הבה ננסה לסכם את הקנינים הקיימים בדיני אישות, ולראות מה מהם עונה על הגדרתו של צ'וטנג:
א. בשלוש דרכים האשה נקנית. בכסף, בשטר ובביאה. עד כמה שניתן לראות, האשה תמיד היא סבילה בקנינים אלו. ובגמרא דרשו "ויקח" ולא שתיקח את עצמה (ויש בביאור לימוד זה מחלוקת, אולם למסקנה דומה שכולם שוים בדבר).
יש שתי אפשרויות שהן יוצאות דופן. אמרה היא ונתן הוא, כאשר דיבורה מהווה את הרקע לנתינה, אך לא יותר מזה. או שנתנה היא לו - באדם חשוב, שאינו רגיל להסכים לקבל מתנות. האם לכך הכוונה?
ב. בשתי דרכים אשה קונה את עצמה. גט ומיתת הבעל. אך גם כאן אין היא עושה מאומה. ונתן - ולא שתיקח.
ג. היבמה נקנית בביאה ובמאמר מדרבנן (לרוב השיטות). וקונה את עצמה במיתת היבם ובחליצה.
חליצה - כאן האשה פעילה: התרת הסנדל, האמירה בפני בית דין, היריקה. אולי זו התשובה?
ד. קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה יוצאת במיאון. אך צ'וטנג כבר פסל את התירוץ הזה.
ה. אמה העבריה נקנית בכסף ובשטר, והיא סבילה לגמרי. היא יוצאת בסימנים או בשנים. האם הופעת הסימנים נקראת מעשה?
ו. מי שקידש או נתן גט על תנאי שצריכה האשה לעשות מעשה, הרי שעה שהאשה עושה את המעשה נשלם התנאי והיא מקודשת או מגורשת. האם זו התשובה?
(תוקנה טעות של החלפת מילה בהגדרת "אדם חשוב".)
תוקן על ידי - עצכח - 14/06/2005 21:20:15
 |
|
|
