פרספקטיבה ודימוי עצמי גבוה

בין השינויים הבולטים הגורמים לפערים משמעותיים בנקודת המבט של אנשים שונים על נושא מסוים, ניתן להבחין בהבדלים הקיימים בפרספקטיבה בה רואים האנשים את העולם. יש שעולמם מסתכם בארבע אמותיהם בלבד, בביתם ובבני משפחתם הקרובים בלבד, הללו אינם מתעניינים כלל בנעשה בשכונתם או במשפחתם הרחוקה ואינם מבינים מה מוצאים בני האדם בעיסוקים אלו. אחרים חיים במעגל רחב יותר של קהילה שכונתית או חוג מסוים כדוגמת חסידות מאורגנת, כשכל התרחשות בסביבה זו נדמית להם כעומדת ברומו של עולם ולפלא בעיניהם כיצד אנשים אינם מקדישים תשומת לב להתרחשויות אלו, אולם עדיין הם עצמם אינם מושפעים מהנעשה בעירם או בארצם ובודאי שאינם מוצאים עניין בנעשה ברחבי העולם כולו. כנגדם אנו מוצאים רבים שאינם נותנים חשיבות לנעשה בסביבתם הקרובה ודעתם נתונה לתהליכים כלל עולמיים, כדוגמת מיתון או צמיחה גלובאליים, מלחמה עולמית בטרור, שינויים אקולוגיים בכדור הארץ או התקדמות בחקר החלל ועוד דוגמאות רבות. מלבד קבוצות אלו ניתן אף למצוא מעטים אשר כל הנעשה בעולם נבחן על ידם במבט היסטורי של תהליכים המתרחשים על פני עשרות ומאות שנים, כשדעתם נתונה על לימוד ההיסטורי העולמית מחד והצגת תסריטים עתידניים מאידך.
ההבדלים הנזכרים בפרספקטיבה בה רואים אנשים שונים את הדברים מעלים את התהייה מהו הגורם לשינוי זה?
נדמה שבמקרים רבים ניתן לקבוע, שהשוני בפרספקטיבה נובע מפערים ברמה האינטלקטואלית של הצדדים השונים. שכן כך היא הרי התפתחותו של כל אדם מיום לידתו, בתחילה מסתכם עולמו בו עצמו, אח"כ נכנסים הוריו ואחיו ואחיותיו למעגל ובשלב מתקדם נכנסים גם חברים וכו' וכו'. כנראה שאצל כל אדם נעצרת ההתקדמות בשלב אחר, הלה נשאר במבט קהילתי והאחר קיבל מבט חברתי מקיף יותר ואילו חברם גילה את העולם כולו או אפי' את ההיסטוריה כולה.
אשר על כן השאלה היא, מה גורם לאדם להיעצר ולהצטמצם במבטו על הדברים?
כמדומני שניתן להצביע על מספר סיבות לדבר,
א. כשרונות - מחסור בידע ובאינפורמציה על הנעשה בסביבה הרחוקה וחוסר יכולת וכישורים לראות את הדברים במבט רחב ומקיף, גורמים לאדם לראות את הארועים המתרחשים בסביבתו כדבר המשמעותי ביותר, שכן לשם קבלת מבט רחב ומקיף נדרשים ליכולת מיוחדת לראות את המכלול של התמונה כולה ולא רק של הפרטים.
ב. אנוכיות - דאגה של האדם רק לצרכיו האישיים שלו, ללא מחשבה ותשומת לב רבה לנעשה סביבו, האדם החפץ אך ורק בחיים שקטים ושלווים איננו מתעניין בעבר ובעתיד החורגים מחייו שלו, או בנעשה לטוב ולמוטב במקומות שהוא איננו נמצא בהם בחיי היום יום.
ג. התמקדות – על מנת לקבל מבט רחב ומקיף נדרש האדם להתעלם מהפרטים הקטנים ולהתחשב רק בתהליך כולו, [לדוגמה, המעוניין לראות את "תוכנית ההתנתקות" כחלק מתהליך היסטורי נדרש להתעלם מהסיטואציה הפוליטית והפלילית בה היה נמצא ראש הממשלה] האדם היסודי המתמקד בפרטים מתקשה לראות את התמונה הכוללת כדברי הפתגם העממי "מרוב עצים לא רואים יער". עובדה זו שכיחה כמדומני בתחומים רבים, כגון הלומדים בעיון רב סוגיות שונות ואינם מבחינים במבט הכולל על הדברים, או רופאים הממחים בתחום ספציפי ואינם רואים את מצבו הכללי של החולה.
ד. דימוי עצמי – ככל שיש לאדם בטחון עצמי רב יותר ביכולותיו ובייחודו הוא איננו חושש לראות את עצמו כחלק מציבור רחב יותר, האדם שאיננו מאמין בכישרונותיו וביכולותיו השונות מעדיף לשייך את עצמו לקבוצה קטנה יותר, בדיוק כשם שבחור ללא בטחון עצמי מופרז יאבד מהר מאוד בין אלף בחורים בישיבת פוניבז' חברון או מיר.
ה. יוהרה – אדם החי בחברה הבטוחה בצדקת דרכה ובעליונותה, יקנה את התחושה שכל הנעשה מחוץ לסביבתו הקרובה הוא הבל ורעות רוח. זוהי כמדומה האווירה הקיימת כיום בחברה החרדית, על פיה בכל העולם כולו עוסקים הגויים והחילוניים [והמזרוחניקים והחסידים והספרדים] בהבלים ובתאוות חומרניות ורק אנחנו כ"עם סגולה" זכינו לכל המעלות הטובות.


אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

יש כאלה אנשים רגילים שאומרים מה שחושבים בצורה לא עניינית.



תוקן על ידי - עצכח - 15/06/2005 16:28:11

בן ציון היקר

הנקודה החשובה שהעלית ראויה לדיון רחב ביותר, ויה"ר שנזכה.

באופן כללי נראה שאפשר לסכם את הנקודות שציינת ב2 נקודות.

1. תפיסה מרחבית.
זה אומר, לא רק אתה, לא רק סביבתך המצומצמת, לא המיקוד הרגעי והמקומי.

2. אימון עצמי.
לא רק החברה יודעת על ידי שהחברה יודעת, האדם מסוגל לדעת, ולדעת את שאינו יודע.

בן ציון כהנא

חן חן על סקירתך המאלפת.

אוסיף רק על מה שכתבת בסעיף ה' - בנוגע לחברה החרדית- ששם זו לא רק אוירה שקיימת מאליה, אלא מחנכים לכך במודע ובתת מודע, שכל העולם הוא הבל ורעות רוח, והכל נברא רק "לצוות לזה".

ומי הוא ה"לזה" ?

זה כמובן כבר נתון במחלוקת האחרונים של חצרות האדמורי"ם החסידיים והליטאיים...

תוקן על ידי - בר_בי_רב - 16/06/2005 11:03:45

קבל חן חן גם ממני.

ברצוני להעיר הערה, העלולה לקומם עלי ציבור רב ממשתתפי הפורום.

לדעתי, אנשים שיש להם "שני רגליים על הקרקע" נזהרים מתפיסת המציאות הרחבה והאופטימאלית. מכיון שהם מספיק ריאליים להבין שרק צרות יצאו מזה. ושאי אפשר להגשים את האוטופיה. לכן הם מעדיפים להתמקד במסגרת הצרה, שם אפשר לשנות, ושם אפשר להתפתח, בלי להתפוצץ כל יום על חוסר ההגיון של החברה שבה אתה חי.

בקיצור, "ראש קטן", זה ראש ריאלי, שרוצה לעשות משהו במסגרת האפשר, ולא לנסות להגיע לירח.

פורום קהילת הציבור החרדי -כל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810

בהקשר לצמצום הדעת שהרחיב בר בי רב, מן העניין לציין דברי ר' יונה על המשנה לא עם הארץ חסיד, והיינו מי שאינו מעורב בבריות ויודע מענייני מחשבת העולם יעו"ש [אבות פ"ב].

נושא מענין אבל באמת טעון בירור יסודי ונרחב.
ויש כאן 2 תחומים - איכפתיות ומעורבות רגשית בנעשה בסביבה. והתענינות שכלית - מדעית בסביבה.
מה גורם לנו להתענין בדבר? מה גורם לנו להיות מעורבים בדבר? אם אנחנו מזהים שיש לנו קשר איתו.אם הוא קשור אלינו.כי הכל מתחיל מה'אני'.
אדם 'קטן' (לא חכם או אינלקטואל - אין קשר) מזהה בעצמו רק את הפיסי.אז אכפת לו רק מעצמו.ומתענין רק בעצמו.
אדם יותר גדול מעריך בעצמו את ההשתיכות ללאום.מודע לתכונות האלו בנפשו וממילא מוצא אותן באחרים ומעורב איתם.מי שיותר רגיש רואה בעצמו את החיים בכלל - דבר שמשותף לכל הברואים וממילא מרגיש קשר אליהם.ה'אני' שלו גדל ככל שמבין שהאני הוא דבר שקשור לכל המציאות.שכולם בסירה אחת.
יש גם כאלו שכמו שנאמר מתענינים מאוד במה שקורה לאחרים ולא מתענינים בסביבתם ובעצמם.לדעתי זה נובע מרצון לסטות מהיושר.להיות יותר נעלה מהמציאות.רשעות מסוימת.על דרך "המרחם על האכזרים" שהוא האכזר.
ובאמת מי ששקוע רק בעצמו לפחות כנה למציאות שלו - רק שאין לו רגישות והבחנה אמיתית של המציאות שלו עצמו וכמה היא קשורה לסביבה.אבל מי שלא מתענין בסביבה הקרובה אלא ברחוקה ממש מהפך הסדר.ופחות מודע למציאות.מה גם שלבסוף האמת פורצת שאלה הכי שקועים רק באני הכי קרוב שלהם רק מעונינים להראות משובחים וממילא לוקחים את זה לקיצוניות הלא טבעית.