במלחמת העולם השניה נהרסו קהילות יהודיות רבות באירופה המזרחית, בשנים שלאחריה צמחו מרכזים חדשים. בישראל, אמריקה ואירופה המערבית, ונוצרו דמויות שגודלן הוא כגודל "דור".
הדמויות הן:
נשיא ה"דור"
שדורו התחיל בלידת חמיו ולא יסתיים אפילו בביאת המשיח.
כי הוא כבר בא, המשיח שיבוא לא יהיה אלא מתחזה.
פוסק הדור וגדול הדור
ברוב הפעמים הם תוארים כפולים לאותו אחד, ואם הוא כך ברוב הפעמים, הרי במיעוטו הוא תואר מפוצל, אחד ממונה להיות פוסק הדור והשני להיות גדול הדור, וזה כאשר "גדול הדור" רחוק מלהיות פוסק.
איש אינו יודע, במה הוא גדול אך כולם יודעים שהוא גדול הדור.
הם קראו ע"כ ב"יתד".
אין ספק אצלי שהגדולה בגודל "דור" התחילה עם השואה, והוא נוצר עם הרס מסגרת הקהילות המקומית, ואם מאז תקופת התנאים והאמוראים היה "שלטונם" של הגדולים, רק "במקומם" המצומצם-באתריה, הרי מאז המלחמה הפך כל העולם להיות מקומם.
מי החליט שהוא "פוסק הדור"?
יהיה זה מי שיהיה.
בספר "פאר הדור" (ח"ג עמ' שלב) מסופר, שכשהיה המשגיח ר"י לווינשטיין, עם תלמידי ישיבת מיר שנמלטו אל קובה שביפאן, בזמן מלחמת העולם השניה, וקיבל בעת המחלוקתֵ בענין קו התאריך את מברקו של החזון איש:
"אחים יקרים, אכלו ביום הרביעי וצומו תענית יום כיפור ביום החמישי ואל תחושו לשום דבר",(נדפס בקובץ אגרות ח"ב סימן קס"ז).
ציווה לתלמידיו לעשות כדעת החזון איש, אף שהיתה נגד החלטת אסיפת הרבנים, ואמר:
"החזון איש הוא ה"שופט שבימיך", הוא פוסק הדור בימינו, והלכה כמותו".
הוא גם "גילה"באזני בני הישיבה, כי קיבל בשעתו מפי הגרח"ע:
"המסורה של התורה עוברת מדור לדור ע"י אנשים מיוחדים שהקב"ה הועיד לכך, והחזו"א הוא אחד מהם".
ולכן עליהם לשמוע לדבריו ולא להחלטת אסיפת הרבנים, שהיתה בירושלים.
האם זכות הראשונים ל"הדור" היא לליטאים?
אם בראשיתו היו צריכים ל"סיפורים" כדי להכתיר אדם בתור "פוסק הדור", הרי היום כ"ז מיותר, לא צריך "סיפורים" אלא מעשים.
מכתירים וזהו.
יהיה המכתיר סוחר ירקות או עסקן מליגה ג, והמוכתר עובד מדינה לשעבר, אם הוא הוכתר ב"יתד נאמן" לגדול אז הוא גדול, ההופך להיות פוסק הדור שבימנו והלכה כמותו, המסורה של התורה העוברת מדור לדור ע"י אנשים מיוחדים שהקב"ה הועיד לכך, מתחילה לזרום דרכו.
מאחר שהעולם הוא כולו שלו, ירצה יאסור על העולם כולו את הזבו, ירצה יאסור עליהם פאות נוכריות מהודו, ירצה יאסור העסקת בנות השירות הלאומי במוסדות חינוך לילדים מסכנים, וקבלת פרענקים למוסדות חינוך אשכנזיים.
שאלת סמכות היחיד היא מוסרית וגם הלכתית.
מוסרית:
כיצד מרגיש אדם כשהוא פותח עתון ומוצא בו שחור על גבי לבן, שהוא רשכבה"ג, גדול הדור, פוסק הדור, ממלא מקומו של משה רבנו, ושאר תוארים ומרעין בישי המוענקים לו ע"י לקקנים למיניהם.
האם הוא באמת חושב שהוא כזה?
האם ייתכן שריבונות הרוב המהווה ערך עליון בכל מדינה מתורבתת ובכל חברה חופשית, אינה "תופסת" כאן, משום שאם ללא עקרון זה היו מתרופפות האשיות של כל חברה מאורגנת, בעוד החברה החרדית היתה מתמוטטת אם לא היה להם יחיד, שאומר להם לאיזה גובה לקפוץ.
הלכתית:
כלל המופיע במקומות רבים בהלכה הוא שיחיד ורבים הלכה כרבים, ומהיכן בא להם הרעיון ש"הוא" ה"שופט שבימיך", הוא פוסק הדור שבימינו, והלכה כמותו"- אפילו כשרבים חולקים עליו?ואף שלדעת הסמ"ג (ל"ת קצה-קצו):היה יחיד כזה:
"ועוד אזהרה שאם ידבר מופלא שבדיינים, בדיני נפשות שאסור לנטות מדבריו ... ולא תענה על הרב לנטות מדבריו היה יחיד שבסמכותו ותפקידו היה לבטל החלטות הרבים".
והם היפך דברי הרמב"ם (ספר המצוות מצות לא תעשה רפג):
"והמצוה הרפ"ג היא שהזהיר הדיין מהטות לדעת דיין אחר על צד ההשען אליו בחיוב החייב או זכוי הזכאי מבלתי שיהיה הדבר מובן אצלו לפי הקשו ושכלו מהקדמות התורה. והוא אמרו (שם) לא תענה על ריב לנטות. ירצה בזה לא תבקש בריב הנטיה לבד והוא שתטה עם הרוב או עם הגדולים ותשתוק ממה שיש בנפשך בדין ההוא. ולשון מכלאתא (דרשב"י ע"ש) לא תענה על ריב לנטות שלא תאמר בשעת מניין דיי שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך יכול אף דיני ממונות כן תלמוד לומר אחרי רבים להטות...".
והלכות סנהדרין פרק י הלכה א:
"אחד מן הדיינים בדיני נפשות שהיה מן המזכין או מן המחייבין לא מפני שאמר דבר הנראה לו בדעתו אלא נטה אחר דברי חבירו הרי זה עובר בלא תעשה, ועל זה נאמר ולא תענה על ריב לנטות, מפי השמועה למדו שלא תאמר בשעת מנין די שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך".
על דברי הסמ"ג כותב המשנה למלך (דרך מצותיך על סהמ"צ להרמב"ם, חלק שני בד"ה ודע שהר"ם):
"ובאמת הדבר תימא אצלי שאם כבר דבר המופלא שיענו חביריו אמו בע"כ ויטו את הדין".
הר"ר מרגליות (מרגליות הים לסנהדרין דף ג עמוד ב), דן בדברי הסמ"ג והמשנה למלך באות טז ואילך, וכותב שסמכותו של המופלא, היתה רק לצוות על דיון חוזר, אך לא להחליט כנגד כל הסנהדרין.
גם אם היחיד הוא נביא-אמת אין דעתו עדיפה על פני דעת חכם. ובלשונו של הרמב"ם:
"ואם יפרש איזה פירוש, ויפרש מי שאינו נביא פירוש אחר, ויאמר הנביא אמר לי ה' כי פירושי הוא הנכון אין שומעין לו, אלא אפילו אלף נביאים שכולם כאליהו ואלישע פירשו איזה פירוש, ואלף חכמים וחכם פירשו היפך אותו הפירוש אחרי רבים להטות, ועושים כדברי האלף חכמים וחכם, לא כדברי האלף נביאים המופלגים, וכך אומרים חז"ל האלקים אלו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא הוה ציתנא ליה ולא שמענא מניה, ואמרו עוד אם יבוא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, בסנדל אין שומעין לו. כוונתם בכך שאין תוספת וגרעון בתורה מצד הנבואה בשום פנים. וכן אם אמר הנביא שה' אמר לו כי הפסק במצוה פלונית כך, ושדינו של פלוני הוא הנכון, הרי אותו הנביא נהרג לפי שהוא נביא שקר כמו שביארנו, לפי שאין תורה אחרי השליח הראשון ואין תוספת ואין גרעון, לא בשמים היא, ואל המחנו ה' אל הנביאים אלא המחנו אל החכמים בעלי הדין, לא אמר ובאת אל הנביא, אלא אמר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, וכבר האריכו חכמים בענין זה מאד מאד והוא הנכון". (הקדמת הרמב"ם למשנה ד"ה והנני מביא).
_________________
עולם הפוך אני רואה
תוקן על ידי עצכח ב- 16/02/2007 0:58:05
