שאלה בנושא חתונה.

מנהג זה של יין לבן כבר פשט במחוזותינו, ואין צריך לפנים.

אמשלום

איקון ירוק.


שחרית

כבר זכיתי ובוגי ענה עבורי. סמיילי - ואיקון ירוק לבוגי.

לגבי המניע של יהודים שאינם מנהלים אורח חיים אורתודוכסי לבכר את המנהגים האורתודוכסיים בשעות מסויימות בחייהם, כגון אלו שהסוציולוגים מכנים "שעות מעבר" ו"טכסי מעבר" - יש לדון בזה. ואפשר לעשות זאת גם כאן.

אולי התירוץ המניח את הדעת שיהיה מקובל על שנינו הוא הדיסקריפטיבי. בארץ ישראל גדלו בעבר על ההנחה - הטעונה הצדקה - ואני סבור שיש לה הצדקה - שהדרך האורתודוכסית היא היא הנכונה ואולי היחידה (ואולי מפני שלא שמעו על דרכים אחרות...).

(לך ולי יש ביקורת על האורתודוכסיה. אלא שאני מבקר אותה מתוך עצמה על עצמה. ואת, כמדומה, מבקשת להציע דרך חלופית... ואיך מכריעים בשאלה ערכית?).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אור השאנטי

איזה ניק יהודי, בעולמות. חבל"ז

קבלתי באישי:

אביה של כלתי יהודי חרדי, של"ע בתו מרדה בו, אבי, הוא מהציבור הדתי לאומי, האם אבי יכול ללוות אותנו יחד עם חמי, החשש הוא 'כלאים'.

איני מכיר את הניק ששלח באישי, אך לא סירבתי להכניס את השאלה.

ברור מאליו שהכרעתי (אחרי עיון ויגיעה בלומדעס הישיבתי) שאין בכך כל בעיה, מאחר ורק חרישה אסרה תורה בכלאים.

כמדומה, שיש להכריע גם בשאלה המובאת לעיל, שיש להתיר בשופי, למרות שיש מן המחמירים, מ"מ לאחר העיון בסוגיא דההוא רומאה (בתוך סוגיית המדיר) דמשמע שמותר להכניס גוי לנשואי יהודים.

בורג -

[למרות שבסיפא שלך אתה מקבל את הנחת מיימוני שם, לגבי יהדותה של האישה, ודוק.]

אוי, רק זה לא.

איך העזת לחשדני בכך?????


כפי שביארתי במוסגר, הכוונה היא, שהביאו את מעשה הרומאי תוך הסוגיא שעוסקת באשה יהודיה (מן הסתם) שבעלה הדירה.

וכאן ההכרעה, והדימוי מילתא למילתא כפי שלמדנו בישיבה מתוך יגיעת הסברא והעיון הדק, שאם חז"ל ליוו את הסוגיא בגוי, הוא הדין לגוי שילווה את החתן והכלה היהודיים.

איך זה?

בורג -

[בגללך יגמרו לי האייקונים...]

תעשי עם רימונים.

אגב, למיימוני יש מלאי של ירוקים שדופקים על המצח וכו'..

כל ליצנות אסורה, פרט לליצנות של עבודה זרה.

וזה אשכול רציני.

(איקון ירוק שדופק על המצח, מפני שמקלקלים את האשכול).

תוקן כדי לארגן מחדש מבחינה גראפית וכו'.

תוקן על ידי - מיימוני - 21/06/2005 8:02:10

צדיק נסתר שלח לי את התשובה הבאה של הרב משה פיינשטיין, ממנה עולה שאין כאן שאלה הלכתית אלא השקפתית, וזו לשון התשובה:



ב' באב נכרי שרוצה להוליך בתו מישראלית לחופה שרב אחד רצה להניח לו מחמת שהיה עושה טובות לבני העיר.

ובדבר שעלה על דעת רב אחד להניח לאב נכרי להוליך את בתו מישראלית לחופה, יש לגעור בו אף שכוונתו הוא מחמת שהאב הוא איש חשוב במדינה ועושה טובות לכמה יהודים, כי הרי בזה נמצא שמקטינים את איסור החמור הזה ושעודנו חמור גם אצל הרבה עוברי עבירות חמורות, מאחר שיראו שהרבנים מקרבין אותן, וגם הרי אף אם הרבה יהודים צריכים לנכרי זה ואין רוצים שיכעוס מאיזה יראת הפסד מסתבר דכשיסבירו לו שהוא ענין דתי שאנשים שאינם יהודים אין להם להיות שושבינים לא יקפידו ולא יכעסו כלום וכדאמר אביי כה"ג לענין שבת בע"ז דף כ"ו ע"א. וגם חזינן שהרב ההוא רוצה להניח לכל אב נכרי שהרי נותן עצה בשביל זה לבשל את היין כדי שיוכל האב הנכרי להשקות לבנו ובתו החתן וכלה כמנהגם, או לתקן שכל אב ואם לא יוליכו בניהם לחופה כדי שלא יהיה חלוק בין אב ואם יהודים לאלו שאחד מהן נכרי וח"ו לעשות זה, שהרי נמצא שהוא תקנה להקל על עוברי עבירה הרשעים שגם לא יתביישו ויהיה בזה סיוע להפושעים הגדולים האלו ולכן ודאי יש לגעור בו ובכיוצא בו (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן קו).

זה מזכיר אנקדוטה.

פעם בא אביון לרב העיירה, ושאלה בפיו:

"האם יוכל לקיים מצוות ארבע כוסות בליל הסדר בארבע כוסות חלב".

הרב שהיה פקח, צייד את האביון במעות עבור קניית בשר ודגים וכל מיני מטעמים.

חתן שלי,שיהיה לך במזל טוב והרבה!

אך,אל תנהג ככפוי-טובה!

לשחרית.

אין ספק שתשובתו זו של הרב משה פיינשטיין, היא השקפתית ולא הלכתית, (אלא אם תרחיבי את המושג "הלכה" לכלול גם "דעת תורה").

אף שתשובותיו של רמ"פ בענין הפראה מלאכותית, גובה המחיצה בבית הכנסת וחלב החברות, הכתירוהו כ"פוסק מקיל", ולדברי חתנו ובנו, ("מאן מלכי רבנן", הקדמה לשו"ת אגרות משה חלק ח, ירושלים תשנ"ו, עמוד 26), הוא הותקף בגללם, לא רק בתשובות ומאמרים, אלא אף "בהתקפות אישיות, חירופים וגידופים, מעשי אלימות, איומי פצצות, הטרדות טלפוניות ושריפת ספריו", לא היה מי שהתקיף את פסקיו ה"השקפתיים", ובפרט אלו העוסקים ב"ריפורמים", כי בהם הוא החמיר, כקיצוני שבקיצונים.