| נשלח ב-9/7/2002 13:13 |
 |
| |
האם 'מלך העדר' הוא בהכרח החכם והצדיק?
נעניתי להצעתו של וטו (בזכות גינגית) באשכול ההתחשבות האורתודוקסית, לייחד אשכול מיוחד לנושא האם הנקראים 'גדולי התורה' הם המייצגים האמיתיים של התורה והאם אלו שבימינו מייצגים את אלו שבזמנים קדומים.
השאלה האם מי שזכה לטפס בסולם החברתי ו/או להיות מוכתר בכתר 'מלך העדר', זה מעיד על חכמתו וצדקותו או רק על 'מקובלותו' על ההמון?
נכון שדרוש מינימום חכמה וצדקות כדי להימנות למלך, אבל העיקר שאינו ההפך הגמור של חכם וצדיק. ההמון לא יבחר אפילו בבן הבכור של אדמו"ר למלאות את מקום אביו, אם ניכר היותו פושע וטיפש. אבל כל שאין הוכחה, ידונוהו לכף זכות ומהרגע שיתמנה יישבעו בקדושתו (כמובן לא תמיד, הגזמתי)
החכם והצדיק נטייתו להיות נחבא (אם לא קיבל משרה פופולארית) ולא את כולם מוציאים ההמונים לרשות הרבים. בפרט את החכמים שמחייבים מדי הרבה את ההמונים לצאת מהרגליהם, מתרחקים מהם.
כך זה בכל המערכות הפוליטיות. נשיא מדינה רחוק מלהיות האדם הכי מוצלח במדינה, העיקר שאינו 'מופקע' מלהנהיג.
ככל שיותר 'יחיד' יותר במיעוט!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2002 14:20 |
|
| |
אמר ליה ווטאה לבוגאה, פשיטא! מאי קא משמע לן?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2002 14:54 |
|
| |
מעולם, בהיסטוריה היהודית, המנהיג המוכר והמקובל לא היה בהכרח האדם שנחן ביכולת הפסיקה יותר מאחרים.
כמה דוגמאות:
מי גדול לנו ממשה, שנאלץ להתמודד עם מרי העם פעמים רבות מני ספור?
לפי מדרש חז"ל, חזקיהו המלך חשש מפני מפלגתו של שבנא (סנהדרין כו/א).
ירמיהו, לפי פשטות הכתובים, לא ידע אם נביא השקר שמבטיח נצחון בקרב צודק או טועה, ונאלץ לסגת בו, עד שזכה להתגלות נוספת, וגם אז דבריו לא היו חביבים על העם.
בתקופת הזוגות, הלל היה במקום השני, ושמאי ומנחם היו במקום הראשון.
כאשר הועבר רבן גמליאל מתפקידו, רבי עקיבא, החשוב בחכמים, לא נבחר כי לא היתה לו זכות אבות. נראה שחכמים החשיבו את דעתו אך היו כאלו שהעניקו לו יחס פחות טוב בגלל היותו בן גרים (יבמות טז/א).
רבי מאיר היה החריף שבתלמידי רבי עקיבא, אבל חבריו לא ירדו לסוף דעתו. בשל יריבות עם ראש הסנהדרין, הוא הורחק מבית המדרש, וגם בשעה שהורשה להיכנס הוענש שלא יאמרו הלכות משמו.
הירושלמי (סוף ביכורים) מציין כי דווקא תלמידי החכמים הגדולים יותר לא זכו למינוי רשמי.
הרמב"ם במצרים, כפי שמשתמע מהשו"ת שלו, היה תלוי מאד בהסכמת בית הדין שלו, וחבריו בוודאי לא יכלו לרדת לסוף דעתו. יש כנראה גם הבדלים בין הכרעותיו במשנה תורה לבין מה שפסק בפועל -אולי היה זה צורך שעה והתחשבות במציאות.
המחלוקת סביבו, לא באשר לדעותיו אלא זו שיזם ראש הישיבה הבבלי שהתקנא בו, מפורסמת למי שמכיר את תולדות הרמב"ם.
ר' יוסף קארו, לפי האגדה המקובלת, לא היה החכם בבני דורו, וזכה לחבר את השולחן ערוך מחמת ענוותו ולא כשרונותיו האחרים.
החפץ חיים לא היה ראש ישיבה.
הרב שך ציין באגרותיו כי הפוסקים והמפרשים המפורסמים בדורות האחרונים לא היו בעלי הכשרון הגדול, אלא ההתמדה.
בגמרא מסופר כי רב או שמואל, איני זוכר מי מהם, נאלץ לומר בבית כי "הגיעה איגרת מארץ ישראל" כדי שיקבלו את דעתו.
אם יש לקח מן ההיסטוריה, הרי זה שהפסקים והספרים החשובים לא השפיעו מעולם בדורם, אלא בדורות הבאים.
האם בעידן האינטרנט מצפים שזה יהיה אחרת?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2002 20:00 |
|
| |
צא ולמד ממשה רבנו.
לאורך פרשת שמות ניתן ללמוד ממנהג מנהיג המנהיגים -משה בחיר השם- שעמדתו למנהיגות היתה: 'שלח נא ביד תשלח'.
שלוש פעמים נזקק מעצמו לעזרת בני אדם, היכה את המצרי המכה את העברי, הוכיח את הרשע משני הניצים המכה את ריעו העברי והושיע את בנות כהן מדין. אך כאשר ביקש השם בעצמו לשלחו להוציא את ישראל ממצרים סירב ארבע פעמים. משה מוכן היה להיזקק לעזרה כאשר הראה לו השם במציאות עברי מוכה או בנות כהן מדין הזקוקים לעזרה. אך כאשר הנידון לא היה דבר מסוים המזדמן שצריך לעשותו, אלא מינוי כללי להיות מנהיג, היה דבר זה זר לרוחו של משה. אף למנהיגות נצח של עם ישראל הוא לא "רץ", כאשר חשב שניתן לשלוח את זולתו. מנהיג אמת מתאפיין בכך שאינו מתנער מאחריותו אף אם זה נדרש רק לוועד הבית ומאידך אינו מחפש לעמוד בראש קבוצות וארגונים.
ייזכר לשבח הסופר החכם ווסלב הבל נשיא צ'כיה שכאשר קרס שם הקומוניזם, היו צריכים להתחנן אליו שיואיל להיות נשיא ואכן הצטיין כאדם מיוחד.
אם זו תכונתו של מנהיג אידיאלי, הרי נדיר מאד שאכן האדם הגדול ייבחר למנהיג!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2002 21:40 |
|
| |
ויכוח עתיק הוא בין היסטוריונים לפילוסופים ובינם לבין עצמם, האם יש קשר בין הנתונים האישיים של המנהיג לבין הבחרו למנהיגות.
בדורנו דבר אחד ברור: לולא אמצעים מודרנים 'חילוניים' כמו הפרסומת והתעמולה לא יתכן להמליך מלכים, הן רבנן, והן מלכי האומות.
בזמנינו גם אין משמעות למנהיגותו של המנהיג לולא המדיה.
חישבו על ג'ורג' בוש, או הרבי מלובביץ, האם אחד מאלה היה בכלל נוכח בחייכם לולא התעמולה? ההיתה משמעות לקיומו בכלל?
(ולענינינו: וכי לא הנהגת מועצגה"ת המליכה את הרב שך גם לתפקיד 'זקן ראשי הישיבות'? עבורי למשל, היה הוא נשאר לולא זאת רק המג"ש שלי...)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2002 23:43 |
|
| |
רבותי, כל ילד יודע שלא, מה הדיון?????????
באמת!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2002 09:17 |
|
| |
בוקר,
נכון שלא מתאים שיהיה בנידון ויכוח בין מלומדים כפי שמשתמע ממובאת אקדמאי, אבל הבעיה שלא כל 'ילד' יודע. אולי 'ילד' שיש לו עדיין את טהרת הילדותיות, אבל לא ה'ילד' המבוגר. הוא ילד מצד חוסר העמקה והתקשרות לשטויות, לא מצד רצון טהור להתקדם. מ'ילד' זה מורכב רוב ההמון והוא מסרב להבדיל בין המלך והישר. גם לאנשים ישרים קשה להעלות על הדעת שאדם המקובל כמנהיג 'לשם שמים', יהיה בעצם מושחת ומשחית במידות.
לכן נראה שראוי שכל אדם ישפוט את מנהיגיו, לפי אחוזים העושים אותם למנהיגים.
רשימה לדוגמא:
חכם - 10% ידוע לי, יותר ספק, בטח לא יותר מ 15%
צדיק - 8%-12%
אבות מפורסמים - 10%-15%
קשרים, עסקנות ו/או משרה ציבוריים - 15%-20%
מספר אוהדים ו/או 'חסידים' - 20%-25%
הצלחה ב'מופתים' - 8%-10%
הילה משלימה - 10%-15%
כמובן שנתוני הטבלא משתנים מחוג לחוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2002 22:46 |
|
| |
שמעתי היום אמרה בעלת משמעות לנושא האשכול.
'איזהו גדול? בריון פוליטי שיכול לטעון לדעת תורה!'
אם כי היו 'גדוילים' שלא היו בריונים פוליטיים, אבל הם לא כיכבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2002 08:18 |
|
| |
בוגי,
משפט חכם אבל חריף וכוללני מדי.
הייתי אומר שהבריונים הפוליטיים גוררים את דעת תורה לבריונותם ושמתוך תחושת השליחות שלהם, הם מניחים לבריונות להשתמש בדעת התורה שלהם.
ייתכן כי בעומק, דין הנחה כזו כדין הבריונות עצמה, אבל נראה כי מגיע להם ניסוח מרכך.
אנו מוצאים גם בחז"ל ריכוך ניסוח לגבי חטאי גדולי האומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2002 09:36 |
|
| |
שאלתי את עצמי (ואתכם נדמה באשכול ראשונים כמלאכים), איך אדם הרוצה לבחור את 'גדולו', אמור לבחון אותו? האם לשמוע שיעור ולראות שנותן השיעור מסוגל להתמודד עם מרבית השאלות בצורה ישרה ומדויקת? האם יפתח ספרים ויתעמק בהם ומתוך בחינת כולם, יחליט מי האחד המיוחד? או פשוט יעשה גורל או ישאל את מי שזמין לענות על השאלה?
אחר כך פתחתי ספר בשם 'העתקות' ונפתח לי בפרק 'קול הבנין' עמוד 121. שם מצאתי דברים מעניינים בנושא.
"הרב ... הוא מגיד שיעור, אבל השיעורים שלו אינם מכריעים בעובדה שהחליפו את הגדרתו ממגיד שיעור לגאון אדיר ורשכבה"ג. הכתרים הללו לא הוענקו לו כתוצאה מכך שהלבלרים בחנו את שיעוריו או שיעור מיוחד שלו והתפעלו והתלהבו כל כך עד שהחליטו לפרסם ולהוסיף עליו תוארים. מה שדוחף את כל המרוצה הזאת, אין זאת תוצאת שיעוריו בגפ"ת אלא תוצאת דבריו בענייני פוליטיקה באסיפות המיוחדות לכך... הגדלת שמו היא אינטרס של פוליטיקאים המחוברים למפלגתו, שבכך מוצגת כל התנגדות לדעותיהם כפגיעה בכבודה של תורה, מאחר וקבעו כי מגדולם תצא תורה ואין אחרי פסקיו הללו איזה מקום ספק כלל. הרשכבה"ג בעצמו יודע את כל הכבוד וההתנשאות המושטים לו מעיתוני חבורתו וחושב את זאת לתועלת למען יישמעו דבריו לשם שמים, כך שמתחזק מעגל ה'שמור לי ואשמור לך' בין הפוליטיקאים וגדולם. נשק הטשטוש בידם וההמון התמים נסחף למערבולת, ללא הבחנה לא מקרוב ואף לא מרחוק"
לא חשוב כל כך במה ובמי מדוברים הדברים המובאים למעלה. הרעיון על איך שמתנהלים העניינים, הוא שחשוב.
ממש מבחיל...... (איך קוראים לזה כאן בפורום) ...ג'פרסון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2002 22:45 |
|
| |
קוני
הוא אשר דיברתי בטבלא ושזה משתנה מחוג לחוג. ניקח לדוגמא, ספרדי, חסידי וליטאי, בדרך משל על שינויי הפרופורציות בהשפעת הנתונים השונים בבחירת מנהיג.
לספרדי דרוש:
חכם - 5%
נראה כצדיק - 20%
אבות מפורסמים - 5%
קשרים, עסקנות ו/או משרה ציבוריים - 25%
מספר אוהדים ו/או 'חסידים' - 20%
הצלחה ב'מופתים' - 10%
הילה משלימה - 15%
לחסיד דרוש:
חכם - 10%
נראה כצדיק - 20%
אבות מפורסמים - 10%
קשרים, עסקנות ו/או משרה ציבוריים - 5%
מספר אוהדים ו/או 'חסידים' - 25%
הצלחה ב'מופתים' - 15%
הילה משלימה - 15%
לליטאי דרוש:
חכם - 35%
נראה כצדיק - 20%
אבות מפורסמים - 4%
קשרים, עסקנות ו/או משרה ציבוריים - 15%
מספר אוהדים ו/או 'חסידים' - 10%
הצלחה ב'מופתים' - 1%
הילה משלימה - 15%
תוקן על ידי - בוגיעלון - 9/19/2002 6:07:29 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2002 15:26 |
|
| |
קיבלתי הערת חכם בנוגע לאשכול הזה.
הרי ברגע שמי שהמליך אותו זה העדר, הרי רמת עליונותו היא לפי מושגי עדר.
עדר הרי אינו עולה מעל לבינוניות. יוצא שכדי להיות מלך העדר לא ניתן לעלות מעל דרגת 'עידית שבבינונית' (תרגום: הטוב שבבינוני).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2002 09:39 |
|
| |
נכון מאד, בוגי!
הרי כל אחד מהמון העם יכול לשפוט את זולתו רק בקטע הדרגתי מסוים. ניקח אדם סטנדרטי ממוצע ואפילו חכם. הרי יכולת שפיטתו את זולתו היא רק מהיותו או אי היותו שוטה גמור עד להחליט שזולתו מתמצא יותר טוב ממנו בתחום מסוים. נגיד בתחום לימוד התורה, הוא יכול להגיד שפלמוני יודע מקורות יותר ממנו וגם מבין יותר ממנו. [כבר התרענו על כך באשכול הלגיטימציה להטפה, שמרוחב הידע מהפנטים את בעלי התשובה לחשוב שללא הידע הרחב שמציגים מטיפיהם, לא ניתן להבין עמוק יותר מהם, כאשר ההפך הוא הנכון. לו היו בעלי התשובה המשכילים מודעים לפתיחות העומק שהם מביאים איתם, הם לא היו נותנים שיטילו עליהם את האימה המוטלת]
בכל אופן, אין לאדם היודע לשפוט שאחרים יודעים טוב ממנו, אפשרות לדון מבין אלה המבינים טוב יותר ממנו, מי מבין עוד יותר טוב. כי זה תלוי בדקויות שאין לו עדיין גישה אליהם. לכן בדרך כלל הוא יבחר כראש העדר מי שמובן לו טוב יותר. ואם אדם זה הוא נאמר בינוני נמוך, יהיה מלך העדר שלו כפי שהערת: "גרוע שבבינוני". זה מביא אותנו למסקנה על עוד היבט שלילי שבחורבן בית המקדש. חורבן הסנהדרין שמונה על פי החלטת החכמים הגדולים, מאחר וראשית התהליך היה במינוי משה רבנו.
[גם את רבי מאיר שלא ירדו לסוף דעתו הרי קיבלוהו כמנהיג הילכתי. לו היו אז רבנים המוניים כמו היום, ייתכן מאד שהיו מנדים אותו בפרט בהיותו תלמיד של "אחר"]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2002 02:23 |
|
| |
בפורום אחר בנושא אחר, כתבת כדלקמן:
אז זהו. עכשיו אתם יודעים את דעתי בענין חוק טל, ואוכל לומר את דעתי (אם היא מעניינת מישהו) בענין היחס לגדולי תורה אלה ואחרים.
אין ספק, שישנה פוליטיזציה של "גדלות הדור", ומאחורי הקלעים המקורבים משחקים משחקים פוליטיים, ואפילו לשם ביצור מעמדו של ה"גדול" שלהם. אבל גם אין ספק שאורי מלמיליאן לא היה נכנס למעמד הזה, אפילו עם יחצ"ן מוכשר. כל אחד מאלה שעומדים בשורה הראשונה, הרמ"ש, הרא"ל, הר"ש, הר"ח, האדמו"רים הר"א והרא"ח, ובודאי ראשי ישיבות מפורסמות (שגם שם יש פוליטיקה מי יהיה ראש הישיבה, אבל ברור שגם עייניקל לא יתמודד על ראשות ישיבת אביו אם הוא פוחח. התחרות היא בין אלו שהם ברי הכי) ויסלחו לי כל האחרים שלא הוזכרו, איש מהם אינו קוטל קנים. וכולם הם בבחינת תלמידי חכמים שיש להזהר בכבודם. ק"ו נינו של ק"ו כאשר לאחר אותם שטיקים פוליטיים (וכל מי שמצוי, יודע שאי אפשר לפורטם כי רבים הם) אכן ביצרו רבנים אלה ואחרים את מעמדם כ"גדולי הדור" (אחרים יאמרו כמובן שזו רק השגחה פרטית ורק כי באמת אין גדול ממנו. דעתי העניה שאכן זו השגחה פרטית, אך לא כי אין גדול ממנו, אלא כי אין מתאים ממנו. ודוק. אולי הגדולים ממנו אכן לא היו יכולים לעשות את הצעדים הציבוריים המתבקשים. לדעתי, היום, המונח "גדול הדור" אינו משקף דוקא את תפקידו הרוחני של הנשיא בימי חז"ל אלא את תפקידו הניהולי. להוביל את הציבור כארגון. בשביל פסקי הלכה יש לנו את פוסקי הדור. משהו כמו ה"זוגות" בזמן חז"ל הקדומים). הרי שעתה, זהו מנהיגו של ציבור זה או אחר, והמבזה אותו מבזה את הציבור כולו. כשם שביזוי ראש ממשלה בחו"ל מבזה את המדינה כולה.
גם אם אותו אברך שצעק על הרב... אכן מתמיד וירא שמיים, עצם המעשה שעשה, הופך אותו לפוחז. ולא בגלל הרב ... בעצמו. גם אם היה עושה זאת מול הרב... מחוג אחר לחלוטין או מול הגאב"ד או אפילו הרב הראשי לישראל. זהו מעשה פחזות ובריונות. יש לך ביקורת? יש דרך להשמיע אותה. גש אליו בזמן קבלת קהל. שאל אותו. כתוב לו מכתב. כתוב אפילו מכתב לכל מערכות העיתונים. אבל לזרוק חפצים על רב בישראל? אפילו מגיד שיעור פשוט בבית כנסת זו בושה נוראה. זה מראה מהו החינוך שלנו. ככל שתגיד לי שהאברך יותר יקר ויותר יר"ש ויותר למדן ויותר מוסרניק וכו' זה רק יעצים את השבר.
לסיכום, חוק טל אולי אינו מעט מידי אך ודאי מאוחר מידי.
פגיעה בכבודו של כל רב שהוא, אינה מוצדקת בכל סיטואציה שהיא. אפילו במקום שיש חילול ה' שאין חולקין כבוד לרב, אבל גם אז אין מבזים אותו.
ושנשמע ונתבשר רק בשורות טובות.
*תוקן ע"פ עצת היוצר
אחינו הנהג סע מהר
תוקן על ידי - סנאית - 10/4/2002 1:46:53 AM
*תיקון מלה שנשמט תיקונה
תוקן על ידי - ווטו1 - 10/8/2002 1:08:01 AM
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2002 09:52 |
|
| |
עד היכן יתפעלו מאלה שטיפסו בסולם החברתי ועד מתי יקדשו את בעלי הסמכויות ואת ה'אסטבלישמנט'?
'אין סמכות אלא סדרנות'. (תקוותנו ליום שיתביישו בכך ויוכלו לתת את ראשויות הממשלות והגדוליות, לפועלים שעושים את העבודות השחורות)
סנאית, עשית פשרה נאה בחשבונות השגחה פרטית בדומה לעיסקת טיעון. אמנם הנבחר ל'גדויל' לא בהכרח שאין גדול ממנו, אבל בהכרח שאין מתאים ממנו, שאם לא כן השגחה פרטית מה תהיה עליה? ומה אם בחטאי בוחריו ודוחפיו, אכן נענש הציבור שלא קיבל את ההכי מתאים? או מפני עוד אין ספור חשבונות 'שמים' או 'ארץ'?
ישנה אמרה שכל בני האדם הם במרחק חמש דקות זה מזה. נוכחתי לדעת שישנם יחידים היוצאים מכלל זה, אבל רובם אינם מוכרים חברתית כמיוחדים. לפעמים דווקא להפך. הכרתי בני אדם תמימים ואפילו בחורים נפלטים מישיבות, שעדינות נפשם עולה בהרבה על זו של רשכבהגים נוטפי שנאה ומטיפי מחלוקת שיראת כבוד עצמם קודמת לחכמתם וליראת השמים שלהם.
אני חוזר על שכתבתי באשכול דיון כללי על משמעות היהדות: 'התארחתי אצל מספר מכובד של 'גדוילים' בדרך זו או אחרת וראיתי שחלקם אמנם אנשים טובים אבל לא ראיתי אצלם יותר שמים מאשר אצל מכולתניקים יקרים שאני מכיר. שמים ראיתי רק אצל ה'באבות' והאדמורי"ם שאיני רוצה לקטלג אותם בפורום הנכבד שלכם (וגם בעיה שלא פוגשים אותם במכולת כי הנהגים והמשרתים שלהם הולכים במקומם)'.
בקיצור, הצלחה אקדמית בתורה ובעקבותיה טיפוס בסולם החברתי ביחד עם היצמדות עקרונית לקוד מוכתב, אינה מבטיחה יושר אינטלקטואלי, מעשי ופוליטי. ניתן להישאר 'מלמד דרדקי', 'רשע ערום' ו'תוקע סכיני גב', גם עם תוארים חברתיים מכובדים ביותר. עדיף קוטל קנים ישר מקוטל מתנגדים פוליטיים, מעוות.
השוואתך לשחקני כדורגל, מוצלחת. השכרות וההתקשרות ההתמכרותית של אוהדי השחקנים, היא לגמרי דומה.
הדג מסריח מהראש!
תוקן על ידי - בוגיעלון - 10/12/2002 7:46:35 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2002 11:02 |
|
| |
בוגי,
איני יודע אם כדאי להאריך בנושא זה. את מי אנו באים לשכנע? מי שמתבונן, כבר יצא מכלל העדר. האחרים - צריך להסביר להם שהמצוה הראשונה היא לחשוב באופן עצמאי (על מנת לבנות ולא להרוס).
אבל אוסיף מימרה שודאי תישא חן בעיניך, מפיו של רבי הלל זקס, נכדו של החפץ חיים ותלמיד חכם חשוב ומקורי בפני עצמו.
על הספרים וההספדים שיוצאים במקומותינו, אמר פעם (זה היה לפני שנים), את המשל הבא:
היה היתה חווה. עם בעלי חיים - וחוואי. יום אחד מת החוואי, וכל הסוסים החליטו לערוך לזכרו הספד. הם התכנסו, וחשובי הסוסים דיברו. הם הזכירו את שבחיו: הוא תמיד ידע לחלק סוכר לכל סוס, ותמיד היו לו קוביות סוכר בכיס. הוא לא סבל מזבובים, למרות שלא היה לו זנב לגרשם. הוא נע די מהר, למרות שהיו לו רק שתי רגלים. וכו'.
הספדים רבים - וממילא, גישתם של רבים - אינה יכולה להגיע לדרגתו של התלמיד חכם האמתי יותר מכפי שהסוסים במשל יכלו להעריך את ערכו של האדם החוואי.
(אבל בשום פנים ואופן אין להבין מכאן שאלו שאינם מבינים הם בדרגה של סוסים! אסור לזלזל בשום אדם שנברא בצלם אלקים).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
