מזרוחניקעס ולימוד גמרא בעיון - עד כמה?

אתנחתא,

מסתברא כדבריך מתחילתם ועד סופם.

קבל


החותם בתפילה חרישית שהאיקון הירוק לא ימחק ע"י הצנזור יר"ה

עבדך הנאמן
השוכן לבדד

חיימק'ה יקר שלי, אם בגיל 14 אתה כבר מייעד עצמך להנדסת סקסופונים, אם אתה כבר מחשב לאיזו יחידה תתגייס, אם בהיר לך מה הם "החיים האמיתיים" אז באמת אין דרך לשכנע אותך שהלימוד יעזור לך או יקדם אותך בחיים.
לבן הדוד שלך אין שום תוכניות, אין לו תפיסה של "תועלת" או"פונקציונאליות" . 'הלימוד הוא חייו'.
וכאן אני מגיע לנקודה שהיא לדעתי חשובה מאוד.< ומכאן תשובה גם ליהוסף .>

אחד הדברים הכי קסומים בלימוד ובהעמקה זו המדטיביות . וככל שהלימוד מופשט יותר כך המדטביות עמוקה יותר. למה אני קורא מדטיביות, מי שעסוק 5 שעות בגדר של 'שיעבוד', מהביל את כל העולם בעיונו. הכל לא חשוב, הכל נראה שטותי ומיותר, ובעיקר כבר לא חשוב איפה אני ביחס לכל מה שסביבי. הכל נראה מין משחק של ילדים בנדמה לי , אני שהצלחתי לרדת לשורש הרשב"א, ולהגדיר במילים בהירות מה זה בדיוק שיעבוד, מי ידמה לי. זו באמת הרגשה מופלאה ומי שהתנסה יודע על מה אני מדבר.

אני זוכר בשנותי היפות בישיבה הייתי מטייל עם ר"מ צעיר שלעיתים חיפש חברותא לחזור לפניו את השיעור לפני מסירתו. היינו מטיילים באזור תעשייה וחוצים מסילות רכבת בריכוז לא רגיל. כל הנפחים והמסגרים דומים היו עלי כלא יוצלחים שנעבעך אין להם יכולת לחשוב ולהבין אז הם מפעילים את הידיים והרגליים.

אם אתה מתכנן לבנות סקסופונים, אז החיים הם לא הבל, וגם המסילה היא לא הבל, החקירות והדרישות שאין להם מאומה עם החיים הממשיים הם ההבל.

ואם יתעמק בתחום אחר? האם לא יגיע לרמת הפשטה זו? האם זה נימוק? תעשה לי טובה (אם כי אישית אני נהנה מזה)

השאלה העיקרית, אותה דיון זה מעלה ומפרה, היא השאלה בדבר נחיצותו של הלימוד העיוני הישיבתי, לימוד המתמקד בעיקר ואולי רק, בתלמוד וב"רייד".

השאלה הסוציולוגית היא משנית. רק אם נוכל להציג את דרך הלימוד הזאת כדרך האמת, בה"א הידיעה, רק אז היא תוכל לחרוג מגבולותיה הסוציולוגיים הבראשתיים, ולנסות לשכנע גם אנשים הנמצאים מעבר למתרסים שונים. כיון שאפשרות כזו היא רחוקה למדי, על כן כל ענינו של הדיון הסוציולוגי מסתכם בכך שבהעדר חציית קווים, מתנהג האדם לפי האידיאולוגיות להן חונך, והוא רואה אותם כאמת יחידה. וכבר נתפרסם שהסוציולוגיה אינה בנויה על קומץ ה"חושבים" אלא על המון העם, ה"עדר".

לכן אין מענייננו לדון אלא בשאלה נכבדה זו לכשעצמה, בלי ההיבט הסוציולוגי שלה.

דיון לעצם חובת לימוד בצורה כזו, ראוי לו שיערך בשני מישורים. האחד - המישור ההלכתי, והשני - המישור ההיסטורי.

המישור ההלכתי - בירורים מתוך הגמרא והפוסקים כדרכה של תורה, באיזו צורה צריך ללמוד. תלמיד ובני מחלוקתו דרכו בדרך זו, ואין להכחיש את טיעונו של תלמיד שקנין מושלם של התורה נקנה דווקא בהתמסרות מוחלטת אליה, דוגמת בני לוי של הרמב"ם. אלא שעדיין צריך לברר תורה זו מה היא. הרי אין רחוק לומר שתורה זו כוללת, לפחות לדעת הרמב"ם, גם חלקי מדע שונים; ובכל מקרה, מקומה של ההגות המחשבתית ודאי תופס מקום נכבד ב"תורה" זו. דברים אלו רחוקים מרחק רב מצורת הלימוד הישיבתית כהיום.

ככלל, כשנבא לדון בדבר מתוך נקודת ראותה של ההלכה, מן הנכון להקדים ולעיין בדבריו של שו"ע הרב בהלכות תלמוד תורה, שהשקיע רבות בליבון כל הסוגיות הללו. בדבריו מופיעות תשובות מדויקות על כל אותם שאלות שהועלו לעיל: הדברים אותם צריך כל אדם ללמוד, וחלוקה ברורה בין מי שהוא בגדר תלמיד חכם או שדעתו יפה ויכול הוא להיות תלמיד חכם, לבין מי שבלאו הכי לא מסוגל ללמוד יותר מהלכות פסוקות. הראשון, צריך להתמסר כל חייו לתורה, ולעסוק בפרנסתו רק לצרכיו המינמליים, וחיי צער יחיה. והשני, אין טעם שיחיה חיי צער כדי להרבות בלימוד שבלאו הכי אינו מבינט על בוריו, ולכן יכול הוא לעסוק במסחר ולגרוף הון, וכמובן - לתמוך ידי לומדי תורה. כמו כן, מויע בדבריו פירוט מדויק של הידיעות אותם צריך המתעתד להיות תלמיד חכם לדעת מראש, ורק אחר כך - לפלפל ולעיין בטעמי וגדרי ההלכות לעמקן, ובקושיות ותירוצים.

הלימוד הישיבתי רחוק מגדרי ההלכה של בעל שו"ע הרב, בתחום של סדר הלימוד. מקובל בעולם הישיבות, שסדר זה של עיון בגדרי וטעמי ההלכות לפני לימוד "כל התורה כולה" (שלפי הגדרת הרב, אין זה כל כך הרבה), נתקן לצורך השעה, מחמת הצורך לגרום סיפוק אינטלקטואלי ללומדים. הדברים מתיישבים עם המציאות, אך כמובן - וכאן אנחנו קופצים אליך חיימק'ה - אם מישהו לא מוצא טעם בלימוד כזה, אין שום ענין שהוא יטרח לעסוק בו. עדיף שילמד כפי שההלכה מחייבת.

ולמישור ההיסטורי - אחת ממעלותיו של פורום זה היא בריכוז של ידעני היסטוריה. האם מישהו יכול לענות מתי התחיל לרווח סגנון הלימוד הזה, שחוקר לעומקן של דברים לפני ידיעת התורה כולה? והשאלה היותר חשובה לעניננו - מתי התמסד לימוד העיון לרבים, בניגוד לדעת ההלכה הנ"ל, שלימוד זה אכן מתאים רק ל"תלמידי חכמים"?


ולמישור האישי - כחניך ישיבות חרדיות, קשה לי מאוד להשתחרר מהגישה לפיה העיון הישיבתי הוא חזות הכל. הדיון באשכול זה מעלה בי הרהורים על נחרצות אמיתותה של דרך זו, ואם על ידי כך אשקיע יותר בידיעת התורה - והיה זה שכרכם. אך עם זאת, אינני סבור שאין ביכלתי להיות "תלמיד חכם", ולכן אינני רואה סיבה להשקיע לפרנסת ביתי מעבר למינימום (שהגדרתו המדויקת זוקקת דיון נפרד), וכמו כן, בלימודי המדעיים אני מחפש תדיר סיבה שלפחות לדעת הרמב"ם אוכל לכלול אותם איכשהו ב"לימוד התורה".

ולשם ציטוט ותוספת הבהרה:

יו"ד הלכות תלמוד תורה פרק שלישי ג

ג ולכן מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו בלבד ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואין לו לחוס על נפש אשתו ובניו יותר מעל חיי נפשו שהם בצער ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת ה' והצלחתו בלי הזכרת מעשה נסים. ולכן אמרו חכמים שהלל מחייב את העניים בדין שמים על שמבטלים מצות תלמוד תורה מחמת טרדתם במזונותיהם כל היום או רובו ואין עושין כהלל שהיה חוטב עצים בכל יום ומשתכר חצי דינר והיה נותן חציו לשומר בית המדרש שהיה בשדה בימיהם ומחציו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו דהיינו ג' פונדיונות ובכל פונדיון היה ניקח בימיהם לחם כשש בצים ומזה היה מוציא גם שאר הוצאות ביתו וגם לשבתות וימים טובים. ואף שאין כל אדם יכול לעשות כן ממש כהלל מכל מקום דנין על שלא רצה לעשות כעין מעשה הלל לחיות חיי צער.

וגם מי שלמד כבר כל התורה קודם שנשא והוליד וזוכרה היטב חייב לעשות תורתו קבע לחזור על הראשונות ולהעמיק בעיון ולסבור ולהבין דבר מתוך דבר כפי יכלתו ומלאכתו עראי כמו שקבלו חכמים בפירוש הפסוק ודברת בם:
יו"ד הלכות תלמוד תורה פרק שלישי ד

ד וכל זה בת"ח שלמד או שדעתו יפה ומצליח בתלמודו ויכול להיות ת"ח ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש וב"י. אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן ואפילו בלימוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקות לבדן אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו ונקרא בור וכמו שאמרו על פסוק אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה מאה נכנסים למשנה כו'. אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי להרבות בלימוד שאינו מבין על בוריו שהוא לימוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלה וגם עתיד לשכחו אלא אם כן עושה במדת חסידות ואהבת התורה אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורה לקיים מה שכתוב והגית בו יומם ולילה בקביעות עתים ביום ובלילה בכדי ללמוד ולזכור היטב לימוד המביא לידי מעשה בלבד שהוא חובה על הכל דהיינו השולחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם ולימוד בהגדות ומדרשים או ספרי מוסר שנבנו על מדרשי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי כמו שנתבאר למעלה ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמים שהם לומדי התורה יום ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על בוריין ויהא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו ותורתם נקראת על שמו כמו שפירשו חכמים בפסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך וגם יוכל למלאות מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה כמו שיתבאר בהלכות צדקה. ואם אירע לפעמים גודל טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילה יוכל לצאת ידי חובת מצות והגית בו יומם ולילה אפילו בלימוד מועט כמו פרק אחד ביום וכן פרק אחד בלילה. ובשעת הדחק שהטירדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפילו פרק אחד יכול לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית לקיים מצות והגית בו יומם ולילה ביום ההוא שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר וכן אפילו מי שדעתו יפה ויכול ללמוד טעם ההלכות מהתלמוד שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי אם אירע לו לפעמים שצריך להתעסק במלאכתו ופרנסתו כל היום כולו ואי אפשר לו ליפנות ממנה כלל בלי הפסד יקיים גם כן מצות והגית בו יומם ולילה בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית ובשעת הדחק מאד שגם זה אי אפשר לו יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית. וכן מי שהוא בעל יסורים או שהוא זקן מופלג שתשש כחו ואינו יכול לעסוק תמיד בתורה חייב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילה כפי כחו ויכלתו. ואם אינו יכול לקבוע עתים גדולים יוכל לצאת ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית:

http://www.chassidus.org.ru/chabadlibrary.org/
admur_hazoken/shulchan_oruch/yore_dea/talmud_tora_3.htm
****
פוצל לינק המרחיב את העמוד

תוקן על ידי - עצכח - 23/06/2005 1:54:59

יצחקומר

זוהי שאלת הביצה והתרנגולת

אתה מגיע למסקנה שהעולם הוא הבל - מתוך הלימוד המעמיק ברשב"א
ואילו אני טוען שהעולם הוא הבל - ולכן צריך להעמיק ברשב"א

תלמיד, אני תיארתי מצב. אתה הוא שמסיק מסקנות.

< אי אפשר לשכנע מישהו שחושב על החיים בצורה מעשית וכדאית מה "יצא לו" מלימוד בעיון. אני רק מנסה להסביר את החוויה של מי שלומד בהתמסרות מוחלטת, שטייגען בלע"ז. וגם זה הסבר חלקי >