מקובל לומר בשם הגר"א ואחרים שמהות כל דבר רמוזה בהופעתו הראשונה בתורה.
האם יוכלו אריות הפורום וכפיריו השואגים לטרף להפנותני למקורות בעניין?
תודה מראש!
נשלח ב-15/6/2005 01:56
לגבי תושב"כ איני זוכר. אך נזכרתי שלגבי תושבע"פ ידוע כן מהמהר"ל בתחילת שבת (הביאו גם בפחד יצחק, כמדומני שעל חנוכה).
מיכי
נשלח ב-15/6/2005 02:09
עפר ואפר,
עיין בפרקי המבוא לפירוש ה"משך חוכמה" על התורה בפ"ז "גילוי מקור בכתוב למקובל בתורה שבע"פ"
נשלח ב-15/6/2005 21:06
מסכת שבת דף נ"ה עמוד א:
א"ר יהושע הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו מ"ט אילימא משום דכתיב טוב אימא (ישעיהו יד) וטאטאתיה במטאטי השמד חד טי"ת קאמרינן אימא (איכה א) טומאתה בשוליה טי"ת בי"ת קאמרינן אימא (איכה ב) טבעו בארץ שעריה אלא **הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה** שמבראשית עד (בראשית א) וירא אל-ים את האור לא כתיב טי"ת
תוקן על ידי - zbol - 15/06/2005 21:09:33
נשלח ב-16/6/2005 13:30
תודה לכל המשיבים!
מיכי,
אתה מתכוון להופעה הראשונה של הדבר בתושב"ע?! ואתה מתכוון למהר"ל בתחילת חדושי אגדות שבת?
ריב,
חיפשתי מעט ולא מצאתי. מדובר שם על ההופעה הראשונה של עניין בתורה?
זבול,
אתה מתכוון לב"ק נה. יישר כוח. זה בהחלט דומה, אם כי מדובר שם על הופעת אות ולא הופעת עניין. מישהו מכיר עוד דברים כאלה בחז"ל?
אשמח לקבל מקורות נוספים, בפרט ביחס לגר"א!
נשלח ב-19/6/2005 12:07
אולי בכל זאת מישהו מכיר מקורות בעניין?
נשלח ב-19/6/2005 13:48
אם כוונתך שכל דבר נרמז בתורה, ידוע אמרת תלמיד הרמב"ן משמו שהכל רמוז בשירת האזינו.
אך הדברים יגעים וקרובים יותר להיות מליצה.
נשלח ב-19/6/2005 13:59
לאור התגובות כנראה שאלתי לא ברורה מספיק.
אני מדבר על הרעיון שמהות כל דבר רמוזה בהופעתו הראשונה דווקא בתורה.
למשל: מהות המושג שור (או שדה או שלום וכך הלאה) מתבררת בהופעה הראשונה של המושג בתורה. ומעין מה שהביא zbol מהגמרא לגבי האות ט'.
נשלח ב-19/6/2005 14:02
אגב מה שכתב יהוסף, כמדומני שהכוונה לסיפור הידוע ששמו של אבנר מבורגוש רמוז באותיות השלישיות במילים "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש".
מספרים את זה גם בסמיכות לשמו של הרמב"ם הרמוז בראשי התיבות "רבות מופתי בארץ במצרים", שזה לא בשירת האזינו.
מה המקור של הסיפור?
