כאמור.

ולגבי הדמגוגיה - אני חוזר בי (כתבתי זאת רק מכיון שנזקקתי לסגנון כתיבתו המעניין של דב מאיר). אבל הכתיבה אכן הייתה יכולה להיות בעלת פחות ביטויים חריפים ומזלזלים, והמסר לא היה נפגע. כנלע"ד.

.


והוא בעיני כמתעתע



את זה כתב הראב"ד על הרמב"ם, ואין בינינו הסובר כי הראב"ד כופר בשל זלזול בת"ח.


שמא ניתן להתמקד בדיון המהותי, ולא באופן כתיבתם של דבמאיר ור' מיכי?

הבה נניח כי כל אחד מהם היה יכול לכתוב בדרך נעימה יותר, וכי כל כותב אחר כאן (פרט לי, כמובן...) יכול לשפר את סגנונו.


הויכוח המהותי חשוב מספיק מבלי שנסיטו לכיוון הדיון על הדרך והסגנון.

כמה הערות:
א) ראיתי מי ששואל על תוקפו של בית דין של אנשים שתורתם לא אומנותם. ובכן הדבר הזה ידוע היטב. שיטת הרמב"ם הינה חד משמעית שאדם המתפרנס מתורתו מחריב את העולם. הגמרא מתארת את גדולי ישראל כבעלי מקצוע רבי יהושע שמאי רבי יוחנן ועוד. אמנם פוסקים אחרים דנים בשאלה ומודים שאכן למרות מה שהרמב"ם צודק אין אפשרות אחרת להעמיד את הדת על תילה. מכאן משמע שהעובדה שהסנהדרין בנויה על אנשים שבד"כ אינם יונקים שכרם כרבנים מהשלטונות עושה אותם לסנהדרין עדיפה על זו שהיתה קמה והיתה בנויה על רבנים מן המימסד היונקים שכרם ישירות ובעקיפין מן המימסד הממשלתי. כמובן שבנסיבות אלו כותב המאמר החריף נגד הסנהדרין הרי הוא בגדר מי שלשיטת הרמב"ם בעצם לא ראוי ללמוד ממנו תורה באשר תורתו אומנותו ותורתו קרדום לחפור בה. ואילו ב"ה אני הקט לא נזקקתי לכך במהלך חיי ולכן העובדה שאיני מחזיק משרה רבנית הכרוכה בקבלת כסף עבור תורתי היא אינה בגדר פחיתותא אלא מעליותא. כל זאת אם שכר רבנותי ומינויי היו באים מאנשיםיראי ד' אולם אם השכר והמינוי בא ממי שאינם יראי ד' או גם ממי שהם יראי השם התלויים במי שאינם יראי ד' הרי אז מתקיימים דברי הנביא חבקוק פרק א פסוק ד' על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא המשפט מעקל. המפרשים והמלבי"ם שם על אתר מסביר הדק היטב את הדברים. לא בכדי קמו עדת אנשים צדיקים בני העדה החרדית והם הם שהחליטו ידינו לא תגע בכסף הנגוע הזה. אמנם יש כאלו שמאותו שיקול של קיום התורה החליטו בכל זאת להנות מכסף נגוע זה. כמובן שמעלתם בהלכה כתוצאה מכך לא עלה אלא לדאבון לב כולנו ירד! המציאות היא שלא בכדי חידוש הסמיכה החל באיש העדה החרדית שאינו יונק כסף מפוקפק כזה ואף התומכים והמסייעים להתפתחותו של תהליך הסמיכה והסנהדרין הם בד"כ מי שאינם תלויים בשלטונות. אין בדעתי כאן חלילה לפגוע במי שעושה לשם שמים ומקבל שכרו מן השלטונות אולם בוודאי שכל בר דעת מבין שתורתו בעלת משקל נמוך יותר. אעיז ואומר עוד יותר אם לדוגמה הייתי נאלץ לברר דעת תורה מה לעשות בענין שנוגע ליחסי דת ומדינה הרי הייתי מעדיף כל יהודי לומד תורה פשוט שהינו ירקן בשוק מחנה יהודה מהרבנים הראשיים המכהנים במשרות רשמיות. אם תשאל השאלה האם למבקר החכם יש תועלת למעמדו כשכיר במוסדות התלויים בממשלת הזדון או לאו?! לקוראים פתרונים.! האם לכן אין לחשוד במשפטו שהוא מעקל?! לקוראים פתרונים!
לכן גם אומר שגם אם רבי הלל וייס, דובר הסנהדרין, היה קטן בתורתו ממבקרו, באשר שכרו אינו משולם עבור תורתו, הרי ללא ספק הוא עדיף לישב בבית הדין לעניני עם ומדינה ממבקרו מן הטעמים דלעיל וגם משום שלמרות ידידותו עם האיש משכבר הימים לא היסס הלה להתל ולבוז לו בפומביי.
ב) משום מה יש מבקרים הסבורים שדיוני בית הדין הם נושא לויכוח עם הדיינים. סתם פסק דין הניתן אינו טעון נימוק. יכול הצד המפסיד לבקש מבית הדין תשובה לשאלה "במה דנתוני". במקרה הזה מבקשים אנשים זרים תשובה לשאלה במה דנתוה. זה אינו חוב של בית הדין. בוודאי שבית הדין יקפיד על סודיות הדיונים כאשר הדבר עשוי להזיק לאחד מן הצדדים. במקרה הזה פרסום השיקולים הינם בבחינת איוולת.
ג) יש מי שטוען שבית דין זה כמו הרב של בית הכנסת. עימו אפשר להתוכח. ובכן ראוי להבין שיש הבדל תהומי בין פלפולי דרשתו של רב מכובד ככל שיהיה בבית כנסת לבין מעשה בית דין. מי שלא מבין זאת שיחזור לישיבה.
ד) יש מי שמשווה את בית הדין לכבוד אב. שוב מוזמן האיש לחזור לישיבה. בית הדין רשאי לצוות על בן שלא לכבד את אביו אבל אין האב יכול לצוות על בנו שלא לכבד את בית הדין.
ה) יש הסבורים שרב פלוני או רב פלמוני שליט"א הם שיש לציית להם. הרב הגאון הרב עדין שטיינזלץ נבחר לנשיא. כולם מבינים שהוא הגדול בכולם. בוודאי שהוא משפיע וישפיע בבית הדין. הסנהדרין בנויה ממיגוון חכמי ישראל. ציונים וחרדים ספרדים ואשכנזים חסידים וליטאים ובכך אין כמוהו. אולם יש להבין לנשיא קול אחד אחרת זה לא בית דין. בוודאי שהנשיא בכוחו התורני עשוי לשכנע ובצדק אבל הרוב קובע.
ו) טעות רבתי אחרת, נטענת הטענה שבית דין כפוף לשלחן ערוך ואם לאו אין לציית לו. ובכן ציות לשו"ע הוא אכן מושכל פשוט אבל לא הכרחי. היו בתי דינים שכהוראת שעה הוציאו להורג שלא כהלכה. לא זו אף זו. הסנהדרין בוודאי שאינה כפופה לשלחן ערוך. הסנהדרין רשאית לפסוק בפירוש נגד השו"ע. לדוגמה ייתכן שהסנהדרין תחליט שאסור לקבל כסף כדי ללמד תורה כדעת הרמב"ם נגד דעת השלחן ערוך וזו תהיה אז הלכה בישראל. הסנהדרין הנוכחית יודעת שיש סביבה הרבה שועלים מחבלים כרמים שאינם מוכנים עדיין למחשבת הגאולה. הם רוצים להסתדר עם ה"פריצים" לבד. היא גם יודעת שמספרם רב. היא גם יודעת את הנגיעות הקשות. לכן אין היא ממהרת לדון ולהכריע בנושאים שידוע לה מראש שהציבור הרגיל למתכונות הפסיקה המסורתיות, כנראה לא יציית לה. כך צריכה סנהדרין חדשה לפעול. מעשה כיבוש הלבבות הוא מלאכת מחשבת של דונם אחרי דונם עד שתכון לתפארת. זו הדרך לגאולה!!!
ו) באשר לזלזול בת"ח בודד שיש הטוען שאין איסור בכך להלן (באדיבות פרוייקט השו"ת של א. בר אילן)יעויין בציטוט משו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נ' :
ועליהם נאמר: כמתלהלה יורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח).
וכבר אמרו חז"ל (שבת קיט ע"ב): לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. וגם השומעים לא ינוקו מעון חמור זה, וכמו שאמרו בבבא מציעא (פד ע"ב), במעשה של רבי אלעזר ברבי שמעון שנענש על ששמע זלזול *תלמיד חכם* ושתק. ומכל שכן אלה השומעים ומתבדחים ונהנים מבזיון של תלמידי חכמים שעונשם גדול. ואף בסתם לשון הרע, שהוא גם כשהדברים נכונים (כמבואר בפסחים קיג ע"ב), יש עונש חמור לאומרו ולמקבלו, והמקבלו יותר חמור מן האומרו, כמבואר בערכין (טז ע"ב). וכן פסק הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות דעות הלכה ג'). וסיים הרמב"ם, שאסור לדוד /לדור/ בשכונתו של בעל לשון הרע,
הטענה שמדובר רק בת"ח מוכחשת סימנתי בכוכבונים את המקום שמדובר בת"ח בודד. אך במקרה הזה מדובר בפירוש ברבים. המבקר שם ללעג וקלס את כל חברי בתי הדין שעסקו בשאלה זו.


מאיר

דב,

הפגם בהרכב הסנהדרין איננו בת"ח שאין תורתו אומנותו
ואינו מתפרנס מן הממסד, אלא דווקא במי שכן מתפרנס מן הממסד ושותה יין נתזים ("שמפניה" בלעז).

ואם הדברים עדיין לא ברורים לחברי הסנהדרין האחרים, זו הוכחה לבעיה בשיקול הדעת, ודי למבין...