חיבור זה של "שמונה פרקים" הוא חלק מיצירת נעוריו של הרמב"ם והוא כלול ב"פירוש המשנה" שלו, ומבחינה פורמלית זוהי למעשה מעין הקדמה לפירושו ל"פרקי אבות" שהיא אחת ממסכתות המשנה.
מסכת אבות שונה מכל 60 המסכתות במשנה, בכך שאין בה הלכה כלל אלא היא רק הגות, מחשבה, רעיונות וכו', אולם דווקא בשל היותה כזאת יש לה אסוציאציות עם כל המישורים של ההגות האנושית, ולכן כאשר חיבר הרמב"ם את " פירוש המשנה", וזה היה כאמור בנעוריו בהיותו כבן שלושים, ואם אפשר להתבטא כך, הוא ניצל את העיסוק ב"פרקי אבות" עליהם כתב פירוש, כפי שכתב על שאר המסכתות הגדולות, כדי להקדים להם פרקים בהם הוא מגולל עולם של הגות פילוסופית, שלאחר מכן היתה התוכן הגדול של עולמו הפילוסופי, ושורשי כל הדברים האלה מופיעים ב"ספר המדע" וב"מורה נבוכים" מצויים דווקא בחיבורו זה "שמונה פרקים"
לפי הרמב"ם יחודו של עם ישראל הוא בקבלת עול תורה ומצוות, ואילו היכולת להגיע לנבואה היא אנושית כללית. בגלל יחודו זה של האדם באשר הוא אדם, שמעמדו בפני אלוהים מתבטא בכך שהוא מקבל עליו להתקרב לאלוהים ולהכירו באמצעות עבודת ה',תחילה עלינו לשאול את עצמנו מהו האדם ומיהו, מה הם הכוחות והאפשרויות הגלומים בו, וכיצד יכול הוא לשאוף להגיע לנבואה? לשם כך בא הרמב"ם בחיבורו "שמונה פרקים", וכל עקרון תוכנם של פרקים אלה הוא: להנחות את האדם הרוצה בכך, ולא במובן שלפנינו רצפט בדוק המבטיח נבואה, אלא במובן של הצעת דרך והנחייה בדומה לעולם החינוך. כל הורה ומחנך יודעים שהצלחת החינוך אינה מובטחת מראש כלל וכלל, אולם קיימת דרך של חינוך, בה קיימים גם הסיכויים שהתלמיד יגיע אל התכלית הנכספת. מכאן גם יובן עיסוקו של הרמב"ם באדם, בהרחבת האפשרויות בידיו, וכיצד לעשות בהן שימוש יעיל ולנצלן כהלכה.
אין בחיבור זה רעיון פילוסופי כלשהו שהרמב"ם החליט להכניסו ליהדות, אלא זוהי מהותה של האמונה היהודית.
איקה
תוקן על ידי - איקה on 7/8/2002 11:43:37 PM
נשלח ב-11/7/2002 00:17
בהקדמתו ל"שמונה פרקים" מסביר הרמב"ם את החשיבות של לימוד פרקים אלה ואומר שמן הראוי לכל איש מישראל ללמוד בראשית דרכו, שכן הוא מהווה בסיס להבנת מורכבות כוחות הנפש הגלומים באדם באשר הוא אדם, ויש בו כדי לעזור לגבש גישה יסודית לכל לימודי האמונה
בהקדמתו ישנן ארבע נקודות עיקריות:
1) ישנם הרבה דברים שנראים קלים להבנה, ולאמיתו של דבר הם עמוקים ומסובכים, ומסכת אבות שייכת לקטגוריה זו.
2)תכלית מסכת אבות היא להביא את האדם לידי חסידות (השלמות, מעלת משה רבינו)
3)אין הרמב"ם מחדש דבר, אלא כל דבריו מקורם בדברי חז"ל
4) "שמע האמת ממי שאמרה" לצורך פירושו השתמש הרמב"ם אף בדברי חכמי הגויים
תוקן על ידי - איקה - 7/12/2002 8:32:16 AM
נשלח ב-11/7/2002 08:23
פרק ראשון
(בנפש האדם וכוחותיה)
דע, שנפש האדם אחת, ויש לה פעולות רבות חלוקות, (שונות ונפרדות).
יקראון קצת הפעולות ההן: נפשות. ויחשב בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות, כמו שחשבו רב הרופאים, עד ששם ראש הרופאים(גלינוס)
פתיחת ספרו, שהנפשות שלוש: טבעית, חיונית, ונפשית. ופעמים שיקראו :כוחות וחלקים, עד שיאמר חלקי הנפש – וזה השם יעשוהו הפילוסופים הרבה פעמים. והם אינם רוצים באמרם: חלקי, שהיא מתחלקת כהחלק הגופות, אבל הם מונים פעולותיה החלוקות שהן לכלל הנפש, כחלקים ל"כל" המחובר מהחלקים ההם.
ואתה יודע שתיקון המדות היא: רפואת הנפש וכוחותיה. וכמו שהרופא אשר ירפא הגופות צריך שידע תחילה הגוף אשר ירפאהו: כולו וחלקיו מה הם, רצוני לומר: גוף האדם. וצריך שידע איזה דברים יחלוהו וישמור מהם. ואיזה דברים יבריאוהו ויכו אליהם- כן רופא הנפש הרוצה לתקן מדות האדם, צריך שידע הנפש וכוחותיה בכללה וחלקיה, ומה יחלה אותה ומה יבריאה.ומפני זה אומר, שחלקי הנפש הם חמישה :
הזן, המרגיש, המדמה, המתעורר, והשכלי.
וכבר הקדמנו בזה הפרק, שדברינו אינם רק בנפש האדם.
כי כוח המזון שיזון בו האדם, אינו ככוח המזון שיזון בו הסוס והחמור – כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית, והחמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית,,,,
ואמנם על הכל יאמר "ניזון" בשיתוף השם לבד, לא שהעניין בכולם אחד בעצמו. וכן יאמר על האדם ושאר בעלי החיים: מרגיש בשיתוף השם בלבד.
לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בשאר בעלי החיים. ולא ההרגש אשר בזה המין הוא ההרגש בעצמו אשר במין אחר- אבל כל מין ומין מאשר לו נפש , יש לו נפש אחר בלתי נפש אחר.
ויתחייב מנפש זה פעולות אלה, ומנפש זה פעולות אחרות ואפשר שתדמה פעולה לפעולה, ויחשוב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעצמו- ואין הדבר כן.
והמשל בזה: שלושה מקומות חשוכים. האחד מהם זרחה השמש והאיר. והשני – האיר עליו הירח, והאיר. והשלישי הודלק בו הנר והאיר. הנה כל אחד נמצא בו האור. אבל סיבת זה האור ופועלו השמש, ופועל האחר הירח, ופועל האחר האש.
כן פועל הרגשת האדם – הוא נפש האדם
ופועל הרגשת החמור – הוא נפש החמור
ואין להם עניין שיקבצם אלא בשיתוף השם בלבד.
והבן זה העיניין, שהוא נפלא מאוד. יכשלו בו הרבה מהפילוסופים(היונים) ויתחייבו בזה הרחקות ודעות בלתי אמיתות (שעל ידי שיתוף השם טעו רבים להשוות תוארי ה' לתוארי בני אדם)
הפילוסופים היונים
דומם- חומר (ניתן להגדירו רק בחומרו כגון: עץ –נשרף, צף וכו',,,
צומח –חומר + זן (ניזון, גודל, מתרבה וכו'
בעל חי- חומר + זן + מרגיש ( החושים)
אדם חומר + זן + מרגיש + שכלי – סך הכל שלושה חלקים
---------------------------------------------
הרמב"ם
האדם = חומר + זן + מרגיש + מדמה + +מתעורר + שכלי – סך הכל חמישה חלקים
איקה
תוקן על ידי - איקה - 7/12/2002 8:41:52 AM
נשלח ב-11/7/2002 14:17
האם מותר להכניס את אריסטו ושאר הפילוסופים היונים אל בית המדרש???
האמנם???
מי אישר לרמבם???--
קבל האמת ממי שאמרה????
האם אריסטו זה אמת????
אריסטו לא היה במעמד הר סיני אז מי צריך אותו בבית המדרש ??????
נשלח ב-11/7/2002 15:22
קלף?!
האם הוטל חרם על שמונה פרקים ואנני יודעת על זה?
באומרו "שמע האמת ממי שאמרה" מסתמך הרמב"ם על בן זומא שאומר "מי הוא החכם? הלומד מכל אדם" (אבות)
הרמב"ם נאלץ לקבל את שלושת החלקים שמנה אריסטו,
לא מכיוון שהוא העתיק מאריסטו, אלא מה לעשות ואריסטו חי לפני הרמב"ם, והוא זה שאמר שיש לאדם שלושה כוחות נפש, רק שהרמב"ם לא חשב בדיוק כמו אריסטו מפני שאריסטו כלל את המדמה בשכלי, ועל המתעורר דהיינו: הרצון, אותו אין אריסטו מזכיר כלל!
בתקווה שבהמשך תבין שזו שיטתו של הרמב"ם להביא את דברי הנצרות והאיסלם כדי שהקורא יבין את פשר הטעות
איקה
תוקן על ידי - איקה - 7/11/2002 5:14:53 PM
נשלח ב-11/7/2002 16:05
דע שנפש האדם אחת – היא עמדה מנוגדת לתורת שלוש הנפשות של גלינוס,
הרמב"ם פותח את הפרק בקביעת דבר, המהווה בשבילו נקודה מרכזית: נפש האדם היא אחת על אף ריבוי פעולותיה, וזאת בניגוד לתפיסות אחרות המצדדות בריבוי נפשות ראיה לכך מבחינה עובדתית נוכל להתבונן מה היתה צורת הופעתה של הנצרות כאנטי יהודית, הוי אומר: ביטול המצוות המעשיות, וזאת משום שהנצרות בנויה על החלוקה וההפרדה בין גוף לנפש, ולפי הנצרות המומנט הדתי הוא מה שמתרחש באמונתו ובתודעתו של האדם ובגילויו הרוחניים, ואילו מציאותו המאטריאלית היא אינדיפרנטית
יש לזכור את המאבק הגדול שניהלה היהדות לאורך כל ההיסטוריה, נגד דתות אחרות ונגד כפירה בכלל ועד היום היא מנהלת מאבק על קיום המיצוות המעשיות
צאו וראו 99% מהמיצוות המעשיות מתייחסות לגוף האדם האדם הוא חטיבה אחת ומשמעותו הדתית היא היותו מכיר את האלוהים ועובד אותו בתורה ובמצוות, ו'עבודה' זו איננה דבר שבתודעה, באמונה, בהרגשה, בשאיפה וכו', אלא היא פרוגרמת חיים החל מן הקיבה והסקס עד לתודעה ולהכרה, ומכלול זה כולו הוא המהווה את האדם בעל 'נפש האחת'. אולם לא משום שדברים אלה כשלעצמם הם בגדר ערכים, אלא הערך האמוני הוא בכך שמצוות אלה מכוונות על פי תורה.
חמשת הפונקציות של חלקי הנפש, ומה עושה כל אחת ואחת מהן:
החלק הזן – המטבוליזם, על כל מה שמסתעף ממנו כגון: הגידול והצמיחה של האורגניזם, וזה כולל את מכלול הפונקציות הקשורות בעובדה שהאדם הוא יצור המתפתח מתא זרע והביצית המופרית לעובר, והיצור המקרוסקופי הזה מספח לעצמו חומרים, וכך מתחיל תהליך גדילה הנמשך בלי הרף כל החיים
החלק המרגיש- ממנו הכוחות החמישה המפורסמים אצל ההמון: הראות, והשמע, והטעם, והריח, והמישוש והוא נמצא בכל שטח הגוף ואין לו אבר מיוחד כמו שיש לארבעה הכוחות
החלק המדמה – " הוא הכוח אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם לקצתם ויפריד קצתם מקצתם, ולזה הכו ירכיב עניינים אשר לא השיגם כלל ואי אפשר שישיגם כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר, והרבה מאלה הנמנעות ירכיבם הכח המדמה וימציאם הדמיון, ובכאן טעו המדברים (כת מוסלמית- מתכלמין) הטעות הגדולה והמגונה אשר בנו עליה פינת הטעאתם בחלוקת המחויב והאפשר והנמנע, שהם חשבו או הביאו בני אדם לחשוב כי כל המדומה אפשר ולא ידעו שזה הכוח ירכיב עניינים שמציאותם נמנע"
אצל הרמב"ם הדמיון הוא צבירה של זכרונות, האדם אינו יכול לדמות לעצמו שום דבר שלא ראה אותו אי פעם. והרמב"ם משכנע שהכח המדמה מצמיח באדם טעויות כשדבר זה מוכח מן החלומות שאנו חולמים בהם רואים אנו דברים שאינם אלא הורכבו ונוצרו מדברים ריאליים שונים שהאדם קלט בחושיו
עד עתה נוכחנו בשלוש פונקציות: הזן, המרגיש, והמדמה, שהוא אותו סקטור של דברים הנעשים באדם שלא מרצונו ואין לו שליטה עליהם
ולפני שנעבור לסקטור של האקסיסטנציה האנושית אל הדינמיקה של האדם וכוחו האקטיבי הוי אומר אל אותו מכניזם נפשי, העומד מאחורי העובדה שהאדם פועל ועושה מרצונו
אם למישהו יש שאלות, או התענינות בהרחבה על אחד החלקים שדובר הבם עד כאן הוא מוזמן, ואני אשתדל
איקה
תוקן על ידי - איקה - 7/12/2002 8:37:13 AM
נשלח ב-11/7/2002 20:36
קלף
הרמב"ם לא אימץ את אריסטו מפני שהיה פילוסוף, אלא מפני שהיה מדען. הפילוסופיה בתקופה זו, ובימי אריסטו בוודאי, כללה למעשה את כל המדעים בתוכה. היא נחשבה ל"אם המדעים". המדעים השונים הוגדרו במשך הדורות והתנתקו ממנה. כדאי לראות את אריסטו, או את המורשת שיוחסה לו, לא כפילוסופיה אלא כפסיכולוגיה, וגם כרפואה.
הרמב"ם השתמש בידע שיוחס לאריסטו, בדיוק כפי שר' משה פיינשטיין בדור האחרון השתמש בידע רפואי בן זמנו כדי לקבל החלטות הלכתיות.
פסקי הלכה, כפי שכבר נזכר באשכולות שונים כאן, חלים על מציאות. המדע מסייע לנו לברר את המציאות. הכלל הזה, כמדומני, חל גם אצל אלו שאינם סבורים כי "קבל האמת ממי שאמרה" בתחום מטפיזיים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/7/2002 00:22
בדיון חופשי אנושי
ומקובל בקהילה תרבותית
אין שואלים מי אישר
אלא דנים לגופו של עניין
באמות מידה שתופר
כל אחד בהתאם להכרתו,
תת-הכרתו,הכרת תודתו
לעמדתו ונסיונו שאינו בטל
בשישים אלאאם כן הולך בטל.
אריסטו אמר: ראשית מחקר-פליאה
והרמבם אמר:כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה,
בין עני ובין עשיר, בין שלם בגופו ובין בעל יסורין, בין בחור ובין זקן גדול שתש כוחו.
אני מסכים עם שניהם ואין סתירה
אז איקה יאללה והלאה...
נשלח ב-12/7/2002 00:28
היי שלום לך אישיר
היה כיף לראות אותך
איקה
נשלח ב-12/7/2002 01:04
איקה,
ישנן כבר חלוקות מזמנים שלאחר הרמב"ם כמו של הרמח"ל בספר ההיגיון ועוד.
אזכיר מה שזמין לי כעת מחלוקות אלו בתקווה לתועלת.
הדעת חלוקה לשלושה מחלקות:
תחושה [עכשוית]
זיכרון [העבר]
דימיון המרכיב חלקי זיכרון שלא זכורים ומכלל זה העתיד.
סדר גישת האדם למציאות בשלושה שלבים:
ידיעה [זיהוי]
בחירה לפי הוראת הדימיון את שניתן להתאים
רצון, שהוא מרוצת המודעות הנובעת מהבחירה
נשלח ב-12/7/2002 15:09
זו חלוקה אחת וטו
אך לא תטיל על חלוקות
אחרות של הדעת:
מיומנויות -אלגוריתם התפור לתנאים
כמו אינדוקציה, דדוקציה, אנלוגיה, הקש וכו'
נטיות- האקלים הקוגניטיבי או הסגנון
המתאים לדעת: אנליטי, אינטואיטיבי,שיטתי,
התנסותי, מופשט.
הבנה - היכולת לקלוט רעיונות באורח משמעותי
ולהשתמש בהם למצבים חדשים. שימוש
באמצעים, כלים כדי לגרום להפנה.
הדעת מורכבת וקשה לעשות טקסונומיה חד משמעית
אבל חלוקות שונות יכולת לעזור הן לעצמי והן
להולכת האחרים
נשלח ב-15/7/2002 12:18
יישר כוחך, אישיר,
אכן החלוקות בהן נכנסת, מרובות יותר מאלו שהצגתי. אבל אלו שהצגתי הן היסודיות הראשוניות.
את החלוקות שלך, עדיין לא הספקתי לסדר. אודה לך אם תוכל לשלוח לי לתיבה האישית רשימה לחלוקה שאתה מציע. עדיף עם הגדרה קצרה לכל מלה, כך שנשדר באותו גל ואשתדל לסדר רשימה הדרגתית.
נשלח ב-16/7/2002 19:27
החלק הרביעי המתעורר – הרצון
"והחלק המתעורר הוא הכח אשר בו ישתוקק ויכסוף האדם לדבר אחד או ימאסהו, ומזה הכח יבוא אל פעולות בקשת דבר והבריחה ממנו, ובחירת דבר אחד או התרחק ממנו, והכעס והפחד והגבורה, והאכזריות והרחמנות, והאהבה והשנאה, והרבה מאלה המקרים הנפשיים.
וכלי זה הכוח כל אברי הגוף, ככח היד על לקיחת דבר ונגיעתו, וכוח הרגל על ההליכה, וכוח העין על הראות, וכוח הלב להתגבר או לירוא בעת הפחד, וכן שאר אברי הגוף הנראים והנסתרים, הם וכוחותיהם כולם כלים לזה הכוח המתעורר"
הרצון מתבטא בפעולות מסוימות, וכאדם משתוקק למשהו הריהו פועל לגבי אותו מ/שהו, וכשהוא מואס במשהו ואיננו חפץ בו,הריהו נמנע מלעשות משהו לגבי אותו דבר, וזוהי כאמור גם כן עשיה אם כי שלילית. אמנם לפי השפה המדוברת, באומרנו שהאדם מעכל מזונו זוהי עשיה, וכאשר הוא רואה או זוכר משהו,גם בכך רואים אנו עשיה ופועל, אולם למעשה דברים אלה כולם נעשים בו, ולגביהם אין האדם פועל מאומה במובן האקטיבי.
באומרנו: שואף, או רוצה, מתכוונים אנו לומר שמתעורר באדם משהו, הדוחף אותו לפעול בכיוון מסוים.
מדברים אלה ניתן להסיק כי מה שאנחנו מכנים אופי האדם, אין זה אלא ביטוי לרצונו של האדם, ואם למשל אנו אומרים על פלוני שהוא כועס, פשר הדבר שאדם זה בכעסו, נותן ביטוי לכך שהוא אינו רוצה במשהו מסוים, ואם אלמוני פוחד, פשר הדבר שפחדו זה מהווה ביטוי לכך שהוא אינו רוצה לסכן את חייו.
האדם יוצר את אופיו על פי רצונו, ולא כפי שחושבים ההדיוטות, שהאדם הוא מעין פרי ותוצאה של אופיו. האדם הוא היצור היחיד המסוגל לפעול נגד טבעו מרצונו
כשאברהם חבש את חמורו,באותו בקר בו לקח את בנו יחידו לעקידה, הוא בעצם כבש את חומריותו. ופעל נגד טבעו מרצונו, שהרי מטבע האדם שלא יהיה מסוגל לעקוד את בנו
איקה
נשלח ב-16/7/2002 19:57
על החלק החמישי, השכלי, בנפש האדם
לפני שאני עוברת לחלק השכלי שהוא עיקר הכוח הספציפי הקיים כאמור אך ורק בנפש האדם, באומרנו 'נפש' הכוונה היא למכלול הכוחות המצויים בחי, ולא לאיזה שהוא "יש ספיריטואלי. (מה שאינו נכון)
" והחלק השכלי הוא הכוח אשר נמצא לאדם, אשר בו ישכיל ובו תהיה ההשתכלות, ובו יקנה החוכמות, ובו יבדיל בין המגונה והנאה(הטוב והרע) מן הפעולות. ואלו הפעולות, מהן מעשי, ומהן עיוני. והמעשי : ממנו מלאכת מחשבת, וממנו מחשבי. והעיוני: אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות, כפי מה שהן עליו, והן אשר יקראו חוכמות סתם. ומלאכת מחשבת הוא הכוח אשר בו ילמד המלאכות כנגרות, ועבודת אדמה, והרפואות, והמלחות. והמחשבי הוא הכוח אשר בו יסתכל האדם בדבר אשר ירצה לעשותו או לאו, ואם אפשר לעשותו איך צריך שיעשה."
החלק השכלי מחולק ל:
המעשי, והעיוני
החלק המעשי מחולק ל:
מלאכת מחשבת,(התמחות מקצועית). והמחשבי, (שיקול דעת ושיפוט).
והחלק העיוני: חוכמה (לימוד באמצעות המחשבה)
בחלק השכלי ישנה הבחנה בין שתי פונקציות:
מחשבי: כאשר זה משרת מלאכות ואומניות,
לעומת עיוני: כאשר זה משרת הכרות תודעתיות שהן שכליות טהורות
הכוח העיוני מהווה הצד השני של החלק השכלי, ומדובר על הכרת האמת, דהיינו האמת שהיא זהה עם המציאות, הוי אומר: המציאות האמיתית.
איקה
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/17/2002 7:17:20 PM
נשלח ב-18/7/2002 08:42
הרמב"ם מתחיל את הפרק הראשון בהכרזה:' דע שנפש האדם אחת', וגם מסיים אותו ומדגיש: ודע שזאת הנפש האחת ....' וכאמור, אין מדובר כאן בחמש נפשות עצמאיות נפרדות, אלא זוהי אותה נפש אחת, וכל נפש שאין בה חמש פעולות אלה, איננה נפש אנושית
"ודע שזאת הנפש האחת, אשר קדם סיפור כוחותיה וחלקיה, היא כחומר, והשכל לה צורה. וכשלא הגיעה לה צורה, יהיה כאילו מציאות ההכנה שבה לקבל הצורה ההיא לבטחה, וכאילו היא מציאות הבל,,,, אבל הדברים על הצורה, והחומר, והשכלי, והדעות כמה הן, ואיך יגיעו אליהם, אין זה מקומם, ולא יצטרך במה שנרצה לדבר על המידות, והוא יותר ראוי 'בספר הנבואה' (מורה נבוכים),,,,"
נושא הנבואה הוא הציר המרכזי בהגותו האמונית של הרמב"ם. בשורות החותמות פרק זה אומר לנו הרמב"ם במפורש ובצורה דחוסה ומרוכזת, על מה מצביעים כל דבריו בנושא נפש האדם וכוחותיה, ואל מה הם מכוונים אותנו לקראתו. כל זאת לאחר שנרמז ונאמר סביב השאלה: האם אופי האדם נתון מצד הטבע בדומה לביולוגיה שלו, או שמא הוא תוצר של האדם עצמו, ופרי הפעלתו את רצונו
נזכיר שוב שהרמב"ם מקבל את עניין היות בני האדם שונים זה מזה מבחינת נטיותיהם הנפשיות הטבעיות, עומד הוא על כך שיש לכל אדם הכושר לשלוט בנטיותיו, ויש ביכולתו לכוונן כרצונו, מכאן המסקנה שהאדם אדון לטבעו וגם אחראי לטבעו.
כאשר נולד תינוק נורמלי, מאיזו בחינה אנו אומרים עליו שהוא תינוק אנושי? : משום שהוא היצור שיש בו 'הכנה' לקבל ' צורת אדם', כלומר להגיע אל השכל, ובזה הוא שונה מכל יצור אחר בטבע, שאינינו יכול להגיע לכך
דבריו בנושא הנבואה ערוכים ומסודרים באופן שמחייב את הקורא והלומד, לדעת כל ההקדמות ואת המכלול כולו, ועובדה זאת מקשה מאוד מכיון שהירידה לעומקם של הדברים מתאפשרת למעשה רק למי שכבר יודע אותם, ו"כל מורי נבוכים" (שהם פיתוח החיבור שמונה פרקים) בנוי בצורה הזאת. כפי שמעיד הרמב"ם עצמו ומזהיר על כך באומרו: ' זה הוא האמת, אשר יאמינוהו מי שיבחר להודות באמת, כי הדברים כולם יעידו קצתם על קצתם, ויורו קצתם על קצתם (מו"נ, חלק-ב, פרק- לח)
זוהי המתודה שלו, לא לפרש את הדברים באופן שיטתי אלא למעשה לכפות על אותו לומד המוכן לקבל על עצמו להיות נבון, להבין את המבנה השיטתי שלו על ידי עיון ולימוד. ואותם המתעלמים מאזהרתו זו, עלולים להיכשל בטעויות חמורות כפי שנכשלים בו רבים הנחשבים בעיני עצמם ולעיתים גם בעיני אחרים כבקיאים ויודעי רמב"ם
למניעת אי הבנות השיטה ברורה וחד משמעית, והיא מובנת לכל אדם אינטליגנטי משכיל ולומד, אולם היא מובנת רק לו, ולא לכל חרש שוטה וזקן הנוהגים להשמיע טיעונים כגון: 'אבל כך כתב הרמב"ם פה ושם' וכו'
את הספר מורה נבוכים מקדיש הרמב"ם לתלמידו,ולאחר שנפרדו דרכיהם, והתלמיד נחשף לכל האמונות האחרות, והתחיל להיות נבוך וחסר ביטחון,והרמב"ם החליט לכתוב לכבודו ספר ולו בכדי להציל אדם אחד,לגלות את מה שקרוי פרדס, צורת הלימוד,הקצב.והזהירות כרב ומורה -להיות בטוח שהתלמיד יבין אותו.
דברים מתוך ההקדשה בפתיחה למורה נבוכים:
בהיות שאתה התלמיד היקר ר' יוסף ש" יהודה נ"ע כאשר עמדת לפני ובאת מקצוות הארץ ללמוד אצלי גדלה מעלתך בעיני לעוצם להיטותך ללימודים.,,, בטרם אבחן רמתך השכלית, ואמרתי שמא תשוקתו גדולה מהשגתו,,,, למדת ממדעי התכונה, ומה שכבר ידעת הוספתי בך אהבה לטוב תבונתך ומהירות תפיסתך,,, וכאשר הסדרת לפני מה שכבר למדת ממלאכת ההגיון נקשרה תקותי בך, , וראיתיך ראוי לגלות לך סודות ספרי הנבואה עד שתדע מהם מה שראוי שידעוהו השלמים, והחילותי לרמוז לך רמזים מן ענינים האלוהיים,,,,,ואתה נבוך ויש בליבך היסוסים, ונפשך הנכבדה דורשת למצוא דברי חפץ,ולא חדלתי לדחותך ולקחת את הדברים בהדרגה, מטרתי שיושג לך האמת בדרכיו, לא שיבוא בדרך המקרה,,,,וכאשר גזר ה' על הפרידה ופנית לאשר פנית עוררו בי אותם פגישות יזמה שכבר שככה בי, ועוררני העדרך לחבור מאמר זה, אשר חיברתיו לך ולדומיך - ומעטים הם, ועשיתיו מחולקים, וכל מה שיכתב ממנו יגיע אליך ראשון ראשון באשר תהיה, ואתה שלום
איקה
תוקן על ידי - איקה - 7/18/2002 9:44:52 AM
נשלח ב-24/7/2002 12:00
*הודעת מיימוני שנמחקה
איקה
בתור המומחית לרמב"ם שלנו,
את יכולה לפתוח אשכול על פירוש מורה נבוכים.
הצעה:
כמו שעשית, לפתוח בציטוט ההקדמה שאפשר להעתיק מכאן, ואז לסקור את הגישות לחקר הרמב"ם (עד כמה הוא חרג מהמקובל).
ביאורי נושאים ברמב"ם, עם חשיפת דעתו האמיתית, עם ראיות.
אשמח להשתתף במפעל כזה, עד כמה שאני יודע.
נושאים:
נבואת משה רבנו.
בריאה יש מאין.
טעמי תורה.
ועוד ועוד.
