הפריה מלאכותית בשבת; לד"ר הלפרין

ונראה לומר סברא בדרך אפשר להסביר ההבדל בין זריעת אדם לזריעת צמחים. נראה שהגדר של זריעה כמלאכה (לפי רוב הראשונים) היא כאשר הדבר המוזרע חייב להיצמד כל זמן חיותו במקום ההפרייה בכדי לצמוח ולגדול. כלומר הוא צריך כל הזמן ל'מקום גידולו' ואלמלא זה הוא חודל להתקיים, ולכן כאשר זורעים בקרקע העץ הוי זריעה כי יניקתו הוא מהקרקע באופן תמידי וכאשר תולשים אותו לרגע ממקום גידולו הוא מת מיד, וכמובן זה הגדר של תלישה, תלישת דבר ממקום גידולו שבלעדו הוא יכמוש וימות. ולכן סבור הירושלמי שגם דגים ששולים מהמים הוי קיצור כי בלעדי המים ימותו.

אולם באדם, הרי לא זורעים כאן משהו שיישאר בתוך האשה, אלא להיפוך מטרתו ליצור משהו עצמאי ובעיקר מפרים הביצה, ורק לזמן קצר האשה היא מקום גידולו של העובר. הפריית ביצה מכיון שאין כאן הפריית בית גידול אינו נקרע זריעה שפירושה הזריעת משהו הנטועה וחי לצמיתות בתוך שטח זה. ולכן אין איסור כלל הפריית ביצי עוף שאין כאן מקום גידול, והפרייות הבהמות ובוודאי תשה"מ אין כאן גדר של זריעה כלל.

וראי' לדבר עצוץ שאינו נקוב, שהפטור הוא שחז"ל קבעו שזה דבר הנטול מקום גידול כלל כי צמח שאינו נטוע בקרקע אינו בגדר של זריעה לצמיתות.

ולפי"ז הרי אדרבה בהפריה חוץ גופנית הרי זו הוכחה מאין כמותה שאין כאן בית גידול אל הפריית ביצית, והאשה היא רק במקרה האכסניה לעובר, ובוודאי כך בשיבוט שאין בכלל מקופם גידול.

ועל דימיון הגמרא מדילול עובר לצמחים, ומחלוקת הראשונים אם זה קוצר, הרי בזה נחלקו, מכיון שלזמן מועט העובר צריך לאמו, האם זה קוצר, כי בזמן ההוא יש להעובד מקום בית גידול, הראשונים האחרים סבורים שלא שייך כלל בזה גדר של תלישה מקום גידולו. אך כמובן מכיון שעצם יצירת הוולד אינו שיישאר באשה חלילה אלא אדרבה שיהפוך עצמאי ותלוש, הרי המעשה מלכתחילה אינו כלל בגדר זריעה, כי בזריעה הולכים על מהות ומטרת הצמח.

ולציין, שלכן תולש שערות וצפרניים לפי שיטת היריאים יש בו משום תולש כי הם חייבים להתקיים במקום גידולם הגוף. ולפי"ז השתלת שערות אם יתכנו באמת, לא פאות מלאכתית מושתלות, יהיו בגדר זורע.

תוקן על ידי - אתנחתא - 23/06/2005 3:16:13

יניקת חלב אסור, שזה נכלל במלאכת "דש", אז איך זה שמותר לתינוק לינוק חלב אם?

ואין לתרץ שהוא קטן ואינו מחויב במצוות, שהרי זה אסור מדין "לא תאכילום" = אסור לספות בידים דבר איסור לקטן.

כמדומה שבספר "שביתת השבת" מר' יצחק מלצן מקשה כן.

מה דעתכם, מהו ההיתר?

לא הבנתי דברי אתנחתא יקירנו,
כתב לחלק בין גדילת פרי לזריעת אדם, שבאדם "הרי לא זורעים כאן משהו שישאר בתוך האשה, אלא להיפוך..." אשאלה ממנו, וכי בפירות האמנם התכלית היא שהפרי יישאר במקום גידולו. ואם נפשך לחלק שהאדם ימשיך ל"חיות' גם אחר שיתנתק ממקום חיבורו, משא"כ הפרי, וכותב לגבי פרי ש"כאשר תולשים אותו לרגע ממקום גידולו הוא מת מיד", לא ברור לי מדוע קורא לפרי גמור "מת"? וכי בגלל זה שלאחר זמן הוא יכמוש. ומה יאמר על הקוצר פרחים שיכול להשימם במים ועוד ימשיכו להתפתח, האם לא חייב משום קוצר?
בכלל לא הבנתי הקשר בין הגדרתו זו למלאכת זורע, בשלמא אם היה מחלק כן לענין מלאכת קוצר, שהגדרתו היא ניתוק דבר מחיבורו - לחיי, אך לגבי זורע שעיקרו לענ"ד הוא הצמחת דבר מה בכך שהחיבור הוא לא לצמיתות.

מה שכתב להביא ראיה מעצוץ שאינו נקוב, משום שאינו נזרע לצמיתות, לכאו' נסתרת הראיה מגמ' שבת קח. הובא במג"א ומשנ"ב סי' של"ו, שהטעם הוא משום שאין זה דרך זריעה שם.

וא"כ אדרבה ראיה להיפוך, שאילו היה זה הדרך, היה חייבים על זריעה בעציץ שאינו נקוב על אף העובדא שאין הזריעה "בגדר של זריעה לצמיתות"

ולענין השאלה בהפרייה אם יש חשש זורע. נראה לענ"ד, דעיקר הטעם שאין בתשה"מ רגיל איסור זורע, משום שזה לא נכלל בגדר "מלאכה", איך אנו יודעים את זה? מחז"ל שלא אסרוהו, ואדרבה, האיך ידעו הם את זה, זו כבר שאלה אחרת... וכשם שלא אסור לאכול פירות משום "טוחן", ואין איסור לאשה להניק בנה הקטן משום "דש", ובעשיית צרכים אין איסור "בורר פסולת מתוך אוכל", ובמלבוש אין איסור "הוצאה". בכולם צד השוה הוא שאין עליהם תורת מלאכה, אלא שזה דרך העולם לעשותם שלא בתורת מלאכה. דוגמא לדבר: ב"בורר" כ' המשנ"ב שהרמב"ן מתיר להסיר הפסולת כשהוא עומד ממש לפני האכילה, וכן לדינא מתיר הרא"ש (שחולק - כנראה- על הרמב"ן) לשתות יין על ידי מסננת, על אף שמלאכת ברירה נעשית, כיון שזה לא נחשב "מלאכה". והוא הדין גם בהזרעה.

וא"כ גם במעשה חריג של הזרעה בהפרייה חוץ-גופי, אין ע"ז שם מלאכה, מכיון שבדרך כלל אין על הזרעה שם מלאכה.

לפעמים לא יאומן על הקלילות שלוחצים כאן על ה'שלח'.

עוה"פ להדגיש על מה מדברים, אנחנו יודעים שאין איסור של זריעה בתשה"מ. אנחנו מחפשים סברא למה חז"ל לא אסרו, להביא הוכחות שונות שכבר הובאו כמ"פ שלא אסרו טוחן בשיניים וכיוצא בזה, אינה סברא, אלא בחינת הא גופא קשיא. כשם שאתה מביא שלל דברים שאין הם תולדה, הרי מצינו הרבה דברים במעשים טבעיים של האדם בעצמו שהוא כן תולדה, ולהוסיף על הרשימה, קליעת שערות כבנין, סחיטת שערות כמפרק, ועוד ועוד.

האם יש לכם סברא הגיונית לפי דרכי הסברא התלמודית? אם אין לכם אז אנחנו כבר מכירים התשובה: ככה!

כעת להפרכת הסברא שלי.

אני מחפש הגדרה מסויימת המצויה בכל המעשים שמצינו בגמרא שיש בהם מלאכת זרוע, ולעומת זאת אני בוחן אם מרכיב הזה נמצא בתשה"מ או בהפריית ביצת תרנגול. כאשר אני מוצא הבדל כזה הרי מיד יש לנו להגדיר שמלאכת זריעה שהתורה אסרה ושלמדו מן המשכן ושכל התולדות חייבות להיות דומות לה, הוא רק באופן כזה, פעולה אין אצלה פרט זה אינו בגדר זריעה של התורה.

כעת התעמקתי והבחנתי שאכן יש הבדל גדול כזה. וכאמור, זריעה היא בדבר שהדבר יונק חיות מאת הקרקע כל זמו קיומו, וכאשר אינו יונק הדבר חודל להתקיים. הגדרה זו תואמת לכל הזריעות והנטיעות. שהם זקוקים לחיותם. ואילו דבר זה אינו בהפריית ביציות.

וכעת שאלו הרי יש הפירות, נו כמה זמן לוקח עד שזה מתקלקל בגלל שאינו קשור לאדמתו ומקום צמיחתו? יש הבדל בין תפוחי אדמה או גרעינים ופרי תפוח עץ, אך הצד השווה שזה מתקלקל ומאבד מן הטריות שלו בגל שנותק מן בית גידולו הטבעי. גם פרחים הרי מתקלקלים. (והרי רח"ל גם מת לוקח זמן עד שהגוף מתפורר ומתאכל, אז לכן הוא לא מת?)

לגבי אדם ובהמה, הרי ההיפוך הקוטבי הוא הנכון הוא מתחיל לחיות כאשר הוא מנותק מן רחם אמו. יצירה כזה מה שהיא נקראת אינה דומה לפעולת הזריעה שהיא יצירת משהו שתינוק מן הקרקע עבור קיומו.

ואכן למדתי הדבר מתולש. מסתבר מאד שתלישה היא הניגוד לזריעה, כמו שמחיקה היא הניגוד לכתיבה. ולכן יש מקום ללמוד מגדרי תלישה גדרי זריעה. וכמו שבתלישה נדרשת התלישה ממקום גידולו וינקותו, כך הזריעה היא הייצירה שמעמיד משהו היונק מן בית גידולו, דבר שהוא יצירה חד פעמים ואינה יונקת אח"כ אינה בגדר זריעה.

הגמרא של עצוץ נקוב אני הבאתי לראשונה כאן בדיון עם פירוש רש"י, ובוודאי אני מכיר פשטות לשון רש"י, שוב המעיין שם עדיין יראה שהדבר לא מובן כלל מה הפירוש שזה לא רגיל, עצוץ שאינו נקוב אינו רגיל, תרבות הצמחיות הביתיות היא תופעה חדשה?

אין לי כח להאריך אך נראה שההסבר שלי מבהיר את פירוש רש"י, אינו רגיל איינו שצמיחה שגודל בכלי ואינו יונקת מהקרקע אינו צמח רגיל, זה לא בגדר צמח. וזאת בניגוד גמור לפטריות שהם צמחים רגילים למרות שאינם מן האדמה ובברכה מברכים עליהם שהכל. (ומה גם שנראה שלפי פירוש ר"ח שם ההסבר רק מובן לפי דברי).