ביאור המשנה ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה

בס"ד
ר' מאיר אומר כל העסוק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו נקרא רע אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן
ומרחקתו מן החטא ומקרתו לידי זכות ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה שנא' "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה" ונותנת לו מלכות וממשלה וחיקור דין ומגלין לו רזי-תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים:
ומפרש רש"י:זוכה לדברים הרבה.כדמפרש למטה זוכה להיות צדיק וחסיד וכו' כדי הוא לו.די אם לא נברא כל העולם אלא בשבילו.כמו שפירשו חכמים במס' שבת את האלד'ים ירא ואת מצותיו שמצור כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה:ריע.ולי מה יקרו רעיך אל:אהוב.אני אוהבי אוהב:
אוהב את המקום.שעושה מאהבה:אוהב את הבריות.שמקרבן ןמלמדן וגומלן טוב:מלבשתו התורה ענוה ויראה שנעשית לו הענוה והיראה כמלבוש שאדם עוטה בו כדכתיב צדק לבשתי .וילבש צדקה צדקה כשריון.וליבש צדקה כמדו.שהענוה מביאה לידי יראת שמים כדכתיב עקב ענוה יראת ה' היר שכל מי שיש בו
תורה יש בו מדות הללו:צדיק.הולך בתומו ואינו עושה עול ומהנה לאחרים משלו ואינו גומל טוב בגופו לטרוח בשביל אדם וגומל רעה למי שעשה רעה לשלם לאיש כמעשהו.אבל מדת חסידות בין בגופו בין בממונו ואינו גומל שילום רע אלא עושה עמו
לפנים משורת הדין:ישר.הוא מעין חסידות עושה צדקה ומשפט
ומתהלך במשרים שנכנס אף לפנים משורת הדין כמו שפירשו (כצ"ל)חכמים ועשית הישר והטוב לפני ה' אלו-היך ליכנס לפנים משורת הדין:ונאמן.לא יעשה עולה ולא ידבר כזב ולא ימצא בפיו לשון תרמית והוא נאמן רוח לכסות דבר סוד כדכתיב בכל ביתי נאמן הוא והוא למשענת חזק לכל הבוטחים בו ונאמן:ועניו.נעלב ואינו עולב:ומרחקתו וכו'.דתנא דבי ר' ישמעאל אם פגע בך מנוול זה שהוא יצה"ר משכיהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח שנאמר אבנים שחקו מים ואין מים אלא תורה שנא' "הוי כל צמא לכו למים".ואם ברזל הוא מתפוצץ שנא' "הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפשיט יפוצץ סלע:ונהנין ממנו.בני אדם בדברים אלו עצה ותושיה וכו' דלעיל דהאי קרא כתיב ה' קנני ראשית דרכו שבו מדבר שלמה בשביל התורה ואמר לי עצה וכו' כלומר עצה ותושיה בינה וגבורה אני ללומדי להיות עזר בני אדם:תושיה.ליט"ר בלעז גאוה וגדולה.ופירשו חכמים שלכך נקראת תושיה שמתשת כוחן של לומדים ע"י טורח מחשבה:מלכות וממשלה.שנקרא מלך וסיפק בידו למלוך שמתנדבין הכל לעשותו ראש וקצין וחולקין לו כבוד.וזהו שנא' "בי מלכים ימלוכו" מכאן פירשו חכמים במס' גיטין שת"ח נקראים מלכים:וחיקור דין.כדרך הרשות כמו שאמרו חז"ל שאין כל העולם יכולים לכתוב חללה של רשות שנא' שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר:רזי תורה.סתרי תורה שנא' ונביא לבב חכמה".רזי כמו כל רז לא אנס לך:כמעיין וכו' דכתיב "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך".ושוב כתיב "יפוצו מעיינותיך חוצה" שנעשה נהר גדול וחל על עלבונו.ומעביר על מדותיו מרוב ענוה:עכ"ל רש"י.