אבהו,
המידע שבידי שגוי? האוירה בארץ היתה כפי שתארתי למעלה. ועצם העובדה שאזרחים קיבלו הוראות מפורטות כיצד עליהם לנהוג, לשהות בעלטה מוחלטת - ולעשות כמיטב יכולתם כדי להתגונן בשעת אזעקה (והיו כמה כאלה), קרי, חפירת שוחות שאליהם יורדים מהבתים תוך עלטה מוחלטת מצביעה על כך שכן היה חשש שנופגז מן האויר.
דבר שני, דווקא החשש הגדול מפני הפגזות מן האויר הביא את הגנרלים למסקנה שישראל נוקטת באסטרטגיית "מלחמת הפתע" אנחנו אלה שפתחנו במלחמה, החלטה אמיצה, הרבה בזכות(?)'הפחד' לא היה לנו מה להפסיד, בבחינת, ההגנה הטובה ביותר היא ההפתעה, לוקחים סיכון ומעבירים שלושת רבעי מכלי הטיס למטרת השמדת שדות התעופה שלהם. פשוט! וזה לא אומר שאם ישראל לא היתה מצליחה להשמיד את שדות התעופה שלהם, שמונה מטוסים היו מספיקים לנו כדי להתגונן.
לגבי דבריך לחבצלת
דבריו של הרב גורן, אם אכן נאמרו כמצוטט, הם קודם כל ביטוי למימרא "ככוח הלב לירוא בעת הפחד" (שמונה פרקים פ"א)בבחינת "היה האדם מפחד תמיד" במובן החיובי של הביטוי ולאו דווקא מצביע על מורך לב ויאוש. ולדעתי הרב גורן לא היה נסער והוא גם לא נבהל ולנוכח המציאות האובייקטיבית בה היו נתונים בני אותו הדור, לאנשכחה ממנו חובתו כקצין בכיר המייצג את הדת היהודית והוא כן עודד את רוחם של החיילים בהיותם יהודים קודם כל ולפני הכל.
(אולי אם רבי עקיבה היה משכיל להציג בפני דורו, קצת פחות ביטחון בהזייה המשיחית או בכוחו ועוצם ידו של בר כוזיבה, המציאות של אותם יהודים היתה נראת קצת אחרת.אז הוא עודד אותם, מה יצא להם מזה?)
 |
|
|
