זעזוע: "קול התורה" מנאץ את קוה"ק האריז"ל

סערה וזעם שטרם היו כמותם בקרב הקהילות החסידיות בעיר, לאחר שבעיתון הליטאי "קול התורה" קבעו שמרנא ורבנא קוה"ק האר"י ז"ל השתייך (עפרא לפומייהו) לאנשי כת שבתאי צבי שר"י!

הדברים נאמרו במאמר "הלכתי" בגב העיתון הנ"ל, שמה נשאלה השאלה איזו מזוזה צריך לשים בפתח בנין שגרים בו חסידים, ליטאים וספרדים. אם מזוזה בכתב האר"י כמנהג החסידים והספרדים או בכתב ב"י כמנהג הליטאים.

והכותב, אנוש מזער נבער מדעת שלא קרה ולא שנה ולא שימש ת"ח, לא חת ולא זע כאשר החציף פניו במדברנא דאומתא לטעון שכתב האריז"ל, אשר רובא דרובא של עם ישראל נוהג כמותו, פסול הוא. (וכביכול כל עם ישראל מלבד הליטאים לא יצאו מימיהם ידי חובת תפילין ומזוזה!)

ואם לא די בכך, עוד השריץ צחנתו (עפ"ל וטוב לו אם נהפכה וכו') וכתב, שכתב האריז"ל יסודו "מתלמידי הצבי השבור שר"י" (דהיינו שבתאי צבי ימ"ש) ויש לקורעו!

תצילנה אוזניים משמוע וכל לבב דוי!

וכל זאת בא לאחר שהראה לדעת שכל גדולי ישראל - הן הספרדים והן האשכנזים - פסקו כפשוט שכתב האריז"ל כשר לכו"ע הן לנוהגים לפיו והן לאחרים, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואף הביא עדות נאמנה מבעל המנחת יצחק שגם החזו"א פסק כן, ועם כל זה הלך הכסיל הנאלח ותלה בוקי סריקי באילני רברבי לומר שכתב האר"י "אינו כשר לכו"ע והוא ספק דאורייתא".

אשר על כן יפה עשו בכמה מקומות שקיבצו את נגע הצרעת עלוני הרפש הנ"ל והעלום באש חרמה, וטוב הוא האר"י החי מן הכלב המת, אשר יבטלו הוא ואלף כמותו וקוצו של יו"ד מדברי האריז"ל לא תזוז ממקומה.

איפה הייתם בליל שבועות תספרו קצת סיפורים על שבועות באלעד בשנת תשס"ה ....

מצורף קובץ

השגתי את העיתון וסרקתי:

לגופו של ענין - לא כל כך הבנתי על מה יצא הקצף.

"מהדרין280" טוען שלפי הנאמר במאמר זה: א. האריז"ל הוא מתלמידי שבתאי צבי. ב. כתב האריז"ל הוא "ספק דאורייתא".

מתברר שהטענה הראשונה נובעת מאי הבנה בסיסית. הרב גנוט התכוןן לומר שהצד"י ההפוכה איננה מהאר"י אלא מתלמידי ש"צ שייחסוה לאר"י, ולכל היותר לא הסביר את עצמו כראוי.

בכל אופן, האמירה הזו מצוטטת בשם תלמידי הגר"א, והשניה בשם החזו"א והסטייפלער, כך שלכאורה הכותב לא הוסיף כלום מדיליה (כפי שטוען בצדק "מרנן ורבנן").



מצד שני, ולמרות הכל, קשה לי להשתחרר מהתחושה שהרב גנוט נכשל במה שתואר על ידי המגיד מדובנא כאותו קלע שיורה את החיצים ואחר כך משרטט את המטרה:

א. לפני הכותב עמדה הכרעת כל הפוסקים להכשיר לכתחילה את צד"י ההפוכה וכן מנהג רוב עם ישראל שנוהגים בדוקא בצד"י הפוכה, מחד גיסא, ומאידך גיסא סיפור (לא מבוסס, כדלהלן) שלפיו הגר"א קרע כתב כזה, ושמועה שנאמרה בשם הסטייפלער ולפיה כתב זה הוא ספק דאורייתא. משום מה הוא בחר "להכריע" לטובת השמועות, שמשמעותן היא שרוב עם ישראל משתמש בתפילין ומזוזות פסולות.

ב. מתוך המאמר ניכר בבירור שתשובתו של הגר"ע יוסף ב"יביע אומר" ח"ב (יו"ד סי' כ') היתה לנגד עיניו של הכותב. אמנם באותה תשובה מובאים מקורות רבים התומכים בכתב הצ' ההפוכה (ובהם תלמיד הגר"א הכותב בשמו ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים") אך הרב גנוט בחר להתעלם מכך.

ג. בגוף המאמר מוזכרים שני המקורות היחידים בדורות האחרונים שפקפקו בכשרותו של כתב הצ' ההפוכה - החזו"א והסטייפלער - ונאמר מפורשות ששניהם חזרו בהם מכך. למרות זאת, הכותב מסיק בסוף המאמר ש"כתב האריז"ל אינו כשר לכו"ע וי"א דהוא ספק דאורייתא"...



ועוד שתי הערות בדרך אגב:

א. הסיפור שהוזכר במאמר בשם "מעשה רב החדש ועוד מספרי תלמידי הגר"א", למעשה מקורו אחד ונדפס פעמיים: ב"שיח אליהו" שבסוף "מעשה רב" (ירושלים תרנ"ו) סעיף יח, וב"בית יעקב" (ירושלים תרמ"ד) סעיף ו.

ב. הכותב מחליף לאורך כל המאמר בין כתב האר"י לבין צ' הפוכה. לומר ש"כתב האריז"ל אינו כשר לכו"ע" - זהו משפט שאפילו הגר"א לא היה מעלה על דל שפתיו. לכל היותר היה לו לומר שכתב עם צ' הפוכה אינו כשר לכו"ע.

הנה התשובה שהזכרתי, מתוך פרוייקט השו"ת:


שו"ת יביע אומר חלק ב - יו"ד סימן כ

בדין צורת האותיות בס"ת תפלין ומזוזות ב"ה. פעה"ק ירושלים ת"ו תשי"ב לפ"ק. נשאלתי מת"ח וסופר אחד, אודות ס"ת או תפלין או מזוזה, שחלק מאותיות צ בהם, היו"ד הימנית הפוכה, כדעת האר"י ז"ל. וחלק מהם היא כצורת י רגילה, כדעת מרן הב"י א"ח (סי' לו). אם יש להכשירם. שלכאורה נראה לפסלם, משום דהוי תרתי דסתרי, דאי כמר לא כמר. ואותי שאל לחוות דעי. וה' יעזר לי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

(א) ראשית כל יש לדעת בדרך כלל על השינויים שבין הכתב האשכנזי ומשפט אותיותיו, המובא בב"י (סימן לו) בשם ה"ר יצחק ברוך שאמר. לכתב הספרדי שאנו נוהגים בו, אשר הגאון יעב"ץ בס' מור וקציעה (סי' לו) טרח לכתוב משפט אותיותיו וצורתם. אם יש מקום לפסול כתב הספרדי לאשכנזים, או להיפך. או אין דבר זה מעכב להלכה. והנה ידוע מ"ש הרא"ש בתשו' (כלל ג סי' יא) גבי ספר תורה, שצורת האותיות אינן שוות בכל המדינות. והרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת. ואין פיסול בשינוי הזה, רק שלא יעשה ההין חתין, כפין בתין, וכמ"ש בגמ' (שבת קג:). עכ"ל. וע"ע בשו"ת הרא"ש (כלל מה סי' ב) לענין גט. ע"ש. וכ"כ המאירי בס' קרית ספר (חלק א מאמר ב), וז"ל: שאין האות נפסלת מצד עצמה, אלא או כשנפסדת צורתה לגמרי שאינה דומה לשום אות, או שנפסדה צורתה עד שדומה לאחרת, כגון בי"ת בכ"ף או חי"ת בה"א. אבל כל שאינו כן כשרה. אע"פ שנוטה מעט מהצורה הנזכרת בהם. והרי צורת האותיות משתנות ממחוז למחוז כגון מצרפת לספרד, ואין שינויין פוסל מזה לזה וכו'. והרי בהרבה מקומות מצינו קצת צורות באותיות שאין אנו רגילין בהם, ואין אנו פוסלים ס"ת בכך. והוא שקצת רבנים הביאו בחבורים ממדרש אלפא ביתא דר"ע, מפני מה י' של האלף זקופה וכו', כל אלו אינן אלא לפי מנהגן וכו'. וזה ברור. עכ"ל. וע"ע להמאירי בח' שבת (קד) שכ', בסוגיא זו אמרו מ"ש כרעיה דקוף תלויה ר"ל שאינה מחוברת וכו'. ומכאן הסכימו קצת רבנים לפסול ס"ת בכך מטעם דיבוקה. ואין נ"ל כן, שמעולם לא הוזכר פיסול אלא דיבוק אות באות וכו'. אבל בדיבוק של עצמה לא נפסלה, ואין האות בעצמה פוסלת אלא כשנפסדה צורתה לגמרי, עד שתדמה לאות אחרת. שא"כ אף מה שאמרו בסוגיא זו, מ"ט הדר תגי דקו"ף לגבי רי"ש, והוא כמין זיין שעושין בסופו של גג, אילו לא עשאה אתה פוסל ס"ת, ונמצאת מרבה פיסול בס"ת. ולא עוד אלא שצורות האותיות משתנות קצתם בדיבוק ובתלייה ובשאר צורות ממקום למקום מצרפת לספרד וכן משאר מקומות. וא"כ עכ"פ אתה פוסל בזה מה שאתה מכשיר בזה. אלא דברים אלו לא לפסול נאמרו כלל אלא ליישר הכתיבה. ואף מקצת חכמי דורנו חזקו טעם זה ממ"ש (מנחות כט:) חזינא להו להני ספרי דוקני דחטרו לגגה דחי"ת ותלו לכרעה דה"א וכו'. ע"ש. וכיו"ב ראיתי בשו"ת התשב"ץ ח"א (סי' נא) ד"ה ועכשיו, שיש הכרעה גמורה דכל מה שדרשו בהא וקו"ף למצוה איתמר ולא לעכב, (ואין לפסול רגל קוף שנגעה בגגו), ממ"ש במנחות (כט:) מ"ט אית ליה (לאות ה') תגא, אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. ובזה הלשון עצמו נאמר בקו"ף בפ' הבונה (קד). ואין לך לומר דתגיה דקו"ף וה"א לעיכובא איתמר, דפוק חזי מאי עמא דבר וכו'. וה"ה לתליית כרעייהו דקו"ף וה"א דלמצוה איתמר ולא לעיכובא. ואילו באנו לפסול אותיות שלא נעשו ע"פ דקדוקן שיצאו מפרק הבונה וממדרשות אחרים, היינו פוסלים כמה ס"ת. עכ"ל בקיצור. וע"ע בתשו' מהר"י קולון (סי' עא). ע"ש.

הן אמת שבעצם הדבר בדין ה"א וקו"ף שנדבקו לגגם, העלה בתשו' הריב"ש (סי' קכ וקמו) שיש לפסול. והביא שכן פסק הטור א"ח (סי' לו). ע"ש. ותנא דמסייע ליה הוא הרמב"ן בחי' לשבת (קג:) שכ', ומדאמרינן כרעיה דקו"ף תליא, ש"מ שהיא עשויה כגון ירכה של ה"א, שאינה נוגעת כלל לקו העליון וכו'. ומפני שצריך להזהר בכל זה בכתיבת ס"ת ותפלין ומזוזות, לפיכך כתבתי דברים הללו. שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל. ע"כ. וע"ע למרן הב"י /או"ח/ (ר"ס לו) שכ', שאף מהר"י קולון הנ"ל, כתב בסי' צח שר"פ וא"ז והטור פוסלים בזה. ומאחר שרוב מנין ורוב בנין פוסלים, הדבר ברור דהכי נקטינן. עכ"ל. וע' בשו"ת התשב"ץ שם, שהביא ג"כ ד' הריב"ש בזה, וכ' שהוא תוקע עצמו בזה בד' הטור. ושכן נראה בתשו' הרשב"א. והרשב"ץ שם כ' ע"ז, והגיד לי ר' שמואל חלאיו שהיה ש"צ של קהל מיורקא, וידעת כי קהל גדול היה שם עם רבנים וחכמים גדולים מפרובינצא וצרפת וקטלוניא, והיו שם יותר מששים ספרים חדשים גם ישנים. והעיד, כי היו בהם הרבה שרגל הקו"ף היתה דבוקה. עוד שמעתי כי הרב ר' נסים גרונדי ז"ל, שהיה רבם של רבותי, שכתב ס"ת לעצמו והיו רגלי הקו"ף דבוקות לגגם וכו'. וכ"כ החכם ר"א בן עזרא ז"ל וכו'. ואע"פ שהחכם ז"ל לא היה רב בקי בדינים, אבל כשר היה לעדות, ומעדותו למדנו שכך היו הספרים הקדמונים. ושכ"נ מד' הגאונים והרמב"ם וכו'. ע"ש. ותמיהני עמ"ש בשם הר"ן שכ' כן לכתחלה, והרי הר"ן עצמו (בפ' הבונה) כ' לדייק מההיא דכרעיא דקו"ף תליא, שמכאן שצריך להרחיק הרגל מגג הקו"ף. ע"ש. וצ"ע. וע' בשו"ת יכין ובועז ח"א (סי' כד), שג"כ מחמיר ברגל הקו"ף הנוגעת לגגו. ע"ש. וע"ע בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' לו). ושו"ת זרע אמת ח"ב (סי' קכה). ועכ"פ נראה דהתם ה"ט משום דס"ל דבכה"ג חשיב נמי כנפסדה צורת האות. ומה גם שנזכר דבר זה בפירוש בגמרא. הלא"ה בודאי שמודים לדברי הרא"ש בתשו' שאין לפסול בשנוי הכתב ממקום למקום. תדע שהטור שפסל בקוף כשנוגע לגגו, הוא עצמו הביא תשו' הרא"ש אביו להלכה ביו"ד (סי' רע"ד). ע"ש וכדעת המאירי והתשב"ץ הנ"ל. וע"ע להלן (אות ה).

(ב) ומעתה יש ליישב קו' הגאון יעב"ץ במור וקציעה (סי' לו), וזת"ד, נפלאתי על שלא זכר הרב המשביר (מרן ז"ל), החילופים שבין הכתיבה האשכנזית ובין הספרדית, והרי הכתיבה הספרדית היא מנהג אנשי ארצו ז"ל. ע"כ. שמשום שאין שום עיכוב לפסול ח"ו הכתיבה האשכנזית לספרדים (וכן להיפך), ולא ראה מפורש בספרדים משפט האותיות הספרדיות וצורתן, כמו שביאר הר"י ברוך שאמר משפט האותיות האשכנזיות. ומש"ה צדיק עתק מס' ברוך שאמר. וכבר ידוע שאין זה מנהגינו. וכן פסק הרמ"א (סי' לו ס"א), שלכתחלה יכתוב בכתיבה תמה והוא ידוע אצל הסופרים, מיהו אם שינה בצורת הכתב אינו פסול. ע"כ. וכן מפורש בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' קיג) וז"ל: ידיע ליהוי שכל תפוצות ישראל סומכים על הגאונים, והרי"ף, והרמב"ם, והרשב"א, והרא"ש, והריטב"א, והריב"ש, ושאר פוסקים, שלא אמרו בצורת האותיות אלא שלא תדמה אות אחת לאחרת ממש, ולא על חצי האות אלא על כללה, ובה"א הוא דקפדינן לפי מנהג המקום בכתיבה. וכמ"ש בתשו' הרא"ש [כלל מה סי' ג]. ולפיכך לא האריכו למעניתם ללמד את העם צורת האותיות. ואי הוה בהו פיסולא לא הוו שתקי מיניה, להכשיל את הרבים ח"ו, בתפלין וס"ת שהם יסודות הדת. וכו'. ע"ש. וכ"כ בדברי חמודות (ה' ס"ת אות מז), שלא חש להאריך בצורת האותיות, הואיל ואינם לעיכובא. וכמ"ש הטור יו"ד (סי' רעד) בשם תשו' הרא"ש. ע"כ. וכן דעת מהר"ם גלאנטי (סי' קכד), והובא במג"א (סי' לב ס"ק כו). ע"ש. וכן העלה בשו"ת נוב"י תנינא (חיו"ד סי' קעא), וכ', באמת נ"ל שכל צורות האותיות שהביא הב"י (סי' לו) אינם לעיכובא, שכל מה שלא נתבאר בגמ' אינו מעכב. וכמה שינוי אותיות יש בין כתב שקורין וועלש (הוא הכתב הספרדי), ובין כתב שלנו הנקרא תמה. ורוב צורות האותיות שבכתב וועלש אינם כפי שהם בב"י. וכי ס"ד לפסול הס"ת ההם. עכת"ד. ולמדנו מכאן שכל שאינו מפורש בגמ', ויש עליה צורת אות, ואינה דומה לאחרת, אין לפסלה מפני שנעשית שלא כמשפט הכתוב בפוסקים. וכן דעת הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (חיו"ד ס"ס ר"ה). ע"ש. וע"ע להגו"ר בגן המלך (אות קיד), ובשו"ע זרע אמת ח"ג (סי' קלו), שכן מתבאר בדבריהם. ועמ"ש בס' יד אבישלום (די"א רע"א). ודו"ק.

(ג) וכן בקדש חזיתיה להגאון ר' חיים פלאג'י ז"ל בשו"ת חיים ביד (סי' פג) שכ', שהגיע אליו מכתב מהגר"ש קלוגר, אודות איש א' אשר הוציא דבה לפסול ח"ו ס"ת הכתובים בכתב ספרדי, וכבר הכה על קדקדו הגרש"ק. ואף ידי תכון עמהם שהאיש הזה ראוי לנזיפה, שאיך לא ירא להטיל מום בקדשים בכתב שלנו האמתי, וכמה גאונים ספרדים ואשכנזים קראו בהם בברכה משנים קדמוניות. והג' יעב"ץ במר וקציעה כ' להודיע לנו צורת האותיות בכתב ספרדי, ומשום חפר אוכל החיד"א בס' לדוד אמת, וסיים החיד"א בשם רבינו האר"י, שהשינויים שיש באותיות בין הספרדים לאשכנזים, יש לכולם סמך בסתרי תורה. ע"ש. [והוסיף ע"ז נכדו הרה"ג ר"מ הכהן נהר, שכמה גאונים קדמונים כ' ס"ת בכתב ספרדי מקודם מרן הב"י ועד הנה, כגון ספרו של הגאון מהר"י אבוהב רבו של הב"י, שהוא נמצא כיום בצפת ת"ו. ואין ספק שכך קיבל מהרי"א מרבותיו הקדושים. וכן יש בינינו ס"ת בכתב ספרדי מהגאון ר' עזריה פיגו בעל גידולי תרומה, וכן מהרב יד מלאכי, מטהרת יה"ק. ומה שהק' המו"ק על מרן, שלא הזכיר צורת האותיות בכתב ספרדי, י"ל דה"ט, מפני שלא מצא איזה קונטריס שמדבר ע"ז. ולא נטפל לזה לכתוב מעצמו ע"ז, מכיון שאין הדבר מעכב. ולכן המערער ע"ז ראוי לרדפו עד חרמה. עכת"ד. והסכים לזה מו"ז הגאון מהר"ח פלאג'י בתשו' שם]. ע"ש. ותשובת הגאון מהר"ש קלוגר, היא לו נדפסה בשו"ת קנאת סופרים (דל"ב סע"ד סי' קכא), והעיד בגדלו שיש במדינתם כמה ס"ת בכתב ספרדי, ובפניו קראו בו גדולי עולם אלפים פעמים וכו', וכל המערער ע"ז ראוי להדפו ולרדפו וכו'. ע"ש.

(ד) אולם ראיתי להחיד"א בברכי יוסף (סי' לו סק"ב) שכ' וז"ל, תפלין מכתב אשכנזי, שיש שינוי בצורת האותיות בין בני אשכנז לבני ספרד, התפלין מכתב אשכנזי פסול לספרדים. מהר"ם בן חביב בתשו' כת"י. וכ"כ הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כת"י. עכ"ל. ובשו"ת יוסף אומץ (סי' יא אות ב) הוסיף, שלפ"ז לנו הספרדים אין לקרות בס"ת שכתוב בכתב אשכנזי. ע"כ. ומשמע מדבריו שם דסבר וקביל כסברת הרבנים הנ"ל, שאין לספרדי להניח תפלין הכתוב בכת"י אשכנזי. ובעיני יפלא על החיד"א ז"ל בזה, שהרי מני"ר נאמן ביתו של האר"י ז"ל, וכיון שהביא בעצמו בלד"א (ס"ס יג) בשם האר"י, שיש סתרי תורה בצורות האותיות של האשכנזים והספרדים, אין לפסלם לצד שכנגד. ומה גם כי גם לפי הפוסקים אין בזה כדי לפסול כלל, וכמש"כ לעיל בשם הרא"ש והמאירי והתשב"ץ. וכן דעת האחרונים הנ"ל. וכן העידו בגדלם מהר"ח פלאג'י ומהר"ש קלוגר, שכן נהגו כמה רבנים וגאונים אשכנזים לקרוא בס"ת כת"י ספרדי. ובודאי דה"ה להיפך. וכן דעת הגאון החכם צבי (סי' צט), שלא לחוש לזה כלל. ואותו האומר שאין לאשכנזים לעלות לס"ת של ספרדים, לא ידע ולא מידי. ע"ש. וכן העלה בשו"ת שדה הארץ ח"ג (חיו"ד סי' יח). וכ' שכן ראינו בא"י, כי הרבה פעמים הספרדים עולים לקרות בס"ת של האשכנזים, ולא חששו לשינוי האותיות. וכן כמה רבנים אשכנזים עולים לקרות בס"ת שלנו שהוא כתב ספרדי. יען כי אין זה דומה לאות אחרת כגון חתין ההין וכו', או שתשנה צורתה שלא תקרא כל עיקר. עכת"ד. ומאחר שההלכה והקבלה והמנהג ומסכימים /מסכימים/ להקל, מדוע נטה קו החיד"א ז"ל להחמיר בזה. ואע"פ שממ"ש בברכ"י בשם הרבנים הנ"ל, אין להוכיח שכן דעתו ז"ל, כידוע שדרכו להביא מספרי האחרונים אע"פ שאינו סובר כמותם להלכה. וכמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"א (ר"ס ח), שכל דין שהובא בברכ"י מרוא"ח אין כונתו שהוא מסכים עמו לענין דינא, שאפשר שלא עמד בדין ההוא, רק אגב ריהטא ראהו. וכדרך הכנה"ג וה' יד אהרן. זולת כשאומר וכן עיקר. ע"ש. וע"ע במחב"ר (סי' תקמח סק"ב). ועמ"ש בשו"ת חיים ושלום (דנ"ו ע"ג, ודנ"ז ע"ב), ובשו"ת חקקי לב (די"ד ע"א). וי"ל ע"ד. ודו"ק. אולם ממ"ש בתשו' יוסף אומץ הנ"ל, נראה שהוא מסכים הולך לד' מהר"ם ב"ח ומהר"י מולכו בזה. כאשר יראה הרואה. וצ"ע.

(ה) איברא שי"ל דס"ל למהר"ם ב"ח ומהר"י מולכו כמ"ש בחי' הרמב"ן (שבת קג:) שאחר שהביא הטעמים שאמרו בגמ' בצורת האותיות, (ובכללם מ"ט כרעיה דקו"ף תליא וכו', ושי"ן שקרא לא קאי וכו'.) סיים כנ"ל, ומפני שצריך להזהר בכל זה בכתיבת סתו"ם, לפיכך כתבתי דברים אלו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל. ע"כ. ולכאורה משמע דלא ס"ל כהרא"ש הנ"ל, שאין צורת האותיות מעכבת. וכן העירו בהגה (שם), שזהו דבר חדש, והפוסקים כתבו שאם אינה דומה לצורת אות אחרת, בדיעבד כשר, אף ששינה צורתה. ע"כ. ברם הא ליתא, דעד כאן לא קאמר הרמב"ן ז"ל אלא במה שהוזכר בגמרא בפירוש, אבל מה שלא הובא בגמ' מודה הרמב"ן דכשר בדיעבד, וכד' הרא"ש ושאר פוסקים, וכמש"כ לעיל. וכן ראיתי בהגהות מהרש"ם (סי' לו סק"ג) שיישב כן ד' הרמב"ן דלא פליג על שאר פוסקים. ע"ש. וע"ע להגאון ר' יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חיו"ד סי' כח אות טו) שהביא ג"כ ד' הרמב"ן, וכ' שזהו נגד כל הראשונים וכו', וסיים, וברור שאף הרמב"ן שהחמיר בשנוי אותיות, אין זה כ"א בתמונת האותיות המבוארים בש"ס. אבל בתמונת האותיות המובאים בס' ברוך שאמר ובב"י, בודאי דכ"ע מודו שאין לפסול בשינוי צורת האותיות. וכמ"ש הנוב"י מה"ק (סי' פ), ומה"ת (סי' קעא), לענין כתב וועליש, שהם בחזקת כשרות, אף שלא נכתבו כמ"ש הב"י. ולכן פ' הרמ"א שאם שינה בצורת הכתב אינו פסול. וגם הרמב"ן מודה בזה. וכו'. ולדעתי אין שום חשש פקפוק כלל על כתב וועליש, והמה מהודרים אף לכתחלה בלא שום חשש כלל. עכ"ל. ולפ"ז ק' לי עמ"ש בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סי' יח) בזה"ל: אודיעהו נאמנה כי גם בעיני יפלא על סופרי זמנינו, שכותבים כפי העולה על רוחם, בלי דעת והשכל הסכמות האחרונים בענין צורת האותיות וכו' אשר בנויות על יסוד מוסד מן הראשונים. אמנם אמרתי קלקלתם תקנתם, אחרי כי נמצאו דברים כהנה ממש ברוב הס"ת הנמצאים בארצנו ובשאר ארצות. ובלתי ספק לא ישמעו לנו אם נפסלם. והוכרחנו לומר שכך קבלו מסופר מומחה, או סמכו על דעת אחד מן הפוסקים, שלא לפסול הס"ת משום כך. עכ"ל. והנה בודאי דלא מיירי בדברים המבוארים בש"ס, שא"כ מה יישב שכן קבלו מסופר מומחה וכו'. ומעתה קשה שאיך חשב לפסול, אם לא מטעם שלא ישמעו לנו לפסלם. והרי מבואר יוצא מד' הפוסקים שאין לפסול בכיו"ב. [וע"ע בזכרון יוסף (שם). ובשו"ת יוסף אומץ (סי' מא)]. ועמ"ש הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חאו"ח ס"ס ה), באות צ' שאין היו"ד הימנית אלא כמו קו פשוט, וכיו"ב באות ש' או ע', שיש להכשיר דמ"מ צורת אות עליה. וסיים, דמ"מ נראה דתליא בפלוגתא, כי הרא"ש בהל' ס"ת כ' שכל שנשתנה צורתה פסול. אבל לא כן דעת הרמב"ם והש"ע שכ', דדוקא אם נפסדה עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת פסול. ע"כ. ולפע"ד תמוה לומר דהרא"ש חולק ע"ז ופוסל. שהרי אדרבה מבואר בתשו' הרא"ש להכשיר. וכ"כ האחרונים בדעת הרא"ש. וע' היטב בשו"ת יד אליהו מקאליש (סי' מט - נ). וצ"ע. ועמ"ש בשו"ת בנין עולם (חיו"ד ר"ס נד) ע"ד הנוב"י. ובמש"כ לעיל (אות א). ודו"ק היטב.

(ו) והנה תשו' מהר"ם בן חביב היא לו נדפסה בשו"ת קול גדול (סי' עח), ומבואר שם דה"ט משום שצורת כתב האשכנזים אינה דומה לכתב הספרדים, כגון דרך משל בין נ' לג' דנו"ן של האשכנזים חשיב ג' לדידן וכן בשאר אותיות. ונראה דבכה"ג לדידן חשיב כשינה צורת האותיות ופסולין. ומצאנו בתשו' הרא"ש הובאה בטור אה"ע (סי' קכה) שכ', שגט הבא מארץ מרחק ויש בו אותיות שמשתנות ממדינה למדינה, שיש מקומות שכ' נו"ן זקופה כמו זי"ן וכו'. שצריך שיהיה נקרא במקום כתיבתו כתב הגט לינוקא דלא חכם ולא טפש. ואם לאו אין כאן גט כלל. ע"ש. וק"ו לתפלין שאין כותבין אותם אלא בכתב אשורית, שהאותיות המשתנות ממדינה למדינה, כגון כתיבת האשכנזים לספרדים שפסולים. ע"ש. ולפע"ד כמה תשובות בדבר. וראשית כל יש להעיר עמ"ש שהנו"ן של האשכנזים חשיב ג' לדידן. כי האידנא לא חזינן כהאי סימנא. כי למטה בקצה הימני היא עגולה, ואין שום עוקץ או ריבוע, שתדמה לגימ"ל, דמיון כל שהוא. כאשר עינינו הרואות בס"ת של אחינו האשכנזים. וכן מפורש בס' ברוך שאמר והובא בב"י (סי' לו) בתמונת הנו"ן. ע"ש. וכ"כ בספרי סת"ם מרבנים אשכנזים. ובכללם ס' מאיר עיני סופרים (דע"ה ע"ב). ואפשר שבזמן מהר"ם ב"ח היו איזה סופרים אשכנזים שלא דייקו בזה. משא"כ עכשיו דאכשור דרי אין לחוש לזה כלל. וכמו כן כל שאר האותיות שלהם אין להם דמיון לאות אחרת, ולא הפסד צורת האות. [וכ"כ בס' חגור אפוד סי' סט אות א]. ובר מן דין נראה שראית מהר"ם ב"ח מתשו' הרא"ש לענין גט, יש לדחותה, דשאני התם שאף במקום כתיבה אינו נקרא לתינוק, ולא חשיב כתב כלל. וכמו שהסביר מהר"ם ב"ח עצמו בגט פשוט (סי' קכה ס"ק פב). ע"ש. משא"כ כתב ס"ת של האשכנזים שהוא כתיבה תמה לדידהו, לדידן נמי כשר. וכ"ש בזה"ז שהאשכנזים והספרדים מתקרבים זה לזה. והאידנא נפלו מחיצות. וכל עדה יודעת ממנהגי העדה האחרת, וכן סדר כתיבתם של האשכנזים ידוע לנו היטב, ונקרא יפה לכאו"א, למען ירוץ הקורא בו. שבודאי שהס"ת והתפלין שלהם כשרים הם לנו בלא פקפוק. [וע' בשו"ת קול גדול (סי' יב). ודו"ק]. וע"ע בפתחי תשובה או"ח (סי' לו), שכ', שהעלה בתשובה כת"י דלא כמהר"ם בן חביב. שכיון שדבר זה תלוי במסורת, יכולים לסמוך בכל מקום, על מקום שמכשירים. כדקי"ל גבי עוף טהור, שמקום שאין להם מסורת, יכולים לסמוך על מקום שיש להם מסורת להכשירו. ע"ש. אכן מרן ביו"ד (ס"ס פב) חשש למי שאוסר בזה. ע"ש. ומ"מ אין אנו צריכים לזה כאן.

וכל קבל דנא מצאתי בשו"ת עמודי אש להגאון ר' אברהם שמואל מראסיין (סי' ד, דמ"ה ע"א), שאחר שהעלה להכשיר כתב וועליש לדידהו. שוב כ' לפקפק על צורת הנו"ן כפופה שלנו, שהקו הוא מן הצד ולא באמצע כמנהגם. וע"ז כ' לחשוש לפסול הס"ת ותפלין שנכתבו בנו"ן כזאת. ממ"ש בשבת (קג:) שלא יעשה זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן, ולא אמר שלא יעשה ואוי"ן נוני"ן נוני"ן ואוי"ן. אלמא שנו"ן פשוטה היא דומה לזיי"ן בזה, שהקו באמצע ולא מן הצד. וכ"כ הרמב"ן שם, וכ' שאם שינה פסול. וא"כ נראה דה"ה לנו"ן כפופה, שאין חילוק ביניהם אלא שזו פשוטה וזו כפופה. וכשם שבנו"ן פשוטה אם עשאה מן הצד פסולה ה"ה לכפופה. ומאד תמוה מה שנשתבשו בזה כל סופרי כתב וועליש. ויראתי לומר שכל ס"ת ותפלין ומזוזות שלהם פסולין. ולא אדע צד היתר בזה. עכת"ד. [וע"ע בס' מלאכת שמים כלל כו באות נ]. ונעלם מעינו הבדולח מ"ש הגו"ר בגן המלך (סי' קיד) וז"ל: וגדולה מזו בנו"ן כפופה, שהכפופה והפשוטה צורה אחת להנה, והפשוטה צריך לעשותה כמו זיי"ן ארוכה, ואם שינה ועשאה כמו וא"ו ארוכה פסולה. והנה כל הנוני"ן הכפופות עושים אותם כמו וא"ו, ואין עושים אותם כמין זיי"ן כלל. ואין מי שערער בדבר זה. עכ"ל. נמצא שכבר העירו בזה האחרו', ומחלקים בזה בין צורת הכפופה לפשוטה. ולכאו' היה נ"ל להעיר קצת ממ"ש בשבת (שם), שלא יכתוב גמין צדין, צדין גמין. ואמאי לא קאמר שלא יכתוב גמין נונין נונין גמין, א"ו שיש שנוי שזו מן הצד וזו באמצע. אלמא דנו"ן כפופה הקו באמצע. וי"ל. וע' בשו"ת מהרש"ם חלק ב' (סי' קכ). וע' בס' אמרי שפר (די"ח ע"ב) בשם ה' משנת אברהם, שאם עשה הקו של הנו"ן כפופה מן הצד ולא באמצע, כשר בדיעבד. וכ"כ במשנה ברורה (סי' לו). ע"ש. וכ' בקול יעקב (שם), שאנו נוהגים לעשות כן לכתחלה. [ועמ"ש בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב חאה"ע סי' כא, שנסתפק להיפך אם אפשר להכשיר הנו"ן שלהם לדידן, הואיל והם כותבים בראשה כמין זיי"ן, והיא ארוכה יותר מנו"ן שלנו וכו'. ע"ש. ודו"ק]. וע' שו"ת שער אפרים (סי' פא). ושו"ת ובחרת בחיים (סי' יג). ואכמ"ל. ועכ"פ נראה דלענין דינא אין לפסול בב' הצורות של הנו"ן. אלו ואלו דא"ח.

(ז) וראיתי בשו"ת ברית יעקב (חיו"ד סי' סז) שנשאל על תפלין שנמצאו בהם קצת אותיות בכתב ספרדי, אם הם כשרים לאשכנזים. כי בברכ"י (סי' לו) כ' בשם המהר"ם בן חביב שתפלין של אשכנזים פסולים לספרדים. וע"ז השיב באריכות להכשיר עפ"ד תשו' הרא"ש הנ"ל. ושכן מוכח מד' הרמב"ם (פ"י מהס"ת ה"א) שאין האות נפסלת עד שתדמה לצורת אות אחרת או שנפסדה צורתה. ע"ש. וכ"כ הרמ"א (סי' לו) וכו'. וא"כ נתבאר שאם נמצאו אותיות בכתב וועליש בתוך כתיבה אשכנזית בתפלין, אין לפסול מחמת זה. וגם מהר"ם בן חביב י"ל דלכתחלה קאמר דבעינן כתיבה מאושרה, ולא יהיה עירוב אותיות מכתב אחר, דמחזי כמנומר. עכת"ד. והנה הגם שבאמת אין כן ד' המהר"ם בן חביב, וכנ"ל, מ"מ לדינא יפה כיון, ובצדק כל אמרי פיו, שאין לפסול אלא כשתדמה האות לאות אחרת או שצורתה נפסדה. וכ"כ בס' ויקרא יהושע (דף י ע"ב) בשם המאירי ושכן דעת הרמב"ם. ע"ש. [וכבר הבאנו לעיל בשם מהריק"ש, שאפי' מקצת האות דומה לאות אחרת לא מפסלה, עד שתדמה בכולה. וכ"כ הפר"ח בליקוטיו (סי' לב), ושכן דעת מרן ביו"ד (סי' רעד ס"ה). ודלא כמהר"י אסכנדרני שהובא בב"י (סי' לו). ע"כ. וכן דעת המשנ"ב (סי' לו סק"ג). ושכ"כ הגר"א. ע"כ. וע"ע זרע אמת (ח"ב סי' קכא. וח"ג ס"ס קלו). ע"ש]. והנה ה' בית עובד (דיני תפלין אות כו), כ' עפ"ד הברכ"י בשם מהר"ם ב"ח ומהר"י מולכו, דבשעה"ד מותר לספרדי להניח תפלין של אשכנזים בלי ברכה. ע"כ. ושוב חזר בו בספרו בית מנוחה (דיני תמונת האותיות אות עו), וכ', שהעיקר לדינא כמ"ש ה' שדה הארץ להכשיר של זה לזה. ושכ"כ הנוב"י מה"ק (סי' פ). ומה"ת (ס"ס קעא). וכן מעשים בכל יום שבני אשכנז הנמצאים בבהכ"נ של הספרדים עולים לס"ת ומברכים, וכן בני ספרד הנמצאים בבהכ"נ של האשכנזים. וה"ה לתפלין מכתב אשכנזי שכשרים לספרדי. ודלא כמהר"ם ב"ח ומהר"י מולכו דפסלי של זה לזה, דליתא. ובס' בית עובד כתבתי שיניחם בלי ברכה. ועתה אנכי הרואה דהא נמי ליתא, אלא יניחם בברכה, כי כשרים הם לו. וכן עיקר. עכת"ד. וכן בס' ארץ חיים או"ח (סי' לו) הביא ד' ה' בית מנוחה הנ"ל. ושכ"נ מד' מהר"ח פלאג'י בס' חיים (ר"ס כ). והוסיף להביא בשם שו"ת מעיל שמואל (ד"ה רע"ב), שהשינויים שבין כתיבת האשכנזים לכתיבת הספרדים אינם פוסלים. וב' הצורות כשרים לאלו ולאלו. וכ"כ בשו"ת אור ישראל (סי' מז ונא). והמאמ"ר בספרו דברי מרדכי (סי' קמג), הגם שהביא תשו' הרא"ש דס"ל להכשיר, חשש לתשו' מהר"ם ב"ח, ואסר ג"כ לעלות לס"ת של אשכנזים. אכן הרב המגיה בס' פחד יצחק (מע' מזוזה ד"ע), דחה דברי המהר"ם ב"ח והמאמ"ר הנ"ל. וכ' ששאלו להברכ"י פה אל פה שמאיזה טעם וראיה פסקו מהר"ם ב"ח ומהר"י מולכו לפסול, ולא הוה בידיה, ואמר שראה דבריהם בהיותו נחוץ לנסוע מעיר לעיר, ולא העמיק העיון בהם. ע"ש. ובסו"ד הביא ה' ארץ חיים, דברי השער הכוונות (סוף דרוש ב' לתפלין), שיש סוד לב' הצורות של כתיבת האשכנזים והספרדים. עכת"ד. וע"ע בשדי חמד מע' גט (סי' טו אות יא), שכ', מצטער הייתי על בני עירנו שהם ספרדים בכל מנהגיהם, ואין גם אחד שיהיה לו תפלין ומזוזות מכתב ספרדים. וכן רוב הס"ת פה עירנו הם של אשכנזים. וכ' ה' בית עובד שאין לספרדי לברך על תפלין של אשכנזי. עד שנת התר"ל שהלכתי לבית גאון עוזינו מהר"ח פונטרימולי מח"ס פתח הדביר, ומידי דברי עמו בזה, כה הראני מ"ש בס' בית מנוחה, שחזר בו ממ"ש בס' בית עובד והסכים להניחם בברכה. וע' בס' חיים ושלום ח"ב (סי' סג), שהעיר לפמ"ש הברכ"י (הנ"ל), ולמאי דקי"ל דמקום נתינה עיקר, אם שולחים גט מספרד לאשכנז צריך לכתוב בצורת האותיות שלהם. וכן בהיפך. וצ"ע. וע' שד"ה ובית מנוחה ופחד יצחק (דף ע). ע"כ. ונראה שכוונת ה' חיים ושלום שלפ"ד השד"ה וה' בית מנוחה אין כאן בית מיחוש. וכן בדין שהרי עינינו הרואות בכל ספרי הפוסקים בסדרי גיטין שאין גם אחד שיזכיר אזהרה זו אפילו לכתחלה. עכת"ד השד"ח. וע"ע בס' דבר אמת (דפ"ו ע"א). ע"ש. וע' בס' חגור אפוד (סי' סט אות א), שהביא ג"כ ד' ה' חיים ושלום, וה' שדי חמד, הנ"ל. והוסיף להביא שכ"כ להקל בתשו' פני יצחק ח"ה (חאה"ע סימן יז). ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת משפטי עוזיאל (חיו"ד סי' יז), שהעלה כן למעשה לענין כתיבת סתו"מ, עפמ"ש בארץ חיים הנ"ל, שתמך יסודו ג"כ בדברי האר"י שיש סוד לב' צורות האותיות של כתב האשכנזים והספרדים. ושכ"ה לפ"ד הפוסקים שאין בשינוי זה כדי לפסול. ע"ש. וכן העלה הגאון ממונקאטש בס' אות חיים (סי' לו סק"ב). וי"ל ע"ד. וכ"כ עוד בס' תורת חיים סופר (סי' לו סק"ב), וכ' לדחות ד' הברכ"י מהלכה. ע"ש. וע"ע בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (חאה"ע סי' כא). ובשו"ת ירך יעקב (חאו"ח סי' יא). ובשו"ת מנחת החג ח"ב (חאו"ח סי' ה). ובס' קול יעקב (סימן לו סק"ג). ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת יין הטוב (חאו"ח סי' כד), שהאריך למעניתו בזה, והביא דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים דס"ל להקל בזה. ועמד במיוחד ע"ד המהר"ם ב"ח בשו"ת קול גדול הנ"ל. עש"ב. ולכן ברור הדבר שיש להורות כפי מסקנת רוב ככל האחרונים להתיר. וכבר בא מעשה לידי שכמה אנשים שאלו אודות התפילין שלהם שנמצא בכתב אשכנזי, והורתי להכשיר עפ"ד הפוסקים הנ"ל. אלא דמהיות טוב אל תקרי רע, ואם ידו משגת, נכון וראוי להחליפם בכתיבה ספרדית. כיון שיש ג"כ טעם סודי לכתיבה הספרדית. וכשם שאנו מחזיקים בנוסחות התפלה, האשכנזים בנוסחות שלהם, והספרדים בנוסחאות שלהם, (וע' בתשו' שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' רמז.) ה"ה והוא הטעם לזה אנן בדידן ואינהו בדידהו. [וכמו כן נראה שבהכ"נ של ספרדים ראוי להם להשיג הס"ת בכתב ספרדי. וכמ"ש בשו"ת משפטי עוזיאל (שם). וה"ה להיפך שבהכ"נ של אשכנזים ראוי להם להשיג ס"ת בכתב אשכנזי]. אבל כשאין ידו משגת להחליפם יש להכשירם.

(ח) ומעתה הבא נבא לנ"ד, שמאחר שכבר נתבאר שמשפטי האותיות שהובאו בב"י אינם לעיכובא, יש לדון להכשיר ג"כ למרן הב"י צ שבימינה י הפוכה, אע"פ שהוא סובר שצ"ל לכתחלה י רגילה, וכמ"ש כיו"ב בתשו' נוב"י תנינא (חיו"ד סי' קעא), לענין ס"ת שכל האלפי"ן שבו נכתבו ביו"ד הפוכה ע"ג האל"ף, והכשיר מטעם שכל צורות האותיות המובאות בב"י אינם לעיכובא. שכל מה שלא נתבאר בגמ' אינו מעכב. ע"ש. וכן מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"א (סי' סו), שכ', אלפי"ן הנכתבים בהיפוך יודי"ן, אומר אני שחלילה לנו לפשוט יד ולפסול ספרים ישנים, הנכתבים ע"פ חכמים וזקנים דור אחר דור, ושפיר כ' הרא"ש בתשו' שצורות האותיות אינם שוות בכל המדינות. והרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת, ואין פסול בזה אלא שלא יעשה חתין ההין וכו', ויותר מזה כ' ר"ת באות ט' שצריך שיהיה ראש ימין שלה כפוף, ויש לו קצת ראיה מהש"ס דקתני שלא יעשה טתי"ן פפי"ן, ואפ"ה עינינו הרואות שאנו כותבים ט' בלי שום כפיפה, ואין פוצה פה לפסול ס"ת ותפלין שלנו. וכ"ש לאלפי"ן שאין שום רמז ורמיזא בש"ס איך לכתוב היו"ד שלמעלה, ופשיטא שאין לפסול בשביל מה שנזכר בלבוש, ואפשר שגם הלבוש מודה שאין לפסול אם היפך היו"ד. ובפרט שיש לה סמך מד' האר"י. ע"כ חלילה לשלוח יד לתקן הס"ת בזה. וכן השיני"ן שנכתבו כזה ג"כ כשרים. וכן האלפי"ן וצדי"ן אין לפסול בדיעבד. עכ"ל. הנה מבואר להדיא בד' הפמ"א שאף למרן הב"י יש להכשיר בדיעבד צ' שנכתבה ביו"ד הפוכה. וגם הלום ראיתי לכמה אחרונים שהביאו ד' הפמ"א הנ"ל להלכה, ע' בפתחי תשו' יו"ד (סי' רעד סק"ה). ובקול יעקב (סי' לו באות א). ונראה עוד לומר שאף להאר"י ז"ל שצריך לכתוב היו"ד של הצ' הפוכה, אין זה לעיכובא. וראיה לזה ממ"ש האחרונים בשם האר"י, שכל הצדי"ן שבתפלין יהיו ביו"ד הפוכה. ע' בש"ע הגר"ז, ובקול יעקב, ובש"א. ומוכח דבס"ת אפשר לעשות היו"ד שבצד"י יו"ד רגילה. (אלא שכ' בקול יעקב שמנהגם לעשות יו"ד הפוכה גם בס"ת.) אלמא שאף צד"י ביו"ד רגילה יש עליה תורת צ וכשרה. וכן מצאתי להגאון מהר"ם גרינפלד בשו"ת מהרש"ג (חאו"ח סי' א), שהביא ראיה זו להוכיח שאף האר"י מודה שכתב יו"ד רגילה בצד"י יש להכשיר. וכ' שם לחזק דברי הפמ"א שמכשיר יו"ד הפוכה גבי אלפי"ן. [וכן באות צ' וש']. ושכ"כ בשו"ת בית שלמה חיו"ד מה"ת (סי' קלא). להכשיר אלף ביו"ד הפוכה. וכן דעת ה' משנת אברהם. עכת"ד. וכן ראיתי להגאון ר' נפתלי הירץ ז"ל, שהיה מבית דינו של הגאון הנוב"י, בשו"ת אמרי שפר (חיו"ד סי' ו), שהביא דברי ה' נחלת אוריאל שפוסל אלף ביו"ד הפוכה, וכ' עליו, שאין כל יסוד לדבריו, והוכיח במישור מהפו' שאין להקפיד ע"ז. ושכן העידו לפניו כמה מגיהים וסופרים שראו הלכה למעשה במדינות אשכנז, שהס"ת שלהם היו באלפי"ן עם יודי"ן הפוכים, והכשירו רבני הדור. ע"ש. וע"ע בשו"ת מהרי"א הלוי (ס"ס ה) שכ' וז"ל: ומה שחידש מעכ"ת דלפ"מ שכותבים סופרי זמנינו היו"ד של הצדי ברגל שמאלי, שכיון שנחסר רגל ימיני, אין ע"ז צורת יו"ד, וכיון שאינו נדמה לאות אחר מותר לתקן. (אם יש פירוד בתפלין בין היו"ד לנו"ן של הצד"י.) אמינא דילדא אמיה כוותיה תליד, כי דבריו נכונים מאד להלכה ולמעשה. וכל כי ה"מ מעלייתא לימרו משמיה. עכ"ל. ומבואר דפשיטא ליה להכשיר צד"י ביו"ד הפוכה. ושכן המנהג. וע' בשו"ת מנחת שמואל (ס"ס ח) שמצדד כן. ע"ש. אך בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' כא), חשב לחלק ג"כ כמ"ש מהרי"א הלוי בין צד"י ביו"ד ישרה ובין צד"י ביו"ד הפוכה, שבאחרונה אפשר דכשר לתקן. ושוב דחה ד"ז, דמה בכך שהיו"ד הפוכה, עכ"פ אם יכסו היו"ד יהיה נראה הצד"י כנו"ן. ע"ש. ואינו מוכרח. וע' בשו"ת זכר יהוסף (סי' ז). ע"ש. ועכ"פ לכ"ע אין לפסול סתו"מ בצד"י שהיו"ד הפוכה. וק"ל.

(ט) ועפ"ז דנתי להכשיר תפלין שאותיות הלמדין שלהם היו משונים משאר ל, כי הואוי"ן שעל גביהם היו הפוכים כלפי ימין. והורתי להכשירם, עפ"ד הפמ"א הנ"ל. דמה לי יו"ד שע"ג האל"ף שנכתבה בהיפוך, ומה לי וא"ו שע"ג הלמ"ד. ושוב מצאתי תנא דמסייע לי הוא הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (חיו"ד ס"ס ר"ה), שנשאל בזה, והכשיר, משום שאין זה חמור יותר מנידון הפמ"א וכו'. ושכ"מ בש"ע הגר"ז וכו'. ע"ש. וכן ראיתי עוד בשו"ת פני מבין (חאו"ח סי' יט) שפסק כן, והביא ראיה מהפמ"א. ע"ש. ותמיהני על הרה"ג ר' יעקב סופר ז"ל בס' קול יעקב (סי' לו, באות ל) שכ' בשם המשנת אברהם לפסול. ע"ש. ולא זכר שר מ"ש בעצמו להכשיר באות א' שהיו"ד שלה הפוכה. וכנ"ל. ולכן העיקר להכשיר גם בזה. וגדולה מזו ראיתי בכמה וכמה ס"ת ותפלין ומזוזות ישנים שהוא"ו שע"ג הלמ"ד קצרה ודומה ליו"ד. ובזה יש חילוקי דעות באחרונים. ע' בשו"ת אור ישראל (סי' מו) שכ' לפסול, וחיליה מההיא דשבת (קג:) שלא יעשה ואוי"ן יודי"ן. אולם שם (סי' מז) הובאה תשו' הגאון האבד"ד דהמבורג מוה"ר משה ראפף ז"ל, שחלק עליו והכשיר בזה, כיון שאין לו שורש בגמ'. ופוק חזי מע"ד שכותבים סתו"מ בכתב וועליש, ובאותו כתב נכתב הלמ"ד כמו רי"ש וא"ו, ולא כמו כ"ף וא"ו. ופה קהלתינו ישנם כמה ס"ת בכתב זה, ונקראים בצבור מדי שבת בשבתו, ואין פוצה פה ומצפצף. ואנו סומכים על תשו' הרא"ש, והמג"א בשם מהר"ם גלאנטי וכו'. ע"ש. וכן הסכימו כמה גאונים להכשיר בזה. והובאו בשו"ת אור ישראל (סי' מח, מט, נ). ע"ש. אכן הגהמ"ח הניף ידו שנית, שאין ראיה ממה שקוראים בס"ת כתב וועליש ואין פוצה פה, שקרוב לודאי כי לא דקו רבנן לעיין היטב בזה וכו'. ע"ש. ובאמת אין זה שייך לדידן שאנו עושים מעשה לכתחלה, ועוד ידינו נטויה לקרוא בכתב זה. (וע' בגן המלך (אות קיד) שא"צ שיהיה כ"ף ממש באות הלמ"ד. ע"ש.) ולית דחש להא. וא"כ ה"נ יש להכשיר לפ"מ שנתבאר עד כה. ואמנם ראיתי בס' אמת ליעקב (בתמונת האותיות אות ל) שכ' בשם הריב"ש, דלמ"ד שעשה בראשה כמין יו"ד הוי שינוי ופסול. וכ"פ בס' לד"א. אכן לא נמצא דבר מזה בתשו' הריב"ש. [וכן העיר בס' מקדש מעט, שלא מצא בהריב"ש]. והעירני ידידי הרה"ג ר' בן ציון א' שאול שליט"א, דמ"ש הריב"ש היינו ר"ת הר"י ברוך שאמר. (וצל"ע שם היטב, וכעת לא מצאתי.) ובש"ע הגר"ז (סי' לו אות ל) נראה שמכשיר בדיעבד. וכן פסק באמרי שפר (כלל ה אות ד). ע"ש. וכ' בס' קול יעקב שכן מנהגם להכשיר בדיעבד. ע"ש. ובאמת שכן משמע מד' מר וקציעה. ע"ש. ונראה לפע"ד שהרוצה לסמוך להקל גם בזה בדיעבד יש לו ע"מ שיסמוך. והגם שראיתי בשו"ת פני מבין (חאו"ח סי' יט) שדעתו לפסול. (ולא זכר מדברי האחרונים הנ"ל.) מ"מ אין דבריו מוכרחים לדינא. [ועמ"ש בשו"ת דעת כהן (סי' קנז), להכשיר למ"ד שצוארה דומה לזי"ן ולא לוא"ו. ע"ש. וע"ע בשו"ת בארות המים (דפ"ה ע"ב). ע"ש]. והלום ראיתי להגאון מהר"ש גרינפלד בשו"ת מהרש"ג (סי' א) הנ"ל, שהביא בשם שו"ת סת"ם שפסל למ"ד שעליה צורת ו הפוכה. והוא ז"ל חלק עליו, והביא ראיה להכשיר מנידון הפמ"א הנ"ל. ע"ש. וכן עיקר.

(י) והנה אין לחלק בזה, דשאני הכא שבתפלין או בס"ת, החלק מהם כמ"ש בב"י, והחלק כדעת האר"י ז"ל. הא לאו מילתא היא, שסוף סוף הואיל וכל א' כשר בדיעבד לאידך מ"ד. מהיכא תיתי לפסול אף בדיעבד. וכבר הבאנו לעיל (אות ז) בשם שו"ת ברית יעקב (סי' סז), שאם נמצאו קצת אותיות ספרדיות בתוך פרשיות של אשכנזים, יש להכשיר. ע"ש. וה"נ באות אחת שמקצת ממינה נעשו כהב"י, וקצת כהאר"י. יש להכשיר. וכן ראיתי בשו"ת השיב משה (חיו"ד סי' נא), שנשאל בס"ת אשר מחצית הצדי"ן שלו ביו"ד הפוכה, ומחציתם ביו"ד רגילה. והביא מחלוקת הב"י והאר"י ז"ל בזה. וכתב, שמבואר בס' מצת שמורים בשם מהרח"ו והאר"י ז"ל, שהשינויים שיש בצורת האותיות בין הספרדים והאשכנזים, יש סמך לכולם בסודות עליונים וכו'. וא"כ אלו ואלו דא"ח הם. ומבואר עוד במשנת חסידים דהקפידא לעשות צדי"ן ביו"ד הפוכה היינו דוקא בתפלין, אבל בס"ת יש לכתוב ביו"ד ישרה. ומיהו אין לפסול אם נכתב ביו"ד הפוכה, דהא צ' הוא, וכותבין כן בתפלין לכתחלה. וכבר פ' הרמ"א (בסי' לו) שאם שינה בצורת הכתב לא פסל. ואף שקצת צ' כן, וקצתם להיפך, אין כאן תרתי דסתרי, ששניהם צדי"ן הן ושניהם אמת כמבואר בד' האר"י ז"ל. וכן מצינו שאלו הבאים בסוד ה' ותפלין שלהם ביו"ד הפוכה בצדי"ן, עולים לס"ת שהוא ביו"ד ישרה, ולא חשיב תרתי דסתרי. ע' בב"י במג"א (סי' לב ס"ק מט) לענין פתוחות וסתומות. ושמעתי שיש פוסלים תפלין הנכתבים ביו"ד הפוכה בצדי"ן, וזה מחסרון ידיעתם בנגלה ובנסתר. עכת"ד. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' קכ), והביא דברי הברכ"י בשם מהר"ם ב"ח ומהר"י מולין [צ"ל מולכו], שכ', שתפלין של אשכנזי פסול לספרדי, ודחאם מההלכה, והביא ג"כ תשו' הרא"ש וסיעתו שהכשירו בשינוי אותיות ממדינה למדינה. וסיים, סו"ד כי גם ידי תכון עמו להתיר לכתוב הס"ת בכל מיני הידור בכתב וועליש. וגם פה קהלתינו יש כמה ס"ת בכתב וועליש וקוראים בהם לכתחלה. עכ"ל.

(יא) אמנם ראיתי בקונט' שיח אליהו שבסו"ס מעשה רב (אות ח), שכ', שהגר"א היה פוסל השי"ן שמשנים תמונתו, וכן היה פוסל הצד"י כפוף שהוא עקום מאחוריו. והוה עובדא שהביא לפניו חתנו הרב המנוח מ' משה ז"ל, פרשיותיו שהיו כתובין בשי"ן וצד"י כנ"ל, וחתכם בעצמו. והיה אומר דגמירא ליה דבא טעות בכתבים ע"י תלמידי הצבי שבור, שהעתיקו כן בתוך כתבי האר"י ז"ל. עכ"ל. וכ"כ כלשון הנ"ל בס' בית יעקב (אות ו). ע"ש. ומתבאר ממ"ש שהוא טעות בכתבי האר"י וכו', דקאי על צד"י ביו"ד הפוכה. ועשה מעשה לחתוך הפרשיות. ולפע"ד הם דברים זרים מאד לומר שנפל טעות כזה בכל ספרי הקבלה, מבלי שירגישו בזה כל גדולי האחרונים הספרדים. וגם הגאון יעב"ץ שהיה קנאי בן קנאי כנודע, הביא ד"ז בספרו מר וקציעה, שהספרדים כותבים צד"י ביו"ד הפוכה. ע"ש. וכ"כ החיד"א בס' לד"א. ועוד. וכן בקדש חזיתיה להרה"ג ר' יוסף שטארזברג בשו"ת יד יוסף בליקוטים (חיו"ד סי' יט), שכ', שמצא בכת"י הגאון ר' מנחם מענדל תלמיד הגר"א ז"ל שתמונת הצד"י היא יו"ד נו"ן, והיו"ד פניה לגבי הנו"ן (י' ישרה), או היו"ד מחזרת פניה מאחרי הנו"ן (י' הפוכה), וכמ"ש האר"י ז"ל, זה לא איכפת לן. כי אלו ואלו התמונות דא"ח. והוסיף, שכ"כ מהרמ"ק בס' הפרדס בשם הזוה"ק פר' בראשית. [וכ"ה בהקדמת ס' הזוהר ד"ב ע"ב]. וכ"כ הגר"ז בש"ע בשם האר"י. ע"ש. ועכ"פ בודאי אין מקום לפסול בזה בדיעבד. וכמש"כ לעיל. וכן העלה בשו"ת יד יוסף (שם). ע"ש. וע"ע בתשו' חת"ס (חיו"ד ס"ס רסו), שכ' שכן קיבל מרבו ע"פ קבלת האר"י לעשות הצד"י ביו"ד הפוכה. ע"ש. ולא יאומן כי יסופר שהגר"א יפסול בזה אף בדיעבד. וצע"ג.

(יב) והלום האיר וזרח סה"ב חזון איש על ב"ב וסנהדרין, וראיתי אליו בליקוטים (סימן נד) שהאריך בזה, ומצדד שהנוהגים לכתוב צד"י ביו"ד ישרה, צריכים לנהוג כן לעיכובא. וכ' שם, שאין הדבר מוכרע אם מה שאמרו בשם הגר"א אינו אמת, שאפשר שהוראתו היתה מצד ההלכה. ודלא כהפמ"א שהביא בפ"ת (סי' רעד סק"ה). עש"ב. והייתי חפץ להאריך בדב"ק טוב. אולם כעת בא לידי קונט' צדקת הצדיק הנדפס מחדש ממש שמיוסד כולו עד"ז, וכשמו כן הוא, שמצדיק את הצדי"ק שנוהגים בו הספרדים. והרבה להשיב על דברי החזון איש. ואיישר חיליה שאסף וקבץ דעת הרוא"ח שאין מקום לפסול בזה כלל. ואפריון נמטייה שהביא (בעמוד מ) צילום מכתיבת ס"ת שכתבו הר"ן ז"ל, (כמובא לעיל בשם התשב"ץ סי' נא). ושם ג"כ הצד"י היא ביו"ד הפוכה. וא"כ המנהג יסודתו בהררי קודש ברבוותא קמאי. ע"ש. וראיתי עוד שם (עמוד לו) בשם השואל ומשיב, שאם נמצא בפרשה אחת בתפלין, צד"י באות ישרה וצד"י באות הפוכה, נראה שכיון שיש תואר צ' לזה, חלילה לפסול בזה לתפלין. ע"ש. והוא נ"ד ממש. והנה זה כשנתיים ימים בא מעשה לפני הגאון מופת הדור מוהר"ר צבי פסח פראנק שליט"א בתפלין שהיודי"ן +/מלואים/ של אותיות צ'+ שלו היו קצתן ביו"ד הפוכה וקצתן ביו"ד ישרה. ופסלו ע"פ דברי ה' משנת אברהם שכ"כ מטעם דהוי תרתי דסתרי. ודנתי לפניו שיש להכשיר מטעם שכתבנו, וכמ"ש ג"כ בשו"ת השיב משה (סי' נא) הנ"ל. וה' משנת אברהם שפסל בזה, לשיטתו שפוסל גם בלמד שהואו שלו הפוכה וכבר נתבאר לעיל (אות ט) שאין כן דעת האחרונים. ומצאתי עוד בס' אמרי שפר (דט"ז ע"ב), שהביא מ"ש בס' כתוב לחיים מת"ח סופר א', שדעתו לפסול פרשיות שיש בהם כתב מעורב של הב"י ושל האר"י יחד. וכן דעתו לפסול צד"י ביו"ד הפוכה. והוא כ' שיש להכשיר בדיעבד. והסכימו עמו הגאון ר' צבי הירש אורנשטיין. והגאון ר' ברוך מרדכי ליפשיץ ז"ל. שהדבר פשוט וברור להכשיר. ע"ש. ותשו' הגאון רב"מ ליפשיץ היא לו נדפסה בשו"ת ברית יעקב (סי' סז). וכנ"ל. ויהי כשמוע הגרצ"פ פראנק שליט"א את דברי בזה, נענע לי בראשו, והד'ר /והדר/ הוא לכל חסידיו. והסכים עמי להכשיר התפלין להלכה ולמעשה. +/מילואים/ ונראה עוד שכמו כן יש להקל בכל שאר אותיות שיש שינויים בין כתב וועליש לכתב אשכנזי, וחלק מהם כך וחלק אחרת. שיש להכשיר. ופשוט.+

(יג) מסקנא דדינא שיש להכשיר סתו"מ, אשר חלק מהאותיות שלהם כסברת ה' ברוך שאמר שהובא בב"י, וחלק מהם כדעת האר"י ז"ל. וכן הדין בנ"ד שחלק מאותיות צ' היו"ד הנוטה לימין, כיו"ד הפוכה. (כד' האר"י). וחלק כיו"ד רגילה וישרה. (כד' הב"י). דאורוע מורינן להכשיר. וכן מותר לאשכנזים לעלות לס"ת אצל ספרדים. וכן מותר לספרדים לעלות לס"ת של אשכנזים. כי כולם אמת ויסודתם בהררי קודש. אלו ואלו דא"ח. והמונע מלעלות מחשש פיסול ח"ו חוששני לו מחטאת להוציא לעז ח"ו על קדושת הס"ת. והנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן.