|
|
| נשלח ב-23/7/2002 21:18 |
 |
| |
אני קוראת את האמור באשכול הזה ופשוט מתקשה להאמין למראה עיניי.
אפשר לבקש מהדוברים לענות על שאלתו של רוני גרין? הנה השאלה:
"נניח כי בחדרי חדרים אתמוך באשתי ואחבק אותה, האם כל כך ברור כי בעתיד לא אקפיד על חוקי ההרחקה?"
ואוסיף שאלה משלי, אם הסכמנו שאין כאן עניין של איסור מדאורייתא, מה המשמעות של החומרה הזו?
מה הפונקציה שלה? למה היא תורמת? איך עושה אותנו יהודים טובים יותר או אנשים טובים יותר? או שמא שאלה זו כלל אינה במקומה בדיון בהלכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2002 22:48 |
|
| |
רוני
האם כוונתך לכך שיש להכניס שינוי בהלכה, מפני שאין השפעה של קולא זו בשעת לידה על קיום מצוות הרחקה מן התורה ומדרבנן בפעמים אחרות?
או שאתה טוען שאתה במודע מוכן לעבור על ההלכה הידועה לך ולאשתך, מתוך "גדולה עבירה לשמה"?
אם כוונתך לצד הראשון, הרי שאיני יודע אם הניסוי הפסיכולוגי להפוך את עצמך למידגם מייצג של היהדות התקנית כדי לקבוע מה ההשלכות של שינויים אפשריים בהלכה באמת יעלה יפה. אתה יודע שאינך מדגם מייצג, ולו מהסיבה הפשוטה שאז לא היית מגיע לכתוב כאן...
אם כוונתך לצד השני, שגדולה עבירה לשמה, הרי זה חשבון אחר לחלוטין, ובו לא עסקנו, לפחות לא כאן. ניתן לדון מה יעשה אדם שסבור כי ההלכה והצדק והטוב אינם עולים בקנה אחד במצב המסויים שלו. יתכן שזה המצב של "גדולה עבירה לשמה", אך ברור שלא ניתן להפוך זאת לכלל. זה תרתי דסתרי.
אולי באמת כדאי לפתוח אשכול בנושא "עבירה לשמה" ויוצאי דופן בהלכה.
שחרית
השאלות שלך הן במקום. יותר מכך. השאלות שלך הן על עצם ההצדקה להלכה.
אבל עלינו להסכים בינינו על זיהוי הנחות יסוד שמקובלות בהלכה.
1. ההלכה תובעת מהאדם לציית גם בשעה שדברים לא נראים לו, או לא הגיוניים בעיניו.
2. לא תמיד התועלת הישירה בולטת לעין.
בדבריך יש שמץ של ביקורתיות על נטיה ל"חומרה". אין זו שאלה של חומרה או קולא. זו שאלה של בירור מדוייק ככל האפשר של הדין הראוי, מבחינה חינוכית, שזה בעיני יסוד כל התורה כולה. האם דיני הרחקה שנקבעו בידי חז"ל כתוספת הכרחית לדיני התורה חלים גם על בעל ואשתו היולדת או לא.
דעתי האישית היא שהיה מקום להקל בדבר, אבל צריך לבדוק אם איני כותב זאת מחמת הרגש ולא לאחר בדיקה של המקורות והטעמים, כולל הגדרים הפורמליים שלפעמים גורמים למה שכינית קודם "חומרה".
על כל פנים, התועלת או הנזק של התר או איסור בשאלה הנידונה אינם רק בהרגשה של שני בני הזוג באותו רגע, כפי שכתבתי וחזרתי וכתבתי באשכול זה.
אם את מצפה שההלכה תתחשב אך ורק ברגע הנוכחי, לא זו ההלכה שאני מכיר ולמדתי.
האם את סבורה שיש מקום לפתח הלכה מסוג חדש בתקופתנו? האם הלכה כזו נובעת מתוך ההלכה שבידינו ומהווה המשך לגיטימי שלה? זה נושא אחר. אני סבור שהתשובה ממילא שלילית, אבל אני תמיד מוכן לשמוע צדדים נוספים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2002 04:56 |
|
| |
ווט,
יש הפרדה והבחנה בין אספקט רגשי ואספקט פיזי. בוודאי שיש - לכולנו ידידים קרובים ויקרים שאין לנו איתם יחסי אישות, ומן הצד השני יש מקרים של יחסי מין ללא קרבה נפשית.
אתה יכול להגיד שזה לא טוב, אבל לא יכול להכחיש שיש דבר כזה.
אני מסכימה אתך שביחסי זוגיות אמיתיים, שני הדברים הם בלתי נפרדים וכל ניסיון להבחין ביניהם הוא מלאכותי. המטרה של כולנו היא להגיע ליחסים כאלה. ומי שהתברך בהם יודע שלא יסולו בפז.
אבל מה הטעם לאמר שאין הפרדה בין האספקטים? אל תלך אל הפילוסופים, לך אל כל אדם פשוט עם קומן סנס והלה יאשר את הדבר בפניך.
מיימוני,
אתה אומר שההלכה תובעת ציות, ואני שואלת מהי ההלכה? האם אינה הדרך הראויה שבה הולך היהודי? ואם מגלים פתאום שמשהו בדרך הזו כבר אינו ראוי, עדין יש להמשיך בדרך הזו?
לענייננו - בעבר הלא רחוק, גברים היו מודרים מכל עולם חדר הלידה ומחלקת התינוקות. האיסור על מגע עם יולדת לא היה כל כך קריטי, אבל בימינו, תודה לאל, המצב השתנה. האם אין מקום לבטא את זה ברמת הפסיקה ההלכתית?
האם אין להלכה להתהלך בדרכי ההולכים בה? (אני יודעת שהמשפט הזה הוא פרדוכסלי, אבל החיים מלאים פרדוכסים...).
ומדוע אין לרגש מקום בקביעת הלכה? הרי אפשר למנות אין ספור דוגמאות למקרים שבהם התחשבו פוסקים באספקטים רגשיים. אציין דוגמה אחת שמקוממת אותי במיוחד והיא ההיתר לנשים לחבוש פאה נכרית, היתר שעוקר מניה וביה את כל הרעיון שעומד מאחורי העיקרון של "שיער באישה ערווה" (Aגם עליו יש לא מעט מה להגיד), ומה בדבר העיקרון של לעשות "נחת רוח לנשים"? האין הוא מראה שיש מקום לרגש בפסיקת הלכה?
אומר אע"פ שלא נכנסתי בעובי הקורה הזו, שנראה לי שניתן לפתור את העניין הזה של מגע בין איש ואישה בזמן לידה (וחלק מהשיקולים הובאו לעיל ע"י הדוברים). זה דורש אולי גדלות רוח ואומץ מצד פוסקים, אבל האם זה בלתי אפשרי?
אם תשאיר את ההלכה בקפאונה, תקבע יהדות של
לא-שואלי-שאלות מחד גיסה ושל נוטשים בשאט נפש מאידך גיסא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2002 10:38 |
|
| |
שחרית,
ה"קומן סנס" של כל אדם, הוא החלק הפילוסופי שבו. מי שהולך לקנות לחם בבוקר, פועל לפי הפילוסופיה, שיש להתאמץ כדי להשיג.
מומלץ "Philosophy: who needs it?" from Ayn Rand
קיום יחסים ללא קרבה נפשית, זה פשוט בלתי אפשרי. דרושה מינימום של קרבה נפשית המאחדת אדם ואדם. [באשכול אחר הוזכרה כבר מנטאליות האנס, היכול לעשות מעשי זמרי ופינחס בבת אחת.] ללא קרבה נפשית מינימאלית זו, היו מפרקים את מתח הגוף ותאוותו בצורות אחרות [ולא זה הפורום להדגמות].
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2002 13:04 |
|
| |
מיימוני,
אפרופו הערתך (והסברך באישי) על אי היות האדם רציונאלי, אלא "מי שיש לו רציונאליות", יש לי להעיר. אולי לא הערה חולקת, אלא מבהירה.
ובכן, מצד המצב המקורי של האדם "ישר כמו שעשהו האלוקים" וכאשר הוא "חפשי מרעבון תאווני", הרי הוא רציונאלי. הבעיה היא, שבאיזה שלב חוטא בעץ הדעת, דהיינו שהוא "ביקש חשבונות רבים". בקשה זו מערערת את יציבותו הנפשית והגופנית כאחד.
מאז אינו רציונאלי, אלא "יש לו" רציונאליות, כמו שאנו יודעים היטב שמעט חוסר איזון הורמונאלי, יכול להעבירו על דעתו. אם לכיוון התאווה או לכיוון הדכאון והשגעון. [אגב, במניפולאציה זו, משתמשת הרפואה בכלל ורפואת הנפש בפרט. לפעמים בצדק ולפעמים תוך בורות או התחמקות המבקשת למצוא תחליף לחינוך חיובי.]
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/28/2002 2:20:11 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2002 08:13 |
|
| |
ובכן, בקונפליקט בין ההלכה והצורך במגע פיזי, הצגתם שלוש דרגות הכרעה.
מיימוני: תיקוב ההלכה את הצורך,
שחרית: ייקוב הצורך את ההלכה,
ווטו: אם נשים לב שיש הבדל בין הלכה לרבים והלכה ליחיד, ניווכח שאין סתירה.
אבל טרם דנתם בעצם הצורך הזה במגע פיזי - מישוש בשר, מהו בדיוק? אני מציע אשכול חדש.
תוקן על ידי - בוגיעלון - 11/6/2002 6:21:05 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2002 08:43 |
|
| |
בכן לא היתה התקדמות לקראת הכרעה! אם נרענן ונחדד את השאלה שהעלתה ינטל, אולי יעזור.
בכן, מגע פיזי כמו טפיחה על השכם והחזקת יד (להבדיל מהמישוש שנידון ונידוש באשכולו), מבטא ידידות קרובה ומהווה למעשה לאדם שבימינו תמיכה נפשית ברמה גבוהה. היא נותנת עוז ואומץ לעמוד בסבל גופני ונפשי. יש בה איזון הדומה לניחום אבלים. תמיכה זו היא לכאורה מ'חובות' בן/בת הזוג מדאורייתא, כנאמר 'שארה וכסותה ועונתה לא יגרע'.
הבה נשוב לשאלה שבפתיחת האשכול אבל בנוסחה חדה יותר:
'האם יש היתר למנוע את דרישת האישות הזו הנדרשת מן התורה ולדחותה מפני גדר הרחקה דרבנן ש-
1. אין בו חשש איסור.
2. הוא נכנס להלכה כאשר יש להניח שלאשה מפני מעמדה, עדיין לא זכתה שזכותה למגע זה, יהיה כה נחשב'?
תוקן על ידי - בוגיעלון - 1/16/2003 9:41:12 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2005 16:56 |
|
| |
בס"ד
כמובן, צריך לזכור, שלחיצת יד יש אוסרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2005 04:24 |
|
| |
הרב שאול ישראלי
"פיקוח נפש בסכנה רוחנית"
תחומין ב עמודים 27-.35
|
|
|
|
|
