הפריה מלאכותית בשבת; לד"ר הלפרין

אגב, הקראים סברו שאכן תשה"מ הוא מלאכת זריעה וחרישה ואסרו בגלל זה תשה"מ בשבת. ועיין על כך באשכולו של נישטאיך על נרות שבת.

אתנחתא

מעניין שהקראים סברו כך, האם זה מבוסס?
כי מה יאמרו על אכילת חיטים? יש בכך משום טוחן?

זה נראה לא מתאים לגישת הקראים, כי ללא חלוקת המלאכות לל"ט הדברים ודאי נבחנים על פי התחושה האינטואיטיבית של מלאכה, מה שקשה מאד שיטענו כך לגבי תשה"מ.

שמא דיברו על בעילת בתולה, שם יש יותר מקום לכך, וכפי העולה מהסוגיה בכתובות ה' לגבי אלו שאינן בקיאין.

מנהגי שבת-להוציא מלבן של קראים
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1364648

מהודעת בר_בי_רב

בברכה.

בני, שאלה גדולה שאלת.
(שבת לא,א).

ותשובתי:
עצם פעולת ההזרעה המלאכותית אין בה מלאכה כלל.

אבל כמעט תמיד הפעולה הפשוטה בזו מלווה בכמה וכמה מלאכות ותולדות גמורות.

כמו למשל הדלקת נורת הלהט להארת מקום ההזרקה,
כתיבת הדו"ח הרפואי,
ועוד כהנה וכהנה.

וכהערת אגב.
למרות מחלוקת קדומה אם מלאכת הקוצר קיימת גם בבעלי חיים, מלאכת הזורע היא ייחודית, למיטב ידיעתי, לגידולי קרקע ממש.
לכן גם בהזרעת בעלי חיים השכיחה בחקלאות המודרנית, אין בה כשלעצמה איסור זורע.

אם ירצו חכמים נופך מדעי להבדל, אפשר להוסיף.
זריעת זרע באדמה, ההטמנה היא של משהו הדומה יותר לעובר בבע"ח. מאחר והזרע נוצר לאחר הפרייה של הביצית הנקבית של הצמח באבק ההפרייה הזכרי. כך שהזרע מכיל את הגנים של שני "הוריו".

בעוד שהזרעה מלאכותית בבע"ח היא הזרעת חומר גנטי זכרי בלבד, וההפריה מתבצעת בגוף הנקבה.

מבחינה זו, ההזרעה דומה לפעולת האֲבָקה בצמחים (pollination), הכרויה בלשון חז"ל גם "הרכבה".
ראו
"מרכיבין דקלים כל היום – היכי עבדי ? ...
רב אחא בריה דרבא אמר: מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא."
וזו פעולה האסורה בערבי פסחים (פסחים נו,א).
אם כי חז"ל לא מיחו באנשי יריחו שהרכיבו דקליהם בערב פסח מפני ההפסד המרובה (הזמן המתאים להאבקה זו הוא בסך הכל יום או יומיים בשנה, ואם הזמן הוא בערב פסח, למניעה מחיר גבוה.)


שאלה לצוות (תירגום מלטינית של המושג "שיעורי בית"):
מה דינה של הרכבת הדקלים בשבת?
אסורה מן התורה?
מדרבנן?

מדובר בסוגיה מסובכת. ננסה לתת עיקרי הדברים. באמת הדבר תמוה לי מעולם למה אין הקראים צודקים, מדוע אכן אין כאן תולדות של זריעה? ולמה חליבת בהמה הינה תולדה דדש ומפרק ואילו תשה"מ אינו תולדה דזריעה?

פותח את האשכול הניח הנחה שבדרך ממילא, שזה שלא כדרך זריעה, אך הדבר לא מובן, בוודאי לגבי אדם דרך זריעה בכך, והדבר דומה לדין טלטול, שהמוציא אוכל בפיו - חייב שדרכו בכך, וכן המשתין מרשות היחיד לרשות הרבים שהוא חייב.

ובאמת ההיפוך הוא הנכון, הפריה מלאכתית הינה פעולה שלגמרי שלא כדרך המלאכה וממילא פשיטא שפטור ומותר (ראה להלן מעציץ שאינו נקוב), אך דוקא תשה"מ מהי הסברא שהיא מותרת?

ולמה באמת לגבי מלאכת קצירה ותלישה הרי התולש נוצות הוא חייב וכן התולש שערותיו כי זה מקום גידולו? ולגבי זריעה הוא פטור?

והנה הרב הד"ר הלפרין הניח הנחה שזריעה אינה שייכת רק בגידולי קרקע, ולכאורה אין זה פשוט כלל, שכן הרמב"ם פוסק שהשורה חטים במים חייב משום זורע, והרי זריעה במים הוא שלא בקרקע.

ואכן מאידך מצאנו בשבת קח א' שבעצוץ שאינו נקוב אין דין זריעה ודין קצירה, והגמרא מקשה שם למה בפטריות שאינם גדולי קרקע יש מלאכת קצירה, והגמרא עונה שעצוץ שאינו נקוב אין רביתיה בכך לעומת פטריות, ורש"י מסביר שאין דרכו בכך לגדול צמחים בעצוץ שאינו נקוב, וממילא אין דין תלישה וקצירה שייך בזה, ואכן לפי"ז תמוה למה במים יש מלאכת זריעה ומה בין זה לעצוץ שאינו נקוב? ואחד האחרונים (בעל האגלי טל) מנסה לבאר שמכיון שהדרך היא לשרות חטים עבור פתוח כח הצמיחה שבו הוי דרכו בכך, ברם עצוץ שאינו נקוב אין דרכו כלל בכך, כלומר אין זה דבר שגרתי כלל (כך הי' בימי חז"ל?).

כך הרי בתחום ההזרעה בתשה"מ טבעי, מה טעם שמותר? וכאמור ביחס לשאלת השואל, הרי יש לעיין אם הזרעה המלאכתית היא כמו שריית חוטים במים או כמו עצוץ שאינו נקוב.

להלכה פשיטא שאין נפק"מ, כי פשיטא שאנו רואים שקים ליה חז"ל בפשטות שאין בתשה"מ שום יצירת מלאכה כלל, ואם כי איני מבין כעת למה בדיוק, אך כך ברור.

ולעצם שאלה ה"צוות", לא הבנתי, הרי הלכה פשוטה היא שהרכבה היא אב מלאכה בזריעה, ולא הבנתי אולי שאלת השואל.

במיעוט ידיעתי היה נראה לומר, דאפילו אי נימא דתשמ"ה היא בכלל מלאכת זריעה עדיין מותרת בשבת.

דהא רוב של הבעילות אינם נגמרים עם ילד, ובכוונת הבועל הרי יש עוד סיבות למה היא עושה את זה, והא למה זה דומה? לנועל את ביתו ונמצא צבי שמור בתוכו, דמותר לכתחלה, ודוק.

משא"כ הפריה מלאכותית, הרי אפילו שבכלל לא ברור שיצא משהו ממה שהוא עושה, הרי סוף סוף כוונתו של העושה בייחוד להולדת ילד, וממילא אין היתר מטעם זה.




תוקן על ידי - יוסף_אלבו - 22/06/2005 18:21:21

בעל העיקרים,

חשבתי הרבה על הכיוון שלך ורציתי אפילו לצאת בפסק בני ברקי אופייני שמותר רק לתענוג לקיים עונג שבת כפי שמוזכר בהלכה שלכן זמנה בליל שבת

אך כמובן, וכי ניתן להעלות על הדעת שאסור לכוון בעד הפריה? הרי זה מופרך לגמרי! והרי תאמר שזה אינו מתכוון ואין זה פסיק רשיה, אך איסור זריעה הוא אפילו כאשר לעתיד לא יצמח מאומה שם, אך מכיון שהמקום ראוי לזריעה כבר עוברים על כך רק בהנחה בתוך הקרקע אפילו בלי השרשה. או אם נחלק בין זמן הביוץ שאז האשה בגדר ראוי להפריה ובין אין זמן הביוץ. וכל החילוקים האלו תמוהים ומוזרים ביותר.

ולכאורה בהזרעה מלאכתית הרי כבר אמרתי שזה דומה יותר לעצוץ שאינו נקוב לכאורה כי אין זו דרך הרגילה כלל.

תוקן על ידי - אתנחתא - 22/06/2005 18:34:46