הקפצתי אשכול זה, עקב דברי מיימוני דלהלן:
-----------------------------------
אחת הפניות אל הפורום שלנו כללה את ההערה הבאה:
"קולכם לא נשמע מספיק... על הדת השתלטו אנשים בורים ועמי הארצות, שמבחינתי, כל קשר בינם לבין הנאורות של הדת מקרי בהחלט".
מלים אלו גרמו לי לתהות. לא בגלל תוכנן (כנראה ביקורת על אלו שמדברים בשם היהדות בלי להיות ראויים כלל לאותה עטרה), אלא בגלל שהיתה בהן, עד כמה שהבנתי, הנחה סמויה שאנו, באי הפורום, שייכים ליהדות אחרת.
שמחתי על המחמאה, אבל התחלתי לחשוש. איך רואים אותי? מה הדעות שמייחסים לי?
לא זו היתה כוונת בעליה של ההערה, אבל עשיתי חשבון נפש ושאלתי את עצמי: האם יש כאלו שסבורים כי כדי להיות יהודי נאור מצפים ממני לוותר על נאמנות להלכה?
להזכירכם:
מקושש העצים במדבר הוצא להורג בסקילה, למרות שלא פגע באף אחד לפי מושגי הליברליזם, אלא רק מפני שעבר על איסור מלאכה בשבת.
-----------------------------------
מיימוני הנכבד, שם את התורה הרבה לפני יושר אינלקטואלי, ובעצם מכופף את היושר הטבעי לתורה. מה שמוציא את כל הרוח מהפרשים של הפורום.
ואם נתפוס את מחיית עמלק, [מעולל ועד יונק] הרי מיימוני יצטרך להסביר את זה איכשהוא, וכנראה הוא יתמקד על אמונה ותורה והר סיני נביאי אמת וכו'. ובעצם הגענו לנקודת ההתחלה.
המסקנא שלי היא, שבעצם ההבדל בין טרוריסט, לבין יהודי יר"ש הוא במטרה ובשולח, אין כאן הבדל מהותי...
[או שנקבע, שהתוקף המוסרי לחסל עם שלם, הוא רק לאלו שראו מעמד כמו הר סיני. או לאלו שראו נביאים והכירו באות ומופת מובהקים ופומביים שהם אכן נביאים]
ומי שידקדק בדברי מיימוני, יראה שהוא עצמו לא אמר את מה שאמר, אלא מפני הפחד "מה אומרים עלי" , מפחד שמא רואים בו משכיל מזן חדש.
העתקתי כאן גם את הדברים שכתבתי באשכול השכן על כפייה דתית..
אשמח להארות והערות. באשכול כאן.
יש הגורסים שכפייה דתית היא סוביקטיבית. כלומר שחילוני תופס את זה ככפייה, כמו שמחבל רואה בחייל צה"ל "כופה נורמה".
לפי סברא זו, הרי שהאינקווזיציה והטאליבן מפורסמים לשמצה, רק בגלל שהעולם הגדול והשולט איננו מכיר בדרכם. כלומר שההבדל בינם ליהדות היא פילוספית, ומתבארת באתרי שופר והידברות.
לפי תפיסה זו, אין מקום כלל לשיקולים אינטלקטואלים, והאמרה העצכחי"ת שיראת שמים אינה נוגדת יושר אינטלקטואלי, שווה כקליפת השום.
לכאורה, בעמדת ההלכה אין כלל דיון, וכפיה היא חלק אינטגרלי מחיי הדת.
רוב הדעות דלעיל הם, שלא כדאי לכפות, אבל האם צריך ? כן !
גם אם יהודי ארה"ב מבקשים "זכויות הפרט" וחופש פולחן הרי שזה ניצול וטקטיקה, ובאם הם היו שולטים היו אוסרים על המיעוט הנוצרי להכיר בשילוש למשל...(אל תתפסו אותי על המילה.)
גם אם הציבור החרדי מקבל חופש פולחן מלא בשם הדמוקרטיה והפלולריזם, הרי שהוא לא יתן את זה לאלו שנתנו לו.
השוואתיו של מאן דהו לעיל, לכפיית שמירת שבת, כמו אל כפיית חוק תנועה היא מגוחכת.
האם חוק היטלריסטי הוא חוק מתקבל ?
וכמו להשוות בין החלת חוק תנועה, לחייל המחסל מחבל. היטיב להגידר זאת לעיל שיש הבדל בין חוק דתי לחברתי.
יש הסוברים, שהיות והעולם "הנאור" דמוקרטי, הרי שעלינו לאמץ את עריכהם. גם בזה יש לדון, מי הוא העולם הנאור ? אולי איראן ?
לסיכומם של דברים, גם אם "אינטקלטואלי עצכ"ח" יכירו בחופש הפרט ובפלולריזם וכו'.
הרי שזה רק גישה טקטית שלא כדאי לכפות. או מקסימום גישה הלכתית על כפייה, כלומר שגם את החופש מכפייה הרב יתן, אין לך כפייה גדולה מזו..
אלא אם כן, שאי מי יביא מהמקורות, שהגישה המוסרית נוגדת כפייה. (וגם את זה אני מבקש מהמקורות :O)
והעונשים בתורה הם רק כשהחברה מאוד מתוקנת, או שהם היו רלוונטים לזמנם שכל מדינה ראתה בדת חלק אינטגרלי מחיי היום יום גם בחקיקה ובשפיטה.
כלומר עצם הדבר שאנו רואים את זה כסוטה, זה לא מוסרי לכפות.
והשאלה שצריכה להשאל, באם יש סתירה בין יושר, ליר"ש.
מה עושים ? הרי זה גופו ונשמתו של עצכ"ח..
ולענ"ד, אי אפשר להגיע לעמק השווה, קחו את "מצוות" מחיית עמלק.
איך יסבירו את זה האינטלקטואלים של עצכ"ח ? הרי בסופו של דבר נגיע לפילסופים על האמונה ועל אמיתות התורה.
כלומר אין הבדל מהותי בין עצכחני"ק לטרוריטס, אלא ההבדל הוא את מי אנו מרשתים את המהדי או את הנביא.
תוקן על ידי מרכא_טפחא ב- 05/08/2009 3:00:26
 |
|
|
