| נשלח ב-27/6/2005 13:32 |
 |
| |
אריק, 'דומה אתה כמי שלא החליט החלטה מימיו'
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2005 14:07 |
|
| |
ואכן ראה התלבטות אופיינית אצל החזו"א בענין שהוא עצמו קורה לו מן החמורות, שעומד ברומו של עולם, והוא עניין השיעורים. החזו"א מציע את לבטיו במכתבו הידוע אל הגרא"ח נאה זצ"ל. מוצגים שם שני הצדדים, והחזו"א אומר שאין ביניהם הכרעה בטוחה וברורה (כלומר אם ז' שעורות ברמב"ם הן על צידן, לרוחבן או לאורכן, בצפיפות או ברווח), ובינתיים באים אנשים ושואלים מה לעשות, ואין לו ברירה אלא להורות להם כפי מה שלבו אומר לו (...), ומיד לאחר מכן הוא אומר שאפשר להתיר אשת איש במידת אמת כזו ...!
וראה הערות הגראח"נ זצ"ל על מכתב זה, בראש ספרו שיעורי מקוה.
הרי לנו הכרעה. יש שני צדדים, לכאורה שוים בסברה, אין דרך להכריע, רק על פי 'לבי אומר לי', ועל פי זה אפשר להתיר אשת איש!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2005 17:18 |
|
| |
יש ביטוי באנגלית על מדע שזקוקים לכך תשעים ותשע אחוז הזעה ואחוז אחד של השראה (באנגלית זה מתחרז PERSPIRATION
לעומת INSPIRATION
כלומר, שאחרי שיש לך את המקורות המוצקים עדיין יש מקום וצורך להשראה רעיונית, אך מאה אחוז השראה זה בגדר נבואה.
ווטו,
מדוע אינך עונה?
תוקן על ידי - אתנחתא - 27/06/2005 17:19:14
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2005 17:40 |
|
| |
אתנחתא,
כמדומה ששיטת החזו"א היא שרוב עבודת העמל ו'ההזעה' בתורה במקורותיה, היא היא הנותנת את החירות לאיש התורה להתיר אשת איש ב'אחוז אחד השראה'.
ואולי אפשר לומר שהחזו"א חידש חירות ההשראה הנועזת בחידושי פסק הלכה, באופן הדומה מאד לחירות ההשראה הנועזת של נשיאי חב"ד במאמרי חסידות, שגם שם הרוב הוא בגדר "לבי אומר לי" ולא בריבוי מקורות, כידוע.
ובזה רב חילו של החזו"א גם במאמרי האמונה שלו שרובא ככולא הוא פיוט רב השראה בשכל ורגש כמעט ללא מקורות ודרשת פסוקים ומאמרי חז"ל כדרך בעלי המוסר.
אמנם, כחוט השערה עומד בין האיש הקדוש בטהרת מחשבתו ורגשותיו וממילא מייחס ערך גדול כל כך להשראתו, לבין האינטלקטואל התורני המשחק לעצמו משחק הפילוסוף העצמאי בתובנותיו וסברותיו. ולא קרב זה אל זה בעומק הענין ומהותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2005 18:37 |
|
| |
לחירות ההשראה הנועזת של נשיאי חב"ד במאמרי חסידות, שגם שם הרוב הוא בגדר "לבי אומר לי" ולא בריבוי מקורות, כידוע.
מנין לך רז זה? מעולם לא שמעתי כך? ומהו הדמיון בין הלכה לאגדה?????? ובכלל לא דברתי על החזו"א אלא על רג"נ.
ומקבולני מפי רבותי שאחת הטענות של הגר"א וסיעתו נגד החסידות שמסתמכים על השראה ולא על מקורות מוצקים מחז"ל והנה ראה זה פלא שיש צד השווה בין מאמרי חב"ד לפסיקת ההלכה זל החזו"א!
ועוד דבר פלא לי בזה, שהרי אחת ההתקפות של החזו"א נגד שיטת בריסק של השני דינים היא (ראה השגותיו על חידושי הגר"ח הלוי) שהמסורה של היהדות היא שהכל נאמר בפנים וכך מסרו מוסרי התורה וכו' (במלים פשוטות זה הכלל של העיקר חסר מן הספר, אך החזו"א כדרכו מעלה אותו למשהו רעיוני בעיקר מסירת התורה) והנה לפתע מודיעים לי שכל דברי החזו"א חסר מן הספר? אתמהה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 10:21 |
|
| |
דר"ה,
... משום שאנו יודעים בשכלנו שקול השופר בתוך הבור, בהכרח קבל תוספות מההדים של קירות הבור, די בידיעתנו זו כדי לפסול את הקול על אף שנשמע כל כך צלול ו"שופרי" לאוזן העומדים בחוץ.
יש כאן חריגה מהכלל "כי האדם יראה לעיניים, ולא נתנה תורה למלאכי השרת ולחכמי המדעים" לדעת המרחיבים את הכלל הזה.
לא הבנתי מדבריך אם ב"חריגה" כיוונת להוסיף נקודה לנאמר למעלה או לפרוך. עכ"פ "כל זה אכניס" בדברי ר"ג דהיינו שיש והידיעה כה מושרשת גם אצל אלה שאינם "אמונים במקצוע" [וכידיעה על נפיצות תעשיית רסק תפו"ע] שזה יוצר התייחסות לקול שאין זה קול שופר טהור למרות שאינו ניכר באמצעות האוזניים אלא באמצעות ניסיון החיים הכללי.
אתנחתא,
ומה עם הכלל של הגאונים שאין אנו גוזרים גזירה בימינו.
כאמור ה"כללים" מתייחסים ל"גזירה" כשמה דהיינו על כוח סמכותי והיינו רק בנוגע ל"דרבנן סמכותי".
הדרבנן הטבעי, כלשונך, למה אין זה כל אחד לפי טבע דיליה, איך זה הפך כמחייב לכל העם, הלא כל אחד הי' זקוק לקבוע לעצמו לפי טבעו בלבד?
אכן הבאתי בדבריי בסוגריים שמו"ר הסתפק בזה ונדמה שכן נוהג להחמיר לעצמו בצנעא בדאורייתא במקרים כאלה [עם ההמינע מחשש בל תוסיף כרמב"ם הל' ממרים] אך כהוראה לרבים זה תלוי באם זה אמור להיות טבעי לרגישות האדם האב-טיפוסי אליו פונה התורה.
בכלל, הכל נראה כמו סברות בעלמא בלי מקורות.
כאן הנך נכנס בנושא הראוי להידברות באישי [ואף יציאתי לפתיחת האשכול היתה אך לכבודו של ר"ג] אך אשתדל בקצירת האומר המספקת למר חכימא.
הובאו כבר דברי האורחות צדיקים שער כ"ז שהלומד תורה לשמה משיג בתורה אף מעבר לנאמר למשה וכנראה זה מה שבחב"ד קוראים "אתערותא דמשה בכל דור ודור". אך בלא"ה איך אמרו "אין דערהיים" [תרגום: "בבית"] ש"נראה לי של רש"י" מבוסס על מקור מכל התורה כולה וכאן אף הבאתי מסוגיא דמנחות שהוכח ממנה.
וכי הנך באמת חושב שכל "ההיא מדרבנן" היינו שהיתה ישיבת רבנים?
והנה האלוקים אינה לידי קונטרס "כאבה של ירושלים" שהוציאו בזמנו "כנעים" נגד ר' לייבל מינצברג שליט"א בו ציטטו מקלטת שלו מספר 263 מטבת תשמ"ט. שם הוא טוען שבעבר כאשר נשאלה שאלה, פסקו לפי מקורות דומים לשאלה שנשאלה ללא דיוק יתר בסברא השכלית, והיה צריך להיות בקי ביותר לדמות לאיזה מקור נידח וחריף שתנצנץ איזו הברקה סברתית. לעומת זאת, בדורינו חושבים דבר ראשון מהי הסברא השכלית והראיות אך כתוספת. הסיבה לכך מפני שאנו נמצאים כבר בתקופת אורו של משיח. עכת"ד. זה אכן מתאים לשאמרו ז"ל "אלפיים תוהו ובוהו, אלפיים תורה ואלפיים ימות המשיח". זה מזכיר גם את ריבנו העתיק על חטא הציטוט, אך בכל זאת דומני שאיננו כה רחוקים כנראה חיצונית. בכל אופן אם ברצונך או ברצון קורא אחר לדון בדברים אלה [שלולא מסתברא אתה שדרכו לאנסני לכתוב מעבר לחפצי המקורי, לא הייתי מביאם], נא להעתיקם לאשכול על ה"מתמידים"* ולדון עליהם שם או באחד האשכולות על היחס בין שכל לתורה כמו זה המככב מהאזיני_ארץ** ולא כאן שהנושא הוא ה"דיוק המדעי" ולא זה הכללי של סברא מול מקורות. [ועדיין קיימתי את קצירת האומר כי ניתן להאריך בתוכן אמרתו הראשונה של בוגי בעמוד הקודם שהיא משקפת בעצם את דברי דגים שבעמוד הקודם.]
* ר' לייבל מינצברג - "המתמידים"
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=889199
** אמיתיות התורה מול ההגיון והמציאות - איפה
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1440607
אריק,
כי תמיד אם מישהו ירצה לומר שהגזרה צריכה להבטל משום שזה דרבנן טבעי, יבוא המחמיר ויאמר לו שזה דרבנן סמכותי
אכן זו בעיה כפי שהוכחתי מהנידון על תיקון כלי שייט וכלי שיר. היה לנו כבר דיון בעבר באישי על טענתך זו שאין זה למעשה וע"ז הגבתי שבכל זאת יש דינאמיות מסוימת המקרבת למצב "ג'פרסון" בו לא מחזיקה יותר ההחמרה [הדברים הובאו באשכול הפרידה של ר"ג ובכוונתי להוסיף לך הערה באישי או שאשלבנה שם ואשלח לך לינק].
מלמל"א,
... מביא ד"ז של "דרבנן טבעי" בשם החז"א... אז רואים שיסוד זה לא מתורתו של ר"ג הוא כ"א מרביה.
ייש"כ על חיזוק היסוד ואכן בדבריי למעלה הרי הבאתי שהמקור הראשון היה החזו"א בנושא אופניים בשבת.
תוקן על ידי - ווטו1 - 28/06/2005 10:32:25
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 11:26 |
|
| |
ווטו1,
לשאלתך:
לא באתי אלא להוסיף רקע להערתי בפתיח על הבדל בין ההתיחסות ליצורים זעירים מיכולת העינים לראות לבין ההתייחסות לקול שעבר התמרה.
לניסוח דבריך שמדובר על נסיון חיים כללי.
לענ"ד, ההבנה שמחוץ לבור תמיד שומעים גם קול הברה, היא ידיעה מדעית של מבינים ולא של חסרי מדע.
כך שלא נכון לומר שמדובר על <נסיון חיים כללי>.
מעשה שהיה בדידי
בערב שבת, היום השביעי למלחמת יום הכיפורים נסעתי עם צוותי מביר-גפגפה (רפידים) לבלוזה (היא פלוסיון המוזכרת במשנת יומא). לתדהמתי השמש שקעה רק עם כניסתי למחנה בלוזה בשעה 18:00, עשרים דקות לאחר השקיעה שהיתה צריכה להתרחש שם, דהיינו 40 דקות אחרי השקיעה בירושלים.
ההסבר המדעי לתופעה הוא סוג של 'פטה מורגנה', דהיינו מצב בו הבדלי טמפרטורה בין שכבות אוויר מעל האופק יצרו 'אפקט ראי' כך שלמעשה ראינו את השמש שטרם שקעה מעל המדבר המערבי, אף שכבר "שקעה" בסיני.
מה דינו של המחלל שבת בזמן כזה, בו באמת השמש שקעה אך לעין המסתכל היא נראית במלוא הדרה כמה אצבעות מעל האופק?
מחלל שבת באונס או בשוגג?
או שמא מבחינתו עדין חול כי ראה השמש בעיניו!?
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 28/06/2005 11:58:16
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2005 19:20 |
|
| |
דר"ה,
ההבנה שמחוץ לבור תמיד שומעים גם קול הברה, היא ידיעה מדעית של מבינים ולא של חסרי מדע.
כך שלא נכון לומר שמדובר על <נסיון חיים כללי>
לפי ההבנה שהתורה כמצרפת את נפש האדם תצווהו לפי התייחסויותיו של האדם הישראלי האב-טיפוסי, אכן צ"ל שבימי חז"ל כן התייחסו לבורותיהם גם "עמך". אולי ניתן לברר אצל יודעי דבר הארכיאולוגיה.
לגבי המעשה שהיה, בוודאי שליודע שזו אשליה, הרי"ז שבת מחמת הידיעה [וכאמור בשופר]. אך לבלתי יודע שלא שמע מעולם על התופעה ואפשרותה במקומו, הר"ז אונס ומידיעתו ואילך שוגג.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 12:46 |
|
| |
ווטו1,
הערת תיקון:
פאטה-מורגנה איננה אשליה.
היא ראיה ברורה של דברים רחוקים. כשלרואה בלי שעון וידע מוקדם, אין כל אפשרות להבחין.
השמש נראית למצלמה ולעיניים ר ג י ל ה . נקודה.
על הראיה משיטת הרא"ש
הראיה משיטת הרא"ש היא ראיה יפה, והקדים אותך בן זקוני לפני חמש שנים, בהיותו כמעט בן שמונה.
אבל אסור לשכוח שזו רק שיטת הרא"ש.
לדעת ראשונים אחרים, אם מחוץ לבור הקול נשמע כמו קול שופר רגיל - יוצאים ידי חובה.
האם הם חולקים על העיקרון של הרא"ש, הסובר שצריך להתחשב בידע המדעי של הוספת ההד לקול השופר גם אם אינו ניכר לאוזן,
או רק על החלק העובדתי-מדעי שבדבריו?
או רק על המשמעות הלכתית של תערובת הד שאינו ניכר?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 13:29 |
|
| |
ד"ה,
אכן כתבתי בתחילה פט"מ אך שיניתי לאשליה כדי להדגיש שביחס לידיעה הסטנדרטית דינה כאשליה.
לגבי מח' הראשונים בשפת הבור. כללית אין להניח שיש מחלוקת בעובדות [כירושלמי תרומות המובא ברמב"ן חולין], אלא בקביעת התורה את דינה, איזו דרגת מציאות נדרשת לכך [כלמשל במצה איזו דרגת פת האם דווקא חמשת המינים או גם אורז וכן בקול שופר האם קול טהור לגמרי או גם המעורב וכד'].
לעצם שיטת הרא"ש שהנחתך היא שהאדם שמע באזנו רק קול שופר ולא הגיע אליו קול ההברה, לא הייתי מחדש עד כדי כך אלא שסברו חכמים [לדעת הרא"ש] שאין סתם אדם יודע להבחין קול הברה מקול שופר ולכן קבעו שכל שחוץ לבור חלק ההברה שהוא שומע מספיק כדי לפסול. לפ"ז סביר ששאר הראשונים סוברים ששיעור הברה כזה שאינו ניכר לשומע אינו חשוב.
מז"ט לבר-מצוה 
תוקן על ידי - ווטו1 - 29/06/2005 13:31:08
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2005 23:58 |
|
| |
הערה והוספה לאחר בירור בנוגע לחילוק בין דרבנן טבעי לסמכותי ולהערת אתנחתא על מקור.
הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה מביא את ה"דרבנןס" בשלושה סוגים:
א. גזירות,
ב. תקנות,
ג. מנהגות.
על הגזרות מביא הרמב"ם כמקור "עשו משמרת למשמרתי" שיגזרו חכמים ונביאים ואילו על תקנות והנהגות הביא "לא תסור" שיתקנו וינהיגו בית דין [שלא כבהל' ממרים שכללם כולם בלא תסור, ראה ניסיון ישוב למעלה]. ייתכן שלזה כיון הרמב"ם שלגזרות א"צ בי"ד כל שהגזרות "טבעיות" לדעת כל חכם כחכמתו [ולגבי כאלה, כאמור, א"צ בי"ד גדול ממנו בחכמה ובמנין לבטלו כמו שבנלמד מי"ג מידות שאין נסמך על סמכות בי"ד].
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2005 01:15 |
|
| |
עפיצות
כתבת:
כחוט השערה עומד בין האיש הקדוש בטהרת מחשבתו ורגשותיו וממילא מייחס ערך גדול כל כך להשראתו, לבין האינטלקטואל התורני המשחק לעצמו משחק הפילוסוף העצמאי בתובנותיו וסברותיו. ולא קרב זה אל זה בעומק הענין ומהותו.
ואכן, מה באמת ההבדל? (אני שואל כי לי זה חשוב אישית. איך אדע אם אני בגדר השני, כמסתבר, או הראשון, ומתי אוכל להגיע לדרגה הראשונה? ואם עבורי זו שאיפה בטלה, אולי אחרים יוכלו להפיק תועלת מהבחנה זו).
ד"ר הלפרין
תודה על השאלה הנפלאה. עלי לעיין. וצריך קודם כל להבין מה זה ואיך זה נראה לרואה מן הצד.
האם אפשר לציין מקורות או לינקים, או להביא הסבר יותר? אתה או אחרים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2005 14:24 |
|
| |
מימוני,
תודה על תגובתך.
לשאלותיך:
למתבונןן "מן הצד" - זה מה שהייתי - ראיתי את השמש כפי שרואים אותה בצורה טבעית הרבה פעמים סמוך לשקיעה.
לעניין תקדימים,
מדווח בירושלמי שהלוויתו של ר' יהודה הנשיא (שדר בציפורי ונקבר בבית שערים) התקיימה ביום שישי ונמשכה זמן רב אלא שהשמש שקעה מאוחר. דא עקא, שזמן לא ארוך אחרי רדת החשיכה קרא הגבר, ועלה השחר.
מסופר שם שהמשתתפים הבינו שבעצם ההלוויה נמשכה לתוך השבת אלא שהשמש המשיכה להיראות, ולכן הם שאלו : "שמא ח"ו חיללנו את השבת?"
יצתה בת קול ואמרה:
כל מי שהשתתף באשכבתיה דרבי - מזומן לחיי העולם הבא.
ע"כ דברי הירושלמי כפי שנחרטו בזכרוני. (אינני ליד ספרי עכשיו).
עדין אין מכאן ראיה ברורה לשאלתי, האם מדובר בחילול שבת באונס או שהשבת לא נכנסה ע"פ דין.
מקור נוסף.
בשעתו שמעתי מר' אביגדר נבנצל, שהרב טוקצ'ינסקי, בספרו בין השמשות דן בדיוק בשאלה הזו.
אך הספר לא בידי.
אם מי מחכמי הפורום ימצא את הדיון שם וידווח -- אודה מאד.
|
|
|
|
|
