יחס היהדות למחלות נפש

ואוסיף הבהרה:
מה המצב ביחס לחובה בקיום מצוות לחולים במחלות הנפש השונות?
האם יש הבדל בין חובותיו של חולה במחלה X לחולה במחלה Y?
לחולה במצב כזה ולחולה במצב אחר?

במסגרת השאלות שהעלה פלטינה על יחס ההלכה לאנשים שמצבם המנטלי לוקה, מעניין להעלות את השאלה לגבי המעמד ההלכתי והיחס לחרשים ולעיוורים. ומה עושים עם זה בימינו

פלטינה,

אגב כתיבה באשכול אחר על האיזון הכימי בגוף האדם, נזכרתי באשכולך זה.
איני יודע אם יש לדבריי מקור בהלכה המודפסת, אבל חושבני שהיה מתאים. הנידון הוא ההשתמשות בשינוי המטאבוליזם והאיזון הכימי בגוף על ידי תרופות הרגעה וכדומה.
מניפולאציה זו של החומרים בגוף, יש לפעמים שהיא צודקת. אך לפעמים תוך בורות או התחמקות, פשוט מבקשים למצוא תחליף לחינוך חיובי.

עוד בנושא האשכול. ברמב"ם בפרק א' מ"שמונה הפרקים" שבהקדמתו למסכת אבות, הוא מזכיר את השימוש במוזיקה ובאומנות בכלל כמכשיר תראפי לריפוי הנפש. בזה ודאי אין בעיה של נזק מניפולאטיבי, אם זה לא גורם להתמכרות.
כיום, מתחילה להיכנס גם בציבור החרדי, התראפיה במוזיקה. [התראפיה האישית שלי, היא הסימפוניה מס' 40 של מוצארט, במינור. אני ממליץ לכל חבריי לנסות!]

בתלמוד (ב"מ פ"ד.) מסופר שר' יוחנן נטרפה דעתו כאשר איבד את חברו ריש לקיש. לכן התפללו חכמים שימות.

הרי העיסוק בתורת הנפש (פסיכולוגיה ופסיכיאטריה) הוא צעיר מאד. בעבר הלא רחוק היו מתמודדים עם חולי הנפש רק באמצעות אלימות.

לגבי חובות קיום מצוות שהעלה פלטינה, ניתן לדמות לרמת חינוך של ילדים, בו יש מושג של 'הגיע לחינוך' היינו שכאשר הילד מסוגל להבין את מושג המצוות ואת דיני המצוה, עליו לקיימה, כך ניתן לומר לגבי חולי הנפש.

בוגי
לא רק שהרמב"ם אינו מתמודד עם חולי הנפש באלימות, אלא שהוא טורח ומסביר מה זאת מחלת נפש בכלל, ודרך הטיפול בה.

מתוך שמונה פרקים פ"ג – בחלי הנפש

"אמרו הקדמונים: כי יש לנפש בריאות וחלי, כמו שיש לגוף בריאות וחלי. ובריאות הנפש היא: שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה – תכונות שתעשה בהן תדיר הטובות והפעולות הנאותות" וחליה ההיפך

"וכמו שהחולים הגופניים, כשידעו חלים ולא ידעו מלאכת הרפואות, ישאלו הרופאים ויודיעום מה שצריך לעשותו,,,,כן חולי הנפשות, צריך שישאלו החכמים שהם רופאי הנפשות,,"

פ"ד – ברפואות חולי הנפש

"המעשים הטובים – הם המעשים השווים הממוצעים בין שתי קצוות ששתיהן רע, אחת מהן תוספת, והשנית חסרון" (איזון המידות, זה תנאי לבריאות הנפש)
בכל הפרק הרביעי מסביר הרמב"ם בפרוטרוט את הסכנה שבמידה חסרה או יתרה שהיא זאת שמביאה למחלת נפש.

פ"ד
"מי שחלשה תאותו למאכל- יעירה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם. וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה- יסירה בשמיעת הניגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו"






תוקן על ידי - איקה - 11/26/2002 3:54:41 PM

אין בתורה התייחסות ישירה

מדובר על היהדות נראה לי שהרמב"ם נכלל בקטגוריה זו

בעצם כל התורה באה לרפאות את מחלת הנפש הבלתי מאוזנת מחמת החטאותיה.
בעוד הדתות המזרחיות באות לרפא על ידי אידיאולוגיות בריאות, באה התורה לרפא על ידי תראפיה התנהגותית, אלא שכמו ברפואת הגוף מתעדכנים הדרכים עם ההתפתחות, כך דרוש לרפואת הנפש.

הריפוי הוא מיקוד מאוזן בין החשוב יותר והחשוב פחות, כי החטא ממכר. כמובן שהדרגות משתנות מאדם לאדם. יש המתמכר לכל תאווה ויש רומנטי שרק מתמכר לאהבת אדם וכדומה. אבל כולם זקוקים לאיזון.

המטרה שהאיזון יהיה כה מושלם ומוחדר ששום השפעה חיצונית לא תוכל לערערו.

מספרים בשם רב שפעם שאלו אותו איך זה שפלוני הנחשב לבעל ביטחון גדול שנהיה חולה, מתרעם על כך? האין זה מוכיח שביטחונו מזוייף מלכתחילה? ענה הרב, הרי הוא חולה ולהיות בעל ביטחון דרוש מאמץ. המטרה שהאדם יהיה מאוזן אוטומטית ששום מחלה לא תפר את האיזון, אבל בינתיים עליו ל'עבוד' על כך.

ללה2: יהדות והנפש

שלום לכולם ,
קודם כל  אני מקוה שאני בפורום המתאים. אני מחפשת חומר (ספרים מאמרים וכדומה)
בנושא של הנפש ביהדות.  אנסה להסביר, איך היהדות מתייחסת לבעיות נפשיות, (דיכאון וכדומה)
מבחינת חובות , זכות הבחירה , ושאלות דומות..
אשמח לכל המלצה , או הפניה לאתר/פורום אחר שיכול להועיל.
 תודה רבה

*****
mdabraham:

זכור לי ספר של רוזנהיים (=פסיכולוג דתי) בנושא הזה. כמו"כ אולי כדאי לחפש בספריהם/מאמריהם של מרדכי רוטנברג ותלמידו ברוך כהנא. גם הם עוסקים בפסיכולוגיה ויהדות. יש גם מאמר של אהרן רבינוביץ, בבד"ד 6, שם הוא מנסה לאתר את ה'אני' לפי כמה הוגים יהודיים.
אני לא יודע אם יש בספרות הזו התייחסות לבעיות נפשיות קונקרטיות, או רק לתמונה כללית של פסיכולוגיה יהודית.
יש גם ספרות על מחלת נפש ביהדות (יש ספר שקרוי 'השוטה בהלכה', כמדומני).

לדעתי השאלה הנידונה עד עכשיו באשכול היא פחות מעניינת, ובוודאי פחות רלוונטית מהשאלה הבאה,  'מה יחס היהדות לחולי נפש?'
בהנחה, ונמצא התייחסות זו, היא תהיה הרבה יותר יעילה מיחסה של התורה למחלות נפש בכללן,  זואת מפני שהמדע המודרני, עונה תשובות מספקות בהחלט למחלות נפש, אבל נבוך בהחלט בנוגע לחולי הנפש.
מכיוון שלדעתי גם שאלה זו נכללת בעיקרו של אשכול, אין אני רואה בדברי משום 'הסטת נושא'.

אינני יודעת למה התכוונת ב"יחס היהדות לחולי הנפש", אך אני מסכימה שהשאלה המעניינת היא
לא זו הנוגעת למה היא מחלת נפש אלא למשמעויות שנלוות אליה מבחינת החולה .
אני חושבת שיש להבחין בין מחלה שבה יש בוחן מציאות תקין, (מבחינות שונות ) וכאלה שלא .
והשאלות העולות הן ,האם באמת מצופה מאדם פשוט "לחזק"את אישיותו ולהתגבר על הבעיה ?
מה לגבי בחירה חופשית , ומשמעות קיום האדם , אם אכן הוא לכוד בתוך המצב?
ותודה על ההמלצות.

התכוונתי ליחס על השוטה בעיקר מבחינה חברתית,
יש את הדברים הידועים כמו פסילתו לעדות ואי כשירותו לעמוד בדין ולישא באחריות למעשיו.
מצד שני, לא ברור כיצד אמורים לנהוג בהם, האם להרגם כפי שעשו בתרבויות מסוימות, או לשכן אותם במכלאות? האם יש לתת להם להתרבות?
ויש כמובן, את ההיבט המיסטי משהו, המייחס לשוטים כוחות, 'נבואה ניתנה לשוטים' וכיו"ב.

משום מה לא נראה לי שיש איזהשהוא סיבה\הגיון, להורגם.
ועל עצם העניין לדעתי אין סיבה לייחס ליהדות רצון זה או אחר ליצור נורמה כלפי הפגועים בנפשם ל"ע. 
מה זה נוגע לדת ???, זה עניין חברתי שנוגע מסתבר לכל פרט בפנ"ע. עם התחשבות כמובן בכללים הרגילים. דוגמת 'ואהבת' וכו'. וכן עניין הריבוי. בהתחשב בכלים של דורנו, דהיינו התאמה גנטית וכולי יש לדון 'עניין עניין לגופו של עניין'. 

   היהדות איננה חורגת מהגישה הפרגמטית לבעיות חברתיות,ותנהג בהתאם לדפוסי החשיבה הקיימים בהתאם לפערי התרבות והמנטליות.