סמכותם של חכמים

תודה

נשארתי ער כדי לקרוא.

תשובה בקרוב בעז"ה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

להבהרת הנושא.

הכותרת "סמכות החכמים" מטעה, כי אם ברור שהחכמים, חכמים יותר בכל דבר, דהיינו שיודעים יותר טוב את האמת, אז ברור שסמכותם גוברת, כי מה נעלה מהאמת שנסמוך עליו?
יותר מתאים היה שהכותרת תהיה "סמכות המוחזקים כחכמים", כי המדובר הרי במה שמצד החכמה הטהורה, לא היו נוטים אחריו, לולא הכללים להכריע לפי המוחזקים כחכמים.

לולא היתה מערכת חוקים חברתית, היה כל אדם פועל לפי חכמתו האישית, בין אם היא מעולה ובין אם היא לקויה.
יתר על כן, גם עם מערכת חברתית, אם היה ברור לאדם שהמערכת הזאת כלל לא תועיל לו שהיא עבורו כולה כמו חוקי ג'ונגל [ואף לא כמה שיש ללמוד מנמלה וחתול], הוא לא היה נשמע לה.

הנידון מתחיל, אך כאשר יש לאדם תועלת מהתאמתו למערכת.
בזה יש לדון מצד שתי תועלות,
א. תוספת חכמה ומוסר,
ב. תועלת מקובלות חברתית וכל המסתעף ממנה.

לדאבוננו, רובם ככולם של בני האדם מעוניינים במקובלות החברתית כשלעצמה, בין לביטחון [עצמי] הפנימי ובין לביטחון החיצוני שלהם. אתם אין לדון על "סמכות המוחזקים כחכמים", כי להם מלך העדר הוא החכם, נקודה. מה שלא הולך במוח, הולך בכוח. אפילו לא צריך להרחיק לפורומים אחרים כדי להיווכח בכך.
אנו מנסים לדון בנושא מצד האמת, שהיא התועלת לתוספת "חכמוסר". אמנם נתחשב גם במקובלות החברתית, אבל רק עד כמה שהיא חשובה אובייקטיבית לתוספת "חכמוסר".

נגיד שיקום היום חכם גדול עד מאד היכול להכריע לעצמו כל דבר, טוב יותר מאשר אם יתחשב במערכת החברתית. אז אם הוא יכול להעביר את חכמתו להמון וכולם ירצו ויוכלו להבינו, הרי הוא יהיה המשיח. אבל אם הוא או הם או שניהם אינם מוכנים עדיין לכך. מה יעשה החכם הזה?
פשוט, שברבים אין לו לפגוע ברגשות הרבים "מקום שנהגו". ביחידות, זה העסק שלו, מאחר והוא חכם היודע לשפוט מה נכון.

מאידך, מי שבקצה השני שאינו יכול להכריע מעצמו מאומה וכולו תלוי בדעת אחרים, הרי כאחרים יעשה ואין מה לדון בנוגע אליו.
הדיון הוא באלה המסוגלים להכריע לעצמם בהרבה דברים, אך עדיין זקוקים לסיוע המערכת החברתית. השאלה לגבם היא כמה ממה שהם מכירים כחכם יותר, הם יקריבו עבור שמירת המערכת החברתית.

השאלה היא:
א. מצד מה שנכון יותר להתקדמותם ב"חכמוסר",
ב. מצד המחויבות למערכת התורנית שיש בה כללי הלכה.

מצד מה שנכון יותר להתקדמותם, דרושה הכרעה אינדיבידואלית ויש להיזהר בה משני הכיוונים. יש להיזהר מחד, שלא להפחית מההתקדמות בגלל נוחות חברתית גרידא. מאידך, יש להיזהר מלזלזל בעוצמת הסיוע החברתי לעומת הקושי שבבדידות.

מצד כללי ההלכה כיום, הרי כבר חדלה הסמכות המרכזית מלשכת הגזית. כל הנתונים שישנם כמו מסורת, דעת הרוב וכו' מגיעים לנקודה אחת "מקובל" או "לא מקובל" וגם זה תלוי בכל סביבה חברתית כשלעצמה.

אי לכך, הפיתרון הראוי הוא שתקומנה סביבות חברתיות מכל הסוגים, לחכמים יותר ולחכמים פחות, כך שלכל אחד לא תהיה סתירה בין מחויבותו התורנית להתקדמותו העצמית.

איך זה שדברי רבנים הופכים להיות "דעת תורה" שהם בבחינת דברי אלוהים חיים. מה היתה בדיוק כונתם של חז"ל בהשתמשם בביטוי "הלכה למשה מסיני". בהקדמה לפירוש המשנה מסביר הרמב"ם את מהות ניסוח זה. והיוצא מדבריו הוא כי משמעות ביטוי זה, שזוהי סמכותה של ההלכה, לפסוק שלא לפי פשט התורה. " שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם" והכוונה היא לכתב החותמת שהוא כידוע הפוך בצורתו, ורק לאחר טביעתו על גבי הניר, מתהפך הוא ומקבל צורתו הניתנת לקריאה רגילה .זה הקשר הנפלא שקיים בין "דעת תורה" – לתלמידיה. שעליו אומר הגר"א: "כמה טפאשי שאר אינשי שקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבא" (מכות כב, עב). כלומר: ' כמה טפשים הם אותם אנשים הנוהגים לעמוד מפני ספר התורה, ואינם עומדים מפני מורא ההוראה בישראל'. להלן קטע מתוך מאמר של הרב יהודה קופרמן, שהתפרסם בירחון של אגודת ישראל- 'המעין' (אב-אלול, תשל"ב)- "חוסר הקורלציה בין מה שהוא כתוב בתורה, ובין מה שהוא מחויב בהלכה, אינו אלא הצד השני של המטבע של חוסר הקורלציה בין מה שכן כתוב בתורה ואינו מחייב על פי ההלכה,- ואין זה מפשט הפסוק ללמד הלכה". ככל שבני התורה יקחו בערבון מוגבל את דעת תורה. כך נדע שרבניהם של אלו נכשלו בהוראת תלמידיהם – ועל רבנים שכאלה מותר לחלוק, שהם אינם דעת תורה

שמעתי ממי שאמר ששמע מהרי"ז מבריסק ששאלו אותו, איך זה שאתה חולק על כל הרבנים האחרים? [נדמה שזה היה בנושא לקיחת כספים לישיבות מהמשטר הציוני.]
ענה הרי"ז: "מה אעשה ואני רואה עוד עץ אחד הלאה". הכוונה למשל מרחוב המעוטר בעצים שכל אחד רואה עד למרחק מסוים ואחד רואה יותר טוב.

נידון הסמכות נוגע רק לדברים שאינם ברורים בעליל. [כהבדל בין טעה בשיקול הדעת או בדבר משנה.] אמנם אין אדם יכול לשכנע את זולתו שהוא רואה את האמת טוב ממנו, אבל מאידך לא ניתן לבוא אליו בטענות כאשר ברור לו שהאמת אתו.
לדוגמא, מי שברור לו שאין לרצוח בעל חי עבור מילוי כרס האדם, הרי כל זמן שאין קנה מידה להעריך את חיי החי לעומת מילוי הכרס, לא יעזור שיביאו לו אלפי פרשנים הטוענים אחרת, כי הוא יגלה בדבריהם אי התחשבות בנתון שהוא כן מתחשב בו [ואם לא הרי לא ברור לו].

במקרה כזה אין לסמכות משמעות לגביו, אלא מכוח הזרוע של ההמונים הנסמכים על הסמכות, המאיימים באלימות פיזית, מילולית וחברתית [שסך הכל, הכל מסתכם בדחייה פיזית בסופו של התהליך, כי מי איכפת לו מנביחה שאין בכוחה להגיע לידי נשיכה].

יוצא שרק כאשר אין הכרעה ברורה [מה שלא הולך במוח] אז מכריעים לפי דעה חיצונית [הולך בכוח].

אבל ככל שגודל האדם ביכולת ההכרעה שלו, הרי הוא מתעלה על הסמכויות שסיבבו אותו בעבר, מאחר והוא רואה בעליל את שלא ראה בעבר וחוק ג'פרסון [שלא ניתן להמשיך לפעול כדעת הציבור בדברים המתועבים בעיני היחיד] דוחה את חוק הסמכות. במילים אחרות, נגיד אם בעבר היה רוצח בעלי חיים עבור מילוי כריסו, כי לא היה רגיש לנושא ובינתיים התפתח לראות בעליל את אי הנכונות שבדבר, הרי פשוט שיפסיק ברצח בעלי החיים.

מה שקורה הוא, שבעלי הסמכות מפחדים מאיום גדילת היחידים ולכן סותמים להם את המוח ואת הכוח לבל יעיזו לגדול מעבר להם.

[העובדה שבעלי הסמכות מצטיידים בתעודת הסמכה, אין לה משמעות רצינית, כי א. גם המערערים עליהם מצטיידים, ב. כיום אין זה מתנאי המנהיגות, ג. גם זה סך הכל עוד נתון כוחני שאינו מעיד על גאונות והשגת אמת טובה יותר, אם כי מנהיג גם אם הוא בינוני בכשרונו, מתואר במהירות כ"גאון הדור".]

כאן אני מזדהה עם קריאתו של רציו, האומרת "הבה נכין קוריקולום המראה בעליל את עקרונות התורה ואז יחול חוק ג'פרסון על הרבה הרבה דברים, המקודשים כתורה".
אך ישנו כאן ויכוח בינו לבין מיימוני. מיימוני טוען את טענת פוטוק "לשנות מבפנים" ורציו טוען לשנות מבחוץ [לאורתודוכסיה]. רציו טוען שהאורתודוכסים אינם מוכנים לשנות את הרגלי מחשבתם ומיימוני טוען שה"מחדשים" אינם מוכנים לשנות את הרגלי חייהם. אני טוען ש"אלו ואלו" לא אלו ולא אלו מעוניינים לעמול מעבר להרגליהם. לא ניתן לשנות לא מבפנים ולא מבחוץ, כי יד המשנה תהיה על התחתונה, קולו ייחנק וגופו יעוף מכאן ומכאן.
ניתן לשנות רק מהצד ועל הצד לצבור מספיק כוח שכנוע וכוח הישרדות, שלא יוכלו להתעלם מהמסר שלו. הדבר הראשון הוא ליבון עקרונות התורה עד כדי בהירות מירבית שאינה ניתנת להכחשה, דהיינו שכל שיכחיש את המסר, רק ישים את עצמו ללעג ולקלס.

לכך דרושה הכנה רבתי, מתוך אחדות. אם ישנה רצינות ואחדות, אין להתייאש!

הערה: למעלה הובא סיפור תנורו של עכנאי. לא נידו את ר' אליעזר מפני הבעת דעתו, אלא מפני שרצה להטיל את דעתו בכוח.

תוקן על ידי - ווטו1 - 8/12/2002 2:18:51 PM

'סמכות חכמים' היא דבר שיש בו טוב. אבל מה קורה כאשר הסמכות והחכמים נהיים לשניים; שהסמכות בידי שאינם חכמים (בלשון המעטה) ולחכמים אין סמכות?

לשון הרמב"ם סוף פרק שלישי מסנהדרין, 'כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה, אסור לעמוד בפניו. וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור'.
מקורו מתלמוד ירושלמי סוף מסכת ביכורים.

מה אם הם טוענים שהם עושים זאת לשם שמים, שמא יתמנה דיין פחות טוב מהם?

צא ולמד את מעמדו של דיין ששילם בממון מזוייף. כוונתי לאלה העושים תכסיסי כבוד כדי לאבטח את מעמדם כ"גדויל".

מעשה אי"ש ח"ו עמוד קי"ב-קי"ג:

רבי חיים דרוק שאל לחזו"א:
איך הגאון מוילנא ז"ל יכול ללכת נגד כ"כ הרבה ראשונים? (על זמן צאת הכוכבים שלא כשיטת ר"ת)
וענהו החזו"א: הגאון היה נשמה גדולה והוא יכול!... אח"כ הוסיף: אני רואה בעיניים שעכשיו לילה - איך אני יכול להגיד שזה יום?... וחזר על כך כמה פעמים. ע"כ