זה לא אומר שהוא "היה" מבחינה הלכתית, כי הצירוף הזה כשלעצמו הוא מוזר. ההלכה מתייחסת למציאות, ולא קובעת אותה.
הטענה שלי הייתה שגם לו היינו מגלים כי קריעת ים סוף אך משל הייתה, היה מקום להמשיך לקיים את ההלכה ולברך, מכיון שהתורה מתייחסת אל זה בתור נס, ועל כך ראוי לברך. לאידך גיסא, ייתכן שהיה מקום לשנות את ההלכה. בכל מקרה אין מזה להוכיח על המציאות, או על "המציאות ההלכתית".
פרוייקט השו"ת משתמש ברמב"ם לא מדוייק. לראיה - הביטוי 'עכו"ם' שהוא המצאה של הצענזאר.
נשלח ב-10/6/2005 18:46
מיימוני אני חושב כי מי שרוצה שיאמינו לדבריו/ סיפוריו עליו להוכיח את אמיתותם ומקורם. ללא הוכחה אין להאמין לאף אחד ראה את דברי על " איך אנו נראים " כיצד מוצאים ספר ישן שמי שהוא כתב ומיד כולם מאמינים בזה.
זה כבר לא מקובל עלי. כי אם קריעת ים סוף לא היה ולא נברא הרי שהתורה שבידינו הינה שקר ח"ו ואז אין הלכה - לא כדבריך שמשנים את ההלכה . ולכן כתבתי כי מבחינה הלכתית לא ניתן לומר שגם היה קריעת ים סוף וגם חובה הלכתית לספר כי היא שקר .
נשלח ב-10/6/2005 19:08
תלמיד,
אז זה לא קשור לרמב"ם. הנקודה היא הפוכה: אנו מאמינים במסופר בתורה (ולכן בקריעת ים סוף) ולכן ברמב"ם.
ותיאורטית הייתי יכול להאמין שהתורה מספרת משלים. מאוד מאוד דחוק במקרה זה, אבל עדיין.
נשלח ב-10/6/2005 23:21
אני הק' סובר שהסיפור להד"ם מסיבות מחקריות שונות.
אך תלמיד כבר הוכיח שהוא כותב דברים בלי זהירות בעליל, והגישה לפסול אפריורי דברים מופרך לגמרי.
אך מיימוני,
לא הבנתי לפי השקפותך כאן יש לתלמיד פירכא מן המוכן, הרי לדעתך ולפי דעת הרמב"ם הרי אין כישוף כלל קיים, וממילא סיפור שיש פה מאורע של כישוף אינו אמת כשם שהכישוף אינו אמת.
ולכן אכן לפי מיכי לא הקשה. (גם אני הק' הרי מאמין שבעיקרון קיים כזה דבר ככישוף)
מאידך אולי האנשים התפתו שהם חוו וראו כישוף ועדיין המאורע יכול להיות אמת.
על נהר סמבטיון, אני מתפלא שמדענים וגיאלוגים כמוכם מקשים על העובדה של סמבטיון, הרי מי לא יודע שבכל שנה ושנה נהרות מתייבשים בלי שמשאירים זכר. ורק השבוע שמעתי על התעלומה שברוסיה הסבירית נהרות שלימים פשוט נעלמים וכל המדענים מגרדים את פדחתם.
והרי כמעט שים המלח הולך ונעלם כידוע.
נשלח ב-11/6/2005 21:01
ראית איש חכם בעיניו --
תקוה לכסיל ממנו
עה"ח
שלמה בן דוד
נשלח ב-11/6/2005 21:21
אתנחתא מסתברא.
אתה רשאי לחקור אגדות ולהסיק את מסקנותיך. להאמין בכשפים ונהרות נעלמים , הכל לגיטימי.
אולם אני לא פסלתי את האגדה הזו על פי מחקר. ובכלל לא כתבתי בשום מקום מדוע אני חושב שהאגדה אינה נכונה ולכן תמוהה בעיני שאתה מאשימני בכתיבת דברים לא מדוייקים !!!
לגבי קיומו של נהר סמבטיון האגדי כתבתי כי כדור הארץ ממופה כולו ( אוירית) ולא ידוע על נהר כזה.
ועתה אסביר לך מדוע אני חושב שהאגדה הזו אין מקומה אצלנו. מלבד זה שאיני מאמין בכשפים וספורי סבתות כאלה ( הספור שם עולה על כל דמיון ).
הסיפור על נהר סמבטיון שכל השבוע מטיל חול ואבנים ולא ניתן למעבר ואילו בשבת נח - אינו מתאים לדתנו. וכי למה יעשה הקב"ה נהר כזה בכלל?. וכי למה יעשה אותו במקום שאין יהודים ? ואף אחד לא יראה אותו ?. אדרבא אם ברצונו שעם ישראל יקיים מצוות ע"י גילוי מציאותו - שיעשה כזה נהר בירושליים ? אלא שאין הדת שלנו וקיום מצוות מתבססים על גילוי שכינה ! אפילו העשרה ניסים שהיו בבית ראשון היו ניסים נסתרים - ולא מהסוג של נהר סמבטיון.
סיפורים כאלה אין מקומם בעבורת ה' אלא מקורם בע"ז.
נשלח ב-11/6/2005 22:28
מיימוני,
כתבת כי הקביעה שהסיפור משרת את אמונת המשיח ומחזק את עם ישראל בגלות נראית נכונה. לדעתי בדורות האחרונים גם הקביעה ההפוכה נכונה - שסיפורים מעין אלה נראים לא אמינים ומרחיקים רבים וטובים.
אתנחתא,
אגם בייקל שבסיביר התייבש כי המים באגן ההקוות שלו נלקחו לחקלאות. אין שום מסתורין בתופעה הזו.
נשלח ב-11/6/2005 23:38
נדמה לי שהסיפור על הסמבטיון שנח בשבת מופיע כבר ביוסיפון באזור סוריה, יתכן שהנהר יבש במשך הזמן.
נשלח ב-12/6/2005 00:49
הסיפור על הסמבטיון כנראה היה מקובל בפולקלור של העולם העתיק, וכמו שר"ע ענה לקיסר "סמבטיון יוכיח" כששאלו "מה יום מיומיים" (סנהדרין סה:) והתשובה נראתה לקיסר.
ואתנחתא, סיפור הסמבטיון אף שאתה צודק שזה שאיננו רואים אותו כיום אינו ראיה שלא היה , וכמו שכתבת שיתכן והתייבש, אך מ"מ נהר המשליך אבנים וכל שבוע שובת ליום אחד, אין לכך שום הסבר טבעי וזה צריך להיות נס לפי כל קנה מדה.
ובר מן דין, לא צריך הוכחות לכל דבר, השכל הישר ג"כ מהווה הוכחה.
וגם הסיפור על קריעת ים סוף , אילו הופיע רק בסיפורי אגדות ובמוספי שבועונים חרדיים, ג"כ לא הייתי מאמין בו,
אך אני מאמין בקריעת ים סוף שכן התורה מספרת על כך , ואני מאמין באמונה שלמה שהתורה ונבואת משה רבינו ע"ה הינה אמיתית, וכמובן אם התורה הייתה כותבת שהיה סמבטיון גם הייתי מאמין בכך.
נשלח ב-12/6/2005 09:38
.
ודאי שהיה זקן, ואני הנחתי אבן מן הסמבטיון על קברו.
נשלח ב-12/6/2005 10:29
רובו של אנטרקטיקא, וחלקים מהגו'נגל הברזילאי ושל אפריקה עדיין לא מופו.
נשלח ב-12/6/2005 10:48
chouteng
המעשה היה בשנת ד"א תתקפ"ב כמדומני שאז עדיין לא היתה אפשרות להגיע לאמריקא ואנטרטיקא.
וודאי שעשרת השבטים לא גלו לגונגלים של ברזיל או לאנטרטיקה
תוקן על ידי - talmid - 12/06/2005 10:49:24
נשלח ב-12/6/2005 11:30
תלמיד,
בכלל דבריך דברי (שרציתי לומר).
נשלח ב-12/6/2005 14:47
עובדת המעשה מובאת אצל הפוסק הגדול אליהו רבא.
שולחן ערוך סימן תצ"ד.
וזה לשונו: בדפוס ל"א (לשון אשכנז ח"צ)ישן נושן מעשה באריכות דעל מה תקנו אקדמות וסיים שכיון שהיה המעשה במדבר
לכן תקנו לומר אחרי מדבר סיני זכר לנס. ע"כ. הפיוט חובר ע"י רבי מאיר ב"ר יצחק ש"ץ שמיוחס כרבו של רש"י.
האגדה אודותיו מסופרת בשם רבי אברהם יגל רב באיטליה בשנת שין כי לקהילות קדושות בני אשכנז נמצאת מגילה אחת שנוהגים לזכרה בשבועות על דבר הנס שהיה אז בזמנו מלך רשע ועריץ אשר נתפתה לקול כומר אחד רשע להשמיד כל היהודים ואחר השתדלות הסכים המלך להגביל זמן שיביאו איש חכם שיוכל לעמוד להילחם עם הכומר.
ואז הביאו היהודים איש עתי מבני עשרת השבטים ועבר מעבר לנהר הסמבטיון בשבת בהוראת שעה להציל את היהודים באותות ומופתים שהראה בשמשו בשמות הקדושים. ולחם וניצח והראה אותות ומופתים והגזרה בטלה ולא היה רשאי לחזור בשבת ושם מנוחתו כבוד.
עובדא זו היתרחשה בשבועות.
הסיפור החסידי מספר כי הצדיק רבי מאיר מפרמישלאן אמר
כי רבי מאיר בעל הנס ורבי מאיר בעל ההקדמות והוא עצמו הם אותו אחד.
ערב חג שמח.
נ.ב תודות לאוצר החכמה ששם ליקטתי בשדה.