כפיה מול סובלנות

רבותי


קדושית תהפוך מאוטופית לריאלית כאשר יפסיקו עם השקרים שהיו פעם קדושים.

יקדשו את הנכון ואת לימודו ויפסיקו להסוות את השקר בעקרונות אמת המלווים ביישומים מלאי חלודה.

הבעיה נעוצה בנקודת העלאת אמת סלקטיבית. הטיב לבטא אותה כותב מאמר שהביא וטו:

"אמיתות אלה הן עלה התאנה תחתיו מסתתרת ערוות האמת שאותה איש לא מעוניין באמת לחשוף."

האמת המסתתרת הבסיסית היא כפי שכתב בוגי "הסמכות אינה אלא משרתת השכל עד שזה יתפקד כראוי".

אותה יכסו בכמה עלי תאנה שאפשר וכמו שכתבת רציו, לעלי תאנה אלו קוראים שקרים קדושים.

שלא כמוך, איני בטוח במיושנות כל השקרים הקדושים [עוד מעט באשכול הרפורמה], אבל זאת שקטני הדעת מנסים להטביע את המתקדמים, זה הפשע המתבטא במאמר "האמת כמסווה לשקר" של גבריאל רעם שהובא באשכול הלגיטימציה, http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=132350&whichpage=4.

השם ירחם!

מיימוני,
גם אני מצטרפת לאצת ים:
יישר כוחך!

דיון על "איך תיראה" קדושית "שלנו" (בוגיעלון)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=984281


בברכה.

השיר הבא נכתב בעקבות הרהורי על "קדושית" ואך מן הדין שאוסיפנו לאחד מן האשכולות העוסקים בה, למרות שלמעשה אין כל קשר בינו ובין תוכן האשכול.
[פרסמתיו גם ב- http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=33

שעה קדושה נשגבה
של זוהר ללא אופל
לבי יחמוד תכמה נפשי-
שעה מקודשת בחיים עלי תבל.

נשמתי באהבת על תצא
אל שפרירי זוהר הסוד
למשכן השגב צרוף הקדש
אכסוף לא-ל חי לזיו ההוד.

הן רבים יתנכלו לקדושה
יאמרו למגר עוז רוממותה
יטמאו את נפש החיים הטהורה
בלי אשר ידעו מגמתה ותכליתה.

ויבז האדם לשגב, ויתרחק
רוחו סגר נעל
וישע עיניו מפלאי ארץ
מסודות שמים ממעל.

דֹם ישא ויסבול, הנערץ
תעלולי אנשים
הרומסים ברגל גאוה
קדשי קדשים.

ארד ואטבול ברתת דווי
באגם רזי רזין טמיר
זלפו תוכיי ברטט קודש, נחשוליי
לטוהר נצרפו מני שית ושמיר.

נפשי בערגת צלמה מתהפכת
הקרב כליל כקרבן תודה
מְזֶה כיסופין אתע, הוזה
לבי זב תפילה, תפילת חמדה

על נשמתי שלוה עברה
בקדושה ידעה את המנוחה
שאבתי מנבכי הוד וזיו
ואקדש, נפשי נזדככה.

כשעברתי על האשכולות הישנים, החלטתי להעלות את האשכול הישן הזה, כי לא היה בו שום דיון בנושא החשוב שבו הוא פתח, והוא הוסט מיד לנושא שונה לחלוטין. בנוסף, יש לי כמה דברים להוסיף בעניין. על כל פנים, הנושא הוא כפיה דתית.

1. אני מסכים מאוד לדברי מיימוני, שגדרי הכפיה ההלכתית צריכים להיות שונים לגמרי כשמדובר בכפיה על אדם שלא מאמין בתורה:

1.1. בודאי שלא חלים עליו עונשי התורה, שהרי הוא לא מזיד אלא שוגג - שהוא לא יודע שזה אסור.

1.2. הוראות שעה (כמו במקרה הרוכב על הסוס) בודאי יכולים לחול גם עליו, אבל זה כבר כפוף לשיקול דעת מקומי, ואיננו חיוב הלכתי.

1.3. כפיה בגיטין ובקרבנות שבהם צריך שיכפוהו עד שיאמר רוצה אני - בודאי לא שייכת אצלו, שגם כשירצה לא ירצה אלא כדי להפטר מהמלקות, כפי שכתב מיימוני. (וצריך עיון אם כך נוהגים בימינו בגיטין, שכן יש כפיה מסוימת, ואם כן, הרי שמתרבים ממזרים רבים בעולם מחמת המקובעות של פוסקי ההלכה.)

1.4. השאלה המרכזית היא בעניין "כפיה על המצוות" הרגיל, שבהם אין תנאי שצריך שיאמר רוצה אני - מה הדין במי שלא מאמין בתורה. לכאורה דינו צריך להיות כמו מי שדעתו לפסוק בשאלה הלכתית בצורה אחרת מבית הדין, שלא שמענו שכופין אותו לנהוג כמו דעת הבית דין. אך עדיין צריך עיון.



עד כאן מהצד ההלכתי, אך מהצד המחשבתי יש להוסיף נקודה חשובה מאוד. זה מה שכותב הרב קוק בעניין כפיה דתית, ומופיע באגרת כ' שלו.

הוא כותב שכיון שיש השגחה בעולם, הרי מה שבימינו אין יכולת כפיה - מסיבות שלכאורה הן טכניות גרידא - איננו במקרה. הרב קוק טוען שאם בימינו הקב"ה דאג לכך שלא תהיה כפיה על המצוות, הרי שבאמת העולם נמצא כיום במצב שלדעת הקב"ה לא ראוי שתהיה בו כפיה שכזאת.

לכן, התשובה לשאלה האם הקב"ה רוצה שנכפה כפיה דתית - היא: לא.

זה קשור לאחת מהנקודות העיקריות בהגותו של הרב קוק, שהקב"ה מתגלה בעולם לא רק דרך התורה, אלא גם דרך ההיסטוריה (וכן בעוד דרכים).

- דו"ד

בענין הכפיה, אינני רואה ולא מצאתי בהלכה מקום חילוק בין ההלכה למשפט החילוני.

כל חברה בעלת ערכים כופה את אי חילול ערכיה בפומבי, למען הוקעת החילול, שבלעדי ההוקעה יזולזלו הערכים.
אם חברה איננה סובלנית כלפי הומוסקסואליות היא תאסור את קיומה, כשם שנאסרה בארצה״ב של שנות השמונים וכשם שהיום נאבקים על רמת ההכרה בהם [ואין זה חשוב כרגע מי הצודק במאבק זה].

לכן אין סיבה להניח שמערכת הכפייה ההלכתית תכפה על אנשים שמחוץ לחברה את ערכי החברה, כשם שאין החברה הישראלית כופה את ערכיה על החברה הזימבבואית. [טעות היא לראות את מערכת הכפיה התורנית כמי שחלה על כל האמורים לקיים את הערכים המשותפים ולא רק על בני החברה השייכים לקיומם. אפילו ה״קורצמנים״ -פרפרזה מאנשי משמרת הצניעות ב״ואל אישך תשוקתך״ של נ. רגן- אינם מיישמים את מערומיהם הכפיתיים על מי שמחוץ לחברתם.]

ההבדל שמביא לדמות חילוק הוא שבמשפט החילוני הערך העליון הוא שכל אדם בונה את עולם הערכים שלו ולכן הערכים המשותפים מועטים יותר, בשונה ממשפט התורה שבו הערך העליון מבוסס בערכים משותפים. אך לעניין הכפייה אין זה מחלק וכל חברה תכפה על בני החברה את הערכים המשותפים. החברה התורנית מצטיינת בריבוי הערכים המשותפים וזהו ׳כל׳ ההבדל.

מיימוני,
אולי אני טועה, אבל נראה לי שהכפייה שהיתה נהוגה בעבר הענישה אנשים שבמעשיהם הפריעו לזולתם או שעשו מעשים בפרהסיא לקרוא תגר על אלוקים.
דברים מהסוג הזה הכריחה את בתי הדין לשמור על חק וסדר ע"י כפייה, אבל בחיי היום, היה מושג של בחירה חפשית שגרם לחלק מהאוכלוסיה באותם שנים לחיות ללא עונש (במה שנקרא היום בעגת העם) חיים חילונים.

ווטו, החלק המעניין של החיים הוא ההתמודדויות הפנימיות וההתנסויות השונות, לפגוש אנשים שונים וכד' קדושית תהיה עיר משעממת מלאה ב-zombie


תוקן על ידי - hamilton - 31/08/2005 17:47:32

כך אכן כינו חז״ל את העתיד הוורוד כימים שאין בהם חפץ. מאידך גם אמרו על ת״ח שילכו מחיל אל חיל ואין להם מנוחה גם בעוה״ב.

היינו שלעוסקים בתיקון הגוף והנאתו יהיו אלה ימים שאין בהם חפץ כי כשהכל יהיה מצוי לא יהיה אתגר. אך לעוסקים ועמלים בתיקון הנפש בהתקדמות ההבנה, דהיינו לשפוט כל מזדמן חדש למה הוא שייך ואיך לפעול לגביו, ניתן להבין כי האפשרויות בלתי נדלות.