|
|
| נשלח ב-16/10/2007 14:48 |
 |
| |
חס"ד,
ברוך בואך!
על שהבאת מהכתוב בפרשת עקב, אומר לך: "ממקום שבאת". הכתוב פותח בהודעה "והודעתם" ומסיים בלימוד "למען ילמדו" ו"ילמדון". מכך שלא הסתפק הכתוב בהודעה אלא הזדקק ללימוד, היינו שלמי שלא חווה את הידיעה שמודיעים לו, עליו ללמוד כדי להעריכה. משל למה הדבר למי שטעם מאכל טעים מאד ומנסה לשכנע מישהו לנסוע למרחקים להשיג את אותו המאכל בלי שיוכל לטעום מקודם. אין לו דרך לשכנע אא"כ יוכיח לו שרכיבי המאכל הזה הגורמים לטעם הם כמו הרכיבים של מאכל שידוע לו שבו הם גורמים לטעם טוב.
אתה כותב בסוף דבריך: מוטל על האבות ללמד דהיינו להרגיל בכל דרך אפשרית את הבנים שימשיכו בעקבי האבות גם ללא התגלות חילופית מיוחדת עבור הבנים.
מה הכוונה "בכל דרך אפשרית"? האם זה כולל דרך המנפחת את ה"שלא לשמה" ללא תקנה? [היינו אף כשהסיכוי שהחניך יגיע לתכלית התורה הוא חלש ואדרבה הסכוי שתימאס עליו מחוזר זיהוי והתחברות הוא גבוה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2007 06:35 |
|
| |
הר"ר ווטו
מודה אני על התיחסותך לדברי ועל קבלת הפנים. הנה נא הואלתי לדבר על מה שהתכוונתי באמרי "בכל דרך אפשרית" שבאמת היתה כוונתי בכל דרך ממש וזה מעיקר הדין. מה שכתבת שיש לפעמים חשש שיזיק יותר משיועיל, א) בחינוך כללי הולכים אחר הרוב כמ"ש בס' החינוך (איני זוכר באיזו מצוה אבל דומני שבספר שמות בפרשת משפטים על טריפה ואולי בעוד מקומות). ב) חשש זה אינו יותר מחשש דרבנן וגם כאשר רשאים רבנן לתקן לעבור על ד"ת הרי אינם עוקרים את עיקר הדין.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2007 15:31 |
|
| |
חס"ד,
אנסה להבהיר למרות השבת הממשמשת אצלנו ובאה.
טענה א.
בהתחשב במצב בעם ישראל, הרי רובו אינו שומר תו"מ ובוודאי שלו היה מזהה "שמיים בתורה" הוא לא היה עכ"פ רוב כזה. יתירה מזו, הרי גם שומרי תו"מ רובם ככולם מכירים תורה כזו שעליה כתב הרש"ר הירש: "דור ישן נחל את היהדות כמו מת חנוט ובחלקם מכבדים אותה מתוך שגרה ובלי רוח חיים ועל כן רואים ביהדות רק דרכי חושך וצלמות."
טענה ב.
ברגע שהתורה אומרת "אתם ראיתם" ו"לא את בניכם" הרי שאמונה ע"פ המסורת היא אמונה שיש בה דופי. זאת מדאורייתא וכשם שכ' הרמב"ם בסוף ה' יסוה"ת שאמונה ע"פ אותות ומופתים אינה אלא ארעית עד שהגיעו למעמד הר סיני ש"עינינו ראינו ולא זר", כך האמונה ע"פ מסורת אינה אלא ארעית עד להתבגרות ולזיהוי "שמיים בתורה". [אא"כ תטען ע"פ ישעיהו לייבוביץ ור"א וסרמן שכל הטפה חרדית נמצאת בזיהוי ישיר בקרב כל אדם ואז סתמת את דרכי התקשור. אך גם לדעתם איני חושב שניתן ללכת הרבה מעבר לתחושה אנושית בסיסית לאחריות כלפי ההוויה שלא להיות "קטנים ומכוערים" כשיח מעניין באשכול סמוך, אך לא ניתן לומר שזה מחייב אמונה בהשם הנפוצה ובכל פרט קטן שבהלכה, בפרט לפי המאירי והחזו"א לגבי היחס לגויים ולחילוניים.]
רמה זו גם אינה נכנסת בגדר "אינו מצווה ועושה" כל עוד הוא מודרך בכל צעד ושעל ע"פ התורה גם אם פרשנותו ביראה הקודמת לחכמה היא אחרת מה"מקובל".
תוקן על ידי ווטו1 ב- 02/11/2007 16:11:33
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2008 09:33 |
|
| |
ivri: נעשה ונשמע 4/2/2005
הקדימו ישראל נעשה לנשמע, ובכך היתה מעלתם.
אך לכאורה, הלוא גם אם היו אומרים: נשמע ורק לאחר מכן נעשה, עדיין היתה מעלתם על כל העמים, כי בתחילה הלך אלוהים אצל בני עשו ואמר להם: האם אתם מוכנים לקבל את התורה? אמרו לו: מה כתיב בה? אמר להם: לא תרצח. אמרו לו: כל עצמו של אותם אנשים, אביהם חי על הרצח, שנאמר: על חרבך תחיה, וכולי. וישראל, אף אם היו אומרים נשמע ונעשה, הלוא תכלית דבר קבלו עליהם את התורה.
אמנם, לא כן. אם היו שומעים ישראל את דבר התורה, לא היו מקבלים אותה, כך היה עם בני ישמעאל ועשיו וכשדים ואשור. ובחרו לעשות ורק אחר מכן לשמוע, וזו מעלתם.
*****
shuvkash:
שמעתי פעם מאחד מבעלי המוסר, שיש מעלה גדולה בקבלה שקיבלו, כי לא יכלו עדיין לדעת מה ישמעו, והנכונות היתה גם למצוות קשות בהרבה ממה ששמענו בסוף.
ולרעיון בהרחבה, ראו http://www.hakotel.org.il/docs/Neventzal_Mishpatim_5765.pdf
*****
קעלעמר:
זה זמן שחשבתי שמכאן קצת ראיה נגד דעתם של אלה שמסבירים את מצות התורה כעבודת השם ותו לא. שהרי אם כן מה החידוש והשבח בנעשה ונשמע, הרי אין בכלל מה לשמוע יש רק נעשה.
כמו כן אני מהרהר,הרי יש כאן גילוי אלוהי שבו מציע השם את תורתו, הגילוי הזה הרי הוא ה"נשמע" הגדול מכולם. הנה האמת נגלית לעיני האומה העברית! ומהו ה"נשמע"? אלא מאי שגם אחרי התגלותו של ב"ה יש ענין בטעם והסבר הגיוני למצוות. הגיון כזה שמדבר אל לב האדם ולא כופה עצמו עליו ביבשושיות של טיעון פילוספי על חובת האדם לעבוד את אלוהיו.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2008 09:38 |
|
| |
אריק123:
פירוש מעניין שראיתי בפרושו של ר' אברהם בן הרמב"ם.
נשמע לא מלשון האזנה אלא מלשון משמעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2008 09:54 |
|
| |
בהתבוננות מחדש בתוכן האשכול לאחר מה שלמדנו כאן נראה שכותרת הולמת יותר היתה:
התהליך מ"תורה מן השמים" ל"שמים בתורה"
אך מ"מ לא אחליפנה מאחר ותהליך הדיון החל מהשאלה שבכותרת שבאופן תיאורטי נותנת מקום למגוון רחב יותר של תשובות.
הנה עוד דברים שנכתבו לאחרונה בנידון ואם כי הם זהים בתוכנם לנכתב למעלה סגנונם שונה ואולי מועיל יותר.
תהליך נעשה ונשמע
מהמתואר בפ' יתרו שנאמר לבני ישראל "אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים" כמניע לקבלתם את התורה מוכח את תשובת האב"ע לריה"ל על הנאמר "אנכי אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי שמים וארץ", שהתורה מדברת למקבלי התורה מחמת צפייתם לרמת הטבה נמוכה יחסית.
האם נאמר לדורות כן?
התשובה היא לא, בין מצד הכתוב ובין מצד ההיגיון. מצד הכתוב "אתם ראיתם" ו"לא את בניכם" כפי שדייקו חז"ל. מצד ההיגיון לא ניתן לקבוע אמונה ע"פ מחזה אפילו כזה שתיארו הרמב"ם וכ"ש שלא ע"פ מסורת בלתי ברורה אודותיו. ואף זאת על אלו שראו ישירות קורא לזה ירמיהו הנביא כפיה "אשר בעלתי". אדרבה כשם שהרמב"ם כתב שאמונה ע"פ אותות ומופתים יש בה דופי עד לזו ש"עינינו ראינו ולא זר", כך אמונה ע"פ מסורת יש בה דופי עד לבירור ההגיוני הגמור שכ' הרמב"ן בפ' בראשית ובפ' ניצבים בפירוש נבואת ירמיהו.
כאמור, לא מקבל אדם תורה שלימה אלא מזיהוי ישיר שזאת התורה "תפורה עבורו". האמונה במעמד לא הייתה מתוך זיהוי הנכתב בתורה עצמה [כמדרש שהאומות דחו את הכתוב בה] אלא מתוך אימון בנותנה כנאמר "ויאמינו בה' ובמשה". אימון זה בא מתוך הכרת הנותן. בימינו גם האוחזים באמונה הילדותית באלוקים, הרי מגששים באפילה ללא הכרה ברורה דיה כדי לספק אימון. לכן מה שהם מקבלים את התורה אינו אלא מחמת סיבות אישיות שונות.
הערה ללעוף_ברוח:
הרי גם על מאורע פורים שהיה כאלף שנה אחר מתן תורה אין אפשרות הוכחה לאירועו כפי שדנו באשכול מיוחד לכך.
|
|
|
|
|
|
