התורה והשירה: גניזת שירי יונה וולך

"זה מפתיע אותי מאד לגלות שיש מערערים על ביקורו של רוזנצוויג בבית כנסת חסידי ערב התנצרותו. "גדלתי" על הסיפור הזה, ועכשו את טוענת שאינו אלא מיתוס?

(איקון נדהם אינו מוצא מילים). "

מזמן טענתי שבעצכ"ח הורסים מיתוסים ואמונות...

מיימוני, אתה כותב "אצל אדם לפני מותו יש התעוררות במובן הראשון, גם אם כל ימיו צחק על זה והתנכר לזה", בהקשר של וולך, ואני מנסה לומר שהיא וודאי לא צחקה על זה, ואף לא התנכרה לזה, היה לה דו שיח ועיסוק מתמיד ופנימי בצד היהודי שלה, עם ריבונו של עולם, בדרכה שלה, ולכן המונח "התעוררות" בהקשר זה אינו ממין העניין.

אני מסכימה אתך ששנינו עוסקים כאן בספקולציות. אלא שאיני מסכימה עם התימוכין, מתוך שירתה ומתוך העיתונות, שאתה מוצא לעמדתך. אנתרופולוגיית כורסא, במידה רבה, אף היא בעיני המתבונן. ממקומך שלך נראה שאי אפשר בלא התעוררות מסוג זה שאתה מתאר, אולם אין זה בהכרח כך, ואני חייבת לומר שההתבוננות האמפירית (במקרים רבים תוך שברון לב) שלי היא שאנשים, ערב מותם, אינם בהכרח "מתעוררים", ולעתים נהפוך הוא.

חבצלת

יתכן שאת צודקת ואני טועה. ברוך ה' לא יצא לי להכיר אנשים כאלו במצבים כאלו במידה שתאפשר לי להכליל ולטעון לממצאים אמפיריים.

אמנם, יתכן שהשינוי הוא פנימי. ואז אי אפשר לראות אותו בחוץ. וכמובן, זה הופך את הטענה שלי לבלתי ניתנת לאימות.

קלמער

לא האמנתי בזה בתור מיתוס. קראתי או שמעתי על זה בתור חלק מהביוגרפיה של רוזנצוויג. אולי זה מופיע בהקדמה לתרגום של "כוכב הגאולה" או בספרו הביוגרפי של (שכחתי את השם... ספר כחול קטן בכריכה רכה...) או באחד המאמרים עליו?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא זכור לי שזה קיים בהקדמה.


(נזכרתי בחובך הלא משולם..)

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

מיימוני,

כיצד אתה יכול לומר על מי שכותבת שיר כמו "תפילין" או כמו "תבוא אלי כמו יהודי" (שצוטט כאן ע"י ריב, ותודה לה על כך) ועוד רבים אחרים העוסקים בדמויות מקראיות, בא-להים ובאדם ובמה שביניהם, שהיתה לה "התעוררות" דוקא לפני מותה? האם קודם לכן לא עסקה ביהדותה? לא חקרה אותה? לא בחנה את קשריה כאדם וכאשה עם א-להים?

מעבר לסלידה האישית שלי (שאני מוצאת כמוה - באופן לא מפתיע כלל - גם בדברי שחרית) מסיפורי "התעוררות" למיניהם, יש כאן בעיקר חוסר צדק עם כל מה שהיה ליונה וולך לפני "ערב מותה". אפשר לא להסכים לדרכה כאדם וכמשוררת, אפשר לחלוק על יחסה ליהדותה ואפילו לסלוד ממנה, אבל אי אפשר לומר שהיתה חסרת רוחניות (כן, כן - גם כזו מהסוג היהודי שכ"כ הדגשת כאן).

אגב, אם זה מעניין אותך (אותי לאו דוקא), יונה וולך (הרבה הרבה לפני ערב מותה) היתה ביחסי ידידות עמוקים עם המשוררת זלדה.
[אם כבר מחפשים סיפורים על "התעוררות", עדיף לתלות אותה בצדיקות וגדולות של ממש. "סתם" אישה בבי"ח אינה מספקת לסיפור ולאמינותו את מה שיכולה לספק לו משוררת חרדית.]

אמשלום

ראי נא את מה שכתבתי לעיל בנושא "רוחניות". אני מקווה שאיני פוגע בך, אך אני סבור שיש ערך להתעוררות "רוחנית" במובן האורתודוכסי שהוא שונה מהתעוררות "רוחנית" של דיאלוג למשל עם הקב"ה.

כלומר, יתכן שאדם כמו אלי ויזל, שמדבר עם ה' ללא הרף על מה שעשה לעם ישראל בשואה, הוא חי הרבה יותר מבחינה "רוחנית" מאשר מי שחוזר על תפילות בלי להקשיב לעצמו, אבל זה שייחשב אורתודוכסי הוא השני. (איני יודע מה עשה ומה לא עשה אלי ויזל מבחינה אורתודוכסית לאחר השואה. לא זו הנקודה).

בסך הכל, התורה באה לעורר אותנו. אבל צורת העשיה נקבעה לנו בתורה.

וזה נידון באשכולות למכביר, עוד מראשית ימי הפורום.

כשאני מסתכל במה שקראתי, אני חושש שאולי לא הסברתי עצמי היטב, ואחזור:

יש חיים של דיאלוג עם ה'. זה יכול לבוא בצורות שונות. יתכן שזה תפס אצל יונה וולך מקום. יתכן שהשיר על התפילין היווה חלק מזה.

ובכל זאת, עם כל הערך העצום שיש לחיים כאלו, יש חשיבות גם לעמידה בתנאי ההלכה. לפחות בעיני ובעיני מי ששותף לי.

עד כמה שאני יכול לשפוט, לפי הנתונים הדלים שהובאו כאן, חלקם על ידי, היתה התחלה של שינוי מזערי במובן השני של "התעוררות" ערב מותה של וולך.

בעיני ובעיני מי ששותף לי, זה דבר יקר מאד. גם אם כל חייה עסקה וולך בחיפוש אחרי האמת.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

האם הקריטריון היחיד באמצעותו אתה בוחן גדולה או אי-גדולה, התעלות או ירידה (רוחנית או אחרת), חכמה או אי-חכמה וכו', אצל אנשים או אצל יצירתם, הוא מידת האורתודוכסיה שלהם?
זה נראה לי, במחילה, מעט מוגבל.

כנראה לא הסברתי עצמי היטב.

זה לא הקריטריון היחיד, אבל זה אחד מהקריטריונים. ואיני סבור שהוא פרטי שלי. אני מאמין, או יודע, שזה אחד הקריטריונים של מי שנתן את התורה.

אשר למוגבלות, כיון שלהיות אנושי זה, מבחינה מסויימת לפחות, להיות מוגבל, הטוב ביותר שביכולתי לעשות הוא להיות מודע למוגבלות ולגבולותי-גבולותיה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

אם יש בך מודעות כזו, אנא - אל תפתח אשכולות על ספרות ויצירה שלא יצאו מתחת ידי אורתודוכסים/ות, כי ברי שאינך מבקש כלל לחפש אחר האמת והיופי שאולי יש בהן.
למה הדבר דומה - למי שיפתח דיון בעמדות חז"ל רק מתוך כוונה להתקיף ולהתריס, לזלזל ולהכפיש, למחות ולמחוק.

אופס, הרי כבר היה כאן אחד כזה. ואתה הוא זה שהזמנת אותו...

מיימוני,

כתבת האם שימוש במוטיבים באופן שפוגע בבני אותה תרבות ואותה חברה הוא לגיטימי? זו לדעתי שאלה מרכזית כאן. אם נניח שהשיר על התפילין פוגע בהם, (וכמובן צריך להסביר למה, אם כי גם להצביע ולומר, הנה זה מה שפוגע וכל אחד צריך להבין זאת, זה גם כן הסבר.) אזי יש כאן נקודת ביקורת. ובהמשך הזכרת עלבון לקרבנות השואה, מה שבמקומותינו מפסיק כל דיון. השאלה הזו נוגעת לכל שומר מצוות שחייו מתנהלים בחלקם מחוץ לחברה הדתית.

1. דתיים רבים דורשים צנזורה על טקסטים שפוגעים בהם, ויש שמגלים רגישות גדולה בעניין זה. נדמה להם שבמדינה יהודית כולם חייבים ברגישות זו. שמעתי התבטאות, דווקא מאשה דתייה, שדתיים משולים לנכים שאסור לפגוע בהם.

2. יש חילונים לא מעטים שמקבלים את הגישה הזו. כמי שחי בין חילונים אני נתקל בהתבטאויות מסוג "אני לא רוצה לפגוע בך אבל ...". להגבלה כזו יש יתרון כי היא קשורה לעיתים בלשון נקייה. למותר לציין שחילונים כאלה לפעמים לא מצליחים להבין את הרגישויות האמיתיות של האדם שמולם. אני למשל לא נפגע אם האיש מספר לי שהוא עומד לאכול אוכל לא כשר, אבל יש אנשים שמקפידים לחסוך ממני את עוגמת הנפש הזו.

אני נוטה להתעלם מהצורך הדתי להפגע. כשקראתי לראשונה את השיר תפילין חשתי אי נוחות. במקרה הזה הכבוד שהיה לי ליונה וולך גבר על זכותי המוקנית להרגיש בנוח, מה גם שאני לא סבור שתפקידה של המשוררת הוא לגרום לי נחת רוח.



תוקן על ידי - אבהו - 21/06/2005 13:26:46

אמשלום

נראה לי שאיני מצליח להסביר את עצמי היטב. כשכתבתי "מודעות" התכוונתי לא למודעות כלפי האורתודוכסיה, אלא מודעות כלפי המיגבלות שמלוות כל אחד מאיתנו לפי דרכו, אמונותיו, ואולי גם חינוכו.

כמו כן, אני סבור שיש הבדל בין שירה שאינה באה לשמש תכלית "יהודית" או "יהודית אורתודוכסית" לבין כזו שעושה שימוש בסמלים שיש להם מקום נכבד בינינו, האורתודוכסים, בצורה שפוגעת בי או בנו.

ובכלל, אחד מהנושאים שביקשתי להעלות הוא על הסתירה שבין החופש האמנותי, היופי האסתטי ועוד לעומת ההתייחסות שאולי אפשר לקרוא לה "תורנית" (במובן האור'...).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

א. הבנתי על איזו מודעות אתה מדבר. גם אני דיברתי עליה. עיין שוב בדברי.

ב. כתבת: אני סבור שיש הבדל בין שירה שאינה באה לשמש תכלית "יהודית" או "יהודית אורתודוכסית" לבין כזו שעושה שימוש בסמלים שיש להם מקום נכבד בינינו, האורתודוכסים, בצורה שפוגעת בי או בנו.
מה זאת אומרת "יש הבדל"? אלה בכלל לא קריטריונים מקבילים, הם אפילו לא עומדים באותו מישור (אני מבקשת את סליחתם של מיכי, י"י, מייציץ ואחרים, על השפה הכאילו-פיזיקלית שנקטתי כאן - אם הם בכלל טורחים לבדוק אשכולות בלתי פיזיקלים בעליל כגון זה...). למשל: למיטב הבנתי, השירה של יונה וולך אינה באה לשמש תכלית יהודית, ובטח שלא תכלית יהודית אורתודוכסית (לענ"ד, היא באה לשמש תכלית אמנותית, תוך זיקה לשפה התרבותית בה חיה היוצרת), ובו בזמן (באורח פלא ממש, ע"פ דבריך לעיל) היא גם עושה שימוש בסמלים וכו', ואולי אפילו פוגעת באנשים תוך כדי כך.

ג. אתה רוצה לבחון את היצירה מן הכיוון האורתודוכסי של "עד כמה שמרה היוצרת מצוות חנ"ה?" או "האם הקפידה בעצמה על הנחת תפילין גם בחוה"מ?" - זו זכותך, אבל אנא ממך, היה מודע לכך שאין זה דיון ספרותי או אמנותי, אלא אחר (לטעמי האישי, מעניין הרבה פחות. אבל אינך חייב להתחשב בטעמי האישי, כפי שיונה וולך אינה חייבת להתחשב בשלך).



אבהו,

תזכה למצוות.

בעיני, כחילוני, יש טמטום גדול בצנזורה על כתבי וולך והתאכזבתי מאד לראות שדווקא מיימוני תומך בזה. יש בעיני אמנם מקום לצנזורה בהקשרים מסויימים – למשל על תכנים שמגיעים לילדים, ואני אפילו חושב שמותר לקהילה לקבל על עצמה כללים של צנזורה, אבל לדעתי הנסיון לכפות על הציבור הכללי צנזורה שהוא לא מעוניין בה הוא חמור ומזיק.

מאחר שמיימוני מייצג פה את הדעה שהצינזור של כתבי וולך מוצדק אפנה את השאלות שלי אליו:

- האם לדעתך וולך התכוונה בשיר שלה לפגוע או אולי זו דרכה ליצור סוג של דיאלוג עם הדת?
- לוולך יש שירים רבים ויפים. האם מקובל עליך לצנזר את כל היצירות של יוצרת חשובה בגלל שיש לה יצירה אחת שפוגעת בך?
- אילו וולך היתה בחיים האם היית מונע ממנה מלפרסם את דבריה? באילו אמצעים היית נוקט לשם כך?
- בארץ ובחו"ל מתפרסמים דברים רבים שפוגעים ברגשות של אדם מאמין. האם לדעתך צריך לצנזר אותם? האם למשל היית מנסה לצנזר כתבים נוצריים בחו"ל כי הם פוגעים ברגשותיך?

אני רוצה לחדד את השאלות, ולהסב את תשומת לבך שהוויכוח כאן הוא בכלל על הקהילה החילונית, שהרי בקהילה החרדית ממילא לא ישמיעו את השיר. ובכן – הדרך פתוחה בפניך מיימוני לשכנע את החילונים בכך שהיצירה לא ראויה. יתכן אפילו שבחברה החילונית של היום שיר כזה יתקבל אחרת מאשר בעבר. אבל לדעתי דרך הכפיה שננקטת כאן לא רק שתגרום לציבור להפסיד משוררת גדולה אלא גם לא תצלח בשינוי הלכי רוח בקרב ציבור שאם זו דעתו יוכל להצמיח כותבים אחרים שיביעו אותה דעה ואף חריפות ממנה.

אני מקווה מאד שתמצא הדרך להפסיק את הצנזורה הזאת, בין אם בשכנוע של הרב שדרכו מוטעית ובין אם בשינוי החוק האוסר על גניזה של יצירה באופן כזה.

אביעם

תודה על חידוד השאלות שבהן יש לעסוק. לא לכולן יש לי תשובה. אך אנסה להבהיר לי ולך מה אני רואה כאן כבעייתי.

שאלת:

- האם לדעתך וולך התכוונה בשיר שלה לפגוע או אולי זו דרכה ליצור סוג של דיאלוג עם הדת?

עד כמה שהבנתי את השיר שצוטט כאן, כולל החלקים שצינזרתי, כוונתה לא היתה לפגוע וגם לא ליצור דיאלוג עם הדת. כוונתה היתה להשתמש בסמל דתי כדי לבטא קשר מיני. כמובן, הקשר המיני יכול להוות סמל בתורו לדברים נוספים, כגון הקשר בין אהוב לאהובה, הצורך האנושי באהבה, ועוד.

- לוולך יש שירים רבים ויפים. האם מקובל עליך לצנזר את כל היצירות של יוצרת חשובה בגלל שיש לה יצירה אחת שפוגעת בך?

לא הבנתי את השימוש במילה "לצנזר". האם כוונתך למחיקת שורות מסויימות פוגעות? אם כן, אין צורך לפגוע בשירים האחרים שלה, כגון אלו שהובאו כאן. או שמא הכוונה אם להתעלם ממנה. בנוגע לנקודה האחרונה אין לי תשובה ברורה, כי איני מכיר את מכלול יצירותיה. אך יתכן שבשל השיר הפוגעני שלה מן הראוי אכן להתעלם ממנה בציבור שאני מגדיר את עצמי כמשתייך אליו. יתכן גם שזו תגובה מחמירה מדי.


- אילו וולך היתה בחיים האם היית מונע ממנה מלפרסם את דבריה? באילו אמצעים היית נוקט לשם כך?

למנוע? איך הייתי יכול למנוע? לכל היותר, אילו הייתי חושב שדברי יפלו על אוזן שומעת, הייתי מנסה להביא לידיעתה שניסוחים כאלו פוגעים בקבוצה שהיא חלק מהעם שהיא משתייכת אליו, אם זה חשוב לה, ואולי עדיף שתגנוז את השיר או תמצא ביטויים אחרים כדי להביע אותו רעיון.

- בארץ ובחו"ל מתפרסמים דברים רבים שפוגעים ברגשות של אדם מאמין. האם לדעתך צריך לצנזר אותם? האם למשל היית מנסה לצנזר כתבים נוצריים בחו"ל כי הם פוגעים ברגשותיך? .

לא נראה לי שהייתי נפגע מפירסום כלשהו בחו"ל על ידי נוצרים. כמובן, יתכן שהייתי חושב שאלו טעויות/שקרים. אילו הייתי חושב שהם מזיקים לעם היהודי, כגון הפרוטוקולים של זקני ציון, והיה בידי להוכיח את השקר, מן הסתם הייתי משתדל לעשות זאת. כמובן, זו אפשרות דמיונית למדי עבורי.


לאחר שניסיתי לענות על השאלות האלו, חשבתי לעצמי: מה בעצם הטענות שיש לי נגד יונה וולך, ונגד השיר?

נראה לי שיש כאן שילוב של כמה גורמים:

א. אילו היה מאן דהוא מחבר שיר גס על אמו של השכן שלו, האם השכן היה נפגע או לא? זה תלוי באישיותו, כמובן, אבל מסתבר שהיה חש שיש כאן מקום להיפגע, ועליו להגיב במחאה, גם אילו היה אדם ותרן שאינו מתייחס למילים של שירים.

יונה וולך היתה במובן מסויים שכנה, כי כולנו חיים באותה ארץ. שירה היווה ביזוי של דברים שחשובים לי ולקבוצה גדולה של יהודים, הממשיכה מסורת בת כמה אלפי שנים. איך צריך להתייחס? האם צריך להתעלם מזה, או ממנה?

ב. יש הבדל תרבותי, עד כמה שידוע לי, בין בן החברה החילונית לבין בן החברה החרדית. (יש כמה הבדלים, וכאן אני מתרכז באחד). זה בענין הרגישות למילים ולהשפעתן. אנו מתחנכים ומחנכים עצמנו להיזהר במילים, מפני שכל ביטוי משפיע ברמה כלשהי על האדם. גם לקרוא את השיר הפוגעני של יונה וולך פעם אחת יוצר השפעה שנראית לי לא בריאה. זאת גם אם הוא יצירת מופת אמנותית. יתכן שצריך להיות בן החברה החרדית כדי לחוש בזה, או להאמין שחשים בזה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו